התיאוריה של הכל – יצירתה של פיזיקה חדשה

לחיזוק דברייך "אין עוד מלבדו".

אצבעו הקטנה של הבורא ית'

הסטטיסטיקה של הכביסה המלוכלכת:

בכל שנייה נתונה, ממש ברגעים אלה, סובב תוף , עמוס בכביסה מלוכלכת, באחת ממאות מיליוני מכונות הכביסה שמאכלסות את כדור הארץ. בניחוש פרוע, לפחות 200 מיליון מכונות כאלה, בגדלים, צורות וצבעים שונים ומשונים. אם היו מחברים את כולן לאותו מקור מים, היה אגם מישיגן מתרוקן מידי יום מהמים המתוקים שבו ומתמלא בנוזל עכור עמוס במלחים ודטרגנטים שהם החומרים הפעילים ההופכים את ריח החולצה המיוזעת שלנו לקומבינציה מהבילה של ריח שושנים עם ארומת פריחת השקד.
שילוב של כמה חוקים פיזיקלים על הנדסה פשוטה יחסית שמקבלת את התוספות הטכנולוגיות המתבקשות בדמות כרטיסי ניהול ממוחשבים ודיגיטאליים והתהליך שהיה סוחט את האוויר מראותיהן של מיליארדי נשים בעולם, בשפשוף וקרצוף על שפת הנחל, לשעות רבות, הופך בלחיצת כפתור לחוויה זורמת ורגועה ממש.
ביטוי מעשי של התגייסות המדע וכוח החשיבה ההנדסי האנושי בשירות עקרת הבית. אין גם אחד מכל אותם מדענים שעצר לחשוב לשנייה, כמה אנרגיה, מתכת, מים טובים שזורמים לביוב, היו נחסכים, אם הייתה האנושות מעדיפה לשתול בשרשרת הגנים האנושיים את האפשרות לגדל פרווה …
אין אחד מכל המוחות החריפים האלה שעצר לחשוב, איך קורה שהאנושות כולה נכנסה לסחרור כ"כ עמוק, רק בעטיים של כמה ביישנים שהיו דומיננטיים מספיק כדי לכפות את ביישנותם על מרבית האוכלוסייה של כדור הארץ.
דוגמא ניכרת לעין, כיצד המדע נרתם להנצחת העיוות, מטעמים של מחשבה מוגבלת, צרות אופקים ואולי רק בשל העובדה שמפרווה שצומחת על הגוף, אין אפשרות לעשות כסף גדול כמו מתעשייה של מכונות כביסה.
אומנם דוגמא קיצונית משהו, אבל דוגמא טובה עוד יותר להפרדה שיש בין החומר (המרכיב את מכונת הכביסה) לתוכנת ההפעלה (שעושה את מכונת הכביסה לשונה ממקרר למשל) החומר מאותו המקור ותוכנת ההפעלה מאותו השורש (החיים הטובים לעקרת הבית …), רק שהיא מקבלת את המשתנים הנקודתיים המאפשרים כביסה לעומת יצירת קרח.

לשני המרכיבים בטבע, החומר ותוכנת ההפעלה, אותו המקור העליון – מחשבת הבריאה, רק שתוכנת ההפעלה היא צמצום הכוח העליון והשלטתו על החומר, אותו כוח עליון שהוא חיות החומר ממש. בלעדיו, אין קיום למבנה המחזיק את ההגדרה המעשית של החומר, עצמאותו היחסית לחומרים מסוגים אחרים, תכונותיו. בלעדי אותו כוח עליון, לא הייתה מתקיימת החיות גם בשורש מערכת ההפעלה, הרצון של עקרת הבית להעדיף את לחיצת הכפתור על פני השפשוף המונוטוני והמייגע. גם זה וגם זה מקיימים תכלית של החומר, שיש לו קיום רק בהתקיימות הכוח העליון המאפשר אותו, הוא חיות הסיבה והמסובב.

הכוח הנסתר אבל שניכר במבנה החומר –הוא שמחזיק בין החלקיקים המרכיבים אותו – הוא המרחק שבין מרכיביו/ הוא התנועה היחסית בניהם/ הוא הקרבה והריחוק בתכונות החומרים והיסודות השונים בטבע/ ותכליתו היא – האפשרות של החומרים השונים בטבע להקשר ביחד לפעולה משותפת.

המדע האנושי שמסוגל למדוד ולכמת את מבנה החומר, להכפיף עליו חוקים המאפשרים הפעלתו באופנים שונים לתועלת האדם, מגיע עד למקום שאלת התכלית – שאלת תכלית מבנה החומר, הסיבה לקיומו ותכלית המערכת המאפשרת את הפעלתו, במקום הזה נעצרת המחשבה המדעית ומעקרת את הבסיס לסיבת קיומן של שתי מערכות אלה, למעט היכולת להניח עליהן את היד ולשלוט בהם לכאורה.

אני מלך הגבעה:

ניכוס יכולות השליטה על המדידה והשליטה על מערכת ההפעלה כתכלית הכל, מעקרת את המרכיב העיקרי במשוואה. הסטטיסטיקה וההסתברות תופסות מקומם של התכלית ומחשבת הבריאה. הנטייה המדעית האנושית לכיוון המגמה הנ"ל היא מתוך חוסר היכולת לכמת את ההשפעה האלוקית על מקור ומבנה החומר וחוקי הפעלתו, להכניסם למשוואה הנתפסת בכלי המדידה האנושיים הידועים (החושים והשכל/ המעבד האנושי).
עיקור המרכיב הדומיננטי שהוא מהות החומר והפעלתו, נסמכת על ה"הצלחה" המדעית היחסית. ההיסטוריה מלמדת שאותה הצלחה, נידונה להיות מתנפצת חדשות לבקרים, ככל שהיכולת ההנדסית למדידת החומר גוברת.

רוצה לומר, חוקי ניוטון שהיו חזות הכל בעבר הלא רחוק, כבר לא משחקים תפקיד של ממש במגרש המשחקים של הפיזיקה המודרנית. האם היו נכונים לזמנם ? כיצד היו נכונים לזמנם ואין בהם צורך וחפץ בימנו, למעט הערך הנוסטלגי שיש בהזכרתם ?

הנחמה המדעית, זאת שעוברת בין "אמת מוחלטת" אחת לשנייה, בקצב של החלפת גרביים בקנה מידה של ההתפתחות האנושית, נסמכת בנוסף על מרכיב חשוב ורב כוח – תאוות הבצע. רק שמהרגע שהיכולת האנושית להכליל ולחקור את סוד הקיום, תלויה במדדי הבורסה בעולם, או מצב רוחו של נותן החסות, אמיתותו ותקפותו של אותו מחקר נסמכת על משענת קנה רצוץ.

מערכת ההסתרה היא מפתח ההשגה:

"הצלחתה" ושלטונה של אותה תפיסה מדעית מעוקרת – הפיזיקה של ההסתברות, היא הבסיס והתשתית לתפיסה האנושית את החומר. היכולת להכיל במחשבה האנושית את שורש החומר, היא החומר. הגדרת החומר והמערכת ההפעלה, באמצעות התפיסה המדעית האנושית, היא התקיימות החומר והחוקים הנוהגים בו בעולם הזה. ההסתרה והצמצום הנ"ל הם התקיימות החומר. באמצעות ההסתרה, מתקיימת הגדרה מודרגת (שיש בה מדתיות) כל הדרך משורשו העליון ועד לעולם הזה.

בכל מדרגה יש את המידה המקיימת תכלית שלימה, בגבולות שיש בהם התחלה וסוף.

מדרגה שהיא הדרגה הקובעת את היכולת להשיג את המכלול של המרכיבים הנחוצים להתקיימותם של החומר ומערכת ההפעלה הפועלת עליו, ומעל הכל, את הכוח העליון הפועל על חיותם ובכל מדרגה, על פי יכולת המחשבה האנושית להכיל בהתאם.

מסלול "מדיד" שהוא כל הדרך שעושה ה' ית' מאין סוף ועד העולם הזה, כל הדרך שמאפשר ה' ית' לחוקר המקובל, לעלות במדרגות ההשגה וההכלה עד לדבקות השלימה בתכונותיו של הבורא ית'.

הארטיק והתקיימות החומר במחשבה:

איך אנחנו "יודעים" שהמתוק שאנחנו מלקקים, נראה, טעים ומריח כמו ארטיק לעוד 7 מיליארד אנשים?
האם העובדה שיש שבעה מיליארד אנשים שמחזיקים במחשבתם, בזיכרונם את המראה והטעם של הארטיק היא שקובעת בסופו של דבר את אופן ואיכות קיומו ?
כיצד מצטייר הארטיק במוחם של אמנים אוונגרדים ?
במוחם של יצרני ארטיק ? מהנדסי מזון ?
האם יש משמעות לתפיסת רוב האנושות את הארטיק על הגדרת קיומו ?
מה מעניק את התקפות להיותו של הארטיק ?
האם זו הדרך שבה הוא מצטייר במחשבתם של הרוב ?
הדרך שהוא מצטייר במחשבתם של מיעוט מהנדסי המזון ?
ואם רוב האנושות היה רואה בממתק, ציור של שורש ירק מר ומעורר בחילה, האם כוחה של המחשבה המשותפת הזאת הייתה משפיעה על תכונותיו ?

השאלות האלה על השפעת המחשבה על החומר ועל מערכת החוקים המגדירה אותו, נראים אולי מוזרים באיזה אופן, רק שאם נחליף את תכונת הארטיק בתכונת אדם, האפשרות ששבעה מיליארד אנשים יחשבו על אדם מסוים שהוא קמצן, וודאי שתשפיע באופן מכריע על תכונת אותו אדם, גם אם הוא הנדיב שבאדם.

אם כן, כיצד אפשר לעשות את ההבחנה בין ההשפעה של המחשבה המשותפת במסות גדולות על אופיו של אדם, לבין אותה השפעה שיש למחשבה הנ"ל על אופיו של החומר ?

מדוע הרבה יותר קל לקבל את ההבחנה (אם יופעל לחץ סביבתי בלתי מתון) שאדום זה יפה וכחול זה מכוער וקשה לנו לקבל שמתכת היא רכה ופלסטלינה קשה יותר מאבן ?
ואם כל האנושות כולה, תגיע למחשבה משותפת שהעץ מסוגל להוליך חשמל, ביעילות גדולה מזו של כל סוגי המתכות הידועים, האם השפעתה של המחשבה הנ"ל תשפיע על תכונותיו ותהפוך את העץ לחומר ממנו יהיו עשויים מוליכי החשמל בקירות הבית ?

על כוחה של המחשבה המסיבית המשותפת, למדו מנהיגים ושליטים משחר ההיסטוריה האנושית, וזאת הייתה רצופה בדרכים רבות ומגוונות להגיע לסוד אחדות מחשבה כזאת, כדרך לשלוט על הסביבה ולהשליט עליה תכונות ומערכת הפעלה. ככל שהתפתחה האפשרות להיות נחשפים למחשבתו של השכן מעבר לים, הפכו ריכוזיי ההתפתחות האנושית לדומים יותר וחד מימדיים.

שיטת "מצליח" – שורש העצירה.

ההשפעות שהיו לתרבות כזו ואחרת על תכונותיה של האנושות כולה, היו תלויים במידה רבה ב"הצלחה" של אותה תרבות, על פני זולתה:
לדכא בכוח את איכות ומרכיבי המחשבה המשותפת של התרבות השכנה.
להוכיח עליונות ביכולת הנדרשת היחסית לתקופה (יכולת מדעית/ צבאית/ תרבותית/ כלכלית).
לפגוע במובילי המחשבה המשותפת (שכתוב ההיסטוריה והסמלים הלאומיים והתרבותיים).
לשלוט על תשתיות הקשר שמאפשרות הולכה ו"תפעול" רציף של המחשבה המשותפת, וכ"ו.

על חשיבותם של מרכיבים אלו בהשלטת תכונות על תכונות, מחשבה על מחשבה, תרבות על תרבות, לא היה ספק מעולם.
ה"תכלית" והשורש לכוחה והשפעתה של המחשבה המשותפת, נזנחו לטובת חקירת ה"מנגנון המפעיל" מכוון שהסיבות ל"החזקה" בידע הנ"ל נבעו רובם ככולם מהנטייה האגואיסטית של האדם: שליטה, כוח, כסף וכ"ו.

ככל שהנטייה האגואיסטית גברה, הצורך בשכלול הידע המפעיל והמשליט את מחשבת האחד על רעהו, הפכה העיקר והבסיס ל"הצלחה"
ה"הצלחה" הפכה, כאמור, לחומר הדלק להוכחת "אמיתותה" של המחשבה המשותפת האחת על האחרת.

מצד אחד:
העדפת ההחזקה בקוד ההפעלה של המחשבה המשותפת, על פני חקירת תכליתה היא אבן הנגף ועקירת המרכיב האלוקי במשוואה. הניכוס של רכיבי ההפעלה והצגתם כתכלית וחזות הכל, היא המקום שבו האנושות אינה מסוגלת לצעד הבא בהתפתחותה.

לעומת זאת:
העיקור בתפיסה המדעית המודרנית של המרכיב האלוקי שהוא חיות החומר וחיות התכלית של תוכנת הפעלתו, היא ההסתרה האלוקית שתכליתה כאמור – קביעת המדתיות המודרגת (התחלה וסוף), המפתח ליכולתו של האדם (הכלל והפרט) להשיג ולהכיל את האלוקות מבלי להעלם באין סופיותה, בנצחיותה, האפשרות לשמירת הגדרת ה"אני" המשיג את האור אין סוף ב"ה, מנגנון הבחירה החופשית שמתקיים בנוכחות שתי המגמות ההפוכות באותה התנועה.
ההשגה.

מכאן שהגילוי וההסתרה הם אחד ! שורשם אלוקי, תכליתם אחת.
והם הכלי וחיותו, כל הדרך במעלה דרגות השגתו, ממדרגה למדרגה ועד למקום שהתכלית ומחשבת הבריאה מתאחדות לאחדות פשוטה, המקום השלם.

המקום השלם – תחילת הדרך למקום הברכה …