ארה"ב לא שולטת על העתיד שלה.
העתיד הזה נשלט ע"י קבוצת אליטה בינלאומית, שבה החלק האמריקני עובר דרך הבנקים הגדולים כמו ג'יי.פי. מורגן, בתי השקעות בוול-סטריט כמו גולדמן סאקס והבנק הפדרלי.
הם בתורם שולטים על הבית הלבן, הקונגרס, הצבא, תקשורת ההמונים התאגידית, סוכנויות הביון, שני בתי הקונגרס, האוניברסיטאות וכ"ו.
אף אחד לא יכול לעלות בסולם התפקידים באחד מהמוסדות הללו ללא אישור הקבוצה הזו.
המצב הכלכלי – בלי תירוצים, רק עובדות
נכתב ע"י ריצ'רד ס. קוק 2009.
ריצ'רד ס. קוק הוא מנתח פדרלי לשעבר הכותב בענייני מנהל ציבורי.
הוא יועץ למוסד המונטרי האמריקאי.
קבוצת האליטות הללו היו בסביבה מרגע הקמת האומה האמריקנית, והפכו לבעלי השפעה גדולה יותר ככל שהמאה ה-19 התקדמה.
תאריך מרכזי אחד היה העברת חוק הבנקאות הארצי ב-1863, שבו הונחו יסודות המערכת הכלכלית דהיום, שבה הגירעון הממשלתי מנוצל כאמצעי להלוואות בנקאיות. מאז אנו משלמים לבנקים על השליטה שלהם במערכת הכלכלית, דרך מערכת המיסוי שלנו.
המסמר האחרון בארון הקבורה הגיע עם חקיקת חוק הבנק הפדרלי ב-1913.
ב-1929, הבנקאים הטביעו את המערכת הכלכלית ויצרו את השפל הגדול כאשר הם הגבילו את אספקת הכספים.
עם פרנקלין ד. רוזוולט בתפקיד הנשיא, האומה האמריקנית דידתה דרך העשור של 1930, אך לא יצאה לגמרי מהמשבר עד ההתפתחות התעשייתית העצומה "באדיבותה" של מלחמת העולם השניה.
לאחר מלחמת העולם השנייה הכלכלה בארה"ב החלה לפרוח. האדם העובד המוגן על ידי אגודות העובדים הפך להיות שותף פעיל בהצלחה של העידן התעשייתי. התקופה הזו החזיקה מעמד לאורך דור שלם. הבנקאים בחלקם הגדול היו רק צופים מהצד בזמן שהעם האמריקאי הוביל בעולם כמעט בכל תחום אפשרי: ייצוא, רמת חיים, מדע וחקר החלל, בריאות, אריכות חיים ותרבות.
רוזוולט שמר שהבנקאים יפעלו לטובת הכלכלה בלבד.
הפדרל ריזרב היה חלק מצוות הניו-דיל, והריבית הושארה בשערים נמוכים מבחינה היסטורית למרות הגירעון הפדרלי הגדול. אחת ההשלכות העיקריות היתה הגידול הענק בבעלות על בתים. לאחר מלחמת העולם השניה, חוק "החייל החוזר" איפשר לגידול בבעלות על בתים להתרחב עוד יותר ולמיליוני חיילים ותיקים להיכנס לקולג'. זרם הבוגרים המלומדים הוביל לגידול בפיריון ולצמיחתם של תעשיות הי-טק חדשות.
אבל הבנקאים כבר החלו להניח את התשתית הרעיונית שלהם. בתחילת שנות ה-50 הם הצליחו לשכנע את הממשלה לתת לפדרל רזרב לחמוק מהכפיפות שלו למשרד האוצר האמריקני, ולקבוע את שערי הריבית בעצמו. הריביות עלו במהלך שנות ה-50' וה-60'. בזמן עליית הריבית הגבוהה של שנת 68' הכלכלה כבר החלה בהאטה וגם התקציב הפדרלי והגירעון המסחרי החלו להתהפך במגמתם מהעודפים שלאחר המלחמה. שערי ריבית גבוהים היו, ככל הנראה, הסיבה.
ב-1971 הנשיא ריצ'ארד ניקסון הסיר את תקן הזהב והתיר בכך למעשה לאינפלציה שנגרמה מעליות במחירי הנפט להשתולל. עליות אלה הונדסו על ידי הבנקאים אשר שלטו במדיניות החוץ של ארה"ב כאשר הנרי קיסינג'ר שימש כיועץ לביטחון לאומי וכמזכיר המדינה. מדיניות הפתיחות של ניקסון כלפי סין הובילה להסכמים מוקדמים בין שתי המדינות, הסכמים שגם כן היו תחת עינם הפקוחה של אינטרסים בנקאיים, להתחלה של מעבר התעשיות האמריקניות ליצרנים מעבר לים כמו סין שלה כוח עבודה זול.
באמצע שנות ה-70', ארה"ב כבר "נחטפה" ע"י הפיכה פנימית שבוצעה מאחורי הקלעים, הפיכה שכללה ארועים כגון ההתנקשות בנשיא ג'ון פ. קנדי בשנת 1963, התנקשות שהייתה קונספירציה אשר יכלה לקרות רק על ידי הוראה מהדרגות הגבוהות ביותר במבנה הכוח הפיננסי העולמי. בבחירות של שנת 1976 דוויד רוקרפלר הצליח להכניס את חברו לוועדה התלת ראשית, ג'ימי קרטר, לבית הלבן, אבל קרטר איכזב את הקהילה הבנקאית, הציונית בהטייתה לכאורה, במאמציו להשגת שלום במזרח התיכון ובמקומות אחרים.
עבדתי בבית הלבן בעת ממשלו של קרטר ב-1979-80. שלא בידיעתו של הנשיא יו"ר הפדרל רזרב פול וולקר, עוד בן חסות של רוקרפלר, החל להעלות באופן פתאומי את הריבית כדי להילחם באינפלציה שהבנקאים גרמו על ידי עסקאות מחירי הנפט של אופ"ק, וגרם בכך לצלילתה של המדינה למיתון. המטרה הייתה לגרום לקרטר להיראות חלש ולא מודע והוא הודח בבחירות של 1980 על ידי המועמד הרפובליקני רונלד רייגן. היה זה במהלך "מהפכת רייגן" שהשליטה הרגולטורית על המגזר הבנקאי הוסרה, בעיקר בהרשאה לבנקים להשתמש בזכויות היתר של הרזרבה החלקית (יחס רזרבה) להלוואות משכנתא.
המיתון של וולקר ריסק את המגזר היצרני באמריקה וזירז את מעבר המשרות לחו"ל. תחת "דוקטרינת רייגן" הצבא האמריקני החל במסע חסר תקדים של כיבוש עולמי על ידי תקיפתה של מדינה קטנה בכל פעם, תחילה ניקארגואה. הקפיטליזם הגלובלי גם כן החל את מסעו כאשר הוא מגובה בצבא ארה"ב המשמש ככוח המשטרה הפרטי שלו. עם הפלישה לעירק ב-1991 תחת משטרו של ג'ורג' ה.וו. בוש, מרכז יבשת אסיה התגלתה כמטרה העיקרית.
הכלכלה הוצפה ברווחי הפיריון באמצעות אוטומציה ממוחשבת והיקף מכירות עצום של נכסים דרך בועת ה"מיזוגים רכישות" של סוף שנות ה-80', אשר הסתיימה במיתון. תוצאותיו של תהליך זה הביאו לתבוסתו של בוש לביל קלינטון בבחירות של 1992. קלינטון הצליח לייצר בועה נוספת באמצעות מדיניות מט"ח חזקה אשר משכה הון זר למדינה.
בועת הדוט-קום שנגרמה כתוצאה מכך, החזיקה מעמד כל הדרך עד להתפוצצותה בדצמבר 2000. בינתיים, חיל האוויר האמריקני הוביל את הדרך לחורבנה של המדינה הריבונית יגוסלביה, תוך כדי השתלטות הבנקאים הבינלאומיים על המשאבים והעושר של אזור הבלקן כולו. צבא ארה"ב השיג בכך בסיסים קדמיים להמשך חדירה לתוך אסיה.
האם אנו צריכים לציין שדבר מזה לא הגיע להצבעתו של הבוחר האמריקני? אבל האזרח הפשוט הוכנס לתוך הנושאים בכל מקרה, גם בגלל שתיקתו וגם בגלל השתתפותו בשוק תעסוקה מעודד של מגזר השירותים המתעורר, בעיקר מגזר הפיננסים.
עד שג'ורג' וו. בוש הוכרז כנשיא בינואר 2001, ארה"ב כבר עמדה בפני אסון. 4 טריליון דולר של עושר התאדו עם קריסתה של בועת הדוט-קום. נפט"א גרם אף ליותר משרות ייצור אמריקניות לעבור לחו"ל. הניאו-ליברלים, אשר התקדמו לעבר עמדות מפתח בפנטגון, ידעו שבקרוב נכונות להם מלחמות חדשות להילחם במזרח התיכון, כולל תוכניות לפלישה לאפגניסטן ועירק המוכנות לשליפה היישר מהמדף.
אבל לארה"ב לא היה שום מנוע צמיחה הנראה לעין כדי לייצר את ההכנסות ממס הדרושות לממשל בוש עבור המלחמות המתוכננות. בנקודת זמן זו, יושב ראש הפדרל רזרב אלן גרינספאן, נכנס לתמונה. במשך תקופה של שנתיים מ-2001 עד 2003 הבנק הפדרלי הוריד את שערי הריבית ביותר מ-500 נקודות בסיס. בינתיים, הממשל הפדרלי הסיר את כל השליטה הרגולטורית על הלוואות משכנתא, ובועת הנדל"ן החלה. 4 טריליון דולר של הלוואות דיור חדשות פומפמו לתוך הכלכלה, רבות מהן דרך הלוואות סאב פריים, שהלווים לא יכלו להרשות לעצמם.
הבנק הפדרלי החל ללחוץ על הבלמים ב-2003, אבל המאמץ האדיר להחיות את הכלכלה הגוססת כבר הצליח. עד סוף 2006 מיתון נוסף החל להגיח, אבל עוד ייקחו שנתיים עד שמשבר אוקטובר 2008 יגרור אחריו את כל המערכת לתהום.
ההשפעה על שוק התעסוקה הייתה מיידית ועמוקה. בזמן שברק אובמה כבר נבחר לנשיא בנובמבר 2008, ארה"ב כבר הייתה שקועה עד צוואר במלחמות מעושות שסופן אינו נראה באופק באפגניסטן ובעירק, והמיתון הנורא ביותר מאז השפל הגדול החל להגביר את הקצב. לצורך מניעה של אסון טוטאלי, ממשל בוש סיים את שמונת שנות שלטונו הקטסטרופאלי והבלתי יעיל עם דובדבן אחרון, הקצאת למעלה מ-700 מיליארד דולר ככספי סיוע למערכת הפיננסית לכיסוי ההלוואות הגרועות שהבנקים נתנו מאז שגרינספאן נתן לבועת הנדל"ן את האור הירוק.
היום נובמבר 2009. מאז הכתרתו של ברק אובמה בינואר, האבטלה המריאה מ-7.9% ל-10.2% (המספרים העדכניים הרשמיים עומדים על אבטלה של 8.2 אחוז, אך רבים אומרים שהנתונים אינם מדוייקים שכן קיימת אבטלה סמויה גדולה הרבה יותר – נ.ד.כ). כמה מאות מיליארדי דולרים הוקצבו למטרות "תמריצים" אבל רוב הכסף הלך לבסוף לתשלומי דמי אבטלה ולאפשר לממשלה הפדרלית והמקומית לא לפטר עוד עובדים.
שבריר מהכסף יועד לשיפורים בתשתיות הכבישים, אבל לרוב באמצעות הצלת הבנקים, הגירעון הממשלתי עמד על קצב שנתי של 1.5 טריליון דולר, הגירעון הגדול בהיסטוריה, והחוב הלאומי שמגיע כעת לכ-12 טריליון דולר. באופן אירוני, אזרחי ארה"ב שעדיין מחזיקים במשרות פרודוקטיביות ממשיכים לגדול מבחינת יעילות ופיריון מעל 5% בשנה שעברה.
כל כך הרבה כסף פדרלי בוזבז, עד שממשל אובמה נאבק כעת להעביר את הצעת ביטוח הבריאות שלו כ"נייטרלי תקציבית" דרך מצע של מיסים חדשים, עמלות וקנסות, ועל ידי הכרזה בימים האחרונים שבראש סדר העדיפויות של הממשל כרגע נמצאת הקטנת הגירעון. המילה "צנע" הוזכרה בפעם הראשונה מאז ממשלו של קרטר. ועדיין הקונגרס הצביע על המשך הוצאה של 655 מיליארד דולר לצבא כדי להמשיך את הלחימה במזרח התיכון. תקיפה צבאית של ארה"ב באירן, ככל הנראה בשיתוף פעולה עם ישראל, לא תפתיע אף אחד.
אז איפה אנחנו עומדים עכשיו?
כרגע, הפדרל רזרב מנסה למנוע קריסה כלכלית טוטאלית. שערי הריבית קרובים לאפס, לצערם הרב של משקיעי החוץ באג"חים של ממשלת ארה"ב, וקרוב למחצית ממכשירי החוב הממשלתיים נקנו על ידי הפדרל רזרב עצמו כאמצעי לספק כסף חופשי להוצאות הממשל הפדרלי.
אבל כלכלת ארה"ב לא מראה שום סימני התאוששות, ללא שום מנוע צמיחה נראה לעין שיכול להחזיר אותה לגדולתה. מכל הדיבורים על אנרגיה חלופית, לא הייתה שום צמיחה משמעותית בתעשיות הפנים ארציות שיכולות לכסות ולו באופן המינימלי, הפסדים רבים כל כך בטווח הקצר או הארוך.
התעשיות בארה"ב שמחזיקות מעמד הן הצבא, כולל ייצוא נשק, אוניברסיטאות שמושכות מספר רב של סטודנטים מחו"ל, בייחוד מסין, ותעשיית ביטוחי הבריאות, במיוחד עבור אוכלוסיית הבייבי-בומרס המזדקנת. אך תעשיית המלחמות אינה מייצרת שום יתרונות כלכליים לטווח ארוך וביטוח בריאות קיים בעיקר כדי לטפל באנשים חולים, לא לייצר שום דבר חדש.
אף אחד מאלה לא מספק תשתית שעשויה להוביל לשיקום השגשוג והצמיחה ל-300 מיליון אנשים. בנוסף לכל זה, כיוון שהממשלה באופן בלתי נמנע רואה קודם כל את צרכיה שלה, נטל המס הכולל ממשיך לעלות לנקודה שבה העובד הממוצע משלם כיום קרוב ל-50% מהכנסתו למס מכל הסוגים, כולל מס הכנסה פדרלי ומקומי, מס נכסים, מס מעסיקים, מיסים עקיפים, אגרות ממשלה וכו'. בנוסף לכך עלות השירותים הציבוריים ממשיך לעלות באופן יציב ומאיים לנסוק אם חקיקת ה"מסחר בפחמן" (cap-and-trade) תעבור.
לממשל אובמה אין תוכניות להתמודד עם משהו מזה. הם תכננו תקציב ל-15 שנה שמראה כיצד הגירעון בתקציב יירד והכנסות ממיסים יעלו, אבל זה הכל שקרים. אין להם שום מפת דרכים שמראה איך נגיע לשם ולא תוכניות ללכת בעקבות מפת הדרכים הזו אם היא מציגה מטרה ראליסטית. ועדיין הצבא האמריקני מנסה לכבוש את אסיה. זהו פשוט טרוף.
וזהו טרוף משום שההחלטות הגורליות אינן נעשות על ידי ארה"ב, ע"י הקונגרס, או על ידי ממשל אובמה. ארה"ב במשך חצי מאה כבר רוקדת לפי הצלילים של האליטה הפיננסית הבינלאומית, ועובדה זו לא השתנתה עם הבחירות של 2008. אנשי הפיננסים הכניסו את אזרחי ארה"ב לחובות של 57 טריליון דולר, לפי הדו"חות האחרונים המתייחסים לרמות החוב הפדרלי, המקומי, העסקי והפרטי. הריבית לבדה על חוב זה היא למעלה מ-3 טריליון דולר מתמ"ג של 14 טריליון דולר. כישלון של המנהיגות הפוליטית שלנו להתמודד עם הטרגדיה הזו בשלושת העשורים האחרונים היא לא פחות מבגידה.
אך עם זאת, בנקודה מסוימת התקבלה החלטה שארה"ב ואוכלוסייתה תושלך לפח האשפה של ההיסטוריה, עוצמתה הכלכלית של הואמה תדרדר לשבריר ממה שהייתה פעם, אבל מכונת המלחמה הצבאית שלה תנוצל להשתלטות האליטה הפיננסית על העולם עד אשר תוחלף על ידי מדינה אחרת. כל הסממנים מראים שהמדינה הבאה האמורה לשמש ככוח שיטור בינלאומי עבור הפיננסיירים היא סין.
ובכן יש לכם את זה. אלו הם, לעניות דעתי, העבר, ההווה והעתיד של המדינה הזו על קצה המזלג. הרבה רוע השתולל בעולם במאה האחרונה ואין שום דבר שניתן לעשות לגבי זה.
חוץ מ… וזה מה שכל אחד אשר נחשף למופע האימים הזה צריך להחליט. מה אתה מתכוון לעשות לגבי זה?
תוך כדי הרהור על שאלה זו, יהיה זה חכם להכיר בכך שהשליטה של האליטה הפיננסית התממשה ברובה דרך השליטה שלהם במערכות המוניטריות הבינלאומיות המבוססות על הלוואות בנקאיות וחובות ממשלתיים. ולכן רק דרך המערכת המוניטרית השינוי יוכל להתבצע.
הפרוגרסיבים טועים במחשבתם שעל הממשלה להיכנס עמוק יותר לחובות כדי לייצר יותר מקומות עבודה. מדיניות זו תיצור רק חור גדול יותר בחוב הלאומי שהדורות הבאים יצטרכו למצוא דרך להיחלץ ממנו.
המפתח אם כן, הוא רפורמה מוניטרית, בין אם ברמה המקומית או הלאומית. אנשים איבדו את יכולתם להתפרנס בכבוד. אבל שינוי יוכל להתגשם באמצעות שליטה ריבונית של האזרחים והמדינות על אמצעי החליפין הכספיים.
השליטה על אלמנט זה נגנבה מאיתנו. וזה הזמן להחזירה אלינו. דרך אחת יכולה להיות תשלום מהממשלה לכל מבוגר בסכום של 1,000 דולר לחודש עד לסיום המשבר. כסף זה יוכל להיות מוקצה לצריכה של מוצרים ושירותים המיוצרים בתוך ארה"ב וישמש כבסיס הוני ליצירת סדרה של בנקי פיתוח קהילתיים. קראתי לתוכנית זו "תוכנית קוק".
התוכנית יכולה להיות ממומנת על ידי תשלומים ישירים מקרן להקלה של משרד האוצר ללא מיסים חדשים או הלוואות ממשלתיות. התשלומים יאוזנו בצד ההתחייבויות על ידי גידול בתמ"ג או ינוצלו על ידי אנשים פרטיים להחזרי חובות. תהיה זה הוצאה ישירה של הממשלה כפי שנעשה עם "ירוקי הגב" לפני ואחרי מלחמת האזרחים ללא אינפלציה משמעותית.
שיטה אחרת, שמשתמשים בה יותר ויותר ברחבי ארה"ב כיום, היא סליקת אשראי מקומית ואזורית והשימוש במטבעות מקומיים או "תווי קניה". שימוש במטבעות כאלה יוכל להשתפר על ידי חקיקה ברמת השלטון המקומי וברמת השלטון הפדראלי, ולאפשר את השימוש במטבעות כאלה לצרכי תשלום מיסים ואגרות ממשל כמו גם לתשלום משכנתאות וצורות אחרות של חובות בנק. שוק סליקת האשראי יכול להיות מאורגן כתאגיד פרטי שלא למטרות רווח, בדומה לאיגודי האשראי.
אלה יהוו צעדי חירום מיידים. בטווח הארוך, soverign שליטה בכסף ואשראי חייבת לחזור ליידי הציבור commons ולקבל יחס של שרותים ציבוריים. זה לא אומר לתת לממשל שליטה בלעדית כדי להחליף את שליטת הבנקים הבלעדית.
כפי שהוצהר מוקדם יותר, זה ייעשה בשותפות בין הממשל ובין סוחרי החליפין הפרטיים. nor שזה אומר שהממשלה תשתלט על מערכת העסקים, התעשייה או הבנקאות, למרות שהכל צריך להיות מבוקר למען טובת הכלל ולעבור מיסוי הוגן.
התוכנית תוביל לשיטה מוניטרית חדשה שבה הכסף והאשראי יהיו זמינים ע"י, כפי, מתי והיכן שידרשו, במטרה לfacilitate מסחר בין ובאמצעות תהליכים לגיטימיים של סחורה ושרותים.
בדרך הזו המסחר יבוא לשרת את החרות האנושית, לא diminsih אותה כפי שנעשה בשותפות הפגומה/הבלתי מתפקדת בין חובות ממשל ענקיים של מילארדי דולרים לבין ממנים ענקיים עם כל העולם בידם/ בוו שלהם.
שינוי שכזה יהווה מהפכה פופוליסטית אמיתית.
נכתב ע"י ריצ'רד ס. קוק 2009.
ריצ'רד ס. קוק הוא מנתח פדרלי לשעבר הכותב בענייני מנהל ציבורי.
הוא יועץ למוסד המונטרי האמריקאי ביוזמה לרפורמה מונטרית שתוצג בקרוב לקונגרס.
הספר האחרון שלו הוא 'אנחנו מחזיקים את האמיתות האלו: התקווה של הרפורמה המוניטרית.'
מקור למידע נוסף:
האתר הרשמי של ריצ'ארד קוק
המאמר המקורי בבלוג של ריצ'ארד קוק
המאמר: "המצב הכלכלי – בלי תירוצים, רק עובדות" תורגם על-ידי מתנדבי ויקי אמת אחרת.
רוצים לעזור לתרגם מאמרים ולהשפיע? צרו איתנו קשר עכשיו.
שלום לצוות ויקי,
אולי פיספסתי אבל לא ראיתי שכתוב מה מקור הכתבה. האם זהו תרגום מתוך הספר האחרון של קוק?
בנוסף, הקישור למידע הנוסף בסוף הכתבה לא מוביל לאתר הרשמי שלו.
כתבה מעניינת מאוד וחשובה ביותר, כמובן, אבל חשוב לדעת את המקורות. תודה.
הי אמת פועמת,
הכתבה היא תרגום של מאמר שפורסם בבלוג של ריצ'ארד קוק.
הקישור בסוף אכן לא היה תקין והוא כעת עובד.
בנוסף הוספתי קישור למאמר המקורי באתר שלו.
תודה על התיקונים…
בברכה,
תודה לך.
הנה סרטון מוצלח מאוד על התמונה הגדולה
Crash Course on New World Order
חלק 1
http://www.youtube.com/watch?v=MRfDOiRgYrY
חלק 2
http://www.youtube.com/watch?v=ykvWOo3ZYs8
אנו מלאים במאמרים על הנושאים הכלכליים. קשה לעקוב ולהבין. אבל אפשר להקים פורום עממי שיורכב מכלכלנים שאכפת להם והם מבינים בכלכלה עולמית/מקומית. הפורום יפרט את הכללים והמהלכים הנדרשים כדי להשאיר את הכלכלה בידי האזרח (זאת תהיה מעין תוכנית כלכלית ). את הכללים אפשר לפרסם באתרים מתאימים.
במידה ותתקבלנה בשלטון החלטות איסטרטגיות או מקומיות חריגות עם השפעה על מעמד הכלכלה/אזרח , הפורום מיד יגיב ויתייחס למשמעויות והתוצאות האפשריות.
קודם כל אין כמעט אנשים כאלה.
הכלכלנים מקבלים משכורת מגופים שעובדים בשיטה הכלכלית הנוכחית ולכן אין להם ידע או אינטרס לדבר על שיטות אחרות.
שהייתי בתיכון היתה מגמה של כלכלה וסוציולוגיה ז"א זה מדעי החברה ולא מדעים מדויקים.
אז כמו שאנשים מבינים בצורה אינטואיטיבית בשאלות פסיכולוגיות וסוציולוגיות(במיוחד שלא מדובר בהם ישירות)
כך הם אמורים להבין גם בכלכלה.
אם יש לך שאלות ספציפיות תשאל כאן או בפורום.
מתוך קריאת המאמר אפשר לראות שיש תהליכים לא רצויים בכלכלה מתרחשים בעקביות על פני תקופה ארוכה. מסיבות שונות התהליכים לא מורגשים (מרוב עצים לא רואים את היער או שהנזק היומי של התהליכים קטן ולא מורגש).
אבל בשלב מסויים המציאות טופחת על פנינו ומיד יש צורך בשינויים.
לכן כדי למנוע/להקטין תהליכים לא רצויים כמו שתוארו במאמר יש צורך במעקב/פיקוח של גורמים ניטראליים מטעם "העם" כדי להבטיח את הזכויות של האזרח הפשוט שמתפרנס ממשכורת רגילה ואין לו זמן ללמוד כלכלה ולהבין השלכות/משמעויות של כל פעילות כלכלית שמתרחשת מדי יום.