רושיה מונטאנה – המאבק על מרבץ הזהב הגדול באירופה

 ביום ראשון, ה-22.09.2013, התקיימה הפגנה נוספת למען רושיה מונטאנה (Rosia Monatana) ברומניה.

היה זה היום ה-22 להפגנות יומיות, ואחרי מעל 15 שנים של מחאה ציבורית. בסופי שבוע ההפגנה מתרחבת לצעדה המונית, כאשר במקביל ההפגנות נערכות בעשרות ערים ברומניה ובעשרות מדינות ברחבי העולם. למיותר לציין שהתקשורת המרכזית כמעט ואינה מדווחת על המאבק. עובדה זו איננה מפתיעה, מכיוון שהקשר בין הון תקשורת ושלטון, תחת פירמידת השחיתות, ידוע למרבית הציבור ברוב מדינות העולם.

למי שלא מכיר את הנושא, רושיה מונטאנה (באזור טרנסילבניה אשר ברומניה), אחד ממרבצי הזהב הגדולים בעולם (והגדול ביותר באירופה), מכיל לפי הערכות 17.1 מיליון אונקיות זהב ו-81.1 מיליון אונקיות כסף, ובנוסף מתכות נדירות אחרות בכמויות אדירות.  תהליך הכרייה יתרחש באמצעות שימוש בכמויות גדולות מאוד של ציאניד (ישתמשו בכ-13,000 טון של ציאניד בשנה במשך 16 שנים של כרייה – כמויות חסרות תקדים וחסרות כל פרופורציה באירופה.  4 הרים ייעלמו, 2000 טון של כימיקלים רעילים נוספים יוזרקו לאדמה).  החברה הקנדית Gabriel Resources  (בה שותף גם המיליארדר הישראלי בני שטיינמץ) אחראית על הכרייה, ורומניה עצמה עתידה לקבל רק 6% מההכנסות הצפויות.  המאבק מתעצם לקראת חוק שעתיד לעבור בהקדם בפרלמנט הרומני ויכלול גם קידוחים אחרים המתבצעים אף הם באמצעות שימוש בכימיקלים רעילים, כמו קידוח פצלי שמן (גז מפצלים).  קידוחים אלו יובילו להרס חקלאי של כ-9,000,000 דונם משטח רומניה.

למידע נוסף אודות הנזקים העתידיים וההיסטוריה של המאבק ניתן לקרוא כאן (מתוך "צדק חברתי – חדר המצב") –

בכדי להבין את המצב האומלל אליו נקלעה רומניה כחלק ממשחקים פוליטיים בינלאומיים, ניתן לקרוא את המאמר הבא מאתר "אמת אחרת" (באמצע המאמר קיימות מספר פסקאות הסוקרות את ההיסטוריה הרלוונטית של רומניה)

https://www.emetaheret.org.il/dev/?p=9068

להפגנה האחרונה ב-22.09.2013 בבוקרשט בירת רומניה, הגיעו כ-22,000 מפגינים אשר התכנסו בכיכר מרכזית בעיר, כזו שמזוהית עם המהפכה המפורסמת שהפילה את הקומוניזם ב-1989.  הצעדה התחילה ברעש והמולה רבים, והאנשים יצאו לדרך ארוכה בת כחמש שעות הליכה, עד החזרה לכיכר המרכזית.  לאחר מכן, גם לאחר חצות הלילה, מאות מפגינים נשארו לשבת על הכביש ולחסום את צומת הכיכר.

ההפגנה והצעדה היו מפתיעות לטובה.  הן לא היו כלל שקטות, אולם עם זאת לא הייתה בהן טיפת אלימות. היו הרבה אנשים אדיבים ומחייכים, אבל תקיפים באותו הזמן, עם מסר ברור של הפסקת השחיתות והחזרת המדינה לידי העם.  מזג האוויר נגע בשלמות, מעט קריר כך שהתאים למאמצי ההליכה המרובה.

הרומנים כהרגלם מצאו טריק פשוט על מנת לשמור על קול המחאה.  הם לקחו בקבוקי פלסטיק ריקים, טמנו בתוכם מספר מטבעות, וכך תוך נענוע מתמיד, קולם לא נדם למשך שעות ארוכות.  היו אנשים רבים עם מגפונים, צופרי כדורגל, שלטי מחאה גדולים ויצירתיים, עם חוש הומור בריא ואינטליגנטי ("בגלל שנהר של אנשים הינו חזק יותר מאגם של ציאניד", "תנו לזהב לישון", "השאירו את הזהב היכן שהטרולים החביאו אותו").  עוד אנקדוטה מעניינת, הייתה הנוכחות של מספר נזירי דת בים המפגינים. גם למי שאין אהדה מיוחדת לדת, היה דבר מה יפה במחאה המאחדת אנשים מעבר להבדלי החיים היומיים, מעבר לנטיות דתיות או פוליטיות, מעבר להבדלים חברתיים.  גם זקנים וגם ילדים, גם סטודנטים וגם אנשים עם תחפושות, גם אנשי דת וגם אוהדי כדורגל. כולם גם יחד מצאו מקום להביע את קולם המשותף.

היה מפתיע לגלות אנשים רבים שהניפו את דגלי המדינה, ורבים שאף התכסו בדגל המדינה. היה זה בניגוד לתחושת המחאה שלפעמים נוצרת בישראל, כאשר, ברצוננו להתנער מהשחיתות של הפוליטיקה, איננו מעוניינים להזדהות אפילו במקצת עם הממשל הפושע כל כך בתחום החברתי-כלכלי.  השהות במחאה בבוקרשט עזרה להבין עד כמה ישראל עודנה מדינה צעירה שאינה מגובשת, עד כמה הלאום הישראלי יחסית מפוזר ועודנו בחיפוש הגדרה עצמית.

ברומניה, דרך הדגלים, המסר היה ברור – המדינה שייכת לעם, העם הוא אנחנו, הציבור שמשמיע כרגע קולו ברחבי העיר, ואנו דורשים לקחת בחזרה את השלטון על המדינה, מידי הממשל המושחת.

השחיתות הנוכחית כה גדולה, שברבים מוטל הספק אודות פירות המאבק הציבורי. עם זאת, העם הרומני כבר זכה בדבר גדול וחשוב. כל צעדה כזו, כל הפגנת כוח שכזו, מעוררת את נשמת העם, את נשמת הלאום.  אנשים נזכרים בחיים הפשוטים, נהנים מהליכה בחברותא עם עשרות אלפי השכנים למציאות החיים, ברחובות העיר השייכים לעם, רחובות שלנוכח הצעדה ההמונית נעצרה בהן כל תנועת כלי רכב וכך התושבים קיבלו שוב עיר אדיבה ושפויה, שבה הניכור נעלם ותחושות אחווה צצות שוב על פני השטח.

בכפר אחר בטרנסילבניה (Geamana), המרוחק אך מעט מ'רושיה מונטנה', השתמשו לאחרונה באמצעים כימיקלים דומים על מנת לקדוח בין היתר 16,700 טון של נחושת.  הקליפ הקצר הבא ממחיש בצורה מחרידה את השואה שהתרחשה לאחר הקידוחים ואת מצבו העכשווי של הכפר.

http://www.youtube.com/watch?v=zMvnZnlMzbg

הסרט הדוקומנטרי מ-2011, "בור פתוח" ("Open Pit"), המספר בצורה מרגשת את מאבק האנשים המקומיים מול התאגידים במכרה הזהב הגדול בעולם, בקאג'אמארקה, פרו

https://www.youtube.com/watch?v=-7GzwjwEsQE