מקורותיו הגרמניים וההשפעות האנטישמיות על ארתור רופין / חלק 2

מקורותיה הגרמניים של התרבות העברית – חלק 2
לחלק הראשון לחצו כאן

ב-1903 כתב רופין ביומנו כי החליט להקדיש את מחקריו העתידיים וכתיבתו לנושאים יהודיים. באותה שנה יצא למסע בגליציה, שם אסף חומרים למחקר על יהדות אירופה (במיוחד במזרחה ובמרכזה). בסתיו 1904 הוזמן לברלין לעבוד ב"משרד לסטטיסטיקה יהודית", מונה בתוך זמן קצר למנהל, והכתיב שיטות עבודה מתקדמות ומקצועיות. הוא נשאר מנהל המשרד לסטטיסטיקה רק לזמן קצר, אך תקופה זו היתה משמעותית, הן להתפתחותו כמדען חברה והן ליסודו של מאגר מידע סטטיסטי ודמוגרפי, עליו התבססו אינספור מחקרים והתדיינויות, דיפלומטיות ומשפטיות, בנוגע ליהודים במאה העשרים. פעילותו החלוצית בשדה הסטטיסטיקה הציונית היתה צעד מכריע בדרך להאחדת היהודים כאומה מודרנית המיוצגת על ידי התנועה הציונית בפלשתינה, והיתה לה גם השפעה מכרעת על התפיסה של האויגניקאים הגרמנים את היהודים כגזע .

היהודים בהווה

את "היהודים בהווה", ספרו הראשון והמשפיע ביותר של רופין, תירגם יוסף חיים ברנר ב-1914 ל"היהודים בזמן הזה". הספר לא היה רק "האקספוזיציה המדעית הראשונה של הציונות", על פי רופין עצמו, אלא גם "הבסיס התיאורטי לעבודתי המעשית בפלשתינה", כמו שכתב ביומנו. הפוֹלְק היהודי, על פי הספר, נמצא בסכנת הכחדה והתרופה היחידה למצב זה היא הציונות: "לנגד עינינו מתפוררת ומתמוטטת אבן אחר אבן מבנין היהדות, שהיה כל-כך איתן ומוצק מלפנים," כתב במשפט הראשון של הספר, "ההמרה ונִשוּאי-תערובת מפחיתים את שורות היהודים במִדָּה מתגברת וגורמים להן אבדות גדולות […]". בשורות האחרונות של הטקסט כתב: "הציוניות אינה איזו קאפריסה או פנטסיה לאומית: היא המלחמה הנואשה, האחרונה של היהודים על קיומם היהודי".
בעקבות יוסטון סטיוארט צ'מברליין, חוקר התרבות (וחתנו של ואגנר), קבע רופין כי לאורך ההיסטוריה שלהם ידעו היהודים כיצד לשמר את הטוהר הגזעי, בעיקר באמצעות מסורות וחוקים שכוונו למניעת התבוללות – האיסור על "נישואי תערובת" ועל אכילה עם לא יהודים, חוקי הכשרות, הרעיון בדבר "הקדושה" המיוחדת של העם היהודי והיחס האינדיפרנטי של היהדות לכל התרבויות האחרות בעולם. כל אלה סייעו לשמר את היהדות כ"ארגון דתי המסוגל באופן ראוי להערצה לסגל כוח סיבולת – למען השימור הפיסי והתרבותי של הפולק היהודי". בפרשנות האויגנית של רופין, משה רבנו, חז"ל, הרמב"ם וממשיכיהם, היו קודם כל רופאים ואנשי מדינה – המקבילה של הרשויות הרפואיות ופקידי הסניטציה – אשר משימתם היתה לשמר את הבריאות המוסרית והפיסית של הפולק.

התיאוריה של רופין בספר המשמעותי הזה היתה תוצאה של חיפוש ארוך וקדחתני אחר הדרך הנכונה והיעילה ביותר לטרנספורמציה של היהודים. הוא הציע תהליך של השבחה גזעית. תוכניתו הניחה כי הליקויים הרבים שמנתה התרבות המערבית ביהודים, עשויים להיפתר באמצעות שימור הטוהר הגזעי שלהם. אחד האתגרים המרכזיים היה להביא להכנעה קולקטיבית של מה שכינה "האינסטינקט המסחרי" של היהודים, האחראי לתאוותם היתרה לממון. התיאוריה שלו בעניין זה היתה מבוססת במידה רבה על התיאוריות של הכלכלן הגרמני ורנר זוֹמְבָּארט, שסבר כי היהודים "מתוכנתים" מבחינה ביולוגית, אינטלקטואלית ומוסרית למפעל הקפיטליסטי והם בעלי נטייה מוגברת להתנהגות כלכלית חסרת אחריות ומשמעת. רופין הכיר את זומבארט באוניברסיטה וציטט מכתביו גם ב"היהודים בהווה" וגם במקומות אחרים. זומבארט, מצידו, הכיר את כתביו של רופין ושיבח אותם. מחקרו הקלאסי על חיי הכלכלה היהודית (1911) ייחס את הקפיטליזם המודרני ליהודים וניתח את הקשרים החברתיים והכלכליים במונחים של גזע. הוא טען כי איכויות הדם עשויות להסביר אופי גזעי . זומבארט תמך באופן עקבי בציונות, ושיבח כמה כתבי עת ואגודות סטודנטים ציוניות. הוא הציע, בדומה לרופין, פיתרון של סגרגציה ל"שאלה היהודית" . עם עלות הנאצים לשלטון היה זומבארט לאחד מתומכיהם הנלהבים.

כמו בנוגע לליקויים יהודיים אחרים, הדרך להתמודד עם ה"אינסטינקט המסחרי" המוגבר הזה, אותו קשר רופין בעיקר ל"אלמנט השמי", היתה באמצעות שמירה על טוהר הגזע היהודי: יש למנוע ערבוב גזעי (Rassenvermischung) מאחר שהוא מחליש את מה שרופין כינה והאמין בו עד סוף ימיו "אופי גזעי" .

…ואם מכל האמור יוצא, שהתבוללות היהודים בנוצרים על ידי המרה ונִשוּאי תערובת אינה רצויה מנקודת ההשקפה של התקַיְמוּת סגולותיהם הגזעיות, הרי שחובה מוטלת לעצור בעד הפרוצס הזה ולשמור על קיום היהודים בתור עם מיוחד.

"היהודים בזמן הזה", עמ' 162

הדגש שרופין שׂם, שוב ושוב, על חשיבות הטוהר הגזעי היהודי, היתה תוצר של השיח המדעי והרפואי, אשר שיבח את הטוהר הגזעי ותפס את היהודים כדוגמה קיצונית לגזע, המפר את האידיאל הזה. הרעיון לפיו האנומליה היהודית נובעת מערבוב גזעי היתה מקובלת בקרב הוגים אנטישמיים רבים, כמו למשל מקס בֶּוֶר או צ'מברליין, אבל גם על אנתרופולוגים יהודים. זוהי דוגמא נוספת לדרך בה קיבל רופין את ההנחות של תורות הגזע האנטישמיות אך הציע להן תיקון. זהו אחד הערוצים המרכזיים למעבר של דגמים מהתרבות הגרמנית לעברית. לא רק תנועות הנוער הציוניות ושירי הלכת שלהן, או שירי המקהלות של תנועת העבודה, התעצבו בהשפעה גרמנית. רופין וציונים אחרים עיצבו מחדש את התיאוריות הגזעיות כך שתהלומנה את מטרות הציונות . מכל מקום, תפיסה זו הובילה את רופין למסקנה שהתרבות היהודית החדשה אינה יכולה להיבנות על בסיס גזעי רחב ומגוון:

התרבות אינה ניתנת להֵעשות מעשה מוזאיקה; היא יכולה להִבָּנות רק על יסודות קוּלטוּריים עממיים קיימים בפועל. זאת אומרת בנדון שלפנינו על יסוד תרבותם של יהודי מזרח אירופה. ובזה נאמר, כי רק מנושאי התרבות העברית הישנה, היינו יהודי מזרח אירופה, אפשר לצפות, כי הם יהיו החלוצים של התרבות העברית החדשה.

("היהודים בזמן הזה" עמ' 167)

הפרקטיקה של הסגרגציה היתה מרכזית בתכנון התרבות של רופין, שטען כי כדי ליצור תרבות משל עצמם חייבים היהודים להתרכז בקהילות סגורות ולחיות בנפרד מכל תרבות אחרת (עמ' 187). בנוסח העברי, נאמר:

מעלתם השכלית של היהודים נשארת עומדת על מרום ערכה בתור סימן גזעי ומצדיקה את החפץ ואת השאיפה לשמור על הטִפּוּס האנושי הנבחר הזה, שיתקיים גם להבא בתור חטיבה מיוחדת לעצמה מבלי להתערב באחרים, כי רק באופן שכזה תהא תקומה שלמה לתכונותיו הגזעיות.

עמוק בתוך פעילותו הקולוניאלית בפלשתינה, ב-1931, התפרסם ספרו על הסוציולוגיה היהודית ובו נאמר: "אנחנו יכולים להשתמש בפסוק מספר יחזקאל כמוטו לאויגניקה: אבות אכלו בוסר, שיני בנים תקהינה" . מה היה "הבוסר" שאכלו האבות על פי הפרשנות הביולוגית של רופין לנביא יחזקאל? מדוע כהו שיני הבנים? התשובה לשאלה זו מנוסחת בכתבים באופן מסורבל ולעיתים עקיף, אבל ניתן לנסחה בקצרה באופן הבא: הסיבה להתדרדרות הפולק "היהודי המקורי(Urjude) “: היתה עליית היסוד הגזעי השמי בגוף הפולק היהודי, בייחוד זה של הטיפוס הבדואי (Beduinentypus) או האוריינטלי; היהודים המקוריים השתייכו, למעשה, לשבטים אינדו-גרמאניים שהחלו בשלב כלשהו להתערבב בגזעים השמיים באופן שהפר את עקרון השימור הגזעי. הרכיב השמי בגזע היהודי, שהפך בהדרגה לדומיננטי, ניתק אותם מהטבע, מאדמתם ומדרך חייהם החקלאית-יצרנית, הוא פיתח בהם – אף קודם לחורבן הבית הראשון – את האינסטינקט המסחרי הבלתי נשלט שלהם . את הקישור בין השמיות למטריאליזם ניתן למצוא באופן המפורש ביותר בכתביו של רופין בנוגע לערבים, טיפוסי הגזע השמי המובהקים. במאמרו מ-1919 לכתב העת הציוני האמריקאי "מכבים", מאמר שכותרתו "יחס היהודים לערבים" כתב בין היתר:

עכשיו, נכון שלערבים יש תפיסת חיים מטריאליסטית חזקה… נכון גם שבחיי היומיום של הפלאחים (Fellahs) שאלת עשיית כסף ממלאת תפקיד ראשי וכי בשיחה של שני פלאחים, כאשר הם משוחחים, אין משהו אחר נשמע זולת בשליק.