בדו"ח עכשווי מהמרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), נכתב כי ל- 20 אחוזים מהילדים האמריקאים יש הפרעה נפשית.
הנה כמה מנקודות השיא של הדו"ח:
האבחנה הנפשית השכיחה ביותר של ילדים בגילאים שבין שלוש ל -17 הייתה הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD), ולאחריה דיכאון, בעיות התנהגות, וחרדה.
שיעורי החרדה היו גבוהים יותר באופן משמעותי במחקר החדש הזה מנתונים שנאספו על הבריאות הממלכתית ובדיקת סקר תזונה (NHANES) בין השנים 2001-2004
התאבדות היא הסיבה המובילה השניה למוות בקרב ילדים בגילי 12-17 בשנת 2010.
יותר מרבע הילדים שהתאבדו, קיבלו טיפול להפרעה בבריאות נפש.
לילדים עם ביטוח בריאות היו יותר הפרעות קשב וריכוז וחרדה, ואילו ילדים שאינם מבוטחים דיווחו יותר על הפרעות הקשורות לשימוש בסמים.
ההערכה היא שכמעט 247,000,000,000$ (247 מיליארד דולר) מוצאים מדי שנה על הפרעות נפשיות בילדים.
שחרורו של מחקר זה מגיע חודשים ספורים לאחר שהנשיא אובמה חתם על תקנה מספר 23 לפיקוח על נשק אשר שמה פוקוס גדול על בעיות בריאות הנפש בנוער ומתבגרים.
ה-CDC מודה שישנם מגבלות במחקר, אך צריך זכוכית מגדלת כדי למצוא את ההתייחסות הזו:
"שינויים בשכיחות המשוערת לאורך הזמן עלולה להיות קשורות לשינוי של ממש בשכיחות, שינויים בהגדרת מקרה, שינויים בתפיסה הציבורית של הפרעות נפשיות, או שיפורים באבחון, אשר עשוי להיות קשורים לשינויים במדיניות ובגישה לשירותי בריאות."
אז לפי ה-CDC לסמנטיקה ולפוליטיקה יש הרבה השפעה רבה בנתונים על אבחנות בריאות הנפש.
פרסומו של המדריך החדש לבריאות הנפש ומחלות נפש פסיכאטריות על-ידי איגוד הפסיכאטריים מראה את הטירוף שאוחז בענף ה(פסבדו)רפואה הזה בשנים האחרונות.
בספר עב הכרס החדש ניתן למצוא תגובות אנושיות נורמליות המסווגות כ:"הפרעיות נפשיות" דבר שמאפשר לשירותי הבריאות לסווג כמעט כל אדם כסובל ממחלה נפשית (הדרושה טיפול תרופתי כמובן).
למעשה ניתן לומר שהפסיכאטריה המודרנית החלה להמציא "הפרעות נפש" שאין להן שום אבחון מדעי אמיתי הנשען על תגובות כימיות שניתן למדוד.
הסיווג של סימפטומים רגשיים כמחלות נפש מאפשר לממסד הפסיכאטרי להמציא מחלות, מה שמוביל את חברות התרופות להמציא עבורם תרופות (שמדכאות תגובות נורמליות במוח) ולהכריז על "ריפוי".
חבל שבדרך האנשים הופכים לרובוטים סהרורים.
אפילו דיכאון קל עד בינוני, הפרעת הנפש הנפוצה בעולם המערבי (והרווחית ביותר), מטופל ביעילות בתרופות פלאסיבו (דמה) ואין צורך בטיפול תרופתי כדי "לרפא" אותו, כך לפי חוקר בתחום.
ה-CDC פרסמה בעבר דיווחים על כך שאחד מכל 10 מבוגרים בארה"ב סובלים מדיכאון קליני ואחד מכל חמישה מבוגרים אמריקאים נוטלים תרופות פסיכיאטריות.
מחקר שפורסם ב-2010 בכתב העת הפסיכאטרי של האקדמיה לילדים ומתבגרים אף מצא עלייה במספר הביקורים אצל רופא כאשר הילדים נטלו יותר מפעם אחת תרופות פסיכוטרופיות.
למעשה, מחקר אחד מצא אפילו שוק הולך וגדל המשתמש בתרופות נגד דיכאון – ילדים בגיל הגן.
בסך הכל, אמריקה משתמשת ב-60 אחוזים מהתרופות הפסיכוטרופיות בעולם.
למה כל כך הרבה אמריקנים נוטלים תרופות פסיכוטיות וכל כך הרבה מהילדים שלנו מאובחנים בצורך של "טיפול תרופתי" לבעיות נפשיות?
האם כולנו פשוט לא שפויים או שיש משהו אחר במשוואה?
מקורות לכתבה:
truthstreammedia.com
WashingtonPost
