למה סוציאליזם? מאמר מאת אלברט איינשטיין

  • מאת מנהל הפרויקט | 3 במרץ 2011
  • 4,179 צפיות | 15 תגובות
עודכן לאחרונה: 3 במרץ 2011

למה סוציאליזם?
אלברט איינשטיין

החיבור הזה פורסם לראשונה בגיליון הראשון של Monthly Review (מאי 1949).

האם זה רצוי שאחד שאינו מומחה בכלכלה ונושאים חברתיים יבטא השקפות על הנושא סוציולוגיה? אני מאמין, ממספר סיבות, שכן.

בואו נבחן את השאלה מנקודת המבט של הידע המדעי. זה אולי נראה שאין הבדלים מתודולוגיים בסיסיים בין אסטרונומיה וכלכלה: מדענים בשני התחומים מנסים לגלות חוקים שמוסכמים על הכול עבור קבוצה מוגבלת של תופעות, על-מנת להפוך את החיבור ההדדי בין התופעות הללו מובן בצורה הברורה ביותר. אבל במציאות הבדלים במתודולוגיות כן מתקיימים. הגילוי של חוקים כלליים בתחום הכלכלה נעשה קשה בנסיבות שבהן תופעות כלכליות נצפות, לרוב מושפעות מגורמים רבים אשר קשה מאוד להעריך בנפרד. בנוסף, הניסיון שהצטבר מתחילתה של מה שמכונה התקופה המתורבתת בהיסטוריה האנושית, באופן ניכר – כפי שידוע היטב – הושפע והוגבל ע"י כוחות שבשום פנים לא היו כלכליים באופן בלעדי במהותם. לדוגמא, רוב המדינות בהיסטוריה חבות את קיומן לכיבוש. הכובשים כוננו את עצמם, חקיקתית וכלכלית, כמעמד בעל זכויות יתר בארץ הכבושה. הם תפסו לעצמם עמדת מונופול בבעלות על האדמה ומינו אנשי כמורה מבין המעמדות שלהם. הכמרים, כשהחינוך בשליטתם, הפכו את חלוקת המעמדות בחברה למוסד קבע ויצרו סולם ערכים שבו האנשים מאז, לרוב באופן לא-מודע, הונחו בהתנהגות החברתית שלהם.

אבל המסורת ההיסטורית היא, כמו שאומרים, של האתמול; בשום מקום לא באמת התגברנו על מה שתורסטין ובלן כינה "שלב הטורף" בהתפתחות האנושית. העובדות הכלכליות הנצפות שייכות לשלב זה ואפילו החוקים הנגזרים מהן אינם ברי-יישום לשלבים אחרים. מאחר שהמטרה האמיתית של סוציאליזם היא בדיוק להתגבר ולהתקדם מעבר לשלב הטורף בהתפתחות האנושית, מדע הכלכלה במצבו הנוכחי יכול להאיר מעט על החברה הסוציאליסטית של העתיד.

שנית, סוציאליזם מכוון אל עבר תכלית חברתית-מוסרית. מדע, מצד שני, לא יכול ליצור תכליות, ואף פחות מכך, להחדירן לתוך אנשים; מדע, לכל היותר, יכול לספק את האמצעים שבהם ניתן להשיג תכליות מסוימות. אבל התכליות עצמן נתפשות ע"י אישים בעלי אידיאלים נשגבים מוסרית – ואם התכליות האלה לא נולדות ללא רוח חיים, אלא חיוניות ונמרצות – הן מאומצות ונישאות הלאה ע"י אותם בני-אדם רבים, שבאופן לא-מודע, קובעים את ההתפתחות האיטית של החברה.

מהסיבות הללו, עלינו להישמר ולא להעריך יתר על המידה את המדע והשיטות המדעיות כשאנו נוגעים בשאלה של בעיות אנוש; ואל לנו להניח שמומחים הם היחידים שיש להם הזכות להביע את עצמם בשאלות הנוגעות במבנה של חברה.

קולות רבים-מספור מעלים את הטענה כבר זמן מה, שהחברה האנושית עוברת משבר, שהיציבות שלה הזדעזעה באופן חמור. אחד המאפיינים של מצב כזה הוא שפרטים חשים אדישות או אפילו עוינות כלפי הקבוצה, הקטנה או הגדולה, שאליה הם משתייכים. על-מנת להמחיש את כוונתי, הרשו לי להעיד על חוויה אישית. לאחרונה דנתי עם אדם אינטליגנטי וידידותי על האיום שבמלחמה נוספת, אשר לעניות-דעתי תסכן באופן-חמור את קיום האנושות, וציינתי שרק ארגון על-לאומי יכול להציע הגנה מסכנה שכזו. באותו הרגע האורח שלי, בשלווה ובקור-רוח, ענה לי: "מדוע אתה כל-כך מתנגד עמוקות להיעלמותו של המין האנושי?".

אני בטוח שלפני זמן מועט כמו מאה שנה, אף אחד לא היה מצהיר הצהרה מסוג זה בכזאת קלילות. זו הצהרה של אדם שחתר לשווא להשיג שיווי-משקל פנימי ופחות או יותר איבד את התקווה להצליח. זהו ביטוי של בדידות ובידוד כואבים שמהם אנשים רבים כל-כך סובלים בימים אלו. מהו הגורם? האם יש מוצא?

קל להעלות את השאלות האלה, אבל קשה לענות עליהן במידה כלשהי של ביטחון. אני מוכרח לנסות, בכל אופן, ככל יכולתי, למרות שאני מודע מאוד לעובדה שרגשותינו ושאיפותינו לרוב מנוגדים ונסתרים ואינם יכולים לבוא לידי ביטוי בנוסחאות קלות ופשוטות.

האדם הוא, בעת ובעונה אחת, ישות בודדת וישות חברתית. כישות בודדת, הוא מנסה להגן על קיומו שלו ושל אלו הקרובים ביותר אליו, כדי לספק את מאווייו האישיים, וכדי לפתח את כישוריו המולדים. כישות חברתית, הוא מחפש להשיג את ההכרה והחיבה של בני-האדם האחרים, לחלוק בהנאותיהם, לנחם אותם בצערם, ולשפר את תנאי חייהם. רק הקיום של אותן שאיפות שונות, לרוב מנוגדות, יכול להסביר את אופיו המיוחד של בן-אדם, והשילוב המסוים שלהן קובע את המידה שבה פרט יכול להשיג שיווי-משקל פנימי ויכול לתרום לרווחתה של החברה. לא מן הנמנע, כי יחס הכוחות בין המניעים הללו, בעיקרו, עובר בתורשה. אבל האישיות שמגיחה לבסוף מעוצבת בעיקר ע"י הסביבה שהאדם נקלע אליה במהלך התפתחותו, ע"י מבנה החברה שבה הוא גדל, ע"י המסורת של אותה חברה, וע"י הערכתו סוגים שונים של התנהגות. הרעיון המופשט של "חברה" משמעו לאדם הבודד סך-כל היחסים הישירים והעקיפים עם בני זמנו ועם כל האנשים מהדורות הקודמים. הפרט מסוגל לחשוב, להרגיש, לשאוף ולעבוד בעצמו; אך הוא תלוי רבות בחברה – בקיומו הפיזי, האינטלקטואלי והרגשי – כך שזה בלתי-אפשרי לחשוב עליו, או להבין אותו, מחוץ למסגרת החברתית. זו ה"חברה" שמספקת לאדם מזון, ביגוד, בית, כלים לעבודה, שפה, אופני-חשיבה, ומרבית התוכן המחשבתי; קיומו מתאפשר בזכות העמל וההישגים של מיליונים רבים בעבר ובהווה, אשר מסתתרים מאחורי המילה "חברה".

זה ברור, אפוא, שהתלות של הפרט בחברה היא עובדת טבע אשר לא ניתן לבטלה – כמו במקרה של נמלים ודבורים. עם זאת, בעוד שכל מהלך חייהם של נמלים ודבורים נקבע עד לפרט הקטן ביותר ע"י אינסטינקטים נוקשים שעוברים בתורשה, הדפוס החברתי ויחסי-הגומלין של בני-האדם הם מאוד מגוונים ורגישים לשינוי. זיכרון, היכולת ליצור שילובים חדשים, המַתָּנָה של תקשורת מילולית אפשרו התפתחויות בבני-אדם שלא מוכתבות ע"י צרכים ביולוגיים. התפתחויות שכאלה באות לידי ביטוי במסורות, מוסדות וארגונים; בספרות; בהישגים במדע ובהנדסה; באומנות. זה מסביר איך קורה, שבמובן מסוים, האדם משפיע על חייו דרך התנהלותו האישית, ושבתהליך זה משחקים תפקיד חשיבה מודעת ורצונות.

האדם רוכש בלידתו, דרך התורשה, מערכת ביולוגית שעלינו לקבלה כקבועה ובלתי ניתנת להחלפה, כולל דחפים טבעיים שהם מאפיינים של המין האנושי. בנוסף, במהלך חייו, הוא רוכש לעצמו מערכת תרבותית שאותה הוא מאמץ מהחברה דרך תקשורת ודרך סוגים רבים של השפעות. זו המערכת התרבותית הזו, שבחלוף הזמן, נתונה לשינויים שקובעים במידה רבה את מערכת היחסים בין הפרט לחברה. האנתרופולוגיה המודרנית לימדה אותנו, בעזרת מחקר השוואתי של חברות פרימיטיביות כביכול, שההתנהגות החברתית של בני-אדם עשויה להשתנות במידה רבה, בהתאם לדפוסים החברתיים הרווחים וצורות הארגון השליטות בחברה. על הדבר הזה, אלו השואפים לשפר את גורלו של האדם, יכולים לבסס את תקוותיהם: בני אדם לא נידונים, בגלל המערכת הביולוגית שלהם, לחסל זה את זה או להיות נתונים לחסדי גודל אכזר שיביאו על עצמם.

אם נשאל את עצמנו איך מבנה החברה והגישה התרבותית של האדם צריכים להשתנות על-מנת להפוך את החיים האנושיים למספקים ביותר שניתן, אנחנו צריכים להיות מודעים תמיד לעובדה שישנם תנאים מסוימים שאין ביכולתנו לשנות. כפי שהוזכר קודם לכן, טבעו הביולוגי של האדם, מכל בחינה מעשית, אינו ניתן לשינוי. יתר על כן, ההתפתחויות הטכנולוגיות והדמוגרפיות של המאות האחרונות יצרו תנאים שלא עומדים להשתנות. באוכלוסיות שמיושבות בצפיפות יחסית עם סחורות אשר חיוניות להמשך קיומן, חלוקה קיצונית של העבודה ומנגנון יצרני ריכוזי ביותר הם הכרח מוחלט. חלפו הזמנים, שבמבט לאחור נראו כל-כך אידיאליים, שבהם יחידים או קבוצות קטנות יחסית יכלו להיות עצמאיים לגמרי. זו רק הגזמה קלה לומר, כי המין האנושי מקיים כבר כיום קהילה עולמית של ייצור וצריכה.

הגעתי לנקודה שבה אני יכול להצביע בקצרה על מה בשבילי מהווה המהות של המשבר של תקופתנו. היא נוגעת ביחסים של הפרט עם החברה. הפרט הפך מודע מתמיד לתלותו בחברה. אבל הוא אינו חווה את התלות הזו כנכס חיובי, כקשר אורגאני, ככוח מגן, אלא כאיום על זכויותיו הטבעיות, או אפילו על קיומו הכלכלי. יתר על כן, מעמדו בחברה הוא כזה שהמניעים האגואיסטיים שבהווייתו מודגשים באופן קבוע, בעוד שהמניעים החברתיים, שמטבעם חלשים יותר, מידרדרים באופן מתמשך. כל בני-האדם, יהיה אשר יהיה מעמדם בחברה, סובלים מתהליך זה של הידרדרות. אסירים מבלי-דעת של האגואיזם של עצמם, הם חשים חסרי-ביטחון, בודדים, ונמנעת מהם ההנאה התמימה, הפשוטה והלא-מתוחכמת מן החיים. האדם יכול למצוא משמעות לחיים, קצרים ומסוכנים כפי שהם, רק דרך התמסרות אישית לחברה.

האנרכיה הכלכלית של חברה קפיטליסטית כפי שהיא מתקיימת כיום היא, לעניות דעתי, המקור האמיתי של הרוע. אנו רואים לפנינו קהילה ענקית של יצרנים שהחברים בה שואפים ללא הפסקה לשלול אחד מן השני את פירות עמלם המשותף – לא בכוח, אלא באופן כללי דרך ציות נאמן לכללים שנקבעו בחוק. בהקשר זה, חשוב להבין כי אמצעי הייצור – כלומר, כל כושר הייצור שנדרש על-מנת לייצר מוצרי-צריכה, כמו גם מוצרי הון נוספים – אין מניעה חוקית שיהיו, ועל-פי רוב הם כך, בבעלותם הפרטית של בודדים.

למען הפשטות, בהמשך הדיון אתן את הכינוי "עובדים" לכל אלה שלא חולקים את הבעלות על אמצעי הייצור – למרות שזה לא תואם לשימוש המקובל במונח זה. הבעלים של אמצעי הייצור נמצא בעמדה בה הוא יכול לרכוש את כוח העבודה של העובד. ע"י שימוש באמצעי הייצור, העובד מייצר סחורות חדשות אשר הופכות לרכושו של בעל-ההון. הנקודה המהותית בנוגע למהלך זה היא היחס בין מה שהעובד מייצר לבין מה שמשולם לו, שניהם נמדדים במונחים של ערך ריאלי. ככל שחוזה ההעסקה יותר "חופשי", מה שהעובד מקבל נקבע לא ע"י הערך הריאלי של הסחורות שהוא מייצר, אלא ע"י הצרכים המינימאליים שלו וע"י הביקוש של בעל-ההון לכוח העבודה ביחס להיצע העובדים המתמודדים על המשרות. חשוב להבין, שאפילו בתיאוריה התשלום לעובד לא נקבע ע"י הערך של המוצר שלו.

ההון-פרטי נוטה להיות מרוכז בידי מעטים, בין השאר בשל התחרות בין בעלי ההון, וגם בגלל שהתפתחות טכנולוגית והחלוקה הגוברת של העבודה מעודדים היווצרות של יחידות ייצור גדולות יותר על חשבון הקטנות. התוצאה של התפתחויות אלה היא אוליגרכיה של ההון-פרטי, הכוח העצום אשר לא ניתן לפקח עליו ביעילות אפילו בחברה פוליטית מסודרת דמוקרטית. הדבר מתקיים כיוון שהחברים בגופים המחוקקים נבחרים ע"י מפלגות פוליטיות, שממומנים במידה רבה או מושפעים בדרך אחרת ע"י בעלי-ההון הפרטיים אשר, באופן מעשי, יוצרים חוצץ בין הבוחר למחוקק. התוצאה היא שנציגי העם, לאמתו של דבר, לא מגִנים באופן מספק על האינטרסים של החלקים המקופחים באוכלוסיה. יתר על כן, בתנאים הקיימים, בעלי-הון פרטיים בהכרח שולטים, ישירות או בעקיפין, על המקורות העיקריים של המידע (עיתונות, רדיו, חינוך). לפיכך קשה מאוד, ואכן ברוב המקרים בלתי-אפשרי, עבור האזרח הבודד להגיע למסקנות אובייקטיביות ולעשות שימוש מושכל בזכויות הפוליטיות שלו.

המצב השורר בכלכלה המבוססת על בעלות פרטית על ההון מתאפיין אפוא ע"י שני עקרונות מרכזיים: הראשון, אמצעי הייצור (ההון) נמצאים בבעלות פרטית והבעלים מנצל אותם כפי שהוא רואה לנכון; השני, חוזה ההעסקה הוא חופשי. כמובן, אין דבר כזה חברה קפיטליסטית טהורה, במובן הזה. בפרט, יש לציין כי העובדים, במאבקים פוליטיים ארוכים ומרים, הצליחו בהבטחת סוג של צורה משופרת של "חוזה העסקה חופשי" עבור סוגים מסוימים של עובדים. אבל במבט כולל, הכלכלה של ימינו לא שונה בהרבה מקפיטליזם ה"טהור".

הייצור מתבצע לצורך רווחים, לא שימוש. אין כל הבטחה שכל אלה שיכולים ומוכנים לעבוד ימצאו תמיד בעמדה של מציאת תעסוקה; "צבא של אבטלה" חייב כמעט תמיד להתקיים. העובד נמצא תמיד תחת מורא חרב הפיטורין. מאחר והמובטלים והעובדים בשכר נמוך אינם מהווים שוק רווחי, הייצור של מוצרי צריכה הוא מוגבל, והתוצאה היא מצוקה גדולה. התקדמות טכנולוגית לעתים קרובות מניבה אבטלה נוספת, יותר מאשר להקל על נטל העבודה עבור כולם. מניע הרווח, יחד עם התחרות בין בעלי-ההון, אחראים לאי-היציבות בצבירה ובניצול של הון, אשר מובילים לתקופות שפל קשות יותר ויותר. התחרות הבלתי-מוגבלת מובילה לבזבוז עצום של עבודה, ולשיתוק בתודעה החברתית של יחידים, כפי שציינתי קודם.

השיתוק התודעתי הזה ביחידים, אני מחשיב אותו כמעשה הרשעות הנורא ביותר של הקפיטליזם. כל מערכת החינוך שלנו סובלת מהרוע הזה. גישה תחרותית המוגזמת מוחדרת לתלמיד, שמאולף להעריץ הצלחה חומרית כהכנה לקריירה העתידית שלו.

אני משוכנע שיש רק דרך אחת להיפטר מן העוולות החמורות הללו, דהיינו דרך כינונה של כלכלה סוציאליסטית, המלווה במערכת חינוך אשר תהיה מוכוונת לעבר מטרות חברתיות. בכלכלה שכזו, אמצעי הייצור הם בבעלות החברה (society) עצמה ומנוצלים בצורה מתוכננת. כלכלה מתוכננת, שמתאימה את הייצור לצרכי הקהילה, תחלק את העבודה הנדרשת בין כל אלה שיכולים לעבוד ותבטיח פרנסה לכל גבר, אישה וילד. חינוכו של הפרט, בנוסף לקידום כישוריו המולדים, ינסה לפתח בו תחושת אחריות לזולת, במקום האדרתם של כוח והצלחה כמו בחברה שלנו כיום.
עם זאת, יש לזכור שכלכלה מתוכננת היא עדיין לא סוציאליזם. כלכלה מתוכננת כזו עלולה להיות מלווה בשעבוד כולל של הפרט. השגת סוציאליזם דורשת פתרון לכמה בעיות סוציו-פוליטיות קשות ביותר: איך ניתן, לאור הריכוזיות מרחיקת הלכת של כוח פוליטי וכלכלי, למנוע מן הביורוקרטיה להיהפך לכל-יכולה וליהירה? כיצד זכויותיו של הפרט יכולות להיות מוגנות, ובנוסף לזאת, משקל-נגד דמוקרטי לכוחה של הביורוקרטיה יובטח?

בהירות לגבי המטרות והבעיות של הסוציאליזם היא בעלת החשיבות הגדולה ביותר בתקופת המעבר שבה אנו נמצאים. מאחר, שבתנאים הנוכחים, דיון חופשי וללא-עכבות על הבעיות הללו הפך לטאבו מאוד גדול, אני רואה בהקמת המגזין הזה כשירות חשוב לציבור.

מקור: monthlyreview

הבהרה:

מאחר ואני כבר קצת מכיר את הלך הרוח של חלק ממבקרי האתר, חשוב לי להבהיר שפרסום המאמר באתר הפרויקט אינו מראה על תמיכה או שלילה של דרך חיים סוציאליסטית.
כפי שאלברט איינשטיין עצמו כתב:

כלכלה מתוכננת כזו עלולה להיות מלווה בשעבוד כולל של הפרט. השגת סוציאליזם דורשת פתרון לכמה בעיות סוציו-פוליטיות קשות ביותר: איך ניתן, לאור הריכוזיות מרחיקת הלכת של כוח פוליטי וכלכלי, למנוע מן הביורוקרטיה להיהפך לכל-יכולה וליהירה? כיצד זכויותיו של הפרט יכולות להיות מוגנות, ובנוסף לזאת, משקל-נגד דמוקרטי לכוחה של הביורוקרטיה יובטח?

אין ספק שלכלכלה סוציאליסטית יש מגרעות גדולות ביותר וסכנה להפוך לעריצות במסווה.
במיוחד אם 'הסוציאליזם' מוקם ומתוכנן ע"י אותם אנשים, מייסדי הקפיטליזם, ברוני ההון והטייקונים.

אך כמו הרבה כתבות ומידע המפורסם באתר הפרויקט, המטרה היא לגרות את המחשבה החופשית של הקוראים
ולהציג להם את המידע מכמה כיוונים שונים, מבלי לפחד מראייה שונה ואפילו הפוכה של המציאות אותה הם תופשים.

המאמר תורגם במיוחד עבור פרויקט אמת אחרת בעזרת מתנדב אנונימי.
תודתי שלוחה לו.

כדי לשלוח את הפוסט הזה במייל, או לפרסם אותו בפורום, השתמשו בקישור הזה:
http://www.emetaheret.org.il/?p=7008
רוצים לעזור? יודעים איך לכתוב ולהתנסח?
פרויקט אמת אחרת זקוק לעוד מתנדבים בעזרה בכתיבת כתבות.
אז אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים, מדוע שלא תצטרפו לעשייה?
שלחו לנו מייל עכשיו
הירשמו עכשיו בחינם וקבלו עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!»

אהבתם? שתפו עם העולם...
הבהרה: התוכן המוצג באתר הינו למטרות לימוד ועיון בלבד.אין לראות במידע המוצג הנחיה או המלצה מכל סוג שהוא, במיוחד בכל הקשור לבריאותכם.בכל מקרה של החלטה הנוגעת לבריאותכם, שינוי תזונה או כל דבר אחר,התייעצו עם רופא מוסמך.כמו כן, אין לראות את המידע המוצג כאמת מוחלטת, אלא יותר כהצגת דברים מתועדת היטב הנשענת על ראיות והצלבת נתונים.זו אחריותכם כבני אנוש עם ראש על הכתפיים להמשיך ולחקור ורק אז להגיע למסקנות, בהתבסס על כל המידע הקיים.
הגבלת אחריות: אתר פרויקט אמת אחרת אינו אחראי לדיוק, שלמות או יעילות המידע או המוצרים המוצגים באתר. דעות כותבי המאמרים הנן של כותבי המאמרים בלבד. המידע המוצג באתר הנו למטרות של חינוך ובידור בלבד והשימוש במידע הנו באחריות קוראי האתר. אתר פרויקט אמת אחרת ומפעיליו לא ישאו בשום אחריות עקב שימוש במידע המתפרסם באתר.

15 תגובות »

  • צידוני

    מה עוד אפשר לצפות ממישהו שהתפרנס באקדמיה ממשלמי המיסים?
    ברור שהוא יתמוך בסוציאליזם…

    הגב לצידוני
  • freeThinker

    כמו שאיינשטיין הפך מראש פרוייקט מנהטן (פרוייקט מנהטן, שבדיעבד גרם להמוני הרוגים, הרבה סבל ומאזן כוח גרעיני בין-מדינתי עד היום) לפציפיסט כך גם ישתנו פני העולם משלטונות קפיטליסטים לסוג של שלטון סוציאליסטי.

    בשני המקרים הבעיה היא עודף כוח שמרוכז בידיים בודדות, בסוציאליזם המדינה היא מקור הריכוז של הכח ובקפיטליזם בעלי ההון הם מרכז הכוח, אין לי תשובה ברורה לגבי מי עדיף אך אם נצליח להשכיל ולבנות מערכת בלמים ואיזונים וחוקה שתכובד ותזכיר מדי יום למדינה שהיא לא ישות פרטית אלא יצוג של האזרחים בה אזי עדיף שריכוז הכוח יהיה בידיה, אבל אם לא נשכיל לעשות כן אזי המדינה תתפקד רק ככיסוי לבעלי הכוח האמיתיים ונוכל עוד פחות לדעת נגד מי לפעול, להבדיל מקפיטליזם טהור שבו הכתובת על הקיר.

    מצאתי סרטון נחמד שמסביר את הבעיתיות של היצוגיות של האזרח הקטן בשיטת השלטון הנהוגה כיום, מומלץ (בינתיים ללא תרגום): http://storyofstuff.org/citizensunited/

    הגב לfreeThinker
  • angelfish

    צריך לאזן בין רצון הפרט לרצון החברה.
    המטולטלת נטתה לרצון הפרט עם הקפיטליזם ועכשיו עם הסוציאליזם המדומה-כאילו רצון המדינה אבל בעצם רצון כמה אנשים בודדים חזקים,אבל יש אפשרות לעשות את זה,זה לא
    כזה קשה כמו שזה נראה.

    הגב לangelfish
  • צידוני

    Story Of Stuff זה לא סרט שנעשה בכספי ג'ורג' סורוס?…

    הגב לצידוני
    • freeThinker

      Story Of Stuff זה כל מיני סרטונים בכל מיני נושאים, לא כל כך מעניין אותי מי יצר את הסרט אל אאם אני מזדהה עם התוכן. גם אם יש לי (ויש לי) חילוקי דעות עם יוצרי צייטגייסט למשל, אני לא פוסל את הסרט כולו בגלל מי שיצר אותו אלא רואה אותו בעין ביקורתית, כך גם עם סרטים של אלכס ג'ונס ושאר מפיקים ובמאים, תמיד אתייחס לתוכן ולא למוסרו.

      לכן, יכול להיות שסורוס ה"רשע" אחראי לסרטון, אני באמת לא יודע, אבל נניח שכן, מה בתוכן מציק לך? מה לא נשמע לך נכון במה שנאמר שם?

      הגב לfreeThinker
      • צידוני

        כךום שום דבר, סורוס הוא נשמה טהורה והמדינה תטפל בנו, אפשר להפסיק להיות אחראים למעשינו, יש Universal healthcare….

        הגב לצידוני
        • freeThinker

          לא ענית לי על השאלה.
          לא אמרתי שסורוס הוא נשמה טהורה, הוצאתי אותו מהמשוואה בכלל, אני מדבר על התוכן שבדמוקרטיה הריבונים צריכים להיות האזרחים ולא התאגידים (שסורוס עומד בראש תאגידים), האם דבר זה לא נכון בעינייך?

          המדינה לא צריכה לדאוג לאזרח, עדיף ולא היינו צריכים אותה בכלל, אבל בגלל שזה סוג שלטון (ללא ממשלה) די מהפכני אז אני מניח שזה לא יקרה בקרוב ולכן אם כבר יש מדינה וממשלה אז היא צריכה לדאוג לאזרחים ולא לכל מיני חברות ותאגידים. המדינה לא צריכה להיות לנו אב ואם אלא לדאוג שהמיעוט והאוכלוסיות החלשות לא יפגעו ע"י אנשים כוחניים, זו כל מטרתה, לא הכוונה וחינוך האזרחים.

          הגב לfreeThinker
          • צידוני

            אני חושב לגמרי אחרת ממך. במקום להגביל את העסקים של מעמד הבניין והתאגיד,שכן הסרט מראה רצון שהמדינה תגדיר בדיוק מה מותר לכל עסק לעשות,שזה רעיון דיקטטורי, מה שצריך זה להגביל את הממשלה שמראש לא תוכל לחוקק חוקים המייצרים מונופולים, סורוס בעל מניות במונסנטו המרוויחה מחקיקה פאשיסטית המונעת מחשלים לגדל ולמכור מה שבא להם במסווה של טובת הכלל, במקרה זה הבריאות שלו. אז לסירוס סיבות טובות להעצים את הממשלה הוא קומוניסט הרואה במדינה הדרך להגדיל אתרווחיו ולא תחרות הוגנת.

            הגב לצידוני
            • freeThinker

              אתה מבלבל כמה דברים כאן:
              1. אי אפשר להגביל את הממשלה מלחוקק חוקים, היא לא מחוקקת חוקים, בשביל זה יש רשויות אחרות, אצלנו זה הכנסת.
              2. הסרט לא מראה שהמדינה צריכה להגביל עסקים אלא מראה שצריך לתת עדיפות לבני האדם על פני עסקים, יצורים חיים לפני תאגידים.
              3. אתה רוצה להגביל את היכולת ליצר מונופולים אבל אתה לא רוצה לעצור את התאגידים ורוצה לתת להם זכויות, אם אומר לך שתאגיד יכול להיות מונופול אז תחשוב אחרת? מדוע אתה כל כך בעד לתת לתאגידים זכויות של בני אדם בעוד שלבני אדם אתה לוקח זכויות כאילו היו איזה יצור דומם?
              4. עצם העובדה שסורוס קומוניסט או שיש לו מניות במונסנטו לא קשורה לעניין שצריך לשלול זכויות מתאגידים שרומסים זכויות של אזרחים. למשל לתאגיד אין זכות בחירה אז מדוע יש לו זכות השפעה על המחוקק, הרי המחוקקים נועדו כדי לארגן את החוק בשביל בני האדם לא בשביל ישויות בדיוניות על הנייר.

              הגב לfreeThinker
              • צידוני

                עזוב לא נראה לי שהבנת אותי.
                מציע לך לקרוא קצת על הFDA והFCC.

                הגב לצידוני
  • darda.saba

    בדיוק יצא לי לקרוא את המאמר הזה לפני כמה שבועות, והוא אכן כתוב יפה. אבל עם כל הכבוד לאיינשטיין…
    סוציאליזם הוא דבר מאוד מסוכן כי המרכז של התנועה הוא "החברה" ו"הכלל". כולם צריכים לתרום לכלל, ולהקריב מעצמם למען טובתו של הכלל. סוציאליזם בעצם בא כסתירה לרעיון של זכויות פרט ותמיד מכרסם בזכויות האלה – ככה הוכיחה ההסיטוריה.
    ככה סוציאליזם הופך לקרקע נוחה לרעיונות מאוד קיצוניים להתפתח כמו eugenics – שבה למען טובת הכלל מדברים בצורה מדעית על דילול\בקרת אוכלוסין. על ניקוי של מגזרים עניים מהאולוסייה בכל מיני דרכים יצירתיות כמו סירוס, רעיונות של טהר הגזע וכו'. כנ"ל לגבי כפיית חיסונים.

    וחשוב לא לשכוח שהמפלגה הנאצית נקראת National Socialists ושבהתחלה קראו לתנועה Germany Workers' party.
    ומומלץ לקרוא את המניפסט הקומוניסטי של קרל מרקס ואנגלס – ולראות איך לצורך שוויון וטובת הכלל הם קוראים למהכפכה אלימה בה יילקח מכולם הרכוש, יילקחו מכל האיכרים האדמות, כולם ינושלו מהירושה שלהם וכו'.

    והכי חשוב ממליץ בחום לצפות בסרט The Soviet Story שממש פתח לי את העיניים בנושא.

    הגב לdarda.saba
    • freeThinker

      המאמר כתוב יפה כי למי שכתב אותו יש קצת יכולות הבעה 🙂

      לגבי התוכן, אני מסכים אם מה שכתבת למעלה, סוציאליזם הוא בעיה לא פחות חמורה מקפיטליזם, אבל ההבדל המהותי הא שלפחות הסוציאליזם מתיימר להיות שוויוני בעוד הקפיטליזם מראש מעדיף מיעוט חזק שיוביל את העדר של "החלשים".

      מנסיון ההיסטוריה אפשר לראות מדוע הסוציאליזם הוביל בסופו של יום לכל מיני סוגי שלטון הרסניים, הבלמים לא היו חלק מהמערכת, מיעוט שלט בכל האספקטים של הממשל, גם בחקיקה, גם בשפיטה גם ברשויות האכיפה, הפרדת רשויות אמיתית (לא כמו זו הקקיונית שאצלנו או זו שלא הייתה כלל ברוסיה) היא הבסיס לבלמים שצריך שלטון סוציאליסטי כדי שלא יהפוך לדיקטטורה מוסווית.

      אפשר לנהל מדינה דמוקרטית סוציאליסטית בלי אאוגניקה, דילול אוכלוסין או הלאמת הרכוש, צריך מידתיות וצריך חוקה חזקה שתבטיח את הזכויות לדורות רבים, בלי קשר למי עומד בראש המדינה. כל עוד לא יובטחו זכויות האדם והאזרח במדינה כל שלטון וכל סוג משטר יהיה הרסני בסופו של יום.

      החכמה בניהול מדיניות סוציאליסטית אמיתית היא לא ניקוי של מגזרים עניים ע"י דילול או גירוש אלא ע"י עזרה לכך שלא יהיו מגזרים עניים, שלא יהיו מגזרים חולים, שלא תהיה אפלייה, זה אפשרי בהחלט אבל צריך שינוי תפיסתי נרחב בכל המישורים והראשון שבהם הוא שמי ששולט במדינה הם אזרחיה והם לא סוג ב', אחרי התאגידים ובעלי ההון, לכל בעל הון יש זכות בדיוק כמו לפנסיונר הזקן משכונת מצוקה ולפנסיונר יש זכויות רבות בהרבה מלכל תאגיד או חברה פרטית\ממשלתית, כשנוכל לעשות את הסוויץ' במחשבה אז נראה שמדינה שעוזרת לחלשים בחברה יכולה להתקיים ואפילו לשרוד היטב.

      הגב לfreeThinker
    • לא קראת את המניפסט? מארקס ואנגלס לא "קוראים למהפכה אלימה". הם מנבאים אותה. זה כמו לטעון ששוחררי איכות הסביבה הם בעד ההתחממות הגלובאלית.
      מארקס ואנגלס כן טוענים:
      1. שהמהפכה תבוא
      2. שזה לא יהיה נחמד
      3. שכדאי שהיא תנווט על ידי אינטלקטואלים סוציאליסטים כדי שהיא תוביל לסוציאליזם ולא תצטרך לחזור על עצמה שוב ושוב.

      כדאי גם לזכור שבתקופה שמארקס כתב את המניפסט, לא היו הרבה דגמים עובדים של דמוקרטיה. גם הדמוקרטיות המעטות שהיו אז (אנגליה, ארה"ב) היו בעיקר "דמוקרטיות" של בעלי רכוש, ושבהן אנשים כמוני וכמוך היו (כמעט) נעדרי זכויות.

  • בובי

    רב תודות על המאמר מעיר העיניים,
    למפרסם והמתרגם, וכמובן לאתר החיוני הזה.

    הגב לבובי
  • בובי

    ה-"מעיר" הינו בכוונה : )
    להביט בעניים חוקרות ועצמאיות.

    הגב לבובי
הנחיות לכתיבת תגובות:

1. שמרו על שפה נאותה
2. כתבתם טענה או הבעתם דעה הפוכה? צרפו קישורים למידע נוסף שתומך בדעה שלכם. משפט כגון: "זו סתם תיאוריית קונספירציה מטופשת" איננה תגובה מתאימה.
3. גם אם משהו נראה לכם הזוי, אין זה אומר שהוא לא נכון. בכל פוסט יש קישורים למקורות המידע וקישורים למידע נוסף. קודם קראו אותם, עשו קצת מחקר ואז תכתבו תגובה.
4. כתבו את שמכם וגם את שם המשפחה, או בחרו בכינוי ייחודי, או (הכי טוב) הרשמו באתר, כדי שנוכל לדעת מי כותב את התגובה ולהתייחס בהתאם.
5. אם הנכם מגיבים חדשים או שצירפתם לתגובה שלכם יותר מקישור אחד, המתינו בסבלנות עד שתגובתכם תאושר.
6. חובה לקרוא את תנאי השימוש באתר לפני פרסום תגובה.
7. תגובות שכל מטרתן להשמיץ ו-או לזלזל באתר או במי מגולשיו לא יפורסמו
מנהל הפרוייקט שומר לעצמו את הזכות לערוך תגובות שאינן הולמות ו/או לחסום גולש מלהגיב...

השאירו תגובה

קבלו את התגובות ב RSS

שמרו על כללי פרסום התגובות בבקשה

כדי להוסיף תמונתכם לתגובות הרשמו באתר: Gravatar .

קבלו עדכונים בחינם למייל»

הרשמו בחינם וקבלו עדכונים פעם בשבוע על ידיעות חדשות מהאתר. תמיד תוכלו להסיר את כתובתכם בקלות ואנו מתחייבים לא למסור לגורם שלישי את המייל.
  • רגע אחד...
אמת אחרת בפייסבוק
 
כבר עשית לנו לייק בפייסבוק?

בעזרתכם נוכל להגיע ליותר אנשים עם המידע...

אל תציג הודעה זו שנית