כשהייתי בבית ספר, עוד בכיתה ט' אני זוכרת שאילצו אותי לבחור בין שני תחומי עניין שאהבתי: רציתי לעשות בגרות משולבת בין מתמטיקה 5 יחידות לבין אמנות.
הייתי טובה בשניהם, ואהבתי את שניהם. בבית הספר אמרו לי שזה לא הולך יחד. תחליטי במה את רוצה להתמחות…או ריאלי עם ביולוגיה וכימיה ופיזיקה וכו', או אמנות. אבל ביחד לא.
בהיותי ילדה לא חשבתי יותר מידי (כי הרי בכתה ט' עברתי 8 שנים של שטיפת מוח כבר, ובתוכם לא נכללת חשיבה ביקורתית), והלכתי לפי מה שהסביבה הכתיבה – 5 יחידות מתמטיקה.
משכתי והעברתי 4 שנים בלימוד דברים שלא בדיוק אהבתי.
היום בהסתכלות אחורנית, אני מרגישה פיספוס אדיר של אותן 4 שנים ולאן זה יכול היה ללכת, אבל היו לכך שני יתרונות:
א – התקבלתי די בקלות לטכניון ולמדתי שם אח"כ אדריכלות נוף (שאהבתי ואוהבת עד היום).
ב – התחלתי לעסוק באמנות באופן אישי בבית, בלי אנשים מסביב, בלי הנחיות מה כן ומה לא…
ומה גיליתי?
גיליתי שמערכת החינוך מכבה. היא לא נותנת לשום זיק של דמיון להתפתח, שום דבר מחוץ לקופסה ומחוץ למערכת.
בקיצור, היא פשוט גרועה! אם יש משהו אחד שהיא מביאה אנשים, זה לשנוא את רעיון הלימוד.
גיליתי שכל דבר שנלמד ע"י גוף גדול, או גוף ממוסד אינו מאפשר לך באמת ללמוד אותו עד הסוף וברמה ביקורתית.
אין שום סיכוי שמערכת החינוך תצליח ללמד ולהעביר חומר ועניין לילדים.
מקצוע האמנות לדידי הוא היום חלק בלתי נפרד מחיי. אני יוצרת בכל מדיה אפשרית ונהנית מזה. אין לי גבולות מחשבה, אני לא רואה מכשולים, ואם כן, הם לא עוצרים אותי. יש לי רעיונות בלי סוף, אין לי מוסכמות או דרכי עבודה מסוימות, את ההשראה שלי אני מקבלת מהחיים, ממה שקורה סביבנו כל הזמן, מאנשים, מהסתכלות, ומחוויות העוברות עלי, ולא מאיזה חוברת הנחיות או מורה שאומרת לי מה הנושא היום… אני מתנסה בכמה שיותר חומרים וכבר יצרתי והצגתי תערוכות בפיסול חימר, גבס, ציורי מים, אקריל, שמן, ושילובי חומרים. אני שמחה כל פעם שאני לומדת חומר חדש, ותמיד זה נעשה באופן עצמאי דרך ניסוי ותהייה, ולא דרך קורסים או בתי ספר.
אני לא שומעת כל אמירות של זה לא יעבוד לך…או, עזבי, עכשיו לומדים את החומר הזה… באותו אופן למדתי שהאדם שיכול להעביר לי הכי טוב תוכנות במחשב (גרפיקה ומעבדים) הוא אני, שוב ע"י ניסוי ותהייה. ולא, אני לא צריכה קורסים באלפי שקלים. מספיק כמה שעות טובות, אינרנט עם הסברים, ואפשר ללמוד את התוכנה. וחומר כתוב? היסטוריה? פוליטיקה? את אלו אני לומדת הכי טוב משיחה עם בעלי, או בהקשבה לאנשים אחרים (פילוסופים, היסטוריונים וכו') המתעסקים בנושא בחייהם ולא רק מרצים ומקריאים אותם מספר.
אם תשאלו אותי היום לגבי בתי ספר ומוסדות לימוד בכל נושא בעולם, אומר שהם מחסלים את היצירתיות, את הדימיון, ויוצרים קיבעון מחשבתי. עובדה, שכל פעם שאני הולכת לתערוכה הנמצאת בחסות של מוסד מסויים, כל התערוכה נראית זהה. רואים מי המורה, לא מי התלמידים. כלומר יש כאן חשיבות גדולה מאד לא רק לחומר הנלמד ומהותו אלא גם למי שמלמד אותו. למעשה התלמיד הופך לשופרו של המורה בין אם ירצה או לא.
כך גם המורה הינו שופרו של הממסד בו הוא עובד, והממסד הינו שופרה של המדינה ומערכת החינוך שלה. מהר מאד מגיעים למסקנה, שחבורת אנשים, היושבת למעלה על כסאות הכנסת והממשלה מחליטים לי ולילדי איך לחשוב, מה לחשוב, איזה נושאים קבילים ואילו לא. כך מגיעים למצב שאחרי 12 שנות לימוד, אף אחד לא חושב להגיד משהו נגד הצבא, ונגד המדינה.
אז בואו וננסה לפשט את המשוואה:
תלמיד עם מוח מפותח וסקרן נכנס לבית ספר—>בית הספר מלמד חומר מסוים בשעות מסוימות עם מורים מסוימים–> התלמיד לומד רק את המתבקש ממנו–> אין לתלמיד כל רצון לפתח חשיבה ביקורתית כי היא לא מעודדת במוסד–> התלמיד יוצא רובוט מתוכנת מוכן ומוזמן לשרת את המדינה בכל צורה שהיא רוצה…גם למות למענה…
האם תמיד מערכות חינוך כיבו כל שביב של יצירתיות אצל הילד? האם היום, כל מערכות החינוך הן כאלה? לא נראה לי.
השיטה המונטסורית
הגישה המונטסורית לדוגמא, רואה בילד כיישות עצמאית אוטודידאקט, שיכולה ללמד את עצמה כל מה שהיא רק רוצה וצריכה. "על הסביבה לגלות את הילד, לא לעצב אותו" כך מתייחסת השיטה לילד כאדם שיש להציב לו סביבת לימודים דידאקטית ומעניינת, והוא, בקצב שלו ובכוחות עצמו, ינסה לבחון אותה ולהבינה. השיטה מתמקדת בכמה נקודות מרכזיות אותן היא בונה ,ומאפשרת לילד ללמוד בזמנו החופשי:
א. חיים שימושיים (פיתוח יכולות ומינויות בתפקוד היום יומי בכל תחומי החיים כמו לדוגמא: הכנת אוכל, ניקיון ועבודות בית וכו').
ב. חינוך החושים (לצורך הבנת חומרים וההבדלים ביניהם, ע"י ריחות, מרקמים וכו').
ג. שפה ( שימוש במכשירים ככרטיסיות, קלפים עם מרקמים לצורך לימוד כתיבה וקריאה)
ד.מתמטיקה (לימוד של סדר לוגי של דברים, מיון וסיווג של אלמנטים כמקלות, חרוזים.
ה. והתאמת גופים על צורותיהם הגיאומטריות) לימוד הטבע (צמחים ובע"ח לפי כרטיסיות ופאזדלים של חלקי צמחים וכו').
ו. גיאוגרפיה ( פיתוח עולם המושגים לגבי העולם הפיסי שסביבנו כולל יבשות וימים ושימוש בחומרים שונים וזאת ע"י גלובוסים מיוחדים, מפות, ועוד).
באופן זה, מצליח החינוך המונטסורי לאפשר לילד להתפתח בכל כיוון בו יבחר לעצמו, ובעיקר, הוא נותן לילד את היכולת לבחור, ולבקר את עצמו על בחירתו ופעולותיו. הילד מתנסה במה שהוא רוצה ולוקח את זה לכיוונים המתאימים לו. היצירתיות מתפתחת, הידע מתרחב, ויכולת הבקרה והשליטה בחיי הילד, גדלה.
הטריוויום והקוואטריוויום
שבע האמנויות החופשיות
"שבע האמנויות החופשיות" (לטינית: Septem artes liberales), כך נקראים מקצועות הבסיס שנלמדו בבתי הספר הקתדרליים והנזיריים בימי הביניים.
מקצועות אלו נחשבו לידע בסיסי והכרחי למי שרצה ללמוד את המדעים הגבוהים באותה תקופה: פילוסופיה ותיאולוגיה. שמן, "האמנויות החופשיות", נובע מכך שרק לאנשים חופשיים היה מותר ללמוד אותן.
שבע האמנויות נחלקו לשתי קבוצות:
טריוויום שכלל דקדוק, רטוריקה , לוגיקה (הגיון).
קוואטריוויום שכלל אריתמטיקה, גאומטריה, אסטרונומיה,ומוזיקה.
הטריוויום היה יותר בסיסי, ופחות חשוב, אבל היה הכנה ובסיס ללימודים המתקדמים יותר.
מטרתו של הטריוויום ליצור בהירות מחשבה ועקביות. הדקדוק, אמון על התשובה לשאלות "מי", "מה","מתי" ו"איפה" של נושא מסוים. מטרתו גילוי וסידור של עובדות המציאות, מהווה את הידע המערכתי. ההגיון, אחראי על ה"למה", ונותן את הסיבה ההגיונית ע"י סטירת הסיבות השגויות, יוצר את היחסים בין עובדות שונות, ומהווה למעשה את ההבנה המערכתית. הרטוריקה אמון על ה"איך" של נושא מסוים. יישום ידע,והבנתו באופן מפורש, ולמעשה מהווה יישום של הדעת והפרשנות שלו בפועל.
מה שמעניין באמנות זו של למידה היא שהיא פתחה את הראש של תלמידיה לצורך לימוד הלמידה. כלומר, היא לימדה אותם כיצד לחקור וללמוד ולא כיצד לשנן ידע. באופן זה, יכול הילד להתפתח לכל כיוון שרק רצה בכוחות עצמו. אחד הדברים המפליאים לגבי הטריוויום היא העובדה שהוא לא נלמד במוסדות לימוד בכלל היום, אלא במוסדות פרטיים שלרוב קשה להכנס אליהם (כסף רבותי…) ולרוב שייכים לאליטות. באופן זה, מצליחים אלו שבשלטון לשמר את הידע החשוב הזה, ולא להעבירו למי שאינו חופשי וראוי…
יצירתיות או למות
יצירתיות רבותי, היא הבסיס שעליו נשענת ההתפתחות שלנו. בלעדיה אנחנו רובוטים עם הוראות. הטלויזיה, מערכת החינוך הממלכתית ולמעשה כל התקשורת יצרו מסך המסתיר מעיני כל את האמת, ואת הידע החיוני לנו להתפתח. כשילדנו קטנים, הם עדיין ריקים מהשפעות הסביבה, ועל כן הם שואלים הרבה, ומנתחים דברים. אסור לנו לקחת את הדמיון והיצירתיות מהם, אחרת אנחנו במו ידינו כולאים אותם בתוך עתיד חדגוני ומשמים. תנו להם את החופש שמגיע להם…תנו להם גישה לידע, ויכולת להבינו, ותראו איזה דור מופלא יגדל כאן.
תנו להם את היכולת לחשוב.
המאמר נכתב על-ידי "אמעצבנית – מיומנה של אמא אומנית ומאד עצבנית"
איזה יופי! 🙂
הדפוס אולי הכי ברור בממסדים ממשלתיים זה שהכל עובד במעגלים.
ההורים שלנו היו פעם ילדים שהלכו לבית הספר ש"לימד" אותם שכביכול יש משהו חשוב ומשהו פחות חשוב, יותר מקובל ופחות מקובל.
הם גדלים, לומדים מקצוע "מקובל", הולכים לעבוד בו, מה שגוזל מהם את רוב שעות היום, חוזרים עייפים, מדליקים טלויזיה ומכבים את המוח.
רוב ההורים היום כמעט ולא מתקשרים עם הילדים שלהם בכלל. הם נותנים למערכת החינוך להתעסק איתם ו"לחנך" אותם.
מן הסתם המעגל הזה יימשך, המדינה מקבלת מה שהיא משלמת עליו – אנשים בלי יכולת חשיבה ביקורתית, אפרוריים, שמשכנעים את עצמם שזה העולם וככה זה ובסוף מתרגלים.
הם מביאים ילדים ומחנכים אותם לפי מה שלימדו אותם.
ואז הילדים האלה הופכים להורים ושוב.
אם רק שוברים את המעגל, ומבינים שיש דרך אחרת, הדברים כבר ישתנו מעצמם בהמשך..
עכשיו איך גורמים למליוני אנשים בעולם להבין את זה? 🙂
מערכת החינוך…. רוב האוכלוסיה בישראל לא יכולה לקרוא אנגלית בסיסית ולא לתקשר באנגלית. לא יודעים על פלואוריד, כספית בסתימות שיניים, סכנת חיסונים או מזון מהונדס גנטית. יש עוד שחושבים שאנרגיה גרעינית או נשק גרעיני זה דבר טוב. רוב האוכלוסיה משוכנעת ללא כל ספק שאל קאידה בראשותו של בן לאדן הוריד את התאומים ב 9.11 . ומי שאומר שזה עבודה פנימית הוא משוגע. יש גם כאלה שחושבים שארהב היא דמוקרטיה ושבאמת יש בחירות שם והעם בוחר את הנשיא. מחצית מהאוכלוסיה הבוגרת אפילו לא יודעים להשתמש באינטרנט. אין גבול לטימטום.
צודקת ב100%
מערכת החינוך הזאת דפוקה מהיסוד
ומתאימה לתקופה שעברה ממזמן
אם אפשר להנות בדרך לימודית אחרת
זה מומלץ
בס"ד
תודה רבה על המאמר. רציתי לשתף אתכם בנסיון האישי שלי. עשו מחקר בטכניון כאשר הוא דורג מספר 8 ברמה העולמית. השאלה היתה: מאיזה בית ספר תיכון הגיעו הסטודנטים המצטיינים של הטכניון?
ובכן, למרבה הפלא וההפתעה זה היה בית ספר התיכון שאני למדתי בו. אנו הבוגרים היינו מאד נבוכים: איך יכול להיות? המורים היו גרועים, אנו לא למדנו, הקמתי מגמה ים תיכונית בה למדנו שפות, יזמות וספורט. היינו מגיעים להית הספר והיינו חותכים לים. – מגמה ים תיכונית אמרנו.
ובכן רצינו להצליח, אז למדנו את החומר לבד… והגענו למסקנה שזה מה שגרם לנו להיות המצטיינים בטכניון.
המצב כיום הוא: שהמורה לוקח את החומר, טוחן אותו, לועס אותו, יורק לכפית, ומאכיל את התלמידים.
תודה רבה , את זה אני יודע לעשות לבד.
בקיצור אני רוצה ופועל להקים בית ספר עם גורמים מארה"ב, בו נלמד את התלמידים: איך ללמוד? איך לחשוב? ואיך לפתח אינטואיציה?
אני בעזרת השם אעדכן את קוראי האתר.
אשמח לשמוע עדכונים…אנחנו עוד שנה שנתיים נחפש בי"ס, ונראה לי שהחיפוש יהיה לשוא…אשמח לשמוע על מקומות חדשים עם חשיבה מעבר ליריקת חומר.
הייתי לא מזמן בתערוכת גמר של תלמידי יב בהרדוף- תיכון אנטרופוסופי.
העבודות היו פשוט מדהימות- ציורים מיוחדים, עבודות מעץ ועוד.
הנה קצת דוגמאות משם:
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150182952894526.321231.755959525&type=1
בהחלט ממליץ על החינוך הזה…
לגמרי שונה מהממלכתי.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3599466,00.html
DAMN STRIGHT!!!
לי יש תיעוב עז לאומנות (פרט לאומנות התיכנות אם זה נחשב), בעיקר בגלל חוסר היכולת המינימלי שלי בתחום (שמייסר אותי בשיעורי האומנות בביתר הספר שלי-שיש בהם מטלות עם ציון).
אולי יש לך חסימה רגשית.
אפשר לשחרר אותה בכל מיני דרכים.
מה זה חסימה רגשית?
חיבור חלש יחסית לרגשות שנובע בדר"כ מפחדים גלויים ו/או סמויים.
בית ספר אנתרופסופי, מהווה תחלופה נהדרת לחינוך הרגיל.
שווה ללכת ולצפות בשיעורים. פשוט נהדר
גם אני בעג האנתרופוסופי. שניים מילדי לומדים בירושלים והשלישי יכנס בשנה הבאה. הבעיה היחידה עם החינוך האנתרופוסופי הוא לממן אותו.
איפה מלמדים טריוויום?