אלן ווטס – על רוחניות, מיסטיקה ומה שביניהם

  • מאת כותב אורח | 21 ביוני 2012
  • 6,092 צפיות | 16 תגובות
עודכן לאחרונה: 30 באוגוסט 2012

אלן ווטס (באנגלית: Alan Watts‏, 6 בינואר 1915 – 16 בנובמבר 1973) שהגדיר את עצמו כבדרן רוחני היה פילוסוף, בלשן, סופר ומרצה על זן, תאולוגיה ותרבות המזרח לקהל המערבי. בעל דוקטורט בדתות. הוא נודע במיוחד כפופולריזטור של דתות מזרחיות, בפרט הינדואיזם בודהיזם וטאואיזם.
ווטס למד במשך שנים רבות בודהיזם, זן ותורות מזרחיות שונות. הוא נודע בפופולריות שלו בקרב קהל מערבי, בעיקר בזכות היכולת שלו לפשט טקסטים ותורות מורכבות. עקב כך, רכש לעצמו במהלך השנים קהל מאזינים של מיליונים.
אלן ווטס כתב למעלה מ-25 ספרים, ומאמרים רבים נוספים בהם עסק בהשוואה בין הדתות השונות ובין הנצרות והמדע המודרני. בין הנושאים שעליהם כתב: זהות אישית, טבעו של היקום, משמעות החיים, קונספטים שונים של אלוהים ואלוהות והרדיפה אחרי אושר. (ביוגרפיה קצרה מתוך ויקיפדיה)

הוא השתמש בכתביו בידע הרב שלו בפילוסופיות זן בודהיזם, טאואיזם, הינדואיזם ונצרות. בנוסף הוא רכש ידע מתחומי המדעים המדויקים.

אלן ווטס העיד על עצמו כפילוסוף שמטרתו העיקרית היא ההשוואה בין התרבות המערבית לתרבות המזרחית.

במאמר זה ציטטתי מעט מן הרעיונות שווטס מעביר בהרצאותיו. לאורך המאמר השתמשתי בניסוחים שלו ובדוגמאות שהוא נותן וכמעט לא הוספתי או שיניתי דבר.

השוואת פילוסופיות הטבע בין המזרח למערב

בהיותו מומחה לתרבויות אסיה מחד, ומאידך מומחה לתרבויות המערב המבוססות על התנ"ך והברית החדשה: בעיקר נצרות על זרמיה השונים, ובמידה מסוימת יהדות, ואף איסלאם, ווטס היה מסוגל להדגים את נקודות המחלוקת, או יותר נכון את ההבדלים הבסיסיים בין התרבות המערבית לתרבויות המזרח, בייחוד בנוגע לתפישתן את הטבע או מקומו של האדם בטבע.
ווטס הסביר כי ישנן שתי תאוריות עיקריות של הטבע בחוכמות המזרח:
1. התיאוריה הסינית
2. התיאוריה ההינדית

התיאוריה הסינית : הטבע כאורגניזם

לפי הפילוספיה הסינית, עיקרון הטבע נקרא ט'או. פילוסוף בשם לאו-דזה שחי מעט אחרי שנת 400 לפנה"ס, כתב ספר על הט'או ושם הוא כותב שהט'או שניתן לבטא במילים איננו הט'או האמיתי.
שהעקרון של הט'או הוא ספונטניות.
שהט'או הגדול זורם לכל מקום, גם לימין וגם ולשמאל, אוהב ומזין את כל הדברים, אך לא מנסה לשלוט בהם.

המילה הסינית לטבע היא 'טזו-ג'אן' ומשמעותה 'מעצמו, כך'. כלומר משהו המתרחש באופן ספונטני, מעצמו. ניתן כמעט לומר שהתפישה הסינית את הטבע היא כמערכת אוטומטית המניעה את עצמה לבדה, אלא שווטס מסביר שהסינים מקשרים את הטבע לביולוגיה ולא לאוטומט או מכונה. כלומר, כפי שפעולותיו של הגוף שלנו מתרחשות מאליהן, נאמר – הנשימה של הגוף מתרחשת מעצמה, דפיקות הלב, השיער גדל מעצמו וכד', מבלי שנצטרך לחשוב או להחליט לעשות זאת, כך הטבע מתפקד ומתפתח מעצמו. לסינים אין שום בעיה לראות את הטבע כמעצב את עצמו. אז הסינים רואים את הטבע כולו – כולל טבע האדם – כאורגניזם.

במילים אחרות, בפילוסופיה הסינית של הטבע, לטבע אין שום בוס. אין שום עיקרון המכריח דברים להתנהג כפי שהם מתנהגים. זוהי תיאוריה דמוקרטית לחלוטין של הטבע.

התיאוריה ההינדית : הטבע כדרמה

תיאוריה נוספת של הטבע מגיעה מהתרבות ההינדית, ובסיסי לכל המחשבה ההינדית הוא הרעיון שהעולם הוא 'מאיה'.
'מאיה' היא מילה בסנסקריט שיש לה משמעויות רבות: קסם, אשליה, משחק, 'כל העולם במה'.

הרעיון ההינדי הוא שהמציאות האולטימטיבית של היקום היא 'בְּרַאהמָאן' או 'אַטְמָּאן' – שהוא העצמי של היקום והוא כל מה שיש – אוניברסאלי, נצחי, חסר גבולות, בלתי ניתן לתיאור.

בראהמאן משחק את כל התפקידים בטבע: כל עץ, כל צמח, כל חיה, כל כוכב, כל אבן, כל גרגר אבק. והעקרון הוא שבראהמאן מעמיד פנים שהוא אבוד, והוא אנחנו. הוא נהיה מעורב בכל הרפתקאותינו, וכל הדרמה של חיינו, למשך זמן רב מאוד עד שהוא מתעורר ונזכר מי הוא באמת. כל מה שקורה, קורה על העצמי הזה, וכולנו חולקים את העצמי הזה במשותף, וזו היא הסיבה, שלדימויים של ההינדים את האלים לעיתים יש ידיים רבות – כדי להדגים את ריבוי הפעולות שלהם.

מה שמעניין בתיאוריה הזו הוא שההינדים אינם רואים איזשהי חלוקה יסודית בין אלוהים והטבע, אלא הטבע הוא אלוהים במעין מִשְחק מחבואים. הטבע הוא אלוהים משחק תפקיד.

אז זוהי תיאוריה של הטבע שבה אלוהים משַחק את העולם לשם הריגוש – וכל אחד מאיתנו הוא בראהמאן במסווה, או ה-'עצמי' שפשוט איננו יודע שהוא העצמי, כיוון שאם באמת היית אלוהים הדבר הראשון שהיית אומר לעצמך זה – 'לך לאיבוד', שכח מי אתה ואני אמצא אותך אחר-כך.

התגלמות של האל שיווה רוקד את היקום

שני המיתוסים הגדולים של המערב

את אותן שתי פילוסופיות של המזרח את הטבע, אחת כאורגניזם המתפקד באופן ספונטני מעצמו והשניה כדרמה או כמשחק מחבואים מורכב, ווטס משווה לתפישת הטבע המערבית שהיא בפשטות שהעולם הוא חפץ, אובייקט. המערב מסתכל על הטבע כמעין מכונה הנדסית מורכבת ביותר וחוקר את הטבע בהתאם לתפישת העולם הזו.
אותה תפישת עולם מערבית טוען ווטס בנויה למען האמת על שני המיתוסים הגדולים של המערב אותם הוא מכנה:
1. מודל-הקרמיקה
2. המודל האוטומטי-לחלוטין

מודל הקרמיקה

עד סוף המאה ה-18, העולם המערבי חי תחת המיתוס, כלומר הדימוי של העולם כמשהו עשוי. למיתוס הזה קורא ווטס 'מודל-הקרמיקה'. את תפישת העולם הזו קיבל המערב מספר "בראשית", שם אלוהים עושה מעין פסלון של אדם מעפר האדמה ואז נושף לתוכו חיים. אלוהים נתפש לכן כמעין טכנאי : פסל, נגר, אדריכל, אשר יש בראשו תוכנית ואשר מעצב את היקום בהתאם לתוכנית זו. ולפיכך, יש איזשהו הבדל אמיתי וברור בין האדם לבין אלוהים. או בין אלוהים ובין הטבע – הם לא אותו הדבר. האלוהים הוא כנגר או קדר, והאדם או הטבע הוא היצירה, החפץ. והנחת היסוד הבסיסית בדימוי הזה של העולם הוא הרעיון שהעולם עשוי מחומר כלשהו בבסיסו. חומר ראשוני; כמו שכדים עשויים מחֵמַר. והקדר כופה את רצונו על החומר, והופך אותו להיות מה שהוא רוצה. בפני עצמו החומר חסר צורה וחסר תבונה ולכן זה זקוק לאינטליגנציה חיצונית, ולאנרגיה חיצונית כדי להפיח בו חיים ותבונה.

הכדור בידי הכדר

ומודל-הקרמיקה הזה של היקום, מקורו באותם התרבויות שבהן שיטת השלטון הייתה מלוכה, ושם יוצר היקום נתפש בדמותו של המלך של היקום. לכן, כל האנשים אשר נוטים לראות את היקום באופן הזה, מרגישים קשורים למציאות הבסיסית כפי שנתין מרגיש כלפי מלך, ומאוד מאוד נזהרים ביחס למה שמפעיל את הדבר הזה: אנשים משתחווים בנוכחותו, אנשים כורעים ברך בנוכחותו – אבל צריך להבין שהסיבה לכך היא פוליטית במקורה. מפני שאף אחד אינו מפחד יותר מאשר העריץ. הסיבה שהעריץ לא מאפשר לך לעמוד ניצב מולו, היא מכיוון שאתה יכול להשתמש בנשק כך ויש לו סיבה לחשוש מתקיפה מפני שהוא שולט בכולם.

בכל אופן, המיתוס הזה, הפך ליותר מדי בשביל האדם המערבי, כיוון שהרעיון שאדון זקן ונשגב יושב ושופט אותך לב ונפש בכל רגע ורגע היה רודני. וכך קרה שבמקום זאת, קיבלנו מיתוס אחר – המיתוס של היקום המכאני-לחלוטין. שהומצא בסוף המאה ה-18, הפך להיות אופנתי יותר ויותר במהלך המאה ה-19, והרבה לתוך המאה ה-20, כך שזה השכל הישר של היום.

המודל האוטומטי-לחלוטין של היקום

ובכן, לקראת המאה ה-19 אינלקטואלים מערביים החלו להטיל ספק בקיומו של אלוהים. ומה שהם חשדו בו היה – האם באמת יש אדריכל של היקום?

הם הגיעו למסקנה שאינך צריך להניח שיש אדריכל. זאת מכיוון שההנחה בדבר קיומו של אלוהים אינה עוזרת לנו לבצע תחזיות מדעיות. אינך צריך את אלוהים כהשערה, מכיוון שאם אתה אומר שהכל נשלט בידי אלוהים והכל כפוף לאלוהים, זה לא משנה כלל את התחזיות שלך לגבי מה הולך לקרות. אז מה שהם עשו היה להיפטר מן ההשערה הזו – אבל הם שמרו את ההשערה של הטבע כחפץ או כמשהו עשוי. ולכן הם הגו את היקום במונחים של מכאניזם, כלומר, משהו אשר פועל על פי עקרונות מכניים קבועים כמו שעון. לכך קורא ווטס המודל האוטומטי-לחלוטין של היקום.

ומאחורי המודל האוטומטי-לחלוטין של היקום עומד הרעיון שהמציאות עצמה היא אנרגיה עיוורת והאנרגיה הזו היא רק אנרגיה, והיא טיפשה לחלוטין ובכל מובן. ובמקביל לזה בפילוסופיה של פרויד, האנרגיה הפסיכולוגית הבסיסית היא ה'ליבידו', שזה תאווה עיוורת. וזה רק מזל מקרי לחלוטין, שמה שנובע מהשפע של האנרגיה הזו הוא בני אדם: עם ערכים, עם תבונה, עם שפות, עם תרבויות ועם רגשות. ולכן אנו מקבלים תרבות שמבוססת על הרעיון של מלחמה בין האדם לבין הטבע. כיוון שאנו מרגישים את עצמנו לא באמת חלק מהטבע. כמו-כן, הדרך שבה אנו מדברים משקפת את זה. אנו אומרים "באתי לעולם" – אלא שזה לא נכון לומר שבאנו לעולם. למען האמת יצאנו ממנו. באותה הדרך שפרח יוצא מצמח או פרי שיוצא מעץ. וכפי שעץ-תפוחים מניב תפוחים, מערכת השמש שבה אנו חיים ולכן גם הגלקסיה שבה אנו חיים ולכן גם מערכת הגלקסיות שבה אנו חיים – המערכת הזו מניבה אנשים. ולכן אנשים הם ביטוי של האנרגיה שלה ושל טבעה, ואם יש תבונה באנשים אז התבונה היא סימפטום של הטבע בכללוּתוֹ.

אלא שאנו חונכנו על פי שני המיתוסים הגדולים שלנו – מודל הקרמיקה והמודל האוטומטי-לחלוטין לא להרגיש שאנו שייכים בעולם, מכיוון שאחרי הכל, בשניהם המסקנה המתבקשת היא שהאדם הוא זר. במודל הקרמיקה האדם זר לאלוהים – הוא נפרד ממנו, ובמודל האוטומטי-לחלוטין האדם נתפש כישות תבונית – בטבע שהוא לחלוטין לא-תבוני. באיזשהי תאונה של האבולוציה, באיזשהי מוזרות של הטבע צמחה לה תבונה בבני-אדם והבסיס לתבונה הזו היא רק אנרגיה עיוורת, חסרת תבונה בפני עצמה. ולכן האדם מרגיש שהוא צריך להילחם בטבע על מנת לשמור על הסטטוס שלו כ'תאונה קוסמית'.

ואנו מרגישים את עצמנו כמרכזים מבודדים של מודעות, על-אף שמנקודת המבט של המדעים האדם לא באמת נפרד מהטבע. כלומר האורגניזם עצמו, נאמר גוף האדם, חייב סביבה מאוד מורכבת של אטמוספירה, טמפרטורה, חמצן, כבידה, מים וכו' על מנת לגדול ולהתקיים בה. והגוף לכן לא נפרד מהסביבה כמו שהראש לא נפרד מהגוף. אלא שכולנו מרגישים שאנחנו 'משהו', ישות פסיכולוגית כלשהי, אגו, נפש, הנמצאת בתוך גוף ומסתכלת על עולם חיצוני שהוא 'לא אני'. זאת על אף שהסביבה החיצונית שלנו חשובה לנו בדיוק כמו האיברים הפנימיים של הגוף שלנו – בכל זאת אנו מרגישים שאנו רק משהו בתוך הגוף ולא מזהים את עצמנו עם הסביבה כולה.

האדם בטבע

עכשיו, מדוע זה קורה? מדוע אנו מרגישים, באמת מרגישים את עצמנו כזרים בטבע, מסתכלים על עולם שהוא לא אנחנו? והתשובה לכך היא דווקא מאוד פשוטה. התשובה טמונה בשפה.

השפה כמטריקס

בהיותו בלשן ווטס מסביר שלכל אחד שמדבר שפה כלשהי, יש מתחת לפני השטח של השפה שבה הוא משתמש הנחות בסיסיות מסוימות אשר לרוב לא נבדקו, ולכן זוהי חקירה מאוד מעניינת לברר מהם ההנחות הסמויות שעומדות בבסיס חשיבתנו.

האשליה הראשונה של השפה : קיומם של 'דברים'
לטעמו של ווטס הבעיה הבסיסית הראשונה שאנו צריכים לעבור, זה להבין שאין באמת דבר כזה 'דברים'. כלומר דברים הנפרדים זה מזה. אלא שזוהי רק דרך שבה אנחנו רגילים לחשוב או לדבֵּר. כל דבר, כל משהו שאנו קוראים לו 'דבר' הוא בסך הכל שם-עצם, או יחידת מחשבה. אבל למען האמת בטבע, בעולם האמיתי, אין שמות-עצם, וזה נושא מאוד חשוב שיש להתעכב עליו, כיוון שזה מה שגורם לנו להתבלבל בין העולם האמיתי לבין העולם המדומה – מה שנקרא 'מאיה', או המטריקס בעגה יותר מודרנית. כלומר מערכת הסמלים שלנו, השפה שלנו שקוראת לכל דבר בשם ומפרידה באופן לשוני בלבד את העולם ל'דברים' ואותנו מהעולם יוצרת לנו את התחושה שיש באמת 'דברים' נפרדים בעולם האמיתי. אלא שדברים או מחשבות הם רק הדרך שבה אנחנו מודדים את העולם, בדיוק כפי שסנטימטרים הם יחידות למדידת אורך, או שניות הם יחידות למדידת זמן. אז אנחנו מבלבלים את המחשבות, את המילים, את יחידות המידה – עם העולם האמיתי. אבל מה שחשוב לזכור הוא שהמדידה של העולם לא באמת מפרקת את העולם לחתיכות. כלומר בטבע, העולם לא מגיע חתוך לדברים. אלא שמכיוון שהשפה שלנו היא לינארית ואנו חושבים בשפה, אנו לא יכולים לעכל את העולם הזה על ממדיו הרבים למרות שבטבע הכל קורה בו זמנית כאחד.

מה שאנו קוראים לו דברים הם למען האמת תהליכים או אירועים. לדוגמא, אם אנו מאגרפים את ידינו ניתן לקרוא לדבר הזה 'אֶגְרוֹף' שזה שם-עצם. אבל מה קורה לאגרוף כשאנו פותחים את היד? ובכן, ה'דבר' הזה נעלם לחלוטין. כלומר מה שבאמת ראינו היה 'אִיגְרוּף' שזה תהליך, ולא 'אגרוף'.

דבר או תהליך?

האשליה השניה של השפה : קיומו של חומר ראשוני

הבעיה הבסיסית השניה אשר בנויה לתוך ההיגיון שלנו היא שהעולם הפיזי מתחלק לשני היבטים נפרדים: חומר וצורה. ואנו מניחים שכל דבר פיזי, עשוי מסוג מסוים של חומר, כמו שעץ הוא החומר שממנו עשוי השולחן. ובמשך מאות שנים מדענים ופילוסופים רצו לדעת מהו החומר הזה שממנו אנו עשויים. עכשיו שימו לב, אומר ווטס: "נגר עושה שולחנות מעץ – אבל האם עץ עשוי מעץ? כמובן שלא. עץ הוא עץ. הוא לא עשוי מעץ." וההנחה הבסיסית הזו שבאה שוב ושוב לתוך הדיבור היומיומי שלנו, היא שצורה, דפוס, אורגניזמים, עשויים ממשהו.
תמונה:

עשוי מעץ - או פשוט עץ?

ולכן כאשר מדענים החלו לחקור את היקום על מנת לגלות מהו החומר שממנו היקום עשוי, הם בהתחלה הגיעו לאטומים ואז המשיכו לחקור עד שהם חשבו שהם הגיעו לגלקיק הסופי שנקרא אלקטרונים אבל אז הכל התפרק והם גילו שם מסונים, פרוטנים וכיוב'.

ווטס מסביר את התהליך הזה בצורה פואטית מעט כאשר הוא אומר שמה שהמדענים לא הבינו זה שככל שאתה עושה כלים מיקרוסקופיים יותר ויותר חזקים, היקום חייב לקטון יותר ויותר על מנת להתחמק מהבדיקה, משום שמה שקורה בכל החקירות הללו הוא שדרכינו ודרך העיניים שלנו וחושינו, היקום מסתכל על עצמו. ועל אף שדרך החשיבה הזו נשמעת לא-מדעית – שהיקום נסוג ככל שאנחנו חוקרים אותו יותר לעומק, זוהי דווקא הדרך שלא מפרידה את האדם מן הטבע. כלומר, כל עוד אנחנו חושבים שאנו נפרדים מהטבע, שאנו אובייקטים בטבע ולא באמת שייכים לטבע, אז אין שום בעיה לחקור את היקום בצורה 'אובייקטיבית', אבל כאשר אתה מבין שבעצם בני האדם והחושים של בני האדם הם עדיין הטבע, אז אין שום בעיה להבין שהיקום נסוג ככל שהחושים שלנו מתעצמים. וזה בדיוק מאותה סיבה שאינך יכול לנשוך את השיניים שלך, או לגעת עם קצה האצבע שלך באותו קצה אצבע.

מה שהוא חומר, אומר ווטס, הוא בסך הכל צורה הנראית מחוץ לפוקוס. כשהפוקוס חד אז אתה רואה צורה, אתה רואה מבנה, אבל כשמגבירים את העוצמה כל הצורה "הופכת" שוב לחומר ואז שוב לצורה בסיסית יותר שכביכול מרכיבה את הצורה הקודמת. אבל באמת שאין חומר בסיסי, כי הכל זה בעצם צורה – אין חומר ראשוני שממנו הצורות 'עשויות'. וזה רעיון שלא ממש מובן לשכל הישר שלנו.

סמלים ומשמעות

היקום כתהליך

אז מה שווטס מבקש להראות לנו הוא שהיקום כולו ואנחנו זה בעצם תהליך אחד ואנחנו לא רק 'דברים' בתוך היקום, נפרדים ממנו כביכול. והמפץ הגדול הוא לא רק אירוע שקרה לפני כך וכך מיליארדי שנים, אלא הוא תהליך שנמשך עדיין.
אבל אנו חושבים שיש הבדל ביננו לבין התהליך בגלל שאנחנו מאמינים שאנחנו 'דברים' ולכן אנו לא רואים שאנחנו עדיין המפץ הגדול, בעוד שאם היינו מסתכלים על הדברים באופן שפוי היינו מבינים ומרגישים שאנחנו עדיין המפץ הגדול.
תמונה:

המפץ הגדול - זה קורה עכשיו

והסיבה היחידה שאנו רואים את היקום כמעין אוסף של דברים נפרדים היא שאנחנו כביכול משליכים רשת של סמלים, של שפה לינארית, של רעיונות ומחשבות על פני היקום והרשת הזו היא ה'מאיה', העולם המדומה או המטריקס, והיא מותירה בחוץ הרבה יותר ממה שהיא מאפשרת לנו להכניס למודעותינו.
אז כל הגישה של ווטס היא לא לנסות לשנות אותנו, לא לנסות לשפר אותנו, אלא להראות לנו שאם נגלה את האופן שבו אנו קיימים באמת, דברים יהיו שפויים.

על זמן

האגו כאשליה

עכשיו, כיוון שאנו מתייחסים ליקום כ'סך כל הדברים הנפרדים', כך אנו מתייחסים גם לעצמנו כמשהו נפרד, כמשהו עשוי, כסמל, וזהו הדימוי שלנו את עצמנו או 'האגו'. אלא שאין זה האני האמיתי שלנו – זה רק דימוי. והאני הזה לא קיים באמת כישות נפרדת בטבע אלא ה'אני' הזה הוא רק רעיון. הוא כמו המספר '3'. מישהו ראה פעם סתם 3 בטבע? לא, אף אחד לא ראה 3 – זה קונספט. זה רעיון. זה לא קיים באמת. באותה המידה שהמספר 3 קיים רק "על הנייר" כך גם האגו קיים רק "על הנייר". כך שבעולם האמיתי לפי ווטס אין בכלל אגו. האגו לא קיים – הוא אשליה. הוא מדומיין. חושב המחשבות הוא רק אחת המחשבות. מרגיש הרגשות הוא רק אחד הרגשות.

לכן כל הנסיונות שלנו לשנות את עצמנו לטובה ולשנות את העולם לטובה הם כל כך מייאשים – כיוון שאנחנו מנסים לשנות את האשליה מתוך חוסר האונים של האשליה. אנחנו מנסים לשנות את הדימוי שלנו באמצעות הדימוי שלנו – וזה בלתי אפשרי כי אנחנו פשוט לא קיימים כפי שאנחנו מדמיינים את עצמנו, כפרטים נפרדים בעולם שהוא לא אנחנו.
ואין זה פלא, אומר ווטס, שכולנו מרגישים את עצמנו כבלתי-ראויים. שכולנו מחפשים אחר משהו. מחכים לעתיד שיביא לנו את הטוב שאנחנו יודעים שאנו צריכים לקבל. יש טוב נכסף בסוף הדרך איפשהו – כך אנו מקווים. ולכן אנו אומרים על משהו שאיננו טוב – 'אין לזה עתיד'. כיוון שאנחנו לא חיים בהווה – איפה שהחיים נמצאים באמת.
וכל הרעיון הזה שנובע מהמודל האוטומטי-לחלוטין, שהיקום הוא סך-הכל מעין כוח לא-תבוני המשחק סביב עצמו ואפילו לא נהנה מזה פשוט לא יעבוד יותר מפני שאם אנו לוקחים את הרעיון הזה ברצינות אנו הופכים למנוכרים כלפי העולם. אנו מרגישים עוינים כלפי העולם. אנו מרגישים שהעולם הוא מלכודת – מנגנון אלקטרוני-נוירולוגי שלתוכו איכשהו נקלענו ואנו המסכנים צריכים להשלים עם זה שאנו נמצאים בתוך גוף שמתפרק, שחולה בכל מיני מחלות וזה פשוט עצוב וזה עסק קודר.

אז עד שלא נראה שאנחנו מהופנטים על ידי שפה וסמלים, כל פיתרון שנרצה לתת רק ייצור עוד בעיות. ואנו די בדחיפות, אומר ווטס, צריכים להבין שאנחנו לא קיימים באמת כ'דברים' נפרדים בעולם שהוא לא אנחנו, אלא שאנחנו זה היקום הנצחי – כל אחד מאיתנו. משום שאם לא נבין זאת נמשיך לעשות רק צרות בכל פתרון.

לעזוב את העולם במנוחה

אלן ווטס – כסף

מידע נוסף:
דף הפייסבוק של אלן ווטס בעברית נפתח בימים אלו שם יועלו כל ההרצאות המתורגמות וציטוטים נבחרים:
http://www.facebook.com/alanwatts.il

ערוץ היוטיוב של אלן ווטס בעברית: http://www.youtube.com/rook300

ההרצאות המצוטטות בכתבה הן:
האדם בטבע
סמלים ומשמעות
טבע התודעה
מיתוס העצמי
מי אני
בודהיזם ומדע
דימוי האדם
על להיות אלוהים
לעזוב את העולם במנוחה
על זמן

כדי לשלוח את הפוסט הזה במייל, או לפרסם אותו בפורום, השתמשו בקישור הזה:
http://www.emetaheret.org.il/?p=9935
רוצים לעזור? יודעים איך לכתוב ולהתנסח?
פרויקט אמת אחרת זקוק לעוד מתנדבים בעזרה בכתיבת כתבות.
אז אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים, מדוע שלא תצטרפו לעשייה?
שלחו לנו מייל עכשיו
הירשמו עכשיו בחינם וקבלו עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל! »

אהבתם? שתפו עם העולם...
הבהרה: התוכן המוצג באתר הינו למטרות לימוד ועיון בלבד. אין לראות במידע המוצג הנחיה או המלצה מכל סוג שהוא, במיוחד בכל הקשור לבריאותכם. בכל מקרה של החלטה הנוגעת לבריאותכם, שינוי תזונה או כל דבר אחר, התייעצו עם רופא מוסמך. כמו כן, אין לראות את המידע המוצג כאמת מוחלטת, אלא יותר כהצגת דברים מתועדת היטב הנשענת על ראיות והצלבת נתונים. זו אחריותכם כבני אנוש עם ראש על הכתפיים להמשיך ולחקור ורק אז להגיע למסקנות, בהתבסס על כל המידע הקיים.
הגבלת אחריות: אתר פרויקט אמת אחרת אינו אחראי לדיוק, שלמות או יעילות המידע או המוצרים המוצגים באתר. דעות כותבי המאמרים הנן של כותבי המאמרים בלבד. המידע המוצג באתר הנו למטרות של חינוך ובידור בלבד והשימוש במידע הנו באחריות קוראי האתר. אתר פרויקט אמת אחרת ומפעיליו לא ישאו בשום אחריות עקב שימוש במידע המתפרסם באתר.

16 תגובות »

הנחיות לכתיבת תגובות:

1. שמרו על שפה נאותה
2. כתבתם טענה או הבעתם דעה הפוכה? צרפו קישורים למידע נוסף שתומך בדעה שלכם. משפט כגון: "זו סתם תיאוריית קונספירציה מטופשת" איננה תגובה מתאימה.
3. גם אם משהו נראה לכם הזוי, אין זה אומר שהוא לא נכון. בכל פוסט יש קישורים למקורות המידע וקישורים למידע נוסף. קודם קראו אותם, עשו קצת מחקר ואז תכתבו תגובה.
4. כתבו את שמכם וגם את שם המשפחה, או בחרו בכינוי ייחודי, או (הכי טוב) הרשמו באתר, כדי שנוכל לדעת מי כותב את התגובה ולהתייחס בהתאם.
5. אם הנכם מגיבים חדשים או שצירפתם לתגובה שלכם יותר מקישור אחד, המתינו בסבלנות עד שתגובתכם תאושר.
6. חובה לקרוא את תנאי השימוש באתר לפני פרסום תגובה.
7. תגובות שכל מטרתן להשמיץ ו-או לזלזל באתר או במי מגולשיו לא יפורסמו
מנהל הפרוייקט שומר לעצמו את הזכות לערוך תגובות שאינן הולמות ו/או לחסום גולש מלהגיב...

השאירו תגובה

קבלו את התגובות ב RSS

שמרו על כללי פרסום התגובות בבקשה

כדי להוסיף תמונתכם לתגובות הרשמו באתר: Gravatar .

קבלו עדכונים בחינם למייל »

הרשמו בחינם וקבלו עדכונים פעם בשבוע על ידיעות חדשות מהאתר. תמיד תוכלו להסיר את כתובתכם בקלות ואנו מתחייבים לא למסור לגורם שלישי את המייל.
  • רגע אחד...
אמת אחרת בפייסבוק
 
כבר עשית לנו לייק בפייסבוק?

בעזרתכם נוכל להגיע ליותר אנשים עם המידע...

אל תציג הודעה זו שנית