עדות אישית — על ריפוי מעיוורון סטריאו

ריפוי מעיוורון סטריאו / כתבה מאת: תדהר שחר

בקיץ האחרון (של 2013) זכיתי לעבור תהליך מיוחד של ריפוי. אני מציין כאן את האירועים כפי שהם נכתבו כשהם עדין היו טריים במוחי/
שמות האנשים בסיפור בדויים.
הסיפור התרחש בישוב מעלה צביה.

קצת רקע על עיוורון סטריאו

עיוורון סטריאו הוא מצב בו המוח לא יודע לאחד את שתי התמונות משתי העיניים לתמונה אחת. במצב כזה אין יכולת מלאה לחוש מרחקים, אין יכולת אמיתית לראות בתלת מימד והעולם נראה במידת מה 'שטוח'. ברוב המקרים, בכל רגע נתון תתקבל תמונה רק מעין אחת, ותמונה מטושטשת ומעורפלת מאוד מהעין השנייה, ממנה המוח פחות או יותר מתעלם. יתכן גם מצב בו המוח מתייחס אל שתי העיניים אך בלי לאחד את התמונות שלהם, ואז מתקבלת ראייה כפולה של חפצים.

עבור אנשים שנולדו פוזלים (למשל אני…) יש עיוורון סטריאו מלידה. מכיוון שאז המוח לא לומד לאחד את התמונות משתי העיניים לתמונה אחת, בשנים הראשונות של התפתחותנו.
עד לא מזמן מומחים רבים טענו שמצב זה הוא חשוך מרפא.

ולסיפור…

סיפורנו מתחיל בבקתת השמירה הנחמדה של ישובנו.
ערב אחד, כאשר סיימתי את שמירתי, התורן אחרי היה דניאל…ואיכשהו הדברים השתלשלו כך שנשארתי איתו לחלק ממשמרתו לשוחח על כל מיני דברים.
בין השאר, ציינתי שיש לי עיוורון סטריאו. דניאל המליץ שאני אקרא ספרים מאת Oliver Sacks, נורולוג שמתעד מקרי החלמה מפתיעים, איפה שלכאורה לא היה סיכוי לשינוי.

לאחר ההתלהבות הראשונית, שכנעתי את דניאל, ובעיקר את עצמי, שבכל זאת אין סיכוי שאמצא מרפא לעיוורון סטריאו שאיתו נולדתי. אחרי הכל…זה מלידה, האם המערכת שלי בכלל מסוגלת לקלוט מה זה ראיית סטריאו?

סטריאו סו (Stereo Sue)

מספר ימים לאחר מכן, למרות הספק שמשהו בכלל יוכל לצאת מזה, החלטתי לעשות חיפוש בגוגל עם המילים "Oliver Sacks" ו— "Stereoblindness". להפתעתי הרבה במספר אתרים הופיע משהו בסגנון הבא:

"בספרו החדש "Oliver Sacks" "The Mind's Eye", בין השאר, מתאר את המקרה של Barry Sue, שהיה לה עיוורון סטריאו מלידה, אך פיתחה ראיית סטריאו בגיל 48."

משם גילתי שבשנת 2006 Barry Sue הוציאה ספר שמתעד את המקרה שלה. היא גם מספרת שבעקבות הפירסום של המקרה שלה הגיעו אליה מכתבים רבים של אנשים שמספרים שראיית סטריאו התפתחה אצלם, בעזרת תרפיית ראייה.

תרפיית ראייה היא תחום שהתפתח ב— 50 שנה האחרונות. התחום עוסק בטיפולים למקרים של עין עצלה ופזילה (בהם יש כהשלכה 'עיוורון סטריאו', למרות שיתכן שיש מקרים של פזילה קלה, בהם אין עיוורון סטריאו, איני יודע בוודאות)
נראה שלפחות חלק מהמומחים ב'תרפיית ראייה' האמינו באפשרות של ריפוי מעיוורון סטריאו מולד בגיל מבוגר…נניח, לדוגמא, המומחה שעבד עם Barry Sue.

יחד עם זאת, ידוע שבממסד הרפואי המון מומחים (ביניהם לשעבר Barry Sue, בעצמה מדענית) האמינו שהדבר הוא לא אפשרי. כך למשל, כאשר עברתי ניתוח בגיל 3, למקם את העיניים שלי כך שיהיו ישרות באופן יחסי, המומחים הסבירו להורים שלי שראיית סטריאו לעולם לא תתפתח אצלי וש—"טייס הוא לא יהיה".

בחזרה ל—Barry Sue…
בעקבות הצלחתה, Barry Sue קיבלה את הכינוי Stereo Sue במקומות רבים.
לאחר שהזמנתי את הספר שהיא כתבה דרך אמזון…עברתי קצת ביוטיוב לראות האם יש הרצאות שלה. לשמחתי מצאתי כמה, ובאחת מהן, היא מתארת כלי שעזר לה לפתח ראיית סטריאו.

The Brock String

אם תקחו חבל דק, עם מספר חרוזים בצבעים בולטים עליו, בנקודות שונות, ותחברו קצה אחד שלו לחפץ כלשהו כאשר אתם מחזיקים את הקצה השני צמוד לעיניים שלכם, מותחים אותו ומביטים על חרוז אחד ספציפי, תוכלו לראות תופעה מעניינת.

בהנחה שיש לכם ראיית סטריאו תקינה, תראו שני חבלים שנפגשים בחרוז בו אתם ממקדים את מבטכם. אם זה לא קורה מיידית, אפשר לנסות למצמץ מספר פעמיים. לעזור לשני העיניים להתעורר.

עבורי, כל מה שנקלט היה חבל אחד והחרוז בו מדובר. בגלל האפשרות להחליף בין העין הדומיננטית לרדומה, אפשרות שתמיד הייתה לי, יכלתי לראות פעם את החבל באלכסון אחד, ופעם באלכסון המצטלב לו.
אחד מהטיפים שקיבלתי מ—Barry Sue, הוא שעבור אנשים שנולדו עם פזילה, אפשרי לייצור ראיית סטריאו במרחק שהוא מאוד קרוב לעיניים.
בהתחלה, כאשר ניסתי זאת, זה לא עבד. אחרי המון נסיונות, זה התחיל לקראות. התבוננתי בעין ימין, וביקשתי מעין שמאל להצטרף. מצמצתי לפעמים, וחיכתי בסבלנות. לאחר כמה פעמים של נסיון כזה, הופיע החבל השני באופן מטושטש מאוד, ומהר נעלם.

אט אט התופעה חזרה על עצמה, עם כמה הופעות ברציפות ואז, זה קרה, והתייצבה לה תמונה עם שני חבלים שנפגשים בחרוז אחד (במקרה שלי, יותר נכון, מדבקה אחת).

Barry sue הסבירה, שאחרי שהיא ראתה סטריאו בחרוז במרחק של Inch (כ—2.5 ס"מ) מהעיניים שלה, לקח לה בערך שנה לבסס את הראייה הזאת למרחקים גדולים יותר, ואז ראיית סטריאו התניעה ביום יום שלה.

כאשר מתרגלים ב— Brock String, תופעת ביניים שיכולה לקראות, היא שרואים שני חבלים אבל גם שני חרוזים, כאשר החרוז הוא הנקודה בה מתמקדים.
מנסיון, במצב כזה כאשר מרפיים, מבקשים מהמינד לאפשר לשני החרוזים להפוך לאחד ומתאזרים בסבלנות, הדבר קורה. בהתחלה אולי עם כמה ניסיונות חוזרים, ולבסוף באופן אוטומטי.
בנוסף, בכל מקרה של "אי—הצלחה", ניתן תמיד לנסות זוויות שונות ומרחקים שונים.

לפחות עבורי, מעניין לציין שכאשר מדובר בזווית חדה של ראייה כלפי מטה, מסיבה זו או אחרת, אני לא מצליח לראות חרוז אחד ושני חבלים, החרוזים לא מתאחדים!
תנוחה כזאת לרוב גם כרוכה בתחושה של מאמץ וכאב עבור העיניים שלי. אז לבסוף פשוט ותרתי על להתאמן בה.
שיפוע קל של החבל כלפי מטה עובד טוב עבורי.

למסגר את הירח

לאחר ההצלחה עם ה— Brock String, חיפשתי קצת באינטרנט, לחפש עוד כלים/תרגילים לביסוס של ראיית סטריאו.
מצאתי אתר חביב, בו מציעים את משחק המסגרת.

על המסך היה עיגול שחור, ובאתר הציעו לשים אצבע מול העיניים, ולמקד את המבט פעם בעיגול, פעם באצבע.
האתר מסביר, שזהו מבחן לראיית סטריאו, ואם יש לכם ראיית סטריאו תיראו שני עיגולים שחורים מטושטשים כאשר אתם ממקדים את המבט באצבע, ושתי אצבעות מטושטשות כאשר אתם ממקדים את המבט בעיגול.

"אם המבחן לא מצליח" ממליצים באתר "אין צורך לדאוג, אפשר להמשיך לנסות ואולי כדי ללכת למומחה בתרפיית ראייה."
באתר גם מציינים את המקרה המיוחד של Barry Sue.

התוצאות אצלי היו באמצע. כאשר מיקדתי את המבט על האצבע, אכן הופיעו שני עיגולים. ואילו כאשר מיקדתי את המבט בעיגול לא הופיעו שתי אצבעות.
הייתי מעודד מההצלחה…קבלתי אישור שההצלחה עם ה— Brock String אכן התבססה. ושראיית סטריאו פעילה אצלי למרחקים קרובים.
ובאמונה שאולי עוד אצליח גם למרחקים בינוניים…ניסיתי את משחק המיסגור עם חפצים בביתי.
יום אחד, זה קרה, עם שקית במרחק כ—2 מטר ממני כאשר ישבתי על ספה.

בהתחלה, לא הופיעה "מסגרת" אבל ראיתי שקית נוספת מטושטשת וכך הייתי מעודד ביודעי שהמערכות הגבוהות מתחילות לגשש בחיפוש אחר הדבר החדש. בשלב מסוים התחילה להופיעה האצבע הנוספת, עדין עם שקית מטושטשת נוספת, ולבסוף, "קליק" שתי השקיות הפכו לאחת ממוסגרת.
באותו הרגע הרגשתי כאילו השקית קיבלה יותר חיים, יותר נופח.

שמחתי, ויחד עם זאת עלה בי חשש מסוים, שכן האמנתי שהדבר יהיה קשה יותר ככל שהמרחק יהיה רחוק יותר, ועוד צפויה לי עבודה רבה.

זמן מה לאחר מכן, נראה לי שלא באותו היום, בעודי מסתובב לי בשביל ההקפי, הגיע אלי רעיון משעשע — "אולי ננסה למסגר את הירח?" מן הסתם…אם אצליח למסגר את הירח, כבר לא אחשוש שיהיה קשה לפתח ראיית סטריאו למרחקים.
בשלב זה ה"מיסגור" כבר התחיל לעבוד עבורי מספר פעמים בחפצים קרובים בבית. כבר הייתה לי טכניקה.

שמתי את האצבע מול העיניים, התבוננתי בירח בעין ימין, ונשמתי בעדינות אל עין שמאל, כאשר אני מרגיש אותה מרפה ואט, אט מתעוררת לחיים. ביקשתי מהמינד שלי שיקלוט גם את התמונה מעין שמאל.
הפעם זה קרה די מהר. הירח קיבל מסגרת, רק נשאר פס דק ממנו (זה היה ירח די מלא) מחוץ לה.
הנחתי שמדובר בשארית קטנה מתמונה שהמינד עוד לא העביר. התאזרתי בסבלנות ואכן זה קרה. הפס נעלם והיה ירח אחד. מסגרתי את הירח.

אז דנה עברה ואמרתי לה "אנחנו תמיד מתראיים באותו המקום". ערב לפני כן ראיתי אותה באותו המקום בדיוק… היא ענתה לי בציחקוק קל משהו כמו "נכון".
מיד לאחר מכן עלה בי רצון להגיד לה "קרה לי דבר מופלא, מסגרתי את הירח!" אך הופיעה בי הסתייגות, שאולי היא לא תבין על מה אני מדבר ויהיה קשה להסביר לה… אז לא אמרתי דבר.

זה מתניע

למחרת היכולת למסגר התחילה ללכת יותר ויותר בקלות. וביום שאחרי…היא הפכה לכמעט אוטומטית כאשר עין ימין דומיננטית וטיפה איטית, אבל אפשרית עם עין שמאל כדומיננטית.

ביום שלישי האחרון, אחרי—הצהריים, מצאתי את עצמי בדרך לרכב שלי יוצא מביתי ומרגיש המום…הכיכר דשא והצמחים סביבו נראו פשוט יוצאי—דופן. הכל נראה חי יותר, נושם יותר, מאורר יותר. נסיתי לראות מה קורה כאשר עין אחת סגורה, ואכן היה הבדל. לא בחדות ראייה, אבל בתחושה המרחבית ממש כן. וכך ידעתי שזה התניע.

כאשר נסעתי נהנתי עד אין—סוף מתחושת הנהיגה החדשה, שגם באה עם יותר ביטחון עצמי ובהירות. מפעם לפעם, כאשר לא היו מכוניות קרובות אלי, סגרתי עין אחת לקבל שוב את האישור, שאכן יש הבדל בין מה שהיה פעם ומשהו חדש הגיע.
באופן משעשע זה היה פחות או יותר באותו הזמן, שהספר שהזמנתי של Barry Sue הגיע אלי…

להזמנת הספר באמאזון, לחצו כאן
Fixing My Gaze:
A Scientist's Journey into Seeing
in Three Dimensions

בינתיים רק רפרפתי בו, ומצאתי בו עוד תרגיל קטן, שנתן לי אישור שראיית סטריאו אכן פעילה אצלי. (הערה מיוחדת– עד היום, עדין לא קראתי את הספר במלואו)

טיול מופלא מסביב לישוב

לאחר שהבנתי שהמנגנון החדש קיים אצלי עכשיו, החלטתי לצאת לטיול מסביב לישוב, לחוות את הנופים בצורה חדשה.
ואכן, היה בזה משהו מאוד קסום.

למעשה, מעולם לא הייתה אצלי חוויה של ראיית סטריאו עד הימים האחרונים, ופתאום הרגשתי שאני יכול ממש להגיח ולבקר באין—ספור פינות. אפילו בין ההרים והגבעות הרחוקים. כאילו יש אפשרות לעשות Zoom In, להגיד שלום, ואז לחזור. כאשר סגרתי עין אחת, נזכרתי איך זה בלי זה…כן אפשר להבחין בין מה קרוב ורחוק, אבל זה לא תמיד קל, והעולם ניהיה במידת מה יותר שטוח, למרות שעדין עם יופי רב.

לסיום

תודה, תודה ושוב תודה. על שיש בנו מערכות גבוההות שיודעות ומסוגלות, ועל כך שאפשרויות חדשות יכולות להתגלות בפינינו במהלך חיינו.

ועוד מחשבה אחת קטנה. אולי…למעשה היו מקרים של ריפוי מעיוורון סטריאו במהלך ההיסטוריה, אפילו מהירים מאוד…אך מסיבה זו או אחרת הם לא קיבלו הרבה תהודה והוקרה מהמימסד הרפואי.

תודה על הקריאה,

עדכון: תדהר כתב כתבת המשך מעודכנת לכתבה זו, אותה ניתן לקרוא בקישור הבא