'שפן' – סיפורו של ילד מול הממסד הפסיכיאטרי

  • מאת מנהל הפרויקט | 11 בינואר 2012
  • 2,967 צפיות | 5 תגובות
עודכן לאחרונה: 8 באפריל 2012

שפן / סיפורו של ילד מול הממסד הפסיכיאטרי

חדש בחנויות הספרים: "שפן" ספרו השני של בנימין מאי חושף ניסוי אסור בילדים ובבני נוער, שהתקיים בו זמנית במספר מדינות ובהן ישראל ואשר בחן תרופה פסיכיאטרית מזיקה.
הניסוי שמתואר בספר (ושמדינת ישראל לא מכחישה את קיומו), בוצע על גופם ועל נפשם של עשרות קטינים,
ללא ידיעת הוריהם וללא הסכמתם.

שפן חושף את דבר הניסוי ואת ניסיונות ההשתקה סביבו.

בין לבין הוא מתאר את קרב ההישרדות בחברת הילדים האכזרית, את יחס המבוגרים לחריג ואת רכבת השדים שהפכה ליתרת חייו.

שפן - ספרו של בנימין מאי

הספר "שפן" (הוצאת 'שפן', 200 עמוד, מחיר קטלוגי: 72 שקל) נכתב בתום תחקיר שנמשך 18 שנה.
הספר מעניק הזדמנות נדירה להצצה אל תופעות האלימות נגד ילדים בבית הספר
ולדרך בה החברה ומערכת החינוך מתמודדת (כלומר לא מתמודדת…) עם התופעה.

"שפן" הוא רכבת שדים שתחילתה באלימות בבתי ילדים של הקיבוץ וסופה במחלת נפש.
בין לבין התגלתה כרטסת נסתרת שנכתב בה: "הילדים מציקים לו, לכן נשלח ל"נווה צאלים".
בנוסף נחשף הניסוי האסור והמזעזע, על עשרות ילדים ובני נוער.

"שפן" מתאר כיצד מחברו הפך בגיל 14 לשפן ניסיונות בבית חולים פסיכיאטרי, בו נוסתה על גופו תרופה ש'לא התאימה למחלה שכלל לא היה חולה בה…'

הקורא ב"שפן" מתוודע לתופעות פיזיולוגיות ונפשיות קשות שעבר המחבר בהשפעת התרופות הפסיכיאטריות
ובהשפעת לחץ החברה: צהבת, מחשבות אובדניות, "יד אוטומטית" המכילה בקבוק חומצה מלחית ועוד.
בספר מופיעים דמויות ומסמכים הנראים כאילו נלקחו מתחום ההזיה – אלא שהם אמיתיים לחלוטין.

"להשתגע בקיבוץ, להישאר בחיים", ספרו הראשון של המחבר, זכה לפרסום רב בתקשורת הכתובה והמשודרת ("כותרת ראשית", "7 ימים בידיעות אחרונות", "מוסף שישי" במעריב, "העיר", "ערב חדש", המעגל עם דן שילון ועוד)

"שפן" הוא ספר יחיד מסוגו, מרגש ומטלטל, החושף את האדם שמאחורי התואר "שפן ניסיונות" – ואת המתייחסים אליו כאל חיית מעבדה.

"אפשר לומר שהקושי הגדול ביותר שחוויתי כשכתבתי את הספר הזה, היה להמשיך לחיות," אומר בגילוי בנימין מאי, מחברה של האוטוביוגרפיה החושפנית 'שפן'.
כדי לכתוב לא הייתי צריך להמציא כלום, הכל מתועד בזיכרון ובמסמכים – מטורף ככל שיהיה".

לבקשתנו כתב בנימין מאי מספר מילים המתמצתות את מה שמסופר בספר שכתב:

סיפור קפקאי שאירע במציאות.

הוא מתחיל בהיותי ילד שנולד (1959) וגדל בבתי הילדים בקיבוץ חניתה (כיתת "ניצנים").
שם הפכתי, ככמה ילדים אחרים בכיתות אחרות, ל"שק אגרוף" לשאר בני הכיתה.
מכיוון שלא כבשתי יצרי להגיב חזרה באלימות, ניסו להרגיע אותי בתרופות שונות ומשונות (נאופטיל, ואליום
ואחרות).

כשהוכחתי לסביבה שאני נחוש להגיב לאלימות נגדי למרות התרופות, הועברתי (1969) למוסד של הקיבוצים בשם "נווה צאלים",
שם המשיכו לתת לי תרופות מסוגים אחרים (ריטלין ואחרות).
עד היום איני בטוח למה נועדו, שהרי הייתי תלמיד מצטיין והדוחות, לפחות בתחילת הטיפול ב"נווה צאלים", לא הראו שום דבר חריג.

שהיתי כחצי שנה ב"נס ציונה".
החל מאוקטובר 1973 הייתי שפן ניסיונות ללא ידיעתי לתרופה בשם "לפונקס" שנאסרה לשימוש, כדי לטפל (כך נטען) ב"נזק מוחי זעיר לא פסיכוטי".
בשנת 2002 גם האבחנה הזאת הוזמה.
התרופה עצמה הוחזרה לשימוש רק במקרי פסיכוזה קשים ביותר.
התרופה פוגעת בתאי הדם הלבנים וחושפת את הגוף למחלות.
אני המשכתי להשתמש בה עד 1977 על פי הוראת מנהל בית החולים, אז חליתי בצהבת והלפונקס הוחלפה ב"הלידול".
ב-1981 הפסקתי להשתמש בחומרים אנטי פסיכוטיים בהסכמת פסיכיאטר שטיפל בי בנהריה.
אולצתי להגיע לפסיכיאטר הזה באיום שלולא כך אאושפז בכפייה בידי האנשים המוסמכים בקיבוץ.

הספר ממשיך על השנים שמאז, איך ניצלו כמה חברי קיבוץ את "מחלתי" – כך הם קראו לזה (שלא נמצאה ע"י ביטוח לאומי ואף אחד אחר), כיצד נאבקתי לשרוד בתנאי בדידות ודיכוי חברתי בקיבוץ כתוצאה מהסטיגמה, כיצד עברתי לתל אביב והוצאתי ספר ראשון.
מה עלול לקרות כאשר מחשבות אובדניות אינן מתממשות אך המצוקה נשארת, איך הגעתי בדרך לא דרך למסמכים שמאשרים את כל מה שאני כותב כאן.
איך טייחה "וועדת הבדיקה" של משרד הבריאות את המעשים ואיך נמנעה מבקרת המדינה בזמנה, מרים בן-פורת מלהוציא חוות דעת על פעילותה הנכלולית של וועדת הבדיקה, מה נכתב בעיתונים על הסיפור
ומה נמנעו העיתונאים מלכתוב ומדוע.

בסופו של דבר מתריע הספר על העובדה שאין בחוק הישראלי שום הגנה לאדם כנגד שימוש בגופו
לצרכי מחקר ופיתוח תרופות ללא ידיעתו והסכמתו.

את הספר "שפן" ניתן להשיג בטלפון: 052-374-9771

כדי לשלוח את הפוסט הזה במייל, או לפרסם אותו בפורום, השתמשו בקישור הזה:
http://www.emetaheret.org.il/?p=9057
רוצים לעזור? יודעים איך לכתוב ולהתנסח?
פרויקט אמת אחרת זקוק לעוד מתנדבים בעזרה בכתיבת כתבות.
אז אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים, מדוע שלא תצטרפו לעשייה?
שלחו לנו מייל עכשיו
הירשמו עכשיו בחינם וקבלו עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!»

אהבתם? שתפו עם העולם...
הבהרה: התוכן המוצג באתר הינו למטרות לימוד ועיון בלבד.אין לראות במידע המוצג הנחיה או המלצה מכל סוג שהוא, במיוחד בכל הקשור לבריאותכם.בכל מקרה של החלטה הנוגעת לבריאותכם, שינוי תזונה או כל דבר אחר,התייעצו עם רופא מוסמך.כמו כן, אין לראות את המידע המוצג כאמת מוחלטת, אלא יותר כהצגת דברים מתועדת היטב הנשענת על ראיות והצלבת נתונים.זו אחריותכם כבני אנוש עם ראש על הכתפיים להמשיך ולחקור ורק אז להגיע למסקנות, בהתבסס על כל המידע הקיים.
הגבלת אחריות: אתר פרויקט אמת אחרת אינו אחראי לדיוק, שלמות או יעילות המידע או המוצרים המוצגים באתר. דעות כותבי המאמרים הנן של כותבי המאמרים בלבד. המידע המוצג באתר הנו למטרות של חינוך ובידור בלבד והשימוש במידע הנו באחריות קוראי האתר. אתר פרויקט אמת אחרת ומפעיליו לא ישאו בשום אחריות עקב שימוש במידע המתפרסם באתר.

5 תגובות »

  • גם הייתי חניך בנווה צאלים בשנים 2000 עד 2005 ועדיין ממשיכים לסמם אותי בתרופות במקום אחר!

    • אני כאן

      הי טל אתה ממש לא חייב להסכים!
      אתה אדון לעצמך ואחראי לגופך ונשמתך,אף אחד לא עושה לך משהו,קח אחריות!
      בהצלחה.

      הגב לאני כאן
  • שבתאי

    איזה רוע שיש בבני אדם, עצוב מאד

    בקשר להמשך המאבק בנושא הפלואוריד

    יש לי רעיון

    כיוון שהנושא "כבד" וזה לא בדיוק מעניין אנשים, וגם כי אנשים לא יאמינו שמשרד הבריאות מרעיל אותנו,

    הדרך היחידה להגיע לציבור היא באמצעות סאטירה, כמו שעשו לאטמה עם המשט הימי שכבר עבר את 2 מיליון צפיות ביו טיוב,

    בקישור הבא

    http://www.youtube.com/watch?v=FOGG_osOoVg

    זאת הדרך היחידה אני חושב, רק שצריך למצוא את האנשים המתאימים לכך

    הגב לשבתאי
  • בהלם

    אתם קולטים שהניסויים האלו נערכו בתוך מדינת ישראל בידי יהודים בילדים יהודים במרחק של שנים ספורות מהשואה???

    הגב לבהלם
  • אני כאן

    ברגע שיש את גב המערכת אתה רק צריך לנתב את הרוע הזה למקומות הנכונים ואז הכל מגובה והכל בסדר.

    הגב לאני כאן
הנחיות לכתיבת תגובות:

1. שמרו על שפה נאותה
2. כתבתם טענה או הבעתם דעה הפוכה? צרפו קישורים למידע נוסף שתומך בדעה שלכם. משפט כגון: "זו סתם תיאוריית קונספירציה מטופשת" איננה תגובה מתאימה.
3. גם אם משהו נראה לכם הזוי, אין זה אומר שהוא לא נכון. בכל פוסט יש קישורים למקורות המידע וקישורים למידע נוסף. קודם קראו אותם, עשו קצת מחקר ואז תכתבו תגובה.
4. כתבו את שמכם וגם את שם המשפחה, או בחרו בכינוי ייחודי, או (הכי טוב) הרשמו באתר, כדי שנוכל לדעת מי כותב את התגובה ולהתייחס בהתאם.
5. אם הנכם מגיבים חדשים או שצירפתם לתגובה שלכם יותר מקישור אחד, המתינו בסבלנות עד שתגובתכם תאושר.
6. חובה לקרוא את תנאי השימוש באתר לפני פרסום תגובה.
7. תגובות שכל מטרתן להשמיץ ו-או לזלזל באתר או במי מגולשיו לא יפורסמו
מנהל הפרוייקט שומר לעצמו את הזכות לערוך תגובות שאינן הולמות ו/או לחסום גולש מלהגיב...

השאירו תגובה

קבלו את התגובות ב RSS

שמרו על כללי פרסום התגובות בבקשה

כדי להוסיף תמונתכם לתגובות הרשמו באתר: Gravatar .

קבלו עדכונים בחינם למייל»

הרשמו בחינם וקבלו עדכונים פעם בשבוע על ידיעות חדשות מהאתר. תמיד תוכלו להסיר את כתובתכם בקלות ואנו מתחייבים לא למסור לגורם שלישי את המייל.
  • רגע אחד...
אמת אחרת בפייסבוק
 
כבר עשית לנו לייק בפייסבוק?

בעזרתכם נוכל להגיע ליותר אנשים עם המידע...

אל תציג הודעה זו שנית