גם אנשים שמתנגדים לחיסונים, לכולם או לרובם, לא ממש מוכנים לשלול את חיסון האנטי-טטנוס. בתרבות שלנו יש פחד מובנה היטב מהמחלה הזו, המאיימת עלינו, כך אנו מאמינים, מכל פציעה קטנה. הורים רבים שאינם מחסנים את ילדיהם במרבית החיסונים, בטוחים שטטנוס היא מחלה כל כך מסוכנת ש"לא כדאי לשחק איתה". הרי בטוח שמתישהו הילד ידרוך על מסמר או יפצע בדרך אחרת. ואז…
אז לפני שאתם שולחים בחשש ובלב כבד את הילד לגן השעשועים, הבה נבחן את הנושא ונלמד כמה עובדות לגבי מחלת הטטנוס ולגבי ה"חיסון" כנגדה.
טטנוס מהו?
"טטנוס" הוא חידק בשם קלוסטרידיום טטני (Clostridium tetani) המתקיים אך ורק בסביבה אנאירובית (דהיינו, סביבה נטולת חמצן), בד"כ באדמה ובגללי חיות. הבקטריה יכולה להיכנס לגופנו בעקבות פציעה מפריט חד באדמה המזוהם בחידק זה. אם הפצע הוזנח, עלול החיידק לשגשג בגוף ולעבור מחזור חיים שלם שבו הוא מתחלק, מתרבה ואז מת. במותו הוא משחרר רעלן חזק (שהוא בעצם הקרלין – המעטפת החלבונית של החידק) הגורם לכיווץ לא רצוני של שרירים גדולים שונים, וביניהם, לבסוף, גם שרירי הנשימה, דבר העלול לעיתים להוביל למוות. תקופת הדגירה של הבקטריה (בעצם מחזור החיים שלה) היא בין 8 ל-21 יום.
הבקטריה יכולה לחיות רק בהעדר חמצן. אלא מה, אנו היונקים, הננו יצורים נושמים ובמצב תקין הדם והתאים שלנו רוויים היטב בחמצן. לכן, כל שעלינו להקפיד אחרי פציעה כזו שעלולה להכניס לנו את בקטריית הטטנוס לגוף, זה לנקות היטב את הפצע ולדאוג שמעט דם ייצא ממנו. עם הדם הזורם מגיע חמצן ועם החמצן תמות הבקטריה. כדי להיות עוד יותר בטוחים, אפשר לנקות את הפצע במי חמצן רפואיים כדי לחמצן עוד יותר את האזור. בהמשך חשוב להשאיר את הפצע לא מכוסה ומאוורר במידת האפשר כדי לאפשר הרבה חמצן באזור.
בנוסף, אדם בריא המוזן היטב ושמערכת החיסון שלו במצב תקין יצליח להתמודד בצורה ראויה גם עם זיהום הטטנוס. כפי שנראה בהמשך, רוב האנשים המקבלים זיהום טטנוס עלולים אמנם לחלות, אך אינם מתים ממנו.
סיכום קצר: טטנוס הוא חיידק אנאירובי הנמצא באדמה ובגללים. הוא מתקשה להתמודד עם הגוף עתיר החמצן שלנו. הזרמת מעט דם וניקוי טוב של הפצע הורגים אותו. רוב האנשים שנפגעים ממנו מחלימים. אם כך…
מדוע כל הזמן שומעים על טטנוס?
יש מספר סיבות בגללן טטנוס נחשבת למחלה מפחידה. אלו העיקריות שבהן:
זיהום טטנוס נפוץ בעולם השלישי, בעיקר באיזורים כפריים בהם החיידק נפוץ (גללי בהמות, זוכרים), ראשית, בגלל הגיינה לקויה בטיפול בפצעים.בנוסף, בשבטים רבים מקובל לאטום את טבורו של הילוד על ידי הידוק אדמה לחה על הפצע. אדמה עלולה להיות מזוהמת בטטנוס, ואכן, רבים מהנפגעים הם תינוקות בשבועות הראשונים לחייהם…
סיבה שנייה היא הנפוצה יותר בעולם המפותח היא מחלת הסכרת ומחלות אחרות הפוגעות בזרימת הדם בגוף. שנים של עודף בסוכר פוגע בנימי הדם ואז כל פציעה קטנה עלולה להזדהם, מאחר וחמצן לא מגיע דרך נימי הדם הפגועים והסביבה של הפצע עלולה להיות אנאירובית. פצעים הם תמיד בעיה אצל חולי סכרת ועם חו"ח יש זיהום בטטנוס, אז הבעיה גדולה עוד יותר. המרכז לבקרת מחלות בארה"ב מסביר את זה כאן (סעיף 4).
סיבה נוספת בגללה שומעים הרבה על טטנוס היא קצת צינית, לצערי. טטנוס היא עוד מחלה מסתורית ולכאורה נטולת מרפא, שאפשר להשתמש בה כדי להפחיד הורים ולעודד התחסנות. ואכן, הורים רבים שנמנעים מהחיסונים כולם, דווקא כן נותנים את חיסון האנטי-הטטנוס.
אך האם הפחד מוצדק? הרי ראינו שהחיידק אינו חזק ולא שורד בתנאים של היגיינה טובה וגוף בריא. הבה נמשיך ונבחן כעת את נתוני התחלואה…
כמה באמת חולים ונפטרים מטטנוס?
אם בוחנים את המספרים, מסתבר שכיום מאוד קשה לחלות בטטנוס. בארה"ב היו 0.16 מקרים למיליון נפש בין 1998 ל- 2000 (מקרה אחד לכל 8 עד 10 מליון נפש). 60% מאלה היו מבוגרים סכרתיים בגילאי 60+ (שהדם לא זורם אצלם טוב) ועוד אחוז ניכר הם מזריקי סמים (הפגיעים לזיהום ממחט מזוהמת ולהם סיכון גבוה למערכת חיסון מוחלשת). עוד אנו לומדים מהקישור הנ"ל שהתמותה של חולים אלו עמדה על 18%, דהיינו, פחות מאחד מכל חמישה אנשים שחטף כזה זיהום, נפטר. למעשה, המחלה כל כך נדירה שהרופאים לעיתים קרובות לא מזהים אותה (ויתכן שגם זו סיבה למוות מן המחלה).
מחקר נוסף סוקר 15 מקרים של ילדים שחלו בטטנוס בארה"ב בין 1992 ל- 2000. רבים מילדים אלו נפצעו בחווה מאובייקט חד מזוהם בטטנוס, סיכון שנדיר למצוא בסביבה עירונית של היום. סיבות אחרות היו זיהום טבורי בתינוקות מאדמה מזוהמת, חתכים ונשיכות של חיות. אף אחד מילדים אלו לא נפטר (אם כי חלקם נזקקו לאשפוז ממושך). שלושה מבין הילדים היו מחוסנים.
בישראל עמדה התחלואה מטטנוס בראשית שנות החמישים על המספר הנמוך של 27 מקרים בשנה, וירדה בשנים עד ל- 2.7 מקרים בשנה בהמשך, עם עליה קטנה בשנות השישים לכמעט ארבעה מקרים בשנה. מאז שנות השמונים ירדה התחלואה לכדי 0 עד 0.1 מקרים ל 100.000 נפש בשנה. רוב המקרים המדווחים קשורים לזיהומים בלידת תינוקות (בעיקר במגזר הבדואי) או לאנשים מבוגרים עם סכרת. החוקרים כמובן נותנים לחיסון את הקרדיט, אך מציינים גם תרומה ניכרת של מעבר ללידות בבתי החולים (שם לא סוגרים את הטבור באדמה) כתורם לירידה בתחלואה. החוקרים לא מציינים זאת אך ניתן להניח כי תהליכי העיוּר בארץ הורידו עוד את החשיפה לחיידק ואת הסיכוי להידבק במחלה.
האם התחלואה הנמוכה בטטנוס היא בזכות החיסון?
לא סביר. טטנוס אינה מחלה מדבקת. לא נדבקים בה מאדם אחר אלא רק מזיהום ישיר של פצעים, כך ש"חסינות העדר" המיתולוגית אינה רלוונטית לחיסון הטטנוס. בנוסף, ידוע כי מרבית האוכלוסייה אינה מחוסנת ע"פ ההמלצות (חיסון דחף כל 10 שנים).
זאת ועוד, יעילות החיסון לא נבדקה מעולם בניסוי קליני (ראו בהמשך) וברור כי היא אינה יעילה ב-100%. כפי שראינו לעיל ונראה בהמשך, ידועים מקרים לא מעטים של הרעלת טטנוס גם באנשים שהיו מחוסנים על פי ההוראות.
מכך אנו יכולים לראות כי בכל זמן נתון החיסון מגן לכל היותר באופן חלקי על המתחסנים, ועדיין התחלואה נמוכה מאוד – מקרה אחד ל 10-7 מיליון (בארה"ב).
מהכיוון ההפוך, במחקר בבית החולים העמק בעפולה נמצאו רמות מספיקות של נוגדנים לחיידק הטטנוס גם אצל נשים מקיבוצים שונים, שלא קיבלו בכלל חיסון כנגד חיידק זה. פרוש הדבר הוא כי הנשים נחשפו לחיידק הטטנוס ומערכת החיסון שלהם פתחה נוגדנים מבלי שהן חלו כלל במחלה.
גם הנתונים המספריים אינם תומכים בחיסון כסיבה לירידת התחלואה.
בגרף העליון אנו רואים כי חיסון הטטנוס נכנס לשימוש המוני באנגליה רק בתחילת שנות ה-60 של המאה העשרים, אחרי שהתחלואה בטטנוס כבר ירדה באופן דרמטי בלמעלה מ- 90%. תמונה דומה אנו רואים ברפובליקה הדומיניקנית לאחר כשני עשורים. החיסון נכנס אחרי שהתחלואה כבר ירדה ברובה. לא נראה שהירידה היתה בזכות החיסון שספק אם הוא בכלל מועיל.
אם כך, עולה השאלה …
מה הוריד את התחלואה בטטנוס?
הרמזים לתשובה הובאו כבר לעיל. אפשר להניח כי הורדת החשיפה לחיידק עקב תהליכי עיוּר, ביחד עם שימוש גדל והולך ברכב מוטורי הם האחראים להורדת התחלואה.
טטנוס הרי נפוץ בגללים של בעלי חיים ובאדמה חקלאית ומזובלת. המעבר לערים הפחית את אוכלוסיית האזורים כפריים והחוות, בהם סביר שיש אדמה מזוהמת בטטנוס, כך שהרבה פחות אנשים נחשפים לחיידק כיום.
בערים עצמן התחבורה הממונעת החליפה את העגלות משוכות הסוסים כאמצעי התחבורה העיקרי במהלך המאה האחרונה וכך נעלמו מרחובות הערים הן זבל הסוסים והן המסמרים שהיו נופלים מפרסותיהם, אשר היוו סיכון לפציעה להדבקה בחיידק. שני גורמים אלו הם כנראה בעלי המשקל הרב ביותר בהורדת התחלואה בטטנוס. מהנתונים הללו לא נראה כי לחיסון נגד טטנוס יש חלק של ממש בכך.
האם החיסון יגן על הילד שלי?
התשובה היא שאף אחד לא באמת יודע. כבר ראינו לעיל שחלק מהחולים בטטנוס היו מחוסנים כנדרש. כך שברור לנו שהחיסון לא מגן על כל מי שמקבל אותו. מה שעוד לא ראינו זה שכמו רבים מהחיסונים, גם חיסון הטטנוס לא נבדק אף פעם ליעילות. הנה ציטוט מדף של CDC בנושא האומר כי: "היעילות של טוקסואיד [הרעלן(החיסון)] לא נלמדה מעולם בניסוי של החיסון. אפשר להניח מרמות האנטיטוקסין המגנות [בדם?] שלסדרה שלמה של הטוקסואיד יש יעילות קלינית של 100%"
אתם מבינים את זה, היעילות לא נלמדה, אבל אפשר להניח…
אני מעדיף שלא להניח, אלא לבדוק. הבה נראה מה יודע החיסון הזה לעשות באותם המקרים המעטים שבכל זאת חוטפים הרעלת טטנוס:
כבר צינתי לעיל כי חולים בהרעלת טטנוס גם אלו שלא חוסנו וגם אלו שכן חוסנו נגד המחלה. לדוגמה, ארבעה מחמישה ילדים שחטפו הרעלת טטנוס בפינלנד בין 1969 ל- 1985, היו מחוסנים.
הנה לנו עוד מקרה מענין של נער בן 14 מגרמניה שהיה מחוסן באופן מלא בזמן שחטף הרעלת טטנוס. יש כמה דברים ללמוד מהמקרה הזה: ראשית, החיסון לא עזר לנער. שנית, המקרה הזה כל כך נדיר שהרופאים טרחו לכתוב עליו ולפרסם אותו. ממה שהם מספרים נראה שהם לא הצליחו לזהות את המחלה הנדירה ונדרשו להם כמה ימים לכך. דבר אחרון שכדאי לשים לב זה לכך שהנער לא ניקה את הפצע שדרכו חדר החיידק לגוף. עוד דיווחים מופתעים על מקרים כאלה של הדבקה במחוסנים יש כאן וכאן.
והנה גם מחקר על קופים המסביר לנו כי למרות תוכנית החיסונים שהוכנה להם ולמרות שהייתה להם רמה ראויה של נוגדנים בדם, הדבר לא השפיע על רמת התמותה של הקופים מהרעלת הטטנוס! לא בכדי מסכם זאת אחד החוקרים כך: "סף ההגנה המינימאלי הינו שרירותי ואין בו כדי להבטיח הגנה לחולה ספציפי".
כאמור, החיסון לטטנוס אולי עובד ואולי לא. אף אחד לא ממש יודע…
האם החיסון מזיק?
החיסון הניתן כיום הוא DTaP שמשלב חיסון לטטנוס יחד עם דיפתריה ושעלת. בשנים 2005 – 2006 דווחו במערכת VAERS בארה"ב בסך הכול 41,290 תגובות לחיסון , מהן 215 מקרי מוות, 460 מקרים "מסכני חיים", 451 מקרים של נכות מתמדת ויותר מ- 12,000 אישפוזים. אזכיר שלהערכת השלטונות בארה"ב, רק אחוז אחד ועד 10% מכלל התגובות לחיסונים אכן מדווחות במערכת זו. אז בואו נחזור למספרים הנ"ל ונכפיל בעשר (או במאה), זה אומר משהו כמו 2,000 מקרי מוות מהחיסון במהלך 2005-6 בלבד…!
נראה שלחיסון DTaP בהחלט יש פוטנציאל לנזק רציני ואפילו למוות של הילד שלנו. מה שבטוח, זה לא חיסון בטוח! לכן, מי שבכל זאת רוצה לחסן, רצוי שידרוש את החיסון המשלב רק דיפטריה וטטנוס (DT) שדומה שגורם לפחות תופעות לוואי ומקרי תחלואה.
ובכל זאת, אנחנו הורים. אני יודע מהי שאלה שמתרוצצת באחורי המוח שלנו. ואם בכל זאת…
ואם בכל זאת הילד ידבק, מה אני עושה?
ראשית, ילדים בריאים המוזנים היטב ובעלי מערכת החיסון תקינה יכולים לעמוד מול מחלות בקלות יחסית. נתוני התמותה שירדו טרם הכנסת החיסון מלמדים זאת. אך בכל זאת, אם הילד שלנו, מחוסן או לא, נפצע מעצם חד ומלוכלך ואנו חוששים מן המחלה, מה אנו יכולים לעשות:
ויטמין C הוא אנטי-רעלן המשפעל וממריץ את מערכת החיסון והוא אינו רעיל גם במינון גבוה מאוד. ישנן עדויות רבות על טיפול במחלות בעזרת ויטמין C והמחקר המדעי תומך בכך בצורה נחרצת, ובלבד שניתנו כמויות מספקות של הוויטמין למשך כל זמן ההרעלה/מחלה.
ספציפית להרעלת טטנוס, המאמר כאן סוקר מחקר אחד בבני אדם חולי טטנוס וסדרה של מחקרי חיות ומראה כי במינון מספיק הוויטמין מגן מפני רעלן הטטנוס. המאמר כאן מאת ד"ר סוזן המפריז על טיפול בשעלת, גם היא מחלה הנגרמת מרעלן של חיידק, מסביר לנו שוויטמין C הוא מנטרל רעלנים כללי אם נותנים אותו במינונים גדולים ומספיקים (Mega Dose).
ד"ר תומס לוי מתייחס כאן לוויטמין C כחומר ה"אנטי-ביוטי, אנטי-היסטמיני ואנטי-רעלני רחב הטווח ביותר שקיים" ומציין את תפקידו בריפוי מגוון מחלות, כולל הרעלת טטנוס. כל הרופאים שריפאו בהצלחה מחלות והרעלות עם ויטמין C עשו זאת על ידי מינונים גבוהים בהרבה מאלו שמקובל לחשוב עליהם לגבי ויטמינים , מינונים של עשרות גרמים המחולקים על פני היממה באינפוזיה, הזרקה או דרך הפה.
הטיפול בעזרת ויטמין C בטטנוס חורג מהטווח של מאמר זה אך מומלץ להורים, בעיקר אלו הבוחרים לקחת אחריות על בריאות בני ביתם, להכיר את החומר המופלא הזה ואת השימוש בו לתמיכה וריפוי של כמעט כל מחלה, הרעלה ותאונה, ולהחזיקו במלאי לתמיכה בבריאות בני הבית.
יש עוד מגוון של תוספי תזונה שיתמכו בגוף במצב של הרעלת טטנוס. המאמר כאן מפרט את סיפורו של אדם שלקה בהרעלת טטנוס כולל פירוט התוספים בהם השתמש והתחושות שחווה. במאמר כאן מוסבר על עוד כמה תוספים ועל ניקוי הפצע בעזרת מי חמצן או יוד רפואי העוזרים לחמצן את החיידק.
ולמי שרופאים נוסכים בו ביטחון, מסתבר שהם, המאיצים בנו לתת לילד חיסון מסוכן למחלה שכמעט אינה קיימת, לא מספרים לנו ואולי אינם יודעים על הפתרון שיש לרפואה האלופטית עצמה במקום החיסון. למי שלקה בהרעלת טטנוס יכולים הרופאים להזריק לגוף את הנוגדנים עצמם. זה נקרא Tetanus ImmunoGlobulin או בקיצור TiG וחשוב מאוד שכל הורה ידע על הטיפול הזה, כי לרופא הרבה פעמים אין על זה מושג. הרי המחלה כל כך נדירה שאף רופא כמעט לא ראה חולה בהרעלת טטנוס במהלך הקריירה שלו.
לסיכום
ולסיכום, זה מה למדנו על המחלה והחיסון נגדה.
• נראה שאנו כולנו מפחדים ממחלה שכמעט לא קיימת ונדיר ביותר ללקות בה.
• התחלואה והמוות מהמחלה ירדו מאוד עוד לפני השימוש בחיסון.
• החיסון הוא בעל יעילות לא ברורה במניעת המחלה.
• לחיסון יש סיכונים ברורים רבים כולל מוות ונכות קבועה.
• יש לנו עדויות שניקוי הפצע וזרימת דם תקינה מחסלות את הבקטריה בקלות.
• יש לנו עדויות ומחקרים שאפשר לטפל ברעלן בעזרת ויטמין C ומגוון תוספים ותרופות טבעיות שונות.
• אם תגיעו לבית חולים, יש לרופאים אנטי-טוקסין נגד המחלה, אבל אולי תצטרכו אתם לספר להם על זה.
הנה הדברים שאומר ד"ר גרהרד בוכוואלד, מומחה גרמני לחיסונים ומחבר הספר "חיסונים – עסק המבוסס על פחד" ((Vaccination: Business Based on Fear: "פצעים מדממים לעולם לא יגרמו לטטנוס מפני שטטנוס הוא אנאירובי. זה לגמרי טיפשי לחסן ילדים בגלל חתך בברך. הסיבה היחידה לכך היא כסף."
אני מקווה שהמידע הזה עושה את ההחלטה שלנו כהורים לקלה יותר.
גדעון כינר
11/2013
התנערות (נדרשת):
כותב מאמר זה אינו רופא. אין לראות במידע זה המלצה לטיפול רפואי או המלצה לטיפול כלשהו בכלל. המידע מיועד למטרות השכלה ורכישת ידע בלבד והשימוש במידע זה הוא באחריות המשתמש, בלבד.
דבר אחד ברור לכולם כל אחד מגיב בהתאם לאג'נדה המקובלת עליו אם דרך הלימוד ואם מתוך התחושה הפנימית.
ידוע לכולנו שתעשיית התרופות נשענת על אג'נדה כלכלית והצלת חיים וטיפול בחולה הם הדלק שמאחורי הכסף הזורם בתעשייה הזאת.
ברור שקשה לשכנע את המשוכנע בעד או נגד החיסון, אך אם יש מי שטרם גיבש עמדה וקורא כאן את המאמר ואת הפורום עשוי להגיע למסקנה שהחיסונים ככלל הם לא בדיוק הפתרון הטוב ואם ישנן דרכים אלטרנטיביות אז הן עדיפות.
מעניין שהאג'נדה המצדדת בחיסונים ובטיפול תרופתי מתבטאים באופן אגרסיבי, תוקפני כאילו סמכותי שהחכמה והידע המוחלט בכיסו.
התרשמתי מהתחקיר שעשית. מאוד יסודי ומהימן.
תודה על הפגת הערפל והקניית הידע שהיה בהחלט חסר.
אני וטרינר במיקצועי.
לאורך עבודתי נתקלתי בלא מעט מיקרים של טטנוס בסוסים ועיזים, ואני יכול לומר לכם בוודאות, טטנוס מאוד! נפוץ בארץ.
בכל 13 שנות עבודתי נתקלתי בתגובה אחת בלבד לחיסון הטטנוס בחיות.
מהתרשמות קלינית (נסיון בשטח) החיסון מאד יעיל ומאד בטוח.
הסכנה מטטנוס היא לא מברך מדממת אלא מקוץ קטן שלעיתים אפילו לא שמנו לב שנכנס לגופינו (לא כל שכן ילדינו)
כותב המאמר – החיים והמוות ביד הלשון, עליך לנקוט משנה זהירות בדיקת מקורות המידע שלך לפני שאתה יוצא בהצהרות כ"כ גורפות.
Here is some evidence that tetanus vaccine is effective:
http://www.cdc.gov/vaccines/pubs/pinkbook/downloads/tetanus.pdf
During 2001 through 2008, the last years for which data have
been compiled, a total of 233 tetanus cases was reported,
an average of 29 cases per year. Among the 197 cases with
known outcomes the case-fatality rate was 13%.
(…)
Almost all reported cases of tetanus are in persons who have
either never been vaccinated, or who completed a primary
series but have not had a booster in the preceding 10 years.
Heroin users, particularly persons who inject themselves
subcutaneously, appear to be at high risk for tetanus.
Quinine is used to dilute heroin and may support the growth
of C. tetani
The evidence that Vitamin C can prevent tetanus desease is not clear.
See:
1- Eichbaum_1977
http://www.mv.helsinki.fi/home/hemila/CT/Eichbaum_1977.pdf
2 – Frezza 1957
http://www.mv.helsinki.fi/home/hemila/CT/Frezza_1957_bm.pdf
The conclussiones of these two experiments were summarized Hemilä in
http://www.mv.helsinki.fi/home/hemila/CT/tetanus.htm
as follows (quote):
Eichbaum (1977) found significant benefit of vitamin C against short term effects of tetanus toxin, but the difference in longer term mortality was nonsignificant. Frezza (1957) used two doses of vitamin C and two doses of tetanus toxin and vitamin C was significantly beneficial only in the combination of low dose toxin and high dose vitamin C. Thus, Frezza's results suggest that the ratio of vitamin C dose to the toxin dose may be crucial. Ghosh (1938) studied the effect of vitamin C against tetanus toxin toxicity in guinea pigs, and found a marginally significant benefit only in one comparison (Table 1).
Note:
Finally, before extrapolating the reported results to other
species, it must be stressed that these experiments were
performed in species (mouse and rat) which, in contraposition to humans, are
capable of synthetizing vitamin C in their own organism.
Forgot this reference:
3 – Ghosh B (1939)
Vitamins and toxins. Part IV. The effect of tetanus toxin on vitamin C metabolism. J Indian Chemical Society 16: 657-662
http://www.mv.helsinki.fi/home/hemila/CT/Ghosh_1939_657.pdf
Quoting Hemilä :
Ghosh (1938) studied the effect of vitamin C against tetanus toxin toxicity in guinea pigs, and found a marginally significant benefit only in one comparison.