מדענים שיקרו במחקר הסלולרי הענק – האינטרפון

מאת מונה נילסון / שוודיה

מחקר האינטרפון התחיל כבר בשנת 2000 ואיסוף הנתונים הסתיים ב- 2004. המחקר מומן בעיקר על ידי תעשיית הטלפונים הניידים (איגוד יצרני ה- GSM ואיגוד יצרני הנייד) ועל ידי האיחוד האירופאי.

הקבוצות הנורדיות שהשתתפו (פינלנד, שבדיה, דנמרק, נורבגיה ובריטניה) היו בשיתוף פעולה הדוק במשך הפרוייקט ופירסמו בשנת 2007 את התוצאות הנורדיות על גידולי מוח ממאירים.

התוצאות מכל 13 המדינות על גידולי מוח ממאירים פורסמו 3 שנים מאוחר יותר, רק בשנת 2010.
העיכוב נבע מחילוקי דעות בין המדענים לגבי הפרשנות והצגת התוצאות בעלות חשיבות קריטית לתעשיית הנייד. התוצאות מ- 13 המדינות הראו עלייה בסיכון לגידולי מוח עבור משתמשים החשופים
ל- 30 דקות ביום לאורך תקופה של 10 שנים, או משתמשים החשופים מעט יותר משעת שימוש ביום במשך 4 שנים. ב- 2011 הוצגו התוצאות על גידולים שמתפתחים לאט בעצב השמיעתי, והראו עלייה בסיכון גם עבור הקבוצה עם תקופת החביון הארוכה ביותר.

תוצאות האינטרפון ביחד עם התוצאות של קבוצת המחקר של פרופ' לנרט הרדל בשבדיה, היתה הסיבה העיקרית שבעקבותיה סיווגה הסוכנות לחקר הסרטן – זרוע של ארגון הבריאות העולמי, את קרינת הטלפון הנייד או קרינת תדרי רדיו בקבוצה 2B כ"מסרטן אפשרי" לבני אדם.

השקר על הטלפונים האלחוטיים

מדענים רבים הביעו ביקורת על כך שלאינטרפון יש מספר הטיות שמובילות לתת הערכה של הסיכון. לדוגמא, משתמשים בטלפונים אלחוטיים (או DECT) הוגדרו במחקר כלא חשופים, למרות העובדה שהטלפונים האלה היו בשימוש נפוץ מאוד, והם פולטים אותו סוג של קרינה כמו טלפונים ניידים.
במשך תקופת המחקר (בעיקר שנות התשעים) הטלפונים האלחוטיים היו בשימוש נפוץ יותר מכיוון שהם היו זולים יותר: התעריף היה זהה לקווים לא אלחוטיים, בזמן שהטלפונים הניידים נחשבו עדיין ליקרים יותר לשימוש.

בפרוטוקול המחקר, שנערך על ידי הסוכנות הבינ"ל לחקר הסרטן, ברור שהמחקר חייב לכלול שאלה על שימוש ב"מכשירי תקשורת אחרים (כולל רדיו, טלפונים של לווינים) פרט לטלפונים ניידים".
יותר מכך, חוקרי האינטרפון שאלו על חשיפה נוספת בעבודה. בנוסף, הסוכנות לחקר הסרטן שלחה שאלון לכל הקבוצות המשתתפות, כך שהשאלות היו זהות לכל המדינות.

חוקרי האינטרפון הנורדיים שאלו שאלות לפי התוכנית המקורית. הבעיה שהם טענו שלא עשו זאת, כפי שכתבו במאמר על התוצאות של גידולי מוח ממאירים, שפורסם בשנת 2007.
הנתונים שיכולים לענות על השאלה אם טלפונים אלחוטיים בלבד או בנוסף לשימוש בטלפונים ניידים, מגבירים את הסיכון לגידולי מוח, לא פורסמו עדיין 5 שנים מאוחר יותר.

ב- 2007 כתבה הקבוצה הנורדית בעיתון הבינלאומי לסרטן:
"טלפונים DECT או טלפונים אלחוטיים אחרים לא נחקרו מכיוון שלא התייחסו אליהם כמקור חשיפה פוטנציאלי".

טלפונים מסוג DECT לא נחקרו

ב- 2010, שאלתי את אנה לקולה, החוקרת הראשית של המאמר הנורדי, במייל, אם הם ניתחו את הסיכון בשימוש של טלפונים DECT:
"טלפונים מסוג DECT לא נחקרו בראיון מכיוון שלא התייחסו אליהם כמקורות חשיפה פוטנציאליים", השיבה החוקרת הפינית.

כיצד אתם יודעים שאין סיכונים מטלפונים DECT? שאלתי אותה.
"אני לא יודעת כלום, אבל בזמן תכנון המחקר, לא היה לנו ידע על ההשפעות האפשריות ברמות כה נמוכות של חשיפה", היא השיבה ואישרה שכולם בקבוצה הנורדית שאלו את אותן השאלות:

"כל מרכזי המחקר השתמשו באותו פרוטוקול משותף".

השאלון

התשובה של לקולה ב- 2010 ומה שהם כתבו במאמר שהתפרסם לא היה נכון. הקבוצה הפינית כללה שאלה על טלפונים אלחוטיים DECT בהתאם לשאלות שנשלחו לכל המדענים של האינטרפון מהסוכנות לחקר הסרטן, כפי שמראה השאלון הפיני שקיבלתי עותק ממנו בסתיו 2011.

נשאלו שאלות על זמן השימוש בטלפון DECT\ טלפונים אלחוטיים, ווקי טוקי, טלפונים לוויניים ורדיו,
כמה שעות או דקות ביום, לשבוע, חודש או כל התקופה. למדענים יש מידע על מס' השנים שהמכשירים פולטי קרינת תדרי רדיו נמצאו בשימוש, תאריך התחלה ותאריך סיום.

יותר מאוחר בנובמבר 2011, פגשתי את המדען הראשי של האינטרפון הפיני בבריסל, פרופ' אנסי אובינסן, בכנס על שדות אלקטרומגנטיים. שאלתי אותו את אותה שאלה שהצגתי לקולגה שלו, אנה לקולה שנה לפני כן: האם חקרת לגבי הטלפונים האלחוטיים?

"כן שאלנו על הטלפונים האלחוטיים" הוא ענה.

כאשר שאלתי מדוע עדיין לא פירסמו את הנתונים, התשובה היתה שלא היה להם זמן לעשות זאת.

אובינן היה החוקר השני של המאמר מ- 2007 שטען כי הם לא שאלו לגבי הטלפונים האלחוטיים.
כעת הוא עובד בסוכנות הבינ"ל לחקר הסרטן IARC היכן שהמשימה העיקרית שלו היא להעריך נתונים מהאינטרפון שעדיין לא פורסמו. הוא גם מומחה באיחוד האירופאי כחבר ב- SCENIHR
(קבוצת מדענים של האיחוד האירופאי שמפרסמת דוחו"ת על הערכת גורמי סיכון באוכלוסיה).

בטלפון לנציגים מכל קבוצות המחקר הנורדיות האחרות הובהר שכל המדינות הנורדיות שאלו שאלות על טלפונים אלחוטיים באותה דרך. שרה ג'יי הפוורת' מהקבוצה הבריטית אישרה שהמראיינים גם הראו תמונות של טלפון אלחוטי לנחקרים במחקר, כדי למנוע חוסר הבנה כלשהיא לגבי מהו טלפון DECT.

הקבוצות הדנית והנורווגית לא היו יכולים לשלוח עותק של השאלון: הנורבגים טענו שאינם יכולים להדפיס את זה מהמחשב, ובדנמרק כל החומר של האינטרפון כולל השאלון נהרסו בשטפון בקופנהגן בקיץ 2011, לפי כריסטופר ג'והנסן, המדען הדני הראשי.

תוצאות נשמרות בחשיכה

עותק של השאלון השבדי הושג ממוסד קרולינסקה היכן שנמצא הצוות השבדי תחת המובילה פרופ' מריה פייצ'טינג. זה לא קרה ללא התנגדות. מריה פייצ'טינג סירבה בתחילה בטיעון שהמחקר "עדיין נמשך". לאחר שערערתי על החלטה זו לבית המשפט המנהלי המקומי, בטענה שהמחקר השבדי פורסם בשנת 2005, עשה מוסד קרולינסקה תפנית של 180 מעלות ושלח לי עותק של השאלון עם הטיעון שהמחקר פורסם.

הקבוצה השבדית היא למעשה הקבוצה הנורדית היחידה שפירסמה את התוצאות על טלפונים אלחוטיים. בחלק השבדי של מחקר האינטרפון על גליומה ממאירה, פייצ'טינג והקולגות שלה כתבו:
"בנוסף לאנליזה שלנו של טלפונים ניידים, ניתחנו אם השימוש בטלפונים DECT מעלה את הסיכון לגליומה או מנינגיומה".

אבל זה נכון רק חלקית: הסיכון משימוש בטלפון אלחוטי לפחות פעם בשבוע במשך לפחות 6 חודשים קיבל ניתוח בממצאים. השימוש כה מועט, שלא ניתן לצפות למצוא סיכון מוגבר.

בהשוואה לכך, מדענים מועטים היו חולמים למצוא סיכון מוגבר לסרטן ריאות במעשנים שמעשנים לפחות סיגריה אחת לשבוע, במשך 6 חודשים לפחות, עם אותה תקופת חביון כמו באינטרפון.

בקבוצת המעשנים הכבדים, אלה שעישנו יותר מ- 20-40 סיגריות ליום, נראה לראשונה סיכון לסרטן ריאות. קבוצת המחקר של לנרט הרדל באוניברסיטת אורברו בשבדיה, מצאה סיכון מוגבר משימוש בטלפונים אלחוטיים, אבל רק בקבוצה עם 1000 שעות שימוש או יותר. (1).

מריה פייצ'טינג הסבירה שהנתונים שלא פורסמו על טלפונים אלחוטיים בגלל שהמחקר עדיין "נמשך"
6-7 שנים אחרי שהוא פורסם מעבר לדד ליין בחוזה עם הסוכנות הבינ"ל לחקר הסרטן. עפ"י החוזה בין מוסד קרולינסקה והסוכנות לחקר הסרטן, נאמר שהתוצאות הלאומיות צריכות להשלח לפירסום:

"בסיום החלק הלאומי של מחקר האינטרפון, יישלחו הממצאים שלו לפירסום על ידי חברי קבוצת המחקר הלאומית." (2).

למרות זאת, תוצאות לאומיות רבות מעולם לא פורסמו, ביניהם תוצאות מפינלד וישראל.
בישראל פורסמו רק תוצאות על גידולים בבלוטות הרוק אבל לא על גידולי מוח וגידולים בעצב השמע, למרות שהם קיימים כבר מ- 2005.

המקורות האחרים של חשיפה לקרינת תדרי רדיו, גם נחקרו ולא פורסמו למרות שהיו צריכים להתפרסם לפי החוזה (ווקי טוקי, טלפונים לווינים, רדיו), וכן חשיפה תעסוקתית לשדות אלקטרומגנטיים וקרינת תדרי רדיו. במילים אחרות, הנתונים הלאומיים על האם טלפון נייד בשילוב עם חשיפה נוספת לאותו סוג קרינה בזמן העבודה מגביר את הסיכון לגידולי מוח עדיין נשמרים בחשיכה.

סיכון מוגבר נדחה

תוצאות האינטרפון מ- 13 מדינות פורסמו במאי 2010. בשבדיה פורסמו התוצאות על ידי פרופ' מריה פייצ'טינג והקולגות שלה בקרולינסקה. פרופ' אנדרס אהלבום עמד להפוך לאחר כמה חודשים לחבר בהנהלת חברת הלובי גונר אהלבום, שנותנת שירותים לתעשיית הטלקום. הסיכון המוגבר שנצפה בשימוש נורמלי כמו שקיים כיום בטלפונים ניידים, נדחה על ידו:

"באמת לא היה שום דבר בנתונים האלה או בנתונים קודמים, שמצביע על קיום סיכון כלשהוא המעורב בכך" אמר פרופ' אהלבום לטלוויזיה הסינית (3).

באותו זמן, מנהלת האינטרפון במוסד הבינ"ל לחקר הסרטן, אליזבת קרדיס, אמרה לתקשורת הבינלאומית שהיא מודאגת שהמחקר מצביע על כך שהשימוש הנורמלי של היום הראה עלייה בסיכון לגידולי מוח במחקר.

שנה מאוחר יותר, הסיכון המוגבר במחקר האינטרפון ביחד עם תוצאות קבוצתו של הרדל, היתה הסיבה העיקרית שבגללה פאנל של 31 מומחים סיווג את קרינת הנייד מסרטנת בקבוצה 2B.

יותר שימוש ואותה קרינה

הטיעון שנטען מדוע לא חקרו את השימוש בטלפונים אלחוטיים, בניגוד לפרוטוקול המקורי של המחקר, היה כי הטלפונים פלטו "רק" 10 מיליוואט. אך באותו סדר גודל של קרינה שנפלטת מטלפון GSM באיזורים עם כיסוי טוב. יותר מכך, טלפונים אלחוטיים היו בשימוש במשך התקופה הנחקרת, שנות התשעים, במשך שעות שיחה ארוכות יותר בממוצע. לדוגמא, הטלפונים האלחוטיים היו בשימוש פי 3 לעומת טלפונים ניידים על ידי החולים בגידולי מוח במחקר של פרופ' הרדל:

"הטלפונים GSM בעלי כוח חציוני של 10-20 מיליוואט, כלומר אותו סדר גודל כמו טלפונים אלחוטיים. כשזמן השיחה ארוך יותר עם טלפונים אלחוטיים, ה"מנה" למשתמש בטלפון אלחוטי היא אפילו גבוהה יותר מאשר למשתמשים בטלפון GSM". (4).

להחשיב את הקבוצה החשופה כלא חשופה במחקרי מקרה ביקורת, מוביל לתת הערכה של הסיכון, כפי שמציינת קבוצה איטלקית של מדענים בדו"ח המחקר על סיכון לגידולי מוח משימוש בטלפון נייד:

"התוצאות השליליות של מחקרים שמומנו על ידי חברות טלפונים סלולריים, מושפעות מהטיות רבות ופגמים ונותנות תת הערכה שיטתית של הסיכון" (5).

מי מימן את האינטרפון

תעשיית הניידים מימנה את האינטרפון ב- 5.5 מיליון אירו (6) והיו לה מספר מדענים נאמנים בצוותים של 13 המדינות. אחד מהם היה בקבוצת העבודה בנושא חשיפה, קבוצה בעלת השפעה על עיצוב המחקר ובמיוחד בנושא החשיפה, ג'ו וויאט, שמועסק על ידי חברת הניידים פראנס טלקום.
באופן מפתיע, פאולו ווקיה, היה בעל השפעה אדירה כיוון שהוא היה בשתי קבוצות העבודה – קבוצת החשיפה וקבוצת האפידמיולוגיה, למרות שהוא לא אפידמיולוג.
פאולו ווקיה הוא יושב ראש של ה- ICNIRP, הארגון שקבע את גבולות החשיפה לטכנולוגית הניידים,
גבולות שמוטל בהם ספק רציני, והם בפירוש לא מגינים מפני סיכון לסרטן (7).
לגבולות אלה חשיבות אדירה עבור התעשייה, כי אם תהיה הכרה בסיכון לגידולי מוח, גבולות הבטיחות שנקבעו על ידי ה- ICNIRP יוכחו כלא מדויקים. המומחה הקודם לפאולו ווקיה ב –ICNIRP, ד"ר מייקל רפצ'ולי, הודה שהוא מקבל תשלום מתעשיית הנייד, בזמן שעבד על נושא הבריאות מטלפונים ניידים בארגון הבריאות העולמי.

אין ספק שקיים אינטרס אדיר מצד תעשיית הנייד העשירה והחזקה מאוד, להמעיט בערך סיכון לבריאות מטלפון נייד. סיכון מוכח לגידולי מוח זו קטסטרופה לתעשייה שמערבת הרבה חברות גדולות בעולם.
זה יכול אפילו להפיל את הכלכלה העולמית:

"קשר בין הטכנולוגיה הזו וסרטן, יהיה קטסטרופה כלכלית וכן רפואית". (8).

עובדות

האינטרפון הוא מחקר מקרה ביקורת מבוסס שאלונים הגדול ביותר עד כה על שימוש בטלפונים ניידים והסיכון לגידולי מוח בראש וצוואר. צוותי מחקר מ- 13 מדינות השתתפו במחקר שאסף את הנתונים משנת 2000 עד 2004 וכלל 2708 חולי גליומה ו- 2409 חולי מנינגיומה, עם שימוש בפרוטוקול משותף.

תוצאות

ב- 2010 פורסמו התוצאות המשולבות על גידולים ממאירים, עם עלייה מובהקת סטטיסטית בסיכון לגידולי מוח. יחס הסיכויים בקבוצה שהשתמשה בטלפונים ניידים במשך יותר מ- 1640 שעות בסך הכל היה: 1.40 (95% CI 1.03–1.89) עבור גליומה. ב- 2011 פורסמו תוצאות על סיכון לגידול בעצב השמיעתי והראו סיכון מוגבר של 2.79 (95% CI 1.51-5.16) בקבוצה עם תקופת החביון הארוכה ביותר ועם זמני שיחה מצטברים של יותר מ- 1640 שעות.
1640 שעות מתאימים לחצי שעה ביום במשך תקופה של 10 שנים, קצת יותר משעה ליום במשך
4 שנים. ב- 2007 הקבוצה הנורדית (שבדיה, פינלנד, דנמרק, נורבגיה ובריטניה) פירסמה תוצאות שמראות עלייה בסיכונים לגליומה עבור יותר מ- 10 שנים של שימוש בטלפון נייד.
בצד של הראש היכן שהיה ממוקם גידול המוח, היתה עלייה בסיכון מובהקת סטטיסטית של 1.39 למרות שהמדענים התעלמו ממקורות חשיפה אחרים לקרינת תדרי רדיו, לדוגמא טלפונים אלחוטיים, שטענו כי לא חקרו לגביהם. אבל זה לא היה נכון מכיוון שלמעשה הם כן שאלו שאלות על שימוש בטלפון אלחוטי.

מונה נילסון היא עיתונאית חוקרת שבדית ומחברת שני ספרים על טלפונים ניידים ובריאות.
ב- 2011 היא חשפה שחוקר מוביל בנושא טלפונים ניידים, פרופסור אנדרס אהלבום ממוסד קרולינסקה הוא חבר הנהלת חברת לוביסטים עבור תעשיית הטלקום, ובאותו זמן העריך סיכון לבריאות מטכנולוגיה אלחוטית. היא מצאה גם שאחיו היה לוביסט של תעשיית הטלקום במשך שנים רבות.
ניגוד העניינים הלא מדווח הביא לכך שפרופ' אהלבום התפטר משני פאנלים של מומחים ב- 2011
(IARC ו- SSM). כמו כן חשפה ב- 2011 שהמדענים מאחורי מחקר על גידולי מוח CEFALO, עשו מניפולציה במחקר על ידי שינוי השאלות על שימוש בטלפונים אלחוטיים.

מידע נוסף:
אתר הבית של מונה נילסון

1 Hardell et al.: Pooled analysis of two case-control studies…; Int. Arch. Occup. Environ Health, 2006
2 Collaborative research agreement between Karolinska Institute and IARC, KI dnr 2714/07-1
3 http://www.youtube.com/watch?v=TllmreWZdoA
4 Hardell et al.: Pooled analysis of two case-control studies…; Int. Arch. Occup. Environ Health, 2006
5 Levis et al. Environmental Health 2011, 10:59 http://www.ehjournal.net/content/10/1/59
6 http://www.uicc.org/general-news/interphone-study-reports-mobile-phone-use-and-brain-cancer-risk
7 http://www.icnirp.de/documents/emfgdl.pdf
8