הקלות הבלתי נסבלת של שיווק תרופות והמוות שנגרם בשל כך

בהסכם טיעון עם בית המשפט הפדרלי, חברת 'מרק' תשלם 321 מליון דולר קנס כגזר דין של תביעה המאשימה אותה בעבירה של הפצה לא-חוקית של תרופה בשם 'ויוקס' (Vioxx) לטיפול בדלקת פרקים כרונית, וזאת לפני שהיא קיבלה אישור כבטוחה לשימוש.

ויוקס גרמה למותם של יותר מ-60,000 אנשים והורדה מן המדפים בשנת 2004, כשזה הפך לברור שהיא גורמת להתקפי לב.

חברת 'מרק' ככל הנראה התבססה על מחקרים של סופרי צללים (אנשי אקדמיה \ מחקר שכותבים מסמך והוא מפורסם בשמו של אדם אחר) במטרה לתת תוקף לטענה שויוקס בטוחה לשימוש ויעילה.

מאמר מערכת שפורסם ב-2008 ב-JAMA (Journal of the American Medical Association) העלה שאלה האם 'מרק' עיוותה במכוון נתונים בעשרות מסמכים אקדמאיים שפורסמו בספרות הרפואית, במטרה לקדם את מכירתה של ויוקס תחת טענות כוזבות.

שיווק התרופות, העסק הכלכלי החם ביותר

בימינו תרופות רבות משווקות במטרה שהמטופל יצרוך אותן לכל חייו. תרופות אלו כוללות תרופות להפרעות קשב וריכוז, תרופות אנטי-דיכאוניות, סטאטינים (להורדת כולסטרול), תחליפים הורמונלים, תרופות להפחתת חומציות הקיבה, ותרופות לאסטמה. למרבה הצער רוב התרופות הללו גורמות לתופעות לוואי חמורות בהרבה מהתסמין בו הן מטפלות. רק חלק קטן עבר בדיקות שהוכיחו שהן מספקות יתרון בריאותי. למעשה חלק מהתרופות החמירו את המחלה בה הן היו אמורות לטפל, או גרמו למחלות חמורות אחרות.

פעמיים הירושימה

כיצד היית מגיב אם ידעת שמישהו הרג 60,000 אנשים? האם תגדיר זאת כעבירה מהסוג החמור ביותר – כפול 60,000 פעמים? אם היית מסכם את ערך החיים של כל האנשים האלה בבית המשפט, כמה היית טוען שהם שווים ?מיליארדים? טריליונים?

ואז, מה דעתכם על סכום של 321 מליון דולר? זהו הסכום שנקבע לגזר דין בו החברה נמצאה אשמה. אם אתם לוקחים בחשבון שמדבור ביצרן התרופות השני בגודלו בארה"ב – Merck- והתרופה הקטלנית שלה 'ויוקס', בוודאי תסכימו שהגדרת הנזק והאובדן כ-"עבירה" וקנס של 321 מליון דולרים נחשבים לשום דבר מלבד סטירה קטנה על המרפק.

אנליסטים העריכו שהקנס הכספי יגיע ל-25 מיליארד דולר בתקופה שבה התרופה הורדה מהמדפים. גם כשמוסיפים לקנס הנ"ל 4.85 מיליארד כפיצויים למטופלים שסבלו מהתקפי לב ושבץ, סכום הפיצויים הסופי לא מתקרב אפילו להערכת הנזק המקורית.

למרות הכל, זה ההסכם שחברת 'מרק' ערכה לאחרונה עם בית המשפט הפדרלי בבוסטון, ב-19 באפריל, אחרי שנמצאה אשמה בהפצה הלא חוקית של ויוקס, לפני שהתרופה עברה אישורי בטיחות.

הסיפור העצוב הזה מזכיר לי שניסיתי להזהיר את קוראיי בשנת 1999 שאנשים הנוטלים את התרופה הזו נמצאים בסיכון גבוה מאוד למות ממחלת לב או שבץ. זה טראגי שהויוקס הוסרה מהמדפים רק לאחר ש-60,000 אנשים מתו.

זה אפילו יותר טראגי שבית המשפט יגדיר את הפצת התרופה הזו כ"עבירה" ולא כפשע, מכיוון שטקטיקת השיווק הזו חשפה הרבה יותר אנשים לתרופה המסוכנת הזו מאשר היה אחרת.
יותר מכך, להוסיף חטא על פשע, במקום לשלם פיצויים בסכום שציפו לו, מרק יוצאת בקלות עם תשלום חסר ערך.

האם כותבים בתשלום אחראים על כתיבת המחקרים של מרק?

העובדה המכעיסה היא שמקרי המוות האלה יכלו להימנע בקלות אילמלא התימרונים מוליכי השולל של קבוצות לובי שפעלו כדי להבטיח לעצמם רווחים נאים מהצלחת התרופה.

כותבי צללים החלו להיות בעיה מטרידה בקהילת מדע הרפואה וההתרסקות של ויוקס היא דוגמה מצויינת לכך שכתיבת צללים של מחקר רפואי היא תופעה שצריך לחסל.

מרק נודעה בעבר כחברה ששכרה כותבים מקצועיים כדי שיפתחו מסמכים קשורי מחקר. מסמכים אלה בסופו של דבר מתפרסמים תחת שמם של דמויות בעלות מוניטין בקהילה הרפואית. מבקרים צודקים בהביעם ספק על התוקף של מחקרים כאלה ומפקפקים במעורבות המעשית של האנשים שבשמם מתפרסם המחקר.

בשנת 2008, ד"ר ג'וזף ס. רוס מביה"ס לרפואה הר ציון בניו-יורק בחן מחקרים על הויוקס שנכתבו ע"י כותבי צללים בזמן שעיין במסמכים הקשורים לתביעות כנגד מרק. לפי מאמר ב-MedHeadlines שפורסם ב-16.4.2008:

"בכ-96 פרסומים במגזין, רוס ועמיתיו גילו מסמכים פנימיים ומיילים של מרק המתייחסים לדוחות מחקרים קלינים ומאמרי עיון שכמה מהם נוצרו על ידי מחלקת השיווק של החברה ולא על ידי המחלקה המדעית שלה.
במסמכים אחרים, יש ראיות מעטות לכך שהכותבים שגויסו להפקתם היו מעורבים בצורה משמעותית במחקר עצמו. למעשה, כמה מהכותבים שהוזכרו בדוחות המחקר של מרק, מהרהרים על בטבעה האמיתי של כתיבת צללים. נוירולוג אחד שבמקור הוזכר כ-"כותב חיצוני", לאחר מכן הוזכר כד"ר לאון ג'. ת'אל (מאוניברסיטת קליפורניה, סאן דייגו) בטיוטה הסופית, נהרג לפני כשנה בהתרסקות מטוס."

במאמר מערכת שפורסם במגזין של JAMA באותה שנה על ידי הדוקטורים פסאטי ו-קרונמאל גם העלו שאלות לגבי האפשרות שמרק שינתה בכוונה עשרות מסמכים אקדמאיים שפורסמו בספרות הרפואית, במטרה לקדם את מכירות הויוקס בטענות שיקריות.

הבלוקבאסטר של התרופות

תרופה "שוברת קופות" נוטה להיות מיותרת יותר מאשר אחרות

ויוקס כונתה "שוברת קופות". כינוי שניתן לתרופות פופולריות במיוחד שהכניסו סכום של לפחות מיליארד דולר במכירה שנתית. ויוקס שווקה ביותר מ-80 מדינות והכניסה 2.5 מיליארד דולר במכירות בינלאומיות בשנת 2003 לבדה. (השנה לפני הורדתה מהמדפים) אז למרות שמרק שילמה קנסות בעבור תביעות על האובדן והנזקים שהתרופה גרמה, מרק הרוויחה מספיק כסף כדי לכסות הוצאות שכאלו ועדיין לעשות רווחים מגונים בזמן שאנשים חולים מתו בהמוניהם.

אסטרטגיה חשובה כדי ליצור תרופה "שוברת קופות" אמיתית – לפחות בארה"ב – היא פרסום ישיר לצרכן;
לפני קצת יותר מעשרים שנה, פרסום תרופות בצורה ישירה לצרכן לא היה מעשה מורשה בארה"ב. פרסום תרופות הוא עדיין לא-חוקי במרבית הארצות בעולם, חוץ מארה"ב. לפני עשרים שנה, אם ביג-פארמה רצתה למכור מוצר, היא הייתה צריכה לעשות זאת דרך הרופא שרשם אותו. אם לרופא לא היה מספיק זמן כדי להקשיב לנציגי חברות התרופות או להשתתף בכנסים (שם דחפו ופרסמו תרופות) – אז היו פעמים שלא דחפו לך תרופות.
אבל מאז שפרסום תרופות הפך לחוקי בארה"ב, ביג-פארמה עשתה הרבה כסף, במוכרה לך כדורים שלא רק שהיו יקרים, אלא שנועדו לגרום לך לצרוך אותם למשך כל חייך. כמו רוב מוצרי הצריכה שמפורסמים, תרופות "שוברות קופות" הן לא בהכרח גם מצילות חיים. לא, במקום לרפא מחלות אמיתיות, התרופות הללו נוטות להתמקד בתסמינים – תסמינים שמגוון גדול מאוד של אנשים חווה – שלאו דווקא נגרמים ממחלה כזו או אחרת.

להמציא מחלות, המשחק החדש של חברות התרופות

לעיתים, לתסמינים מסויימים ניתנו שמות רשמיים, כדי לגרום להם להישמע כמו מחלה אמיתית. בכל מקרה, מכיוון שסוג זה של תרופות לא יכול לרפא שום דבר, הן צריכות להילקח באופן קבוע – עד שאתה נפטר, או פשוט עד שאינך יכול להרשות לעצמך לקנות אותן.

לפי מחברת הספר "התרופות היומיומיות שלנו" מלודי פטרסן:

"רוב 'שוברי הקופות' הם כדורים לטיפול במצבים כמו חרדה, כולסטרול גבוה או עצירות שחייבים להילקח באופן יומיומי. לעיתים למשך חודשים או שנים. הם נועדו לאמריקנים עשירים שיכולים להרשות לעצמם לקנותם."

שישה סוגים של כדורים שביג פארמה מנסה לגרום לך לצרוך באופן קבוע

ישנן שתי אסטרטגיות שיווק יעילות שחברות תרופות נוקטות באופן קבוע והן כוללות:

1. לשכנע אותך שתרופות שאתה לוקח רק מתי שאתה צריך אותן הן למעשה חיוניות כטיפול מונע.
2. שגם אם אתה לא סובל מהמחלה, אלא רק מוגדר בסיכון, חשוב שתיקח את התרופה כטיפול מונע.

מה שהופך את האסטרטגיות הללו לכה מוצלחות הן הפרסומות שלהן: אתה הוא שמוכר את התרופה לרופא, הכך שזה אתה שמעלה את האפשרות לצרוך את התרופה, או שבכלל, אתה מבקש את התרופה באופן ישיר.

"מאז שפרסום תרופות ישירות לצרכן החל בסוף שנות ה-90, מספר האנשים שצרך תרופות מרשם, במיוחד תרופות לצריכה קבועה, הרקיע שחקים. בין 2001 ל-2007 מספר המבוגרים והילדים שצרכו תרופות למצבים כרוניים עלה ב-12 מליון איש." כך דווח ע"י העיתונות (AP).
כיום, 25 אחוז מהילדים בארה"ב צורכים תרופות למצב כרוני. שבעה אחוזים מהילדים צורכים ביום שתי תרופות או יותר. לפי מאמר שפורסם לאחרונה ע"י מרת'ה רוזנברג:

"מי אומר שפרסום לא עובד? מבין התרופות הנמכרות ביותר ב-2011 הובילו התרופות ליפיטור, נקסיום, פלאביקס, אדבייר דיסקוס, אבליפיי, סרוקוול, סינגולר וקרסטור. כולן נצרכות באופן קבוע או "לפי הצורך" ומטרת הטיפול היא אף פעם לא להפסיק את הצריכה."

שוחד, הונאה והולכת שולל

למרבה העצב, כל הולכת השולל הרפואית (ולפעמים הונאה לשמה) היא חלק מבעיה הרבה יותר גדולה: מערכת השוחד העיסקי שרוב הזמן אינה בפיקוח והיא זו שמניעה את המהלכים הפוליטיים.

לתעשייה הפרמצבטית יש את הלובי הגדול ביותר בארה"ב. לא אמור להיות שום ספק באשר לכוח שמפעילות חברות התרופות בכדי לעצב את מערכת הבראות האמריקנית וכל החוקים ביחס לתעשיית התרופות.
לובי פוליטי הוא אחת הסיבות העיקריות לכך שחברות התרופות שולטות כמעט בכל מערכת הבריאות והסיבה לכך שהרפואה האלטרנטיבית מצאת תחת התקפה מתמדת. כדי להבין יותר לעומק את הבעיה, בבקשה עיינו במאמר הקודם הזה, שמכיל קטע של 60 דקות עם ז'אק אברמוף, שהיה לוביסט בעברו.

בחדשות האחרונות קיבלנו מושג נוסף עד לאיזו רמה הגיעו הונאת הלובי והחקיקה הלא-כשרה.
בעתירה למשרדי מס ההכנסה, ארגון סנגורי בשם "קומון-סנס" חשף מה שמסתבר כהונאת מס שבוצעה ע"י קבוצת חקיקה בשם ALEC בשמן של כמה מהחברות האמריקניות הגדולות. ALEC הוא ראשי תיבות של American Legislative Exchange Council (ועדה לחקיקה אמריקנית) שמוגדרת כשותפות פרטית-ציבורית בין חברי גוף המחוקקים ואנשי עסקים בכירים.

לפי מסמכים שצורפו לתביעת מס ההכנסה, קומון-סנס מאמינה שמאמצי הלובי של קבוצת ALEC לכינון מודל חוקים מסוים, נוצרו במיוחד כדי לקדם ולהעצים את רווחי החברות שאותן הקבוצה מייצגת.

זו הפרה של ההסכם הפטור-ממס שהוענק לחברות התרופות הללו. בזמן ש-ALEC טוענים שהם לא עושים עבודת לובינג (שידול) העיתון 'האפינגטון' מדדוח שלפחות מדינה אחת, דרום קרוליינה, רשמה פטור מיוחד עבור ALEC כך שהם יוכלו לעסוק בלובינג. כך כתוב במכתב של חושף השחיתות למס ההכנסה:
"עניין זה עוסק באי-הדיווח לגבי מאמצי הלובינג של קבוצת ALEC. על פניו מדובר ב"ארגון ללא מטרות רווח" (מלכ"ר), אך המטרה העיקרית של ALEC היא להיות כלי בידי חברות התרופות לשדל מחוקקים ולהוציא מחישובי המס את ההוצאות הכספיות על הלובינג על ידי התחזות לעבודת נדבנות (מלכ"ר).
קבוצת ALEC מנסחת מודל חוקים שמשרת את חברות התרופות, ולאחר מכן משדלת מחוקקים לאמץ את המודל הזה. פעולות אלו אינן עולות בקנה אחד עם תנאי "פטור-ממס" המחייבים ארגונים ללא מטרות רווח, זאת מכיוון שאסור שבפעולות הנדבנות יהיה ניכר מאמץ להשפיע על החקיקה, כך שפעולותיה של ALEC אינן תואמות את המחויבות הנדרשת. ארגון זה מסב נזק למשלמי המיסים בשני אופנים: דבר ראשון, פעולותיה של ALEC מוגדרות כהפרה של חוזה הפטור-ממס הניתן למלכ"רים, שנועדו להעניק שירותים כגון הכוונה דתית, מדעית או חינוכית.
שנית, חברות התרופות המיוצגות בקבוצת ALEC פוטרים עצמם ממס כאמור: הם אינם מדווחים על הכספים הנשלחים לקבוצת הלובינג לצורך חישוב מס ההכנסה."

למה חיילים מתים בשנתם?

בזמן שלפעולות לובינג יש אולי מקום בעולמנו, בתנאי שהן נעשות בגלוי ובאופן חוקי, מבלי לשחד מחוקקים – עיסוק זה התדרדר לנקודה שבה הוא מסכן את בריאותם וחייהם של אנשים בכל מקום. המצב הגיע לנקודה שבה תרופות מסוכנות מופצות בשוק ונמצאות בשימוש למרות שקיימות חלופות בלתי-מזיקות. בנוסף, אנשים מגיעים למצב מסוכן בו הם צורכים מספר רב של תרופות בו-זמנית.

מקרה לדוגמה הוא הבעיה ההולכת וגדלה שבה חיילים אמריקנים מתים בשנתם. הם שרדו את המלחמה בעיראק ואפגניסטן, אבל במקום פצצות ורובים מספר גדול של חיילים (חלקם עדיין משרת, חלקם כבר בבית) מדוכא על ידי דבר אחר; הם מתים בדרכים שונות ,אבל לכולם מכנה משותף: בזמן המוות שלהם הם "על" קוקטייל של תרופות שנרשמו להם ע"י רופאים צבאיים.

תיאור וידאו: CNN מדווחת על אנשי צבא שמתים מהרעלת תרופות.

מקרי מוות כאלה התרחשו במשך שנים, אבל רק לאחרונה הם הובאו לכותרות על ידי זוג ממערב וירג'יניה שחלקו עם חדשות ABC את סיפורו של בנם, אנדרו ווייט. אנדרו מת בשנת 2008 כתוצאה מהרעלת תרפות. משפחת ווייט האשימה את התרופות שבנם לקח באותו זמן. לפי דיווח של ערוץ 11ABC:
"אנו קוראים לזה "הקוקטייל הקטלני. הוא מורכב מתרופות אנטי-דיכאוניות, תרופות אנטי-פסיכוטיות ומשככי כאבים. זו הייתה העמסת-יתר. הגוף שלך לא יכול לעמוד בכך." סטאן ווייט הסביר. משפחת ווייט אמרו שאנדרו לקח סרוקוול, קלונופין ופאקסיל. המשפחה עדיין מחזיקה בתרופות שנרשמו ע"י רופאים של מינהל יוצאי הצבא, לטיפול בתסמונת פוסט הטראומה של אנדרו. "אנדרו בחר לסמוך על המינהל, והסתמכות זו עלתה לו בחייו." אמרה גברת ווייט.

התהפוכה בסיפור היא שתוך שבועות ממותו של אנדרו, שלושה לוחמים לשעבר – כולם לקחו את אותו קוקטייל שאנדר לקח – מתו גם הם בשנתם. זה נראה הרבה יותר מצירוף מקרים לנוירולוג מסאן-דייגו בשם ד"ר פרד בומן. הוא סרק מאמרי עיתונים ומודעות אבל ויצר רשימה של 300 מקרי מוות בצבא שקשורים להתקפי לב פתאומיים. למרבה הפלא כולם היו גברים בשנות העשרים לחייהם והרבה מהם מתו בשקט בשנתם. לפי ד"ר בומן, מקרי מוות אלה נגרמו ככל הנראה על ידי תרופות אנטי-פסיכוטיות ואנטי-דיכאוניות שגברים צעירים אלה צרכו.

שבועות מספר לפני שאנדרו ווייט מת, מנתח בכיר בשם אריק ב.שומייקר הצהיר גם הוא שבצבא קרתה סדרה של מקרי מוות ש-"לעיתים קרובות היו תוצאה של צריכת מספר רב של תרופות מרשם, תרופות ללא מרשם, ואלכוהול."
תרופות אנטי-פסיכוטיות ואנטי-דיכאוניות נקשרו להרבה ממקרי מוות אלה.

משפחה נוספת שיצאה לתקשורת עם סיפורה הם ג'ון ומרי נאש, שכמעט איבדו את בנם מייקל לאחר ששב מעיראק. ערוץ 11ABC מדווח:

"הסתכלו כל כל התרופות שבהן הלעיטו אותו." אמרה מרי, בהציגה למצלמה רשימה הכוללת תרופות מרשם בשם אוקסיקודון, קסנאקס, פרקוסט, קלונופין, סלקסה, לונסטה ואמביאן.
"הצגתי את הרשימה הזו לאחייניתי שהיא פסיכיאטרית בבית חולים פסיכיאטרי – והיא אמרה: 'הו, מרי, זה קוקטייל מוות. הם מנסים להרוג אותו.'" אמרה מרי. "כשהם החזירו אלינו את הבן שלנו הוא נראה כמו קורבן של מחנה ריכוז. הוא היה רזה, עורו אפרפר". משפחת נאש אמרה שהתרופות שנרשמו לטיפול בתסמונת הפוסט-טראומטית של בנם גרמה לו לנות להתאבד. "צפינו בהידרדרות האישית שלו. התרופות שינו את הכרה וההתנהגות שלו. הבחנו אצלו בכעס. הוא לא יכל לחשוב בבהירות." אמרה מרי. "התרופות בילגנו לו את השכל".

מינהל יוצאי הצבא חקר את מותו של אנדרו ופסק שרופאיו לא עשו דבר שלא כשורה ושהם "עמדו בסטנדרטים הטיפוליים המקובלים". למרבה העצב, כמו בטיפול קונבנציונלי בסרטן, "הסטנדרט הטיפולי" הוא לעיתים קרובות קטלני באותה המידה כמו המחלה עצמה.
ובכל זאת, משפחת ווייט דוחפת לפתיחת חקירה מטעם הקונגרס באשר למתן-יתר של תרופות לאנשי השירות הצבאי. הם רוצים שמינהל יוצאי הצבא יפחית את השימוש בתרופות רעילות ויתמקד בטיפולים כמו ייעוץ ופעילות גופנית.

אני לא יכול שלא להסכים.

יש הר של ראיות התומכות בשימוש אותן חלופות ויש ראיות חזקות שכמה מהטיפולים האלטרנטיביים כגון פעילות גופנית, הם הרבה יותר יעילים מאשר כל אחת מן התרופות הללו שנמצאות בשימוש.

מקור: Marcola

המאמר "הקלות הבלתי נסבלת של שיווק תרופות והמוות שנגרם בשל כך" תורגם במיוחד עבור פרויקט אמת אחרת על-ידי מתנדבי הפרויקט. רוצים לעזור ולהביא את השינוי? צרו עימנו קשר עכשיו.