לאן מובילה הקידמה?
בציבור רווחת התחושה ש”הירוקים” הם מין רומנטיקנים נודניקים, המתנגדים לכל פרוייקט פיתוח ולכל טכנולוגיה – בקיצור, מתנגדים לקידמה. אבל מהי, בעצם, קידמה ולקראת מה אנחנו אמורים להתקדם?
במלותיו הקולעות של אריך פרום:
“האמנו שעלינו על הדרך שתוביל אותנו לייצור בלתי מוגבל, וכך גם לצריכה בלתי מוגבלת. האמנו שהטכניקה הפכה את האדם לכל-יכול, שהמדע הפך את האדם לכל-יודע. שבקרוב נהפוך לאלים […] השגת עושר ורווחה לכל אמורה הייתה להביא אושר אינסופי לכל. דת חדשה קמה – דת הקידמה – שבמרכזה השילוש הקדוש ייצור בלתי מוגבל, חופש מוחלט ואושר אינסופי.”
העובדות מוכיחות, ממשיך פרום, שהייתה זו הבטחת שווא. פרום פרסם את ספרו באמצע שנות השבעים, ומאז ההוכחות רק ממשיכות להצטבר: האקלים מתערער, המגוון הביולוגי מתדלדל, ומתרבים הדיווחים על תופעות מדאיגות כגון שטחי ים ואוקיינוס מתים, גשם חומצי או תמותת דבורים. במקביל גדלים הפערים החברתיים, ההגירה מתגברת ובמדינות רבות יש תחושה שהדמוקרטיה במבוי סתום. ועוד שומעים על – ולפעמים גם מרגישים את – עליית מחירי הנפט, משבר המזון, המשבר הפיננסי העולמי והסטגפלציה. במידה רבה, מדובר באותות מצוקה של המערכת.
מאחר שהכלכלה שלנו מושתתת על ניצול משאבי טבע – ראשון ביניהם הנפט, ששיא תפוקתו כבר בפתח – אם יקרוס הבסיס הסביבתי, נעמוד גם בפני קריסה של הכלכלה, עם השלכות שניתן רק לדמיין על החברה, הבריאות והיציבות הפוליטית.
ציווי בלתי אפשרי
אל גור ורבים וטובים אחרים מציעים פתרונות כגון שימוש בטכנולוגיות ירוקות והגברת היעילות האנרגטית (אנרגיה ליחידת תפוקה). אך למרות שצעדים אלה רצויים ואף הכרחיים לפתרון הבעיה, אין בהם די, שכן אין הם נותנים מענה לגורמים שבשורש המשבר הסביבתי.
המשבר הוא סופו של תסריט ידוע מראש, שבבסיסו השיטה הכלכלית שאימצנו – שיטה המושתתת על ציווי בלתי אפשרי – צמיחה כלכלית מתמדת, לעד. בכל שנה – ולנצח! – אם רק כדי לשמור על צמיחה בשיעור קבוע, עלינו להאיץ את הפעילות הכלכלית במשק: לייצר יותר, למכור יותר, לצרוך יותר – וכמובן גם לזהם יותר מבעבר. אם גם נקטין את כמות המשאבים הדרושה לייצור יחידת תפוקה, כל עוד נתעקש להגדיל את סך יחידות התפוקה המיוצרות, נמוטט בסופו של דבר את הביוספרה. לכל היותר נצליח לדחות קצת את הקץ.
הכלכלנים פאול בארקלי ודייויד סקלר מסבים את תשומת לבנו לכך, שבניגוד למה שמקובל לחשוב, הנזק לסביבה הוא לא תופעת לוואי של הצמיחה אלא תוצאה ישירה שלה: הצמיחה היא, כמעט בכל מקרה, המרת הטבע במוצרים ותוצרי-לוואי מעשה ידי אדם. אין זאת אומרת שהצמיחה היא בהכרח דבר רע: כל עוד התשתית האקולוגית איתנה, המוצרים יוסיפו קרוב לוודאי לרווחה, והנזק לסביבה לא יגרע מאיכות החיים. אך הדרישה להגביר את הצמיחה ללא גבול משמעה לטחון עד דק את המערכות המקיימות חיים על פני כדור הארץ, ולמלא את העולם בתוצרים מעשי ידי אדם – חפצים ותשתיות נחוצים יותר או פחות, זיהום ופסולת.
למרבה הצער, למרות שאבות הכלכלה – מאדם סמית’ דרך רוברט מלתוס ועד ג’ון סטיוארט מיל – הכירו במגבלות שמציבה לנו הסביבה, מרבית הכלכלנים המודרניים, ובעקבותיהם הפוליטיקאים, משלים את עצמם שהכלכלה אינה תלויה במציאות הפיזית. על כשל חמור זה הצביע הכלכלן קנת’ בולדינג כשהצהיר:
“מי שמאמין שצמיחה אקספוננציאלית יכולה להמשיך לנצח בעולם סופי – הוא או משוגע או כלכלן.”
בעקבות שנים של הטעיה שיטתית, הציבור מקבל את צו הצמיחה כאמת שאין בלתה, מריע למנהיג ש”מביא צמיחה למשק” ומצביע עבורו. מקבלי ההחלטות, מצדם, מוסיפים חטא על פשע כשהם ממשיכים למכור לנו כתרופה עוד ועוד מגורם המחלה! ניפוץ המיתוס הזה, ערעור הקונצנזוס, הוא אולי המסר הפוליטי החשוב ביותר של זמננו.
מודל אחר
בשנים האחרונות קמה בצרפת תנועת ה-décroissance. מונח זה, שלצורך המאמר תרגמתי כ”מיתון חיובי”, אומץ על ידי החוקר הצרפתי סרג’ לטוש (Latouche) בכוונה לשמש סיסמת-נגד, קריאת תגר על ציווי הצמיחה. ואמנם התנועה מבקשת, בראש ובראשונה, לשחוט את הפרה הקדושה של ההכרח בצמיחה הכלכלית, ציווי שהפך בעינינו, באופן פרדוקסאלי, חשוב אפילו מהחיים עצמם.
היא מציעה לנו מודל אחר: כלכלה מקומית, מתונה יותר, וחיים צרכניים פחות, אבל טובים יותר. היא מבקשת לבחון מחדש את מערכת הערכים וסדרי העדיפויות של החברה: לשאוף לרווחה ואיכות חיים במקום לרווח ורמת חיים; לחיות בממד אנושי ולדחות את הרעיון שגדול בהכרח עדיף על קטן, חדש על ישן, ומהיר על איטי; להשתית את החברה על שיתוף פעולה ולא על תחרות; על עזרה הדדית ולא על אי-תלות; על פתיחות לזולת ולא על הסתגרות בדלת-אמות. ובעיקר, להעדיף את החוכמה על הפיקחות.
הצמיחה כמצפן מקולקל
מקבלי החלטות בעולם כולו מתווים את מדיניותם כשעיניהם תלויות במדד סטטיסטי אחד – “שיעור הצמיחה”.
במערב, הניסיונות להגביר את הצריכה מעבר לרמתה הגבוהה ממילא נעשו נואשים. חיי המוצרים קוצרו, לעתים עד כדי ייצור מוצרי-דמה אל-פעמיים. החיפוש אחר “שווקים” הביא רבים לסמן ילדים כאוכלוסיית-מטרה מועדפת, ומדי יום מומצאים שירותים ומוצרים חדשים לענות על צרכים וביקושים, שברובם מומצאים גם הם. בתוך כל זאת הפכה הפרסומת לנדנוד קולני בלתי פוסק הנדחף לכל חלל אפשרי (לאחרונה גיליתי פרסומת אפילו בתוך אסלה!).
אסטרטגיה נוספת להגברת המכירות היא המרת השירותים והמוצרים המסופקים חינם במסגרת הלא מסחרית, בשירותים ומוצרים בתשלום. מאוריציו פלאנטה (Pallante), ממנהיגי תנועת ה”מיתון החיובי” באיטליה, מדגים באמצעותה כיצד חברה המתייחסת למדדי הצמיחה (התמ”ג, וקודמו התל”ג) כאל מצפן, תפגע בעצמה.
אדם יכול להשיג את הדרוש לו באחת משלוש דרכים: ייצור עצמי, חליפין לא מסחריים (לשאול, לקבל במתנה, להחליף), או חליפין מסחריים (קניה בכסף). אם דרוש לי ככר לחם, אני יכול לאפות אותו בעצמי, לקבל אותו במתנה משכני שאפה אותו, או לרכוש אותו בחנות בעבור כסף. מאחר שרק עסקאות כספיות תורמות לצמיחה הכלכלית, חברה המקדשת את הצמיחה תטה לנוון את הייצור העצמי ואת החליפין הלא מסחריים לטובת החליפין המסחריים.
הבחירה המאסיבית בחליפין המסחריים, מעבר לנזקים הסביבתיים שהיא גורמת (אריזות חד-פעמיות, פרסום, תוויות, הובלה, אחסון, קירור, תאורה, וכדומה) היא ויתור על המשאבים הלא כספיים שהיו יכולים לעמוד לרשותנו – הכישורים הדרושים לייצור העצמי והמסורות התרבותיות בזכותן עברו כישורים אלה מדור לדור, והעזרה ההדדית במסגרת הקהילה. לא עובר זמן רב, והכישורים נשכחים מלב, השונות התרבותית מתדלדלת לטובת הייצור הסדרתי (כמה בתי-איקאה ראיתם לאחרונה?), הקהילה מתנוונת וגוועת, חיי המשפחה נפגעים, ואילו חיי הפרט הופכים למרוץ מונוטוני מתיש (עבודה-קניות-טלוויזיה וחוזר חלילה) – שכן ויתור זה הופך אותנו לשפוטים של המשק, של מקום העבודה, של תאגידי הענק הבינלאומיים, ושל כוח הקנייה של הכסף. במצב כזה, ורק במצב כזה, מי שאין לו כסף הוא עני מוחלט.
הגיון דומה גורם לנו להתעלם מן הנזק הנגרם לתשתית האקולוגית, ולעודד את המרתה לסחורות שיש בהן כדי להביא ל”פריחה כלכלית”. הסיבה לכך היא, שמאחר שהטבע מספק את שירותיו חינם, אין התשתית האקולוגית תורמת לצמיחה הכלכלית ואובדנה אינו גורע ממנה. ההגיון העקום של הצמיחה מגדיל לעשות, ומצייר גם בזבוז, הרס, מלחמות ואסונות כרווח לחברה. אחרי הכל, הוצאות הן צמיחה!
כמו הלך המסתמך על מצפן מקולקל, כך חברה המסתמכת על מדדי הצמיחה הכלכלית כמדדים לשגשוג ולרווחה, מובטח לה שתלך לאיבוד.
ה”מיתון החיובי” כמסר פוליטי
בשנת 1958 כתב אלדוס האקסלי:
“מוסדות הדמוקרטיה יכולים לתפקד רק כשכל הנוגעים בדבר מתאמצים ליידע את הציבור ולעודד רציונאליות. אבל היום בדמוקרטיה החזקה בעולם, הפוליטיקאים ותועמלניהם מעדיפים לעשות את ההליכים הדמוקרטיים פלסתר כשהם פורטים באופן כמעט בלעדי על נימי הבורות והאי-רציונאליות של הבוחרים.”
“[…] בדמוקרטיות הקפיטליסטיות המודרניות [אנו עדים ל]התפתחותה האדירה של תעשיית תקשורת ההמונים, תקשורת העסוקה לא באמת ולא בשקר, אלא בעיקר בלא רלוונטי. […] הסחות דעת בלתי פוסקות מאיימות להטביע בים של זוטות את הפרופגנדה הרציונלית החיונית כדי להגן על חירות הפרט ומוסדות הדמוקרטיה.”
עורך של כתב-עת חשוב בתחום העסקים העיד בפני האקסלי כי תעמולת הבחירות לנשיאות ארה”ב (ב-1956) התבצעה בשיטות המשמשות לשיווק מוצרי צריכה. בתגובה כתב האקסלי: “כאשר משווקים מועמדים פוליטיים כאילו היו דיאודורנט, חזקה על הבוחר שלעולם לא ישמע את האמת בשום נושא.”
ואומנם, במדינות רבות במערב הפכה הדמוקרטיה למשחק עקר. שוב ושוב נקראים האזרחים לבחור באחד משני גושים גדולים, לא פעם גם מושחתים, ולא במקרה, המוכרים לנו בערך את אותה דייסה. משק קפיטליסטי, ומדיניות לעידוד הצמיחה. דהיינו, הטבות לתעשיינים ולאנשי עסקים, דרגולציה (ביטול תקינה שמטרתה להגן על האזרח), וצמצום מדינת הרווחה. סביבה, אמרתם? התחממות כדור הארץ? אה, כן. לפעמים זורקים לנו גם איזו עצם בדמות שר זוטר ללא תקציב, שמבקש מאתנו – כפי שנוכחתי גם בביקורי באתר המשרד להגנת הסביבה – לנקות אשפה מהחופים, לחסוך במים ולנקות אחרי הכלב.
יש צורך דחוף במסר פוליטי אחר, בהצעה שיש בה פתרון. הבעיות סבוכות, וגם הפתרונות לא יהיו פשוטים. צריך לשקול בכובד ראש דרכים לשינוי השיטה הכלכלית, וליישמן בהדרגה. אבל חובה להתחיל מייד.
הנה כמה רעיונות לטיוטה ראשונית, המבוססת על נטישת הצמיחה הכלכלית כמטרה ואימוץ החיים ואיכות החיים תחתיה:
• עידוד הלוקליזציה של הכלכלה;
• סלקטיביות בעידוד הפעילות הכלכלית. בין הענפים שיש לעודד: הפרדת פסולת למיחזור וקומפוסטציה, חקלאות אורגנית לא תעשייתית לשיווק מקומי, אכיפת חוקים להגנת הסביבה, מסחר יד-שנייה, תיקון ושיפוץ (מסנדלרות דרך תיקון מחשבים ועד שיפוץ אקולוגי של מבנים);
• מערכת פיננסית שקופה;
• הגבלת הפרסומת;
• שימוש מושכל באנרגיה, מזעור הצריכה והבזבוז, וקידום המעבר לאנרגיה מתחדשת ברשת דו-כיוונית, בין היתר במטרה להתמודד עם שיא תפוקת הנפט ולהפחית באופן דרסטי את פליטת גזי החממה;
• הקטנת נפח התעבורה, הן באמצעות הלוקליזציה של הכלכלה, והן דרך פיתוח מערכת תחבורה המשלבת, כברירת מחדל, תחבורה ציבורית יעילה ותחבורה לא-ממונעת;
• תכנון נבון המעודד חיי קהילה ושיתוף (שטחי ציבור, שטחים ירוקים, הקצאת שטחים לגינות ירק ציבוריות), ותקנים מחייבים לבנייה ולשיפוץ אקולוגיים;
• מדיניות בריאות המבוססת על מניעה;
• חינוך אשר, נוסף על מקצועות אקדמיים וחשיבה אנליטית ביקורתית, יקנה גם היכרות מעשית עם הסביבה הטבעית, וכישורים מעשיים כגון הכנה ושימור של מזון, בנייה, תיקון ותחזוקה של מוצרים בני קיימא;
• מערכת דמוקרטית פחות ייצוגית ופסיבית, ויותר השתתפותית ודיונית;
• תקשורת פלורליסטית ללא אוליגרכיות תקשורתיות.
לינקים מומלצים:
- מאמר קלאסי להדיוטות, על מדדי הצמיחה והשלכות השימוש בהם (אנגלית)
If the GDP is Up Why is America Down? - מאמר מאת סרג’ לטוש, העוסק באפשרויות לארגון מחדש של הכלכלה, החברה והפוליטיקה. התחלה מעניינת לדיון בנושא (אנגלית).
The Globe Downshifted - סרטון מצוייר קצר ונחמד, שמסביר בתמציתיות את מציאות חיינו (גרסה עברית). המסקנות קצת חלשות, לדעתי, אך הסרט בהחלט שווה צפייה.
The Story of Stuff - המכון ללימודי כלכלה וחברה למען מיתון חיובי בר-קיימא – צרפת
Institut d’ètudes èconomiques et sociales pour la dècroissance soutenable - מפלגת ה-décroissance בצרפת, אולי ההתארגנות הפוליטית הראשונה בכיוון זה. בינתיים קמו מפלגות דומות גם בארצות אחרות.
Parti pour la décroissance
הבחירה ב”מיתון החיובי” כדרך חיים היא מסלול מעשיר, נעים ומרתק. מדובר בהפחתת הצריכה תוך הרחבת הרשת החברתית, והתנסות, במידה זו או אחרת, בכישורים מעשיים שונים (גננות, נגרות, אפיית לחם, הכנת גבינות). הנה אתר ויקי שילמד אתכם כיצד לייצר/לתקן/לעשות/להסב כמעט כל דבר (אנגלית).
המאמר נכתב ע"י: סימונה סרמונטה, ספטמבר, 2008
[email protected]
אף מילה על צייטגייסט?! (תנועה חברתית שמציעה פתרון מעולה).
thevenusproject.com
zeitgeist.org.il
thezeitgeistmovement.com
תודה, דור
ראיתי את הסרט הראשון של צייטגייסט ואני יודעת שיש תנועה כזו, אבל אני לא מתמצאת בפתרון שהם מציעים.
מהצצה בלינקים שלך, אני די מסכימה עם הנחות היסוד, אם כי אני נוטה להיות קצת יותר סקפטית באשר לטכנולוגיה, כי היא גורמת לנו לנסות לפתור בעיות לא מן השורש אלא ברמת הסימפטום ובשיטה שאני מכנה
"זבנג ו… אוי ברוך!!".
המדע, לעומת זאת, הוא בהחלט כלי חשוב, אבל למרבה הצער אנחנו לא תמיד מקשיבים למה שיש לו להגיד.
אולי תוכל אתה להשלים לי את החסר בעניין הפתרון המוצע על ידי תנועת צייטגייסט?
אגב, מאז שכתבתי את המאמר עברה שנה, ובשנה הזו התוודאתי לפרמקלצ'ר. ממליצה בכל לב!!
קודם בוא נגדיר הגדרות כדי שכולם ידעו על
מה מדובר:
צמיחה כלכלית זה השינוי בתוצר המקומי הגולמי.
תוצר לאומי גולמי זה תוצר מקומי גולמי ועוד
העברות כסף בין מדינות.
תוצר מקומי גולמי זה הסך הכספי של כל הסחורות והשירותים שהמדינה יצרה.
חלק גדול מהצמיחה השלילית והחיובית נובע
מאינפלציה וה"מחזור הכלכלי".
ערך הכסף כל הזמן יורד כיון שיש כל הזמן
יותר כסף במערכת כתוצאה מהלוואות של כסף
שלא קיים(זה נקרא צמיחה חיובית).
חלק גדול מהצמיחה השלילית זה פשוט רגע
שבו חלק משמעותי מהלווים לא מסוגלים להחזיר
את ההלוואות ואז זמנית כמות הכסף יורדת כי
שלא מחזירים הלוואה – "הכסף נמחק".
לכן כבר חלק גדול מנתוני הצמיחה הוא לא
רלוונטי כי הוא פשוט מתייחס לאיזה שלב
אנו בהונאת הכסף חלק נתינת ההלוואות או
חלק מחיקת ההלוואות.
אם ננסה להתיחס רגע ספציפית לטענה של הלוקליזציה – ההחלפות והייצור העצמי אז
אלה דברים בנוסף לשיטה העיקרית.
הערך הכולל של השיטות הלוקליות הוא נמוך
מאוד כי זה שיטות טובות שיש מעט אנשים
בקהילה ואין גלובליזציה.
טוב גם למקומות עניים כמו אפריקה שם צריך
בעצם רק אוכל כרגע.
כיום השיטה המרכזית היא כל אחד מתמחה בתחום
מסוים , מוכר את כישוריו , מקבל כסף
וכולם שמחים.
אני לא מוצא בזה רע שלעצמו.
מה שרע זה היישום של זה ולא הרעיון עצמו.
אין צורך גם לחסוך באנרגיה מדובר כאן
בהונאת ענק.אפשר לבנות בקלות תחנות להפיכת
גלי הים לאנרגיה.
מי שלא נמצא ליד חוף הים יש אנרגיה בעומק
האדמה – מה שעושים כבר.
מונופול הנפט מונע את הדברים האלה.
לגבי אריזות מזהמות אפשר להשתמש באריזות
מתכלות כמו ניירות מקנאביס.
יופי של מאמר ניב, עם ראייה ריאליסטית של המציאות.
אלדד,
אני לא לגמרי בטוחה שירדתי לסוף דעתך בנוגע לכל הנקודות שהעלית, אבל אנסה להתייחס.
1. התוצר הלאומי הגולמי הוא מדד גרוע אפילו מהתוצר המקומי הגולמי, כי אם בעל חברה ממדינה "מפותחת" מייצר משהו באחת מהמדינות הנשדדות, הרווחים חוזרים למערב, אבל החשבונאות של התל"ג מייחסת אותם למדינה הנשדדת. איכות החיים לא השתפרה שם, אלא להיפך. המדד, לעומת זאת, מראה שיפור.
—
אשר לאינפלציה, זה מצב שמערער את הבטחון הכלכלי של האוכלוסיה, ולכן גם את איכות חייהם. כלומר, מדובר בדוגמה נוספת שבה איכות החיים מתדרדרת ואילו המדד מראה שיפור.
מה שניסיתי להגיד הוא, שהמדדים האלה במקרה הטוב לא אומרים לנו שום דבר שחשוב לנו לדעת.
—
2. לעניין החליפין והייצור העצמי,
במצבנו הנוכחי אלה אומנם אלמנטים שוליים. אבל, לדעתי, שוליים מדיי. ובאמת הקהילות גדולות מדיי והגלובליזציה היא בעייה חמורה. קנה המידה הנוכחי לא עובד. הוא בזבזני, מזהם, הורג תרבויות והורס את המרקם החברתי.
—
3. אולי השימוש בכסף אינו רע כשלעצמו, אבל חשובה מאוד שיטת ההנפקה. יש היום הרבה מאוד מטבעות מקומיים שניתנים באופן שוויוני לאנשים בקהילה ומקלים על החליפין. סוג כזה של מטבע יכול בהחלט להיות חיובי.
אבל השיטה המוניטרית הגלובלית, כפי שהזכרת, היא שהבנקים מנפקים כסף יש מאין. שאר האוכלוסייה, אם היא תלויה בכסף למילוי כל מחסורה, נאלצת להזיע כדי לקבל כמה פירורים.
זו שיטה שבסופו של דבר מרכזת את העושר האמיתי, החומרי, וגם את ההשפעה, יותר ויותר בידיים של פחות ופחות אנשים.
—
4. אשר לאנרגיה, יש הרבה שיטות לייצר אנרגיה, זה נכון. אבל אין לנו שום צורך להיות כאלה בזבזניים ותזזיתיים. אל תשכח שכדי לייצר אנרגיה משמש צריך לכסות שטחים בפנלים סולריים, שייצור הפנלים עצמו מזהם, שכדי להשתמש באנרגיה מגלים צריך מתקנים גם לזה, וכנ"ל באשר לאנרגיה של רוח. בקיצור, גם לאנרגיות החלופיות יש מחיר סביבתי מסוים. אז נייצר מה שצריך, הבזבוז לא עוזר לאף אחד.
בינתיים, כמעט כל הכלכלה, לרבות תעשיית המזון שלנו, מושתתת על נפט. והמשאב הזה מתדלדל ומתייקר לנגד עינינו, ואף אחד לא ממהר להתארגן לקראת המציאות הזו. ואגב אני מסכימה אתך שהסיבה היא לחץ של מונופול הנפט.
מי שכן עובד על הנושא הזה הוא ארגון של אזרחים שנקרא "טרנזישן טאונז". הם הבינו שאם נחכה לרשויות לא ייצא לנו מזה כלום, ואם נעבוד כיחידים לא נצליח להשיג מספיק מומנטום. לכן הם מקדמים (בעזרת מבנה של רשת של קבוצות עבודה מקומיות) התארגנות ברמת הקהילה לקראת שיא תפוקת הנפט. התארגנות כזו כוללת, כמובן, גם מעבר למקורות אנרגיה חלופיים, אבל גם שיקום המרקם הקהילתי ושינוי הבסיס הכלכלי. היוזמה שלהם מאוד מעניינת, לדעתי.
ניב, מאמר גדול!!! איך הגעת אליו?
הוא הגיע אלי…
למה כאלו פנינים מגיעות רק אליך? גם אני רוצה!
:)אגב, תרגום שלך? אם כך, קבל דאבל סחתיין.
🙂 🙂
דנטון,
… אני מרשה לעצמי לענות על שאלה שלא הופנתה אלי…
ראשית, תודה!
שנית, פרסמתי את המאמר תחת רשיון קריאטיב קומונס, כך שאם אתה רוצה, אתה מוזמן לפרסם אותו גם כן. התנאים הם: שלא תשנה בו דבר, שתייחס את המאמר לכותבו, ושלא תעשה בו שימוש מסחרי.
המאמר, אגב, נכתב בעברית במקור.
למה יש לי הרגשה שכמו שהבנקים הגדולים בלעו את הבנקים הקטנים כך אנחנו הולכים לראות בשנים הבאות מדינות לאט לאט קורסות ונתמכות בבנקים המרכזיים של ארה"ב ואירופה שזה היינו אך. (דובאי, יוון בפתח)
וזה בעצם הרעיון הכי גאוני לזרז את הממשלה העולמית, אם מבחינה כלכלית מדינות שלמות יהיו בידיים של הבנקים המרכזיים(האליטות)
נשאר רק לארגן את זה פוליטית. החברה האלה שם למעלה לדעתי מקדימים אותנו בכמה צעדי ענק.
צודק ביותר, וזה כנראה מה שהולך להיות.
מאבקי הסדר עולמי החדש.
"ישנה חשיבה ביבשת האירופית שרוצה לרסן את לונדון ולראות אותה טובעת" אמר סורוס בן ה-79 בכנס שנערך בביה"ס למנהל עסקים של לונדון והוסיף "ישנה הברית הזו, הפרנקו-גרמנית, כמעט אמרתי קונספירציה".
"בכך שנכשל האיחוד האירופי להציג מודל יעיל של רגולציה חוצת גבולות בין מדינות האיחוד, אירופה פיספסה את ההזדמנות שהיתה לה להוות שחקנית בעלת תפקיד מרכזי בפיתוחו של סדר עולמי חדש".
"כשהמערכת הפיננסית במספר מדינות באירופה, ביניהן אירלנד ובריטניה היו תחת איום של קריסה, המדינות החברות באירופה לא הצליחו להסכים בינן לבין עצמן על תוכנית פשוטה לעזרה להן".
סורוס אמר כי בעוד הוא בעד הקשחת הרגולציה, היא חייבת להתקיים מעבר לגבולות המדינות באירופה "צריך להימנע מאפשרות של ארביטרז' רגולטורי בו יזרום ההון למקומות בהם הוא זוכה לטיפול הטוב ביותר".
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000521099&fid=1225
ניב,
יופי של כתבה. תספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.
בני אדם הם מזוכיסטים מטבעם. למה אנחנו ממשיכים להישען על התלות של הכסף?
מה רע בסחר חליפין? רכוש תמורת רכוש. או רכוש משותף של כולם.
האנשים שמדפיסים את הכסף הם צד שלישי בין הקונה והמוכר.
" "אלוהים" (או מה שזה לא יהיה) ברא את האדם, האדם יצר את החוק, החוק יצר את הממשלה, הממשלה יצרה את התאגיד (מס-הכנסה, ביטוח לאומי). לפיכך, באיזו זכות התאגיד/ממשלה יכולה לבוא ולגזול, ולאיים, ולקחת ריבית מהיוצר שלה. תשימו לב, כל פעם שאתם מקבלים מכתב מביטוח לאומי או מס-הכנסה אתם למעשים מתעמתים עכשיו עם האדם שכתב את המכתב. כמובן שאין לכם שום קשר לאותו אדם ולא חתמתם איתו שום חוזה. הוא סתם לבלבר מעופף שניזון מהיזע והשכר של האחרים. אז הם מתרצים את זה על ידי כך שהחובות הם כלפי המוסד לביטוח לאומי/מס-הכנסה וכ'ו….אבל רק רגע. מה זה המוסד הזה, מי זה המוסד הזה? זאת הרי לא יישות חיה ופועמת. זה שם, שם בדוי. אז מה הם עושים, הם משנים את השם שלנו ל-Capital Letters. כלומר, אותיות דפוס גדולות, שזה למעשה לא השם שלנו. זה שם שניתן על-ידי התאגיד שלא חתמנו לו על כלום. ולפי ה-UCC (Uniform Commercial Code), זהו חוק של עסקים. אבל אנחנו יישות חיה וחופשית, אנחנו שייכים לCivil Law. הם לקחו את שמנו ושינו והפכו אותו לשם מסחרי.
לדוגמא: ISRAEL ISRAELI. תפתחו את הדרכון שלכם, את רשיון הנהיגה שלכם, לכו לבנק ותשאלו את הפקידה איך השם שלכם כתוב באנגלית במערכת הממוחשבת של הבנק. תגלו שזה הכול Capital Letters. גם אם הפקידה בבנק תנסה להקליד את שמכם עם אותיות קטנות, היא לא תוכל מכיוון שהמערכת מתוכננת כך שזה יהיה כתוב אוטומיטית בקפיטל לטרס. כלומר, כל עוד הכסף שלכם שוכב בבנק ולא מתחת לבלטה, הכסף לא שייך לכם באמת.
כנ"ל לגבי "הזמנות לדיון או משפט". תשימו לב שזוהי "הזמנה" ולא כפייה. רק תאגיד/עסק יכולים להכריח להגיע למשפט, ובמקרה שכזה לא יהיה כתוב "הזמנה" אלא דרישה בפועל.
אבל אדם פשוט מן היישוב, שאיו לו שום קשר למעשה למחוקקים, אתם לא חייבים ללכת באמת. אלא אם כן רצחתם/גנבתם/אנסתם. אם סתם מס הכנסה אן ביטוח לאומי מאיים עליכם, תדעו מעכשיו שאלה הם הפקידים שכותבים לכם את המכתב מאיימים עליכם למעשה. וכאמור, לכם אין שום קשר עם אותם פקידים שאפילו לא יודעים מי אתם אלא עושים רק את עבודתם.
אי לכך והבתאם לזאת, כמה שזה נשמע הזוי ולא ריאלי, זאת המציאות. על-סמך ה-UCC מס-הכנסה/ביטוח לאומי יכולים לעקל לכם את החשבון אם לא שילמתם להם דמי כופר. כי הוא לא שלכם באמת. בוקר בהיר אחד אתם עלולים להתעורר ולגלות שעיקלו לכם את כל הכסף בחשבון בגלל "טעות" שנמצאה במחשבים של התאגיד. והשאלה היא באיזו זכות הבנק נותן לתאגיד שאין לכם שום קשר איתו, למשוך מרשרשים מחשבונכם. התשובה היא שזאת אותם אנשים מתוקשרים ביניהם. ושנית, החשבון בנק הוא למעשה לא שלכם. הכסף יהיה שלכם רק אם תימשו אותו מהבנק.
הדבר למשעשה לא שונה מהמאפיה או הפשע המאורגן, תסתכלו איך הפוליטיקאים נוסעים במכוניות משוריינות וחלונות שחורים+ שומרי ראש.
ועכשיו, תארו לעצמכם שכולם יהיו עם השבב האלקטרוני הזה, מספיק שהתאגיד על/ממשלה תחליט שלא שילמתם או סתם תמציא מספר בדוי, הם פשוט יקזזו לכם את זה מהחשבון. אבל לא יהיה כסף מזומן, אז כשתלכו לסופר-מרקט לא יהיה לכם עם מה לשלם, כי הם קיזזו את זה עם קנסות, ריביות, הצמדות וכ'ן, שנוצרו כאמור יש מאין. רבותיי, זאת הקידמה. זוהי דת הארכיטקט. A CASHLESS SOCIETY.
כל אידיוט שמחזיק עדיין כרטיס אשראי, משאיר את הרשעים בשלטון.
ופרויקט ונוס זה החלום האוטופי הרטוב של האילומינטי.
מכך נובע, שאין חוק טבעי שמחייב בני-אדם לשלם מיסים או ביטוח לאומי, זאת למעשה הסכמה הדדית שלנו. רוב האנשים לא יודעים את הדברים האלו. הם משתפים פעולה באופן עיוור לחלוטין עם המערכת השטנית, ונכנעים להפחדה השיטתית שהיא לא יותר מאשר אותיות דיו שמודפסות על נייר זול. שום כוח שיטור שבעולם, שום צבא שבעולם, לא יספיק להם מבחינת כוח אדם כדי לאכוף את הגזל והביזיון שנעשה בקנה מידה ארצי על עושק שבא תחת השמות ההזויים של: "מס-הכנסה", "ביטוח לאומי". אלו הם תאגידים פרטיים לכל דבר ועניין.
Watch this
http://www.youtube.com/watch?v=lYNS12noV-Y&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=lXLmbX6PsPQ&feature=channel
דרך אגב, עוד פעם היה היום קיימטרייל ברמת-גן. סתם שתדעו. אני שם לב גם שאנשים מתנהגים שונה ברחוב אחרי שאני רואה את הריסוסים האלו. כאילו הם מרחפים בתוך קונפורמיות. שלא יתנגדו למשטר או למס-הכנסה או ביטוח לאומי. שימשיכו לשלם.
" לפעמים מדהים אותי לראות עד כמה אנשים מתנהגים כמו סוכני ממשל ללא תשלום".—פלוני
אני נותן לך את הכבוד המגיע לך ומזדהה עם כל מה שאת כותבת כי זה פשוט נכון, רק בבקשה תפסיקי לתמוך בהתאבדויות והחרמת לידה כי זה משרת את הצד שכנגד ואפילו אם העולם משוגע מדי עבור ילדים.
את גדולה.
אהבתי רוני
אולי, פשוט נקרא לכל ילוד זכר דני, ולכל נקבה דנה ,ונשנה כולנו את שם המשפחה לדין (בבית תקראו לעצמכם איך שאתם רוצים) נראה את מס הכנסה, ושאר הרשויות מתמודדות עם זה.
סימונה לא רמזתי שהמדדים הכלכליים הם טובים
למדידה רק ניסיתי להבהיר מושגים.
אני לא חושב שהגלובליזציה היא בעיה חמורה
אלא היישום שלה בשטח הוא בעיה חמורה.
אין דבר רע בזה שהאיש במלזיה ייצר נעל של נייק שהיא נעל טובה.
הבעיה שבדרך הורסים את הסביבה ולא חייבים.
בדרך גם מעבידים את האדם הזה בכל המובנים.
זם גם לא חייב להיות,פשוט נשלם יותר קצת
על הנעל.
לגבי האנרגיה חוששני שהטעו אותך בצורה מתוחכמת. אני לא חושב שקיים בזבוז חשמל
מהותי. אולי במשרדים הממשלתיים שנגיד לא
פותחים אור ברחובות שחשוך אלא שעה קודם…
בגדול אין בזבוז!
נכון שאפשר לחסוך הרבה אם בונים בניינים
יעילים אקולוגית,אבל מהיום למחר לא ניתן
לחסוך משמעותית בלי להוריד את איכות החיים.
ולגבי אנרגיה אלטרנטיבית,הנושא הוסתר מאיתנו בקפידה.
כמו שציינת הפנלים של האנרגיה הסולרית זה
לא זה ומתקני הרוח זה לא זה.
2 האלטרנטיבות שציינתי בתגובה הקודמת הם
מאוד יעילות אך נדחקו לקרן פינה ע"י חוסר
התייחסות משמעותי מהתקשורת.
ג'ים רוג'רס: "צריך לפקח על הפד ואחר כך לסגור אותו"
המשקיע האגדי תוקף במילים חריפות את הפדרל ריזרב: "זה בלתי נתפס שהם לא מפוקחים – בוודאי יש להם מה להסתיר" אמר רוג'רס והוסיף "הבנק הולך לחסל את עצמו"
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3371524,00.html
השפה הכלכלית הרישמית הינה בעצם מסווה לדיכוי וניצול.
.
החלופה שהמחברת מציגה במאמר מתבססת על סיום אותו דיכוי.
.
זהו המסר הבסיסי והפשוט שמסתתר מתחת לכל המלל. ותקנו אותי אם אני טועה 🙂
אני כבר לא מצפה לכלום.
יכולתי לשאול, איך נותנים לבילדרברג לעשות מה שהוא רוצה בכלכלה של המדינה, אבל מה זה כבר משנה הוא שליח והמדינה משתפת פעולה כך שלעצור אותו אין מי שיעשה את זה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3819831,00.html
Chomsky: "Obama Is Fast Becoming Proof That American Democracy Is Nothing But Media Performance Art, Designed To Deceive The Electorate While The Financial Elite Pillage The Treasury"
http://bostonreview.net/BR34.5/chomsky.php?chom
Welcome to Obamaville
Welcome to Obamaville Colorado Springs Homeless tent city named "Obamaville"
http://www.youtube.com/watch?v=VyCpYRJWnGw
מבט מבפנים
Inside 'Obamaville'
youtube.com/watch?v=yj_YXGo2j3g
אתה כל כך צודק, למשל, כלכלת של רוסיה תלוי מגז וממקורות אחרים לגמרי, אבל הם לא משקיעים כסף באקולוגיה