האמת מאחורי פרשת הגחלת (אנטרקס)

בנובמבר 2001 חלו 22 אמריקאים בגחלת עורית לאחר שנחשפו לאבקה שהופצה במעטפות דואר אטומות.  לרבים, הייתה זו הפעם הראשונה שבה הם שמעו אודות חיידק הגחלת.  הגַּ‏‏חֶ‏לֶ‏ת (אנתרקס בלעז) הינה מחלה זיהומית חריפה הפוגעת באדם ובבעלי חיים ומשמשת גם כנשק ביולוגי במלחמה. כבר בשנת 1937 פיתחה יפן את הגחלת כנשק ביולוגי וניסתה אותו על בני אדם.  בשנות הארבעים, בריטניה ביצעה ניסויים בגחלת כנשק ביולוגי על האי גריניארד. משרד ההגנה הבריטי אף ערך ניסויים חשאיים בין 1961 ל-1968 שבהם יותר ממיליון בני אדם לאורך החוף הדרומי של אנגליה, נחשפו לחיידקים שונים אשר חלקם מחקה את גחלת.  שנים לאחר מלחמת המפרץ בשנות ה-90, הודה המשטר העיראקי בפיתוח החיידק כנשק ביולוגי.  החל משנת 1999, צה"ל ביצע ניסויים חשאיים בחיילים כדי לפתח חיסון לגחלת (תחת שם קוד "עומר 2").  716 חיילים השתתפו בניסוי, רובם לוחמים.  על החיילים שלקחו חלק בניסוי, נאסר לספר עליו לבני משפחותיהם מפאת סודיותו. האיסור נמשך גם לאחר שחלקם החלו לפתח מחלות, בהן גידולים תת עוריים ועוריים, דלקות ריאות קשות, התקפי מיגרנה, ברונכיט ותסמינים של אפילפסיה.  ארגון "רופאים לזכויות אדם" דיווח כי נמנע מהמשתתפים מידע חיוני בנוגע להשלכותיו.  בינואר 2014, מערכת הביטחון הכריזה שכל חייל שהשתתף בניסוי לחיסון נגד אנתרקס יפוצה ב-27 אלף עד 36 אלף שקלים.

מתקפת הגחלת על ארצות הברית בשנת 2001

אולם הפרסום העולמי הגדול יותר של הגחלת שייך ל"מתקפת האנתרקס על ארצות הברית בשנת 2001", אירוע שנמשך מספר שבועות והחל ב-18 בספטמבר 2001 (שבוע לאחר פיגועי 11 בספטמבר). מכתבים שהכילו נבגי גחלת נשלחו למספר משרדי תקשורת ולשני סנאטורים אמריקנים, דבר שגרם למותם של 5 אנשים והדבקתם של 17 אחרים בחיידק. על המכתבים היו כתובים דברים כגון – " מוות לאמריקה. מוות לישראל. אללה גדול". לרבים סיפקו המכתבים האלה את הראיה שמדובר בפרק נוסף של מתקפת טרור איסלאמית. ג'ורג' טנט, שעמד בראש הסי-איי-איי בזמן משלוח המעטפות, טען במשך שנים שאל-קאעידה יזם את המתקפה ושלח אצבע מאשימה לאל-זוואהירי, סגנו של בן לאדן ברשת הטרור.  אולם בבדיקות מעבדה התגלה שהאבקה במעטפות העידה על תחכום מדעי, על איכות גבוהה המעידה על ידע מקצועי ויכולת ייצור לא מבוטלת, לא משהו שסביר להניח שיוצר על ידי ארגון ירוד מבחינה טכנולוגית כגון האל-קאעידה.

במהלך חודש אוקטובר 2001, פרסמה רשת איי.בי.סי שוב ושוב סיפור, בו נטען כי הגחלת שנשלחה בארה"ב הכילה חומר כימי – בנטונייט – שהיה סימן היכר של הגחלת שיוצרה במעבדותיו של סדאם חוסיין (סיפור זה נשען על ארבעה מקורות שונים בממשל). הטענה הייתה חסרת כל בסיס, אולם איי.בי.סי. הודתה בכך רק ב-2007. איי.בי.סי. לא הייתה לבד בהטעיית הציבור. במארס 2008, עיתונאי ה'וושינגטון פוסט', ריצ'רד כהן, ניסה להסביר מדוע תמך במלחמת עיראק ותלה זאת בכך שהוא קישר בין עיראק וסדאם ובין התקפות הגחלת על ארצות הברית. בדיעבד התגלה שכהן קיבל התראה מבכיר בממשל האמריקני על התקפת גחלת צפויה כבר לפני שהיא בכלל התרחשה בפועל.

בכדי להבין את הלך התקופה, נזכיר שמתקפת הגחלת הייתה נדבך חשוב שתרם לדעת קהל חיובית בנוגע לפלישה אמריקנית בעיראק ואפגניסטן, ולהעברת שורה של חוקים דרקוניים הפוגעים בצורה פושעת בזכויות האזרח בארה"ב, שהוביל לגל של חוקים דומים הפוגעים בזכויות האזרח במדינות אחרות בעולם.

ב-9 במאי 2002 החקירה תפסה כיוון שונה לגמרי, כאשר המגזין "New Scientist" פרסם מאמר ובו נטען כי ייתכן שהנבגים נוצרו באחת המעבדות של צבא ארצות הברית (במכון המחקר למחלות מדבקות של צבא ארצות הברית בפורט דטריק, מרילנד).  באותה תקופה, מחלקת המשפטים האמריקנית לא נתנה אף שם של חשוד במתקפה. למרות זאת, פרקליט המדינה דאז, ג'ון אשקרופט, כינה את הוירולוג ד"ר סטיבן האטפיל במסיבת עיתונאים כ"אדם מעורר עניין" (כינוי לאדם המעורב בחקירה שלא הואשם באופן רשמי), מה שעורר לאחר מכן לינץ' תקשורתי נרחב. בשנת 2007, הרשויות כבר הגיעו לשש יבשות שונות, ראיינו מעל 9,100 אנשים, ביצעו 67 חיפושים והוציאו מעל 6,000 זימונים לבתי דין.  אולם למרות כל המאמצים, נדמה היה שחקירת המתקפה הגיעה למבוי סתום.

ביולי 2008, התרכזה החקירה בד"ר ברוס אייוינס, מדען מיקרוביולוגיה בצבא האמריקאי שאף הוא עבד באותה המעבדה בפורט דטריק, מרילנד. נבדקה האפשרות שאייוינס הרוויח כלכלית מהמתקפה מכיוון שהיה רשום על-שמו פטנט לחיסון נגד גחלת, אשר הביקוש לו עלה עם תחילת המתקפה. בסוף חודש יולי הודיע האף-בי-איי לאייוינס כי הוא עומד להגיש נגדו כתב אישום על אחריותו הבלעדית למותם של חמשת האנשים במהלך המתקפה בשנת 2001. זמן קצר לאחר מכן, ב-29 ביולי, התאבד כביכול אייוינס בנטילת מנת יתר של כדורי טילנול. כתב אישום נגדו לא הוגש ולכן לא נתנו לו לעיין בחומר הראיות. לא הייתה נגדו שום ראיה שקושרת אותו למעשה אלא היו רק ראיות נסיבתיות ולא מוצקות. בנוסף, היה לו אליבי לכך שהוא לא היה קשור לשליחת המעטפות. אפילו כתב ידו אינו תאם כלל וכלל את כתב היד שעל המעטפות.  למרות כל סימני השאלה האלו, בתחילת 2010 הודיע האף-בי-איי כי הוא מסיים את החקירה ושאווינס הוא ככל הנראה האיש שעמד מאחורי המתקפה, הצהרה שהשאירה רבים בתדהמה גדולה.

נגד ד"ר האטפיל, החשוד הראשון, לא הוגשו האשמות והוא הכחיש בתוקף כל מעורבות במתקפה ואף הגיש תביעה נגד מחלקת המשפטים על הפרת זכויותיו החוקתיות.   חודש לפני התאבדותו של ד"ר אייבינס, בית המשפט פסק לזכות ד"ר האטפיל פיצויים בסך 5.8 מיליון דולר בתביעה שהגיש נגד מחלקת המשפטים.  תביעות נוספות שהגיש ד"ר האטפיל נגד כמה כלי תקשורת, בהם הוניטי פייר, הביאו לו כמה מיליונים נוספים. גם ד"ר האטפיל וגם ד"ר אייוינס הוצגו לתקשורת כמדענים מטורפים המבקשים לנצל את ההיסטריה הציבורית שלאחר 11 בספטמבר בכדי להגשים מטרות זדוניות; שניהם עברו, בניצוח האף-בי-איי, רצח אופי ולינץ' ציבורי; ושניהם טענו לחפות מלאה. במקרה של ד"ר האטפיל, התברר מעבר לכל ספק שמדובר באדם חף מפשע. בראד גארט, שהיה בצוות החקירה, התראיין לרשת אי-בי-סי בניסיון להסביר מה השתבש בחקירת האטפיל. מתברר שהכל: ראשי הארגון התערבו בחקירה של פקודיהם, אחרים עמדו מאחורי הדלפות מגמתיות של מידע סודי, ובכמה מקרים התייצבו העיתונאים בזירת ההתרחשות עוד לפני שהחוקרים הגיעו.  במקרה של ד"ר אווינס, נוכח 'התאבדותו' חסרת ההסבר והסגירה התמוהה של התיק מצד האף-בי-איי, לרבים נדמה שרב הנסתר על הגלוי.

נציין שמדובר בחקירה היקרה ביותר בתולדות האף-בי-איי: מאות אלפי שעות עבודה של חוקרים, 9,000 תשאולים , 6,000 צווים למושבעים, 67 חיפושי ענק. וכמעט שישה מיליון דולר פיצויים ששולמו לסטיבן האטפיל.  פרס של 2.5 מיליון דולר הוצע על ידי שירות הדואר של ארצות הברית על מידע שיביא למעצר והרשעה לאחראים על המתקפה.  לרבים בציבור, קיים החשש שהאשם האמיתי אולי לא יתגלה לעולם.

השפעות פוליטיות כתוצאה ממתקפת הגחלת

מתקפת הגחלת, כמו גם פיגועי ה-11 בספטמבר, גרמו להגדלה משמעותית במימון של הממשל האמריקני במחקר ללוחמה ומוכנות ביולוגית. לדוגמה, מימון הקשור ללוחמה ביולוגית במכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מדבקות גדל ב-1.5 מיליארד דולר ב-2003 וב-2004 הקונגרס העביר חוק שסיפק 5.6 מיליארד דולר לתקופה של 10 שנים למען רכישת תרופות חדשות וחיסונים. בשנים שאחרי משלוח המעטפות הגדיל הממשל האמריקני את תקציבי המעבדות באופן משמעותי. 50 מיליארד דולר הוקצו לבניית מעבדות חדשות, להכשרת חוקרים נוספים ולפיתוח חיסונים.  יש הטוענים כי ההיסטריה והפחד שנגרמו על ידי המתקפה היה גורם מכריע בהעברת חוק הפטריוט ובאישור שנתן הסנאט האמריקני לפלוש לעיראק.  מדינות רבות בארצות הברית העבירו חוקים שגרמו לכל סוג של מתיחה להיות עבירה חמורה יותר ממה שהיא הייתה לפני ההתקפה.