ניב דור-כהן בהרצאה המצולמת מכנס חירום 2012

קצת מוזר לי לכתוב על עצמי בגוף שלישי, אבל הכותרת היתה צריכה להיות ברורה…
אז הנה זה כאן, למי שפספס ולמי שרוצה להיזכר.
צוות פרדוקס לוסט החלו לערוך את ההרצאות המצויינות שהיו בכנס חירום 2012
והעלו את ההרצאה שלי לרשת.

אז תהנו, שתפו והגיבו.

תמלול ההרצאה:

שלום לכולם.
אני מאוד מתרגש ונרגש להיות כאן היום.
ראשית עליי להתנצל שאני עומד להשתמש בדפים כתובים בהרצאה. אני לא מרגיש עדיין מוכן להרצות בלי טקסט כתוב. אולי בכנס תקווה 2013 זה יקרה…
שקופית: "ההתחלה…"
באוקטובר 2008, אחרי חודשיים תמימים של לילות שימורים שבהם צללתי
לתוך מידע שמעולם לא ידעתי על קיומו, שנאמר מפי אנשים שמעולם לא ידעתי על קיומם,
חודשיים של ספיגת נתונים שהשאירו אותי פעור פה, מוכה בתדהמה.
ובעיקר חודשיים של מערבולת רגשות כמו כעס וייאוש, אבל גם של תקווה והבנה.
אחרי חודשיים ניצתה בי שלהבת שהביאה להקמתו של פרויקט אמת אחרת, שלימים יהפוך לאתר החדשות האלטרנטיבי הגדול בישראל.
שקופית: "פרויקט אמת אחרת"
בתחילת הדרך, פרויקט אמת אחרת היה בלוג די פשוט.
בחודשים הראשונים מספר המבקרים עמד על ממוצע של 50 או 60 כניסות ליום.
היום, 3 שנים לאחר מכן, מספר המבקרים היומיים באתר עומד על כ-1000 כניסות ייחודיות ליום עם יותר מ-15 אלף תגובות עד כה, דף פייסבוק ופורום פעילים והרבה הרבה אנשים שעוזרים לקדם את המידע.
במקביל לטרנספורמציה שעבר הפרויקט, עם כמות האנשים שהצטרפו ותמכו בו כמתנדבים, הופעותיי בטלוויזיה וברדיו וההשפעה העצומה שהיתה לו לדעתי על השיח הישראלי בנושאים שעד כה היו חבויים או מוסתרים,
עברתי אני באופן אישי טרנספורמציה משלי.
זה אני לפני שנחשפתי למידע באוקטובר 2008
שקופית: "ניב מחייך"
וזה אני אחרי שצללתי לתוך החומר
שקופית: "ניב המום"
אני מאמין שחלק מכם ודאי מזדהה עם זה…
לאחר מכן חזרתי לאט לאט בחזרה לעצמי ולאיזון
שקופית: "ניב מחייך"

ההרצאה היום לא תעסוק בפרויקט אמת אחרת, ולא אדבר איתכם היום על גילויים חדשים בקונספירציית פיגועי התאומים או בגילויים חדשים על הקשר בין חיסונים לאוטיזם.
היום אני רוצה לדבר על טרנספורמציה פנימית ומדוע לדעתי לא יתכן שום שינוי ארוך טווח, או מהפכה, או חברה צודקת – מבלי שלפני כן יתחולל שינוי פנימי משמעותי בתוכנו.

בשנת 1999, בהיותי בן 24, עברתי חוויה ששינתה את עולמי ואת חיי.
הייתי אז במערכת יחסים, וכמו כל מערכת יחסים טובה, היא היוותה מראה מושלמת למה שמתחולל בתוכי.
לא אכנס לפרטים יותר מדי, אבל המאבק שהתחולל בתוכי הגיע לנקודה כזו שבשלב מסויים חשבתי שאני עומד לאשפז את עצמי בבית משוגעים.
בפעם הראשונה חוויתי את המאבק הפנימי במחשבות הרסניות ושליליות בצורה כה עוצמתית עד כי הוא כמעט הכריע אותי.
באותו הזמן הדהד בי קול צלול שהפציר בי "תפסיק להביט לצדדים, האמת נמצאת בך…"
חשבתי שאני משתגע. לא הבנתי מדוע יש בי בליל של קולות שונים, למי עליי להקשיב?
חשבתי שאני היחיד בעולם ששומע קולות. אני ואלו שמאושפזים באברבנל כמובן.

החיפוש אחר הקולות ומקורם הביא אותי לבסוף אל היוגה. תרגול רוחני שמטרתו השקטת הקולות הללו ויצירת איזון פנימי.
מישהו אמר פעם שכולנו סכיזופרנים ברמה כזו או אחרת, וזה נכון לחלוטין.
רק לאחר שצללתי לתוך הטכנולוגיה של היוגה (מונח שהמורה שלי אוהב להשתמש בו) הבנתי שמצב תודעתי של "בלאגן", "חוסר שקט", "המולה שלילית" וכ"ו הוא נחלת מרבית האנשים בעולם, ויוצאי הדופן שאינם כאלו הם מי שבדרך כלשהי הצליחו להתגבר על הכוחות הפנימיים הסוערים הללו או הצליחו לחיות איתם בשלום.

המצב התודעתי "הרגיל" שרוב האנשים נמצאים בו הוא של מעורבות טוטלית ובלתי מופרדת בין הדרמה של החיים – מערכות היחסים, חשבון הבנק, הדאגות המשכנתא וגם המשיכה, התשוקות וכ"ו – כל מה שקורה למעשה מחוצה לנו ושאיתו אנו מעורבים לחלוטין – לבינינו, מי שחווה את החוויה.
המצב התודעתי הזה:
שקופית: "האיש הדואג"
שמתחלף מפעם לפעם עם המצב התודעתי הזה:
שקופית: "הומר"
זה הגיוני לכם?
שקופית: "טרנספורמציה"
כשאתם צופים בסרט למשל, או קוראים בספר טוב…
אני זוכר פעם סיטואציה… אני אוהב ספרי מדע בדיוני מאוד, ואחד הספרים הטובים בכל הזמנים לדעתי הוא "שר הטבעות" של טולקין.
אז בפעם הראשונה שקראתי בספר, הייתי כל-כך מעורב בהתרחשות הדמיונית שברגע מסויים שבו "גאנדאלף" הקוסם הלבן והטוב נפל לתהום ולמעשה מת, פשוט צעקתי.
הייתי מעורב לחלוטין בספר ושכחתי את "עצמי" קורא בספר.
זו היכולת המדהימה של המיינד שלנו – להיות מעורב לחלוטין בסיטואציה. להידבק אליה ניתן לומר.
וזה בדיוק מה שקורה לנו בכל רגע ורגע.
אנחנו כל-כך מעורבים "בדרמה" הקטנונית שמתרחשת "על המסך" שאנחנו שוכחים שזה רק מסך.
רק נסיעה.
שקופית: "just a ride"
Just a ride
שקופית: "סרט ביל היקס"
ביל היקס הגאון…
שקופית: "טרנספורמציה"

בעקבות השינוי שמתחולל בתוכי אני חווה היום שני סוגים של מצבים ברורים.
המצב "הרגיל" שבו אני מעורב מאוד בדרמה עד שאני שוכח שזו רק "דרמה".
והמצב, נקרא לו "הער", שבו יש נוכחות שקטה, שהיא אני, שמתבונן על הדרמה, לא מעורב בה.
ברגע שנוצרת ה"פאוזה" הזו, הפסקה רגעית שבה לפתע אנחנו מגלים שזו רק דרמה ושיש משהו מעבר לה, עולה בתוכנו משהו יציב ושקט, עוצמתי ורגוע שמאפשר לנו להסתכל בבהירות על מה שקורה.
ברור לי שהדברים הללו כבר נאמרו בעבר ושאני אולי לא מחדש דבר.
"אין חדש תחת השמש"…
אבל כבר מזמן הבנתי שקלישאות הן קלישאות כי יש בהן אמת, אחרת הן לא היו קלישאות…
אז כשאתה יותר "ער", אתה בוחר בחירות יותר "נכונות" ומצליח לנווט את החיים, על הסערות שבהם, פחות או יותר בצורה שלווה. וכשאתה יותר "ישן" אתה נסחף עם מה שקורה, אתה בעצם עוזב את הגה הספינה ומשהו אחר משתלט עליה.
מרד, למעשה.
כשהתשוקות שלנו, הפחדים שלנו, התבניות שלנו משתלטים על הספינה ומתחילים לנווט אותה בצורה משוגעת, זה המצב שבו אנחנו הכי פגיעים להשפעות חיצוניות.
הפוליטיקאים יודעים את זה היטב. הלוביסטים יודעים את זה היטב וכמובן חברות הפרסום יודעות את זה היטב.
יש מערכת שלמה של פסיכולוגיית המונים שנשענת לחלוטין על העובדה שההמונים ישנים ושיש מרד על הספינה.
והמערכת מנסה להשאיר את המצב הזה על כנו, כי הם יודעים שברגע שאנשים יתעוררו, הם יעשו בחירות שלא מבוססות על תשוקה, פחד או כעס, הם יעשו בחירות מתוך מצב של ראייה מפוקחת של המציאות ושל התפקיד שלנו בתוך המציאות הזו.
ואז כל-כך הרבה דברים שנראים הגיוניים היום יראו מטורפים לחלוטין, כמו שהם באמת.

בשנות ה-70 חברות המשקאות המוגזים בארה"ב החלו לדאוג.
מכירות המשקאות שלהם החלו להתאזן, כבר לא היה ביקוש ולא הייתה עליה במכירות.
הם חששו שאנשים יחזרו לשתות מי ברז כי הם יבינו שמשקה ממותק ותוסס אולי לא כל-כך בריא עבורם.
ואז מישהו בחברה העלה את הרעיון למכור מים לשתיה בבקבוקים.
שקופית: "מים מינרלים"
כולם הסתכלו עליו כעל משוגע.
מים, הדבר הכי בסיסי והכי זול בבקבוק?!
ועוד לשלם על זה 2000 מונים יותר ממי ברז?!
כדי להכניס את הטירוף הזה לתודעה של ההמונים ולהפוך אותו להגיוני, חברות המים היו צריכות ליצור ביקוש מלאכותי. ביקוש מלאכותי זה מצב שבו משכנעים וגורמים לאנשים לקנות משהו שהם לא צריכים. כדי לעשות את זה הם היו צריכים לעשות דבר פשוט אחד: לערער את הביטחון של האנשים ולגרום להם להאמין שמי ברז לא טובים עבורם, ושהם חייבים לקנות מים בבקבוק כדי לשמור על בריאותם.
הם השתמשו בטקטיקת ה-"בעיה – תגובה – פתרון" שמנוצלת בצורה יעילה על ידי הממשלים וחברות הפרסום, כמעט בכל אספקט בחיים.
היום, דבר שנראה מטורף לחלוטין בשנות ה-70 הפך לתעשייה שמגלגלת מאות מיליארדי דולרים בשנה.
ולא חסרות דוגמאות רבות נוספות ליצירת ביקוש מלאכותי או שימוש בטקטיקת "בעיה-תגובה-פתרון".
שקופית: "טרנספורמציה"

הרבה מאוד מכם כועסים, ובצדק, על האנשים שמאחורי הקמפיינים הפסיכולוגיים, הפוליטיקאים המושחתים וכמובן על מי שמנווט את כל זה בשביל בצע כסף, כוח או רווח אישי.
כשהקמתי את הפרויקט כל כך כעסתי על האנשים שמנהלים את העולם ומה הם עושים לעולם, לצמחים, לחיות ולנו.
הכעס הזה היה חשוב, הוא הניע אותי לפעולה. הוא היה הדלק שגרם לי לכתוב את המאמרים, לתרגם את הסרטים ולהנגיש את המידע.
הוא היה הדלק שהביא אותי לתוכניות הרדיו והטלוויזיה.
והוא הדלק שמניע או הניע רבים לבוא לכאן או לעשות את כל הדברים שאתם עושים כדי לשנות את המצב הזה.
נוח לנו להצביע על גורמים חיצוניים לנו כעל אשמים.
שקופית: "כולם אשמים…"
זה מסיר מעלינו את הצורך או החובה להשתנות, ובעיקר את האחריות לעשות זאת.
אך האם הממשלות, התאגידים, האחוות הסודיות או הפוליטיקאים הם האשמים היחידים?
שקופית: "טרנספורמציה"

היום אני מבין שהאשמים הם הבערות, התשוקות הבלתי מרוסנות לכוח והשפעה, היהירות, הקנאה והאגו כאשר הוא הופך ממשרת לאדון.
ומבחינתי כל מי שמפיץ דרך פעולותיו את אחד מהגורמים הללו הוא אשם.
עכשיו, בואו נהיה כנים עם עצמנו.
האם אנחנו חפים מכל אשמה?
האם האויבים הללו אינם קיימים בתוכנו?
האם אין בנו תשוקה לכוח והשפעה אשר לפעמים קובעת את צורת התנהגותנו בחברה?
האם אין בנו קנאה וכעס?
אין ספק שמי שנמצא בעמדת כוח והשפעה יש לו יכולת גדולה יותר להפיץ גורמים שליליים כאלו לחברה.
זו הסיבה שבכתבי הדת העתיקים של הודו – הוודות – היו הנחיות ברורות למלכים כיצד לנהוג והם היו נדרשים לעבור הכשרה גם בעניני מוסר ויוגה מתוך הבנה שמלך שכבש את יצריו ואויביו הפנימיים, או לפחות מנסה לעשות זאת, יהיה מלך סובלני יותר.
ומלך שתשוקותיו מושלות בו יהיה מלך רע לעמו.
והמלכים של ימינו נשלטים על-ידי התשוקות שלהם, שלא יהיה לכם ספק בכך.
מספיק לראות את ברלוסקוני ולתפוס את הראש בתדהמה.
שקופית: "ברלוסקוני"

אנחנו נמצאים בכנס חירום.
שקופית: "כנס חירום"
בכל העולם מתעוררים אנשים ומתחילים לנער מעליהם את אבק הציות העיוור למידע הישן והנגוע באינטרסים.
אך כל עוד אנשים לא יהיו מודעים לכוחות הפנימיים המושלים בהם, הם תמיד ישארו עיוורים וצייתנים.
גם אם מחר תתחלף ממשלה וגם אם תהיה מהפכה,
כמו שההיסטוריה לימדה אותנו, מהפכות הביאו לבסוף לעוד דיקטטורות, לעוד שליטים עריצים ובעיקר לעוד ציות עיוור של העם, הפעם לצד השני של המתרס.
זו הסיבה שאני מאמין שעד שלא יהיה שינוי פנימי, לעולם לא יהיה שינוי חיצוני בר קיימא.
כולנו רוצים גן עדן ומציאות שבה יש מים נקיים לכולם, מזון נקי מכימיקלים, אוויר נקי לנשימה.
שקופית: "גן עדן"
ואין ספק שהמטרות הללו חשובות, וכל הכבוד למי שמנסה להביא את מודעות האנשים למצב הזה.
אבל מה שחשוב גם הוא כל העת לחקור את המניעים הפנימיים שלנו, כל העת לנסות לשפר את עצמנו – מתוך הבנה שכך נשנה את החברה.

כולנו אוהבים למשל לשנוא את תוכניות הריאליטי הרדודות, אבל למעשה התוכניות הללו מראות לנו את פרצופה האמיתי של החברה שאנו חיים בה.
שקופית: "תוכניות ריאליטי"
וגם המיליונים שצופים בהם, מצקצקים בלשונם בגועל, אבל מגניבים מבטים בשקיקה, אשמים לא פחות מיוצרי התוכניות, כי הם הדלק שמניע את התעשייה.
אבל אם מחר יחוקקו חוק בכנסת שיחייב אנשים לנתק את הטלוויזיה ברגע שמופיעה תוכנית ריאליטי, אני אתנגד לחוק.
למרות שלכאורה זה יפסיק את ההשפעה ההרסנית שלהן, השינוי יהיה חיצוני בלבד.
וצעד שנכפה על מישהו תמיד מוביל לתוצאות רעות, גם אם הצעד הזה הוא "מוסרי".
שקופית: "טרנספורמציה"
לכן, חובת מחפש אמת אמיתי לדעתי היא לפקפק לא רק במידע שהוא מקבל מהתקשורת שאנחנו אוהבים כל-כך לשנוא (ולעתים לא בצדק), אלא גם מהמידע של תבניות המחשבה שלו.

במרוצת שלוש השנים הללו צפיתי ביותר מדי ריבים, התנצחויות וכעסים בתוך קהילת "מחפשי האמת".
הייתי שותף להם לא פעם, ובכל פעם היה בי קול קטן שהתבייש.
איך נוכל לקוות להביא שינוי אם בתוך עצמנו אין אהבה?
המהפכה שאנו רוצים וצריכים חייבת להיות ראשית כל מהפכה פנימית.
בסופו של דבר אין שיטת ממשל אידיאלית.
לכל שיטת ממשל יש יתרונות וחסרונות.
לעולם לא נגיע לשיטת ממשל מושלמת כל עוד לא נהיה אנחנו מושלמים.
וכך, נמשיך להתרוצץ במעגלים, נמשיך לחפש את "השיטה המושלמת" מבלי להבין שכל עוד לא פתרנו בתוך עצמנו את הדילמות, הפחדים, חוסר הבטחון – הם תמיד יושלכו על כל חברה שנבחר ליצור, ותמיד יגולמו בכל מנהיג שנציג בראש השיטה.
הדרך היחידה ליצירת חברה צודקת לדעתי, היא לנסות להיות צדיקים בעצמנו.

אני לא תמים. ואני גם רחוק מהאידיאל שאני מציג כאן.
אבל השינוי שעברתי במרוצת השנים הללו היה שינוי חיובי.
אני יכול להעיד בלב שלם שאני פחות מוטרד היום מה-"דרמה".
אני יכול להעיד בלב שלם ובכנות שאני יותר יציב במחשבתי,
יותר "נוכח", יותר "כאן ועכשיו".
וזו לדעתי "ההתנגדות" היעילה ביותר מול הכוחות שרוצים למשוך אותנו לתוך "הדרמה".
אין ספק שיש מקום להבעת דעה מול הכוחות השליליים, מול רמיסת הזכויות – אני גם חושב שיש מקום למאבק ישיר דרך פעולות מחאה לא אלימות.
אבל כפי שהוכיח ניוטון, כשאתם דוחפים את הקיר, הוא דוחף אתכם בחזרה בעוצמה שווה.
שקופית: "הקיר לא שם…"
מה יקרה אם במקום לדחוף את הקיר בכל הכוח, פשוט ניזכר שהוא בכלל לא שם?
שקופית: "מטריקס…"

עכשיו ודאי חלק מכם ישאלו:
האם הכוונה היא שנהיה פאסיביים? שלא נעשה דבר בזמן שהורגים בנו, הורסים את העולם בשביל בצע כסף.
ברור שלא זו הכוונה.
אבל ניתן להאבק גם בדרך אחרת, לא רק בדרך של ניסיון לשנות את העולם שסביבך אלא גם דרך ניסיון לשנות את עצמך מתוך הבנה שזה לכשעצמו ישנה את העולם.
יש בתוכנו כוחות אדירים שעוד לא גילינו.
כוחות שיש להם את היכולת להשפיע פיזית על העולם שסביבנו.
שקופית: "מגדל קלפים…"
ייתכן מאוד שה- סו קולד – מנהיגים מפחדים שהכוחות הללו יתעוררו כי אז כל האשליה שהם בנו תתמוטט סביבם כמו מגדל קלפים.
ייתכן מאוד שזה כבר מתרחש אל מול עינינו.
תודה לכם.