והתקשורת שותקת…

מסכים עם כל מילה.
אם כבר מדברים על זכיות אדם
ויש כאלה שאף מגדילים ומרחמים על תרנגולות בלול וכד'

בבתי החולים הפסיכיאטריים מתעללים בבני אדם ילדים נשים ללא הבחנה בין דת וצבע – בכזו אכזריות שהיתה גורמת למחזה של פיטום אווזים להחוויר אל מול הרוע האמיתי שהאדם יכול לספק. (אדם ספק חייה)
ובאופן אישי אני הבנתי שהסיבה לשתיקת ה"תקשורת" בנושא היא פחד.
כי אם יורדים לרמה האישית גם העיתונאי רוצה להאכיל את הילדים שלו והוא מוכן לסגור את העיניים ולסתום את הפה – הכל בתלות בלחץ המופעל עליו.

ויש לחץ ואיומים ברמה שתגרום לעבריינים בארץ להרגיש להתבייש בעצמם.
והכל בחסות השתיקה
יש מעט מדי ששוברים את השתיקה
והרבה מדי שלא רוצים לשמוע
זה מה שגורם לפשעים להמשיך.
אבל יש תקווה כל עוד האמת נשמעת
בהצלחה לכולנו

המצב לפני האינטרנט משול לאנשים שניתן להם סמים מדכאים או חיים בתוך כלא כאשר ידיעות שאסירים מקבלים מבוקרים ע"י ההנהלה שבו מוסדות הממשל או מיליונרים-תאגידים גדולים היו מקורות האינפורמציה היחידים עכשיו בזכות האינטרנט המונופול מאבד את כוחו. אבל עדיין זה סכנה שהאינטרנט נשלט ע"י מנוע החיפוש של גוגל יוטיוב ופייסבוק, יש צורך בעוד אתרים דומים ושלא נשלטים ע"י ארה"ב והמערב. הבעיה היא כעת לא המידע כי ניתן למצוא הכול באינטרנט (בעיקר באנגלית) הבעיה היא הפסיכולוגיה של האדם הקטן, האינדוקטרינציה שהוא עבר כל חייו, פעם הוא היה קונה עיתון עשוי נייר, היום הוא רץ לקרוא את אותו עיתון באינטרנט ורק שמח שהוא מקבל אינפורמציה בחינם, הוא לא מעלה שאלות האם הידיעות נכונות? הוא גם לא יודע או לא מעוניין איך למצוא באינטרנט מידע שסותר את הגרסה הרשמית. ההמון מקטר כל יום על זה שהעיתונות משקרת מסלפת מלאת אינטרסים מגמתית ולא אמינה… אבל ממשיכים לקרוא יום -יום באותם עיתונים, ממשיכים לצפות בטלוויזיה ששיקרה להם אינסוף פעמים. הם פשוט לא מסוגלים ללמוד מהיסטוריית השקרים של העיתונות. הם ממשיכים לנהור לצהובונים שמלקקים לשלטונות (ירושלים או וושינגטון) ויוצרים רושם מטעה שהם עיתונות חופשית כאשר הם מפרסמים רכילויות וסיפורים עסיסיים על פוליטיקאים. בעידן האינטרנט הבעיה היא לא המערכת הבעיה היא שאנשים מתעצלים או לא מתעניינים לחקור ללמוד לדעת מה באמת קורה ומאמינים שאיפה שהוא שם "בחלונות הגבוהים" בממשל או בעולם המדע יש מומחים שיודעים טוב יותר. ראיית עולם של ילדים בגן ילדים שמקשיבים למה שאומרת הגננת.

לאמיר
כל הכבוד אתה קולע בול ללב אחת הבעיות הקשות בעולם, מזל גדול נפל בחלקי להכיר מורים שמבינים את זה ומלמדים את תלמידיהם לחשוב אחרת, לחשוב. צעד קטן בכיוון הנכון