את המאמר הבא כתב העיתונאי בארי חמיש המתגורר כיום בארה"ב לאחר שנאלץ לעזוב את הארץ.
המאמר מבוסס על הספר "הצילו את ישראל" שכתב חמיש.
למי שזוהי הפעם הראשונה שהוא נחשף לנושא רצח רבין באתר, מומלץ להכנס לקישורים הנוספים בתחתית המאמר ולחקור את הנושא.
חשוב לי לומר שאני באופן אישי אהבתי מאוד את יצחק רבין ז"ל ושלא היתה לי שום בעיה עם דרכו המדינית בזמנו.
הסיבה שאני מפרסם את הדברים היא השאיפה למצוא את האמת.
המאמר שלפניכם חשוב במיוחד לאור העובדה שאתמול פורסמה עדותו של קצין משטרה בדימוס שאומר בגלוי שיגאל עמיר לא רצח את רבין ושהמשטרה תפרה לו תיק.
חגי עמיר / מאמר מאת בארי חמיש
חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר שהורשע ברציחתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין,
שוחרר השבוע לאחר 16.5 שנים בבידוד בכלא על הרשעתו באספקת נשק ותחמושת לאחיו, נשק שלכאורה שימש לרציחתו של ראש הממשלה המנוח:
חלק מהקוראים שאלו אותי, הוא ידבר? האם רצח רבין יחזור לעמודים הראשיים בעיתונים?
הו, אם רק הייתם יודעים כמה לחץ מפעילים עליו עכשיו, הייתם מבינים שהוא לכוד.
הוא מדבר, משפחתו מתה.
אח אחד כבר "מת" בצה"ל זמן קצר לאחר הידיעה הבאה ששודרה:
חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר, עומד להעיד בבית המשפט.
מהלך טקטי מבריק לזימון הוא שזה נעשה על ידי
התביעה, לפיכך, תוכן עדותו יהיה ידוע אף לפני שחגי אפילו יניח רגל בבית המשפט.
הוא מתכוון להעיד, כי רביב (מפעיל השב"כ הידוע בכינויו 'שמפניה') ידע על
הנסיון לרצוח את רבין לפני האירוע.
אף אחד לא ממש יודע איזו עסקה נחתמה עם חגי עמיר, אבל בהתחשב בעובדה ששני
האחים (במיוחד יגאל) סירבו באופן עקבי להעיד נגד, או
אפילו לסבך את רביב בכל מעשה לא חוקי – הצעד האחרון הוא די
מפתיע.
יש לי חתיכת סיפור לספר מהימים הטובים ההם של אני נגד אלה שמנסים נואשות לרקוח
אלטרנטיבה שתתאים לראיות ולתרחיש שהוצג לציבור:
בהרצאה מהזמן האחרון, אדם מהקהל ביקש לדבר איתי באופן פרטי וביקש כי לא אחשוף
את שמו. הוא פתח את הספר שכתבתי על הנושא בעברית בדף שבו הצגתי את הדו"ח
הבליסטי המשטרתי על הנשק של חגי עמיר.
חגי עמיר היה כלוא באשמת אחזקת ארסנל של כלי נשק בביתו ועל אספקת האקדח
והכדורים לאחיו יגאל. כדורים שרצחו את רבין כביכול.
בדו"ח המשטרתי צוין מספרו הסידורי של האקדח הנ"ל.
האיש מהקהל הוציא את הנשק האישי שלו וביקש ממני לקרוא את המספר הסידורי שחקוק עליו.
זה היה בדיוק אותו מספר סידורי כמו של האקדח של חגי עמיר.
איך זה יכול להיות, שאלתי?
הוא הסביר,
"בלילה שלאחר הרצח, פשט השב"כ על הבית שלי ולקח את האקדח והכדורים.
הם היו צריכים למסור אותם לידי המשטרה, בטענה שהם שייכים חגי עמיר".
שימו לב עד כמה עמוק הגיעה הפללתו של חגי.
אחרי ששמעתי את זה, אתם באמת חושבים שחגי יהיה במצב רוח לדבר?
ממני אז, לכם היום:
בליל רצח רבין פשטה המשטרה על ביתו של "הרוצח" יגאל עמיר ולא מצאה שום כלי נשק.
זה לא התקבל על הדעת, אז יומיים לאחר מכן ניהל השב"כ פשיטה משל עצמו ובה התגלה
מחסן נשק של ממש, אשר נטען כי היה שייך לאחיו של יגאל עמיר, חגי.
עכשיו הם יכלו להסביר מהיכן השיג יגאל את האקדח והתחמושת שלו, מתוך המאגר של
אחיו הקטן.
מחסן הנשק של חגי צולם והתמונה שוחררה לעיתונות.
רבים שמו לב כי בין הנשקים בלט נשק צה"לי תקני מסוג M-16 והרבה תחמושת צה"לית.
איך, רבים שאלו, יכל חגי לרכוש או להשיג ציוד צבאי?
השב"כ נכנס לפעולה והציג הסבר. הם בדקו ברישומים שלהם וחיפשו צעירים שהתנגדו
לתהליך השלום. הם מצאו את הסמל אריק שוורץ, שהיה אחראי על מחסן הנשק בבסיס
צה"לי קטן.
הוא יהיה מקור הנשק הצבאי של חגי, בין אם הוא באמת או לא.
מה שלכד את עינו של המחבר היתה הכמות האדירה של מסמכים הקשורים להפללתו של
סמל שוורץ. בעוד מאן ושותפו החוקר לא ראו סיבה להתעמק בכל כך הרבה דפים
הקשורים לנושא לא קשור, המחבר ראה את הדרמה הגדולה העולה מתוך האגף להומור
ואבסורד של השב"כ.
הסיפור הבא מגיע ישירות מתוך רישומי משטרת ישראל:
השב"כ מספק למשטרה צו חיפוש שנותן להם אפשרות חוקית לפשוט על ביתו של אריק
שוורץ על בסיס הטענה כי גנב אמצעי לחימה מצה"ל ומכר אותם לחגי עמיר. אחד הכדורים
שלו אולי אפילו רצח ראש ממשלה…
המשטרה הגיעה לביתו של סמל אריק שוורץ אך הוא לא נמצא בבית, הוא בבסיס שלו.
אבל אימו בת ה-61, אמא שרה שוורץ נמצאת.
היא פותחת את הדלת וכיתה שלמה של שוטרים פורצת לביתה.
המפקד נובח עליה, "אוקיי, היכן הוא מחזיק את הנשק שלו?!"
שרה משיבה: "מי מחזיק את מה?"
"הנשק שגנב אריק מהצבא. איפה הוא?"
"אריק לקח את נשקו בחזרה לבסיס."
"לא, שאר הנשקים. אלה שהוא נתן לחבר הרוצח שלו."
"הוא מעולם לא הביא דבר כזה לבית הזה. הוא ילד נפלא."
שרה מסרבת לאפשר לשוטרים לבצע חיפוש אבל בעלה ד"ר נפתלי שוורץ מסכים.
כן, רופא השיניים הידוע, מתרצה והמשטרה הופכת את הבית.
בסופו של דבר, הם מוצאים ניצרה וידית של רימון, מזכרת מאימון צבאי.
מאחורי הקלעים ולא מדווח, המשטרה וודאי הביעה תרעומת מול השב"כ ששלח אותם
למרדף שווא. אנשי אגף ההומור והאבסורד של השב"כ חזרו לפעולה.
הם חוזרים לביתה של משפחת שוורץ ברמת גן כאשר רק שרה בביתה הפעם.
אנחנו לא יודעים באילו איומים השתמשו אבל היא הסכימה ללכת למשטרה ולהודות שהיא
אספה את כל כלי הנשק של אריק, שמה אותם במזוודה והשליכה אותה לים התיכון.
הנה עדותה במשטרה:
"בליל רצח רבין התקשר אליי בני אריק מהבסיס שלו ואמר שיכולות להיות בעיות אם לא אעשה לו טובה קטנה.
הוא ביקש ממני לארוז את כל כלי הנשק שלו ולהיפטר מהם במקום שבו אף אחד לא ימצא אותם. מצאתי את הנשק שלו בקרטון וארזתי אותם לתוך המזוודה.
אחר כך לקחתי אוטובוס כדי לחפש מקום טוב לזרוק את המזוודה.
ירדתי ליד מועדון ריקודים בדולפינריום וירדתי בשביל מאחוריו לים.
טיפסתי על סלע חשוף והשלכתי את המזוודה לים.
זה הצהרתי והיא אמת."
במשטרה לא היו משוכענים כלל.
הם שאלו אותה מה היה במזוודה והיא ענתה, "רובים, כדורים, רימונים, דברים כאלה."
המשטרה העלתה את הטענה שמשקל המזוודה הגיע ל-75 קילו לפחות, משקל כבד מדי לאישה שברירית בגיל 61 להרים על אוטובוס, שלא לדבר על לזרוק אותו רחוק מספיק אל הים.
הם שלחו אותה הביתה.
אנחנו לא יודעים כיצד המשטרה נזפה בשב"כ על ששוב בזבזו את זמנם, אך חטיבת ההומור ואבסורד של השב"כ חזרה לפעולה והגיעה פעם נוספת לביתה של שרה שוורץ.
ניתן רק לשער שהם הורו לה למצוא שותף לקשר, צעיר חזק שיכול היה להעלות את המזוודה הכבדה על אוטובוס ולזרוק אותה לים.
היא טלפנה לאחיינה בן ה-17, משה חכם מבני ברק וביקשה ממנו לעשות לה טובה קטנטנה.
אפשר רק לדמיין את התגובה הנלהבת: "בטח שאני אעזור לך להשמיד ראיות החיוניות להוכיח קשר לרצח הגדול ביותר בתולדות המדינה. אני אוהב את הרעיון של לבלות חמש עשרה שנים בכלא בשבילך!".
שרה ומשה צעדו עד לתחנת המשטרה ושוב הודו. משה נותן את העדות הבאה:
"בליל רצח רבין, התקשרה דודתי שרה אלי וביקשה טובה קטנה.
היא שאלה אם לא יהיה לי אכפת להרים את המזוודה שלה ולהשליך אותה לים.
הלכתי אליה הביתה שלה, צלצלתי בפעמון וחיכיתי עד שהיא ירדה.
היא הלכה עם הכלב שלה ונשאה מזוודה.
היא לא סיפרה לי מה היה בה אבל היא ביקשה ממני לנסוע במכונית שלי ולזרוק אותה לים. ראיתי שביל מאחורי הדולפינריום שהוביל לבליטת סלע.
עמדתי עליו וזרקתי את המזוודה חמישים מטרים אל תוך הים.
זו הצהרתי ואני מצהיר שזו האמת."
והדרמה ממשיכה.
המשטרה לא האמינה ששרה נשאה את המזוודה למכונית שלו, אבל הם בעיקר לא מאמינים שמשה יכול לזרוק 75 ק"ג למרחק של חמישים מטרים.
משה הסביר, "הים היה סוער באותו לילה. זרקתי את המזוודה רק כמה מטרים, ואז היא צפה על הגלים שנשאו אותה למרחק של חמישים מטרים פנימה."
במשטרה הגיבו: "אז המזוודה צפה?"
"במשך זמן מה, בדיוק מספיק זמן בשביל שהגלים יקחו אותה חמישים מטרים לתוך הים."
"וכמה זמן יכולה לצוף מזוודה מלאה בפלדה?"
"יותר ממה שהיית מצפה. תראה, אני יכול לדבר עם דודה שלי?"
שרה מובאת לחדר. היא מביטה במשה ואומרת: "אתה אמרת להם, נכון?"
הוא עונה, "הם הכריחו אותי."
ההצגה הזו נגמרה.
המשטרה מבקשת משרה להסביר כיצד ידעה על השביל מאחורי הדולפינריום ועל בליטת הסלע אם היא לא היתה שם?
עכשיו, אני משער שבמבט לאחור היא היתה צריכה לומר, "שאלתי את משה לאן הוא זרק אותה והוא צייר מפה בשבילי", אבל היא היתה המומה מן השאלה ולא יכלה לענות.
המשטרה אומרת לשרה ולמשה ללכת הביתה ושוב אנו רק יכולים לדמיין מה שאמרו לשב"כ.
אבל שום דבר לא מרתיע את אגף ההומור והאבסורד.
הם ביקרו את שרה שוורץ שוב ולמחרת היא חזרה לתחנת המשטרה.
הפעם זו עדותה:
"אחרי שמשה חזר בלי המזוודה, הייתי סקרנית לאן הוא זרק אותה. אז ביקשתי ממנו לנסוע איתי למקום המדויק.
יצאנו ליד הדולפינריום, חצינו את השביל מאחוריו ועלינו על בליטת הסלע.
ואז הוא הצביע שמאלה ואמר, "זרקתי את זה לשם."
זו עדותי וזה תצהיר האמת שלי."
עכשיו, מדוע המחבר מוקסם כל כך מהסאגה העצובה של שרה שוורץ?
כי זה מראה עד כמה מבוהל ולא רציונלי היה השב"כ במשך מספר ימים לאחר רצח רבין.
התוכנית לא תפקדה כראוי והיה צורך לבנות קונספירציה חדשה כמעט מאפס.
אם ליגאל עמיר היתה גישה לתחמושת צה"לית, שהם אומרים שחגי אחיו סידר לו, אז מקור התחמושת היה חייב להימצא.
הם ראו את זה כחיוני על מנת לבנות את הכיסוי שלהם.
הם בחרו את סמל אריק שוורץ ומבחינתם, הוא הולך להיות האשם שלהם לא משנה מה.
בשלב זה של הדרמה, הקצב מתחמם.
המשטרה נשחקה ולבסוף קיבלה את עדותה בשבועה של שרה.
באחת בלילה, צוות משטרתי של אנשי צפרדע היי טקים עם ציוד לראיית לילה, הופיע על החוף מול הדולפינריום.
מתברר שהמים שבהם משה זרק את המזוודה היו רדודים מכדי לשחות בהם, אז אנשי הצפרדע הסתדרו בטור וניסו להרגיש את המזוודה עם רגליהם.
רק לאחר שהתקרב קו 50 המטרים מהחוף אפשר היה לצלול, אך אבוי, המזוודה לא נמצאה.
אך מזוודה קומפקטית במשקל של לפחות 75 קילו לא יכולה היתה להסחף רחוק לאף מקום, אז אנשי הצפרדע הגיעו שוב ב-6:45 בבוקר כדי סוף סוף לאתר את ההוכחה לכך שהתחמושת שסיפק חגי לאחיו עמיר היתה גנובה ממצבור צה"לי.
אבל המזוודה פשוט לא היתה שם.
הפעם המשטרה התפוצצו מכעס.
בתחקור הבא הם הזמינו את סמל אריק שוורץ להעיד עם אמו.
תיהנו מהסצינה הבאה מהתיעוד המשטרתי:
אריק שוורץ: … ואז שאלתי את אמא שלי, אם לא אכפת לך לאסוף את כל הנשק הגנובים שלי ולזרוק אותם לים, שם אף אחד לא ימצא אותם.
שרה שוורץ: מספיק שקרים!
אריק שוורץ: אמא, לא!
שרה שוורץ: אולי אם נאמר את האמת, נוכל להוציא את משה מהכלא!
זה היה יותר מדי עבור שרה, היא נשברה. היא לא יכלה להמשיך.
הקש האחרון ששבר אותה היה כאשר נעצר ונכלא אחיינה בן העשרה שלה, בחשד להשמדת ראיות חיוניות לחקירת רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
דרך נסיבות שלא יכול היתה להבין, היא הצליחה לגרום לאחיינה להתמודד עם חמש עשרה שנות מאסר.
היא לא יכלה לעשות את אותו הדבר לבן שלה.
לשרה נמאס מהאיומים והשקרים ואמרה זאת.
ולכן הסאגה העצובה של שרה שוורץ לא הוזכרה בממצאי ועדת שמגר או בפרוטוקולי המשפטי של חגי או של יגאל עמיר.
אגף ההומור והאבסורד של השב"כ לא צפה כי שרה שוורץ בת ה-61 תאמר את האמת בסוף היום.
ועכשיו לשורת המחץ: סמל אריק שוורץ הורשע ונכלא על גניבת כלי נשק צה"ליים ומכירתם לחגי עמיר.
איך אפשר שלא להרשיע אותו עם ראיות כה חזקות כנגדו?
עכשיו, אתם רוצים להתערב שהוא יסתום את הפה?
קישורים למידע נוסף:
מאגר עצום בהיקפו על נושא רצח רבין כולל צילומים של תמלילים אותנטיים מחקירות המשטרה – אתר רוטר
Thank god we can still imagrate from Israhell.
מאיפה בדיוק כל המידע הזה של הפרוטוקולים?
בוקר טוב
שלום רב אני מבקש תשובות לשתי שאלות ואחר כך התיאוריה הקצרה שלי לשהתרחש
צילומי הרנטגן.
אין צילום צד מתבקש כדי לקבוע היכן בדיוק נמצא הכדור בחזה אם היה בחוליה לפניה או אחריה (היות ורנטגו הינו דו ממדי)
אם מצאו כדורים שונים במקטורן ובגופו של רבין היה צריך לירות פעמיים 2 כדורים
היות והכדורים הראשונים נורו לגירסתכם בגוויה שהיתה מופשטת לצורך הטיפול במיון. היכן נורו הכדורים הנוספים ומתי
דובר על טחול מרוטש עוד לפני הניתוח הפתולוגי על ידי ברבש ועל דו"ח חדר המיון השני איך מסבירים זאת
לדעתי מה שקרה הוא ביום התנקשות לה שותפים לא מעט אנשים בדיוק כמו ביום כל הסצנות של ארגוני השב"כ של אבישי רביב
ולכן לא היה אכפת למספיק אנשים להיות שותפים רבין אמור היה לחיות
גורם נוסף נפרד שהיה שותף שהיה שותף ראשי בביום ההתנקשות היו תוכניות נוספות האיש שלו היה בתוך הרכב הוא ניסה לירות ברבין וברובין פגע ברבין פצע את רובין וחוסל על ידי רובין (אלו 22 הדקות החסרות) עכשיו לא צריך שבץ ואירוע מוחי.
עכשיו כל השותפים בביום חייבים לעבוד יחד להסתיר כל הראיות הם הפכו לשותפים לרצח אמיתי
האדם הזה יכול מאד להיות שהיה שמעון פרס שהיה המרוויח הראשי
בסוד הזה לא היו כמעט שותפים ולא צריך כל מי שהיה בביום עכשיו הפך אשם
מה היה לנו ? ארוע בשליטה מוחטת עם אדם מוכר וכוונה לפגוע ועם צלם מתעד
הביום לא רק היה צריך לעבור חלק הוא עבר לפי כל התכניות.
אנא חזרו אלי עם תשובות ודעתכם
בידקו לגבי העימות העתיק בין הבונים החופשיים לאילומינטי
בידקו למי השתייך רבין, ולמי משתייך פרס…
אני מאמין
שהסוד לכול התעמולה …….
נמצא אצל הש"ג
שהוא
" הנהג של רבין "