זוכרים את "הפלא" הניו זילנדי של אפס הדבקות- אותו פלא שהצליח לכאורה למגר את הקורונה בעזרת מדיניות אגרסיבית של מגבלות וסגירה כמעט הרמטית של גבולות המדינה למשך תקופה ארוכה?
אז היום שנתיים אחרי, אפילו אותה כוכבת בלתי מעורערת של הפלא הזה, ראש ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן, עומדת חסרת אונים מול התוצאות ההרסניות של אותה מדיניות שהובילה. זה בנוסף לגלי תחלואה מהגבוהים בעולם ששוטפים את מדינתה מאז תחילת השנה.
התמותה לנפש בניו זילנד מקורונה כבר עברה את זו של יפן שלא הטילה סגרים בכלל במהלך כל משבר הקורונה. אבל זה עוד כאב הראש הקטן של אנדרן.
הבנק הניו זילנדי התריע החודש מפני מיתון עמוק אליו מתדרדרת המדינה. מחסור חמור בעובדים נרשם בעקבות הגירה שלילית למדינות זרות, מה שמאלץ מנהלים לשלם שכר גבוה לעובדים שעדיין נשארו, ובמקביל להעלות מחירים כדי לכסות על ההוצאה הזו. התוצאה: יוקר מחיה ששובר שיאים חדשים ומגביר עוד יותר את ההגירה החוצה.
אם לא די בכך – התיירות כענף מרכזי באי מתקשה להתאושש אחרי סגירת המדינה לתיירים במשך למעלה משנתיים. ההערכה שיקח לסקטור הזה, שהוא קריטי לכלכלה בניו זילנד, כ 3 שנים להתאושש.
בנוסף שוק הדיור לפי סקר של בלומברג הוא בעל הסיכון הגבוה ביותר בעולם לקרוס, אמון התושבים בממשלה בשפל – וארדרן נראית אובדת עצות.
הכלכלנים בניו זילנד תמימי דעים שהדרך היחידה שנותר לארדרן כדי להחזיק את הכלכלה שלה מעל המים הוא לפתוח וכמה שיותר את המדינה, שזה באופן אירוני מדיניות הפוכה לגמרי מזו שקיבלה עליה עד לפני שנה מחמאות מכל העולם.
מידע נוסף: הכתבה המלאה של ערן הילדסהיים ב"זמן אמת"