מכירים את הסיפורים האלה על אנשים שככה פתאום באמצע החיים חוטפים התקף לב ובעקבותיו עושים את המהפך הכי גדול בחיים שלהם?
אני אישית מכיר כמה סיפורים כאלה מקרוב. חברים שהיו קליברים בצבא, ביג-שאטים בהייטק, שיום בהיר אחד חטפו את הכאפה של החיים שלהם, נפגשו פנים אל פנים עם מלאך המוות, נבהלו ברמות כל כך קשות עד כי הסכימו לשנות את אורח חייהם מקצה אל קצה.
יש, יש הרבה סיפורים כאלה. לא רק בקולנוע. אני בטוח שגם אתם מכירים כמה. איך לא תכירו? כל שנה מתרחשות בישראל 10,000 התקפות לב חמורות. חלק מקבלים הזדמנות שניה. חלק לא.
ומה בנוגע למחלת הסרטן?
בום! ככה, אאוט אוף דה בלו, סרטן הערמונית, סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן העצמות.. ואם כבר סרטן, איך אפשר שלא להזכיר גם את חבריו הטובים – שבץ, סוכרת, אוסטאופורוזיס, לחץ דם גבוה, השמנת יתר, מחלות כליות, אסטמה, אלרגיות, עייפות כרונית, דיכאון… באמת באמת שלא חסר.
ידיעות קשורות
המדהים הוא, שאת המהפך הזה באורח החיים שאני מדבר עליו, נדיר מאוד למצוא בקרב האוכלוסיה הבריאה, או לפחות אלה שחושבים שהם בריאים, או במילים אחרות – אלה שעדיין לא קיבלו את הכאפה המעוררת שלהם!
זה כמעט חוק טבע – בני אדם לא אוהבים להשתנות כשטוב להם. מרבית בני האדם יבקשו את השינוי רק כשרע להם!
משפט קשה, אני יודע.
אבל זו האמת.
אנשים שטוב להם בחיים ובכל זאת מבקשים את השינוי, הם בדרך כלל אנשים בעלי מודעות גבוהה, לעצמם, לסביבה שלהם ובעיקר להשלכות של הפעולות שלהם.
יש, יש גם כאלה. אבל עליהם אנחנו שומעים פחות. אין מה לעשות, הסיפורים שלהם פחות "אקזוטים". הם לא ניצחו איזה סרטן קשה, הם לא נפצעו באיזו מלחמה, הם לא נקלעו לחובות כלכליים, או הסתכסכו עם העולם התחתון… הם פשוט עשו את השינוי שלהם "בקלות מדי" והמשיכו הלאה. אנשים כאלה – אנחנו לא פוגשים בתוכניות הטלוויזיה. הם "משעממים".
את סיפורי הגבורה האקזוטיים, הקשים, המטלטלים, ההזויים, אנחנו אוהבים הרבה יותר לשמוע ולזכור. בטלוויזיה מכירים היטב את הנוסחה הזו. כל תוכניות הריאליטי בנויות כך. סיפורי סינדרלה תמיד יצליחו לרגש אותנו יותר!
התלבטתי הרבה אם לכתוב את הטור הזה. אם לספר לכם על המהפך שהחלטתי לעשות בחיי.
התלבטתי, כי גם הסיפור שלי הוא לא כזה אקזוטי. כולה חטפתי איזו כאפה'לה קטנה, ממש לא משהו שהיה הופך אותי לאייטם "ראוי" בטלוויזיה.
אם למישהו פה המילה "שעלת" אומרת משהו, אז זה מה שחטפתי. מחלת ילדים. אבל גם מבוגרים יכולים להידבק, זאת אומרת רק אם יש להם את הכישרון המיוחד לזה כמוני!
מחלה איומה ואני לא הולך לספר לכם עליה ועל הסיבוכים שלה. מי שרוצה שיפתח ויקפדיה. בחיים שלי לא הייתי ככה חולה. קחו את השפעת הכי קשה שהייתה לכם ותכפילו אותה בחודשיים וחצי.
האמינו לי, חודשיים וחצי במיטה עושים את שלהם. בזמן הזה, בין שיעול לשיעול, קראתי המון, האזנתי להרצאות, צפיתי בסרטים, המודעות גברה, הזרע ניטמן. עכשיו רק היה צריך איזה טריגר קטן, משהו שילחץ סופית על כפתור האקשן!
את הטריגר הזה, קיבלתי בבוקר יום שישי לפני שבוע. ענת לא הייתה בבית. התלבשתי חם והקפצתי את הילדים לבית הספר ולגן. חלושס לגמרי, משתעל ומסוחרר קלות, מרגיש כאילו המוח שלי דחוס בתוך צנצנת אטומה. לא כיף בכלל! הגננת אמרה לי שאני נראה חיוור. לא התעכבתי ומיד נסעתי חזרה הביתה. שמיכת הפוך זה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו. פתאום אני מוצא את עצמי מתעורר משינה עמוקה מאוד, במרכז הסלון, על הרצפה הקפואה, שוכב על הגב, הידיים פרושות לצדדים. אין לי מושג איך הגעתי לשם, אין לי מושג גם כמה זמן שכבתי שם מחוסר הכרה. אני רק יודע שכשהתעוררתי, הגב שלי היה קפוא והייתי בכזאת בהלה. (אם מישהו קרא פה את "כושי בלאנטיס", זה ללא ספק היה ביקור נוסף שלי במערת האובדון. ניסים אסתר ושאול מוסרים לכולכם ד"ש!)
קשה להסביר את התחושה. ואני גם לא אנסה. יש דברים שאני שומר לעצמי. אני יכול רק לספר לכם שזה היה עבורי הטריגר. הכאפה המצלצלת. התקפת הלב!
התעוררתי. קיבלתי פה הזדמנות שנייה. אני לוקח אותה. בימים אלה ממש אני מתחיל את השינוי. פרסום הטור הזה מבחינתי, הוא אחד מבין הצעדים הראשונים ביישום שלו.
יאללה, חפרתי מספיק. אם הגעתם בקריאה עד לפה – תבורכו. אבל למעשה, כל מה שכתבתי נועד בעצם להכין ולהביא אתכם לווידאו המצורף מטה.
ללא ספק, מבין כל הסרטים שצפיתי, זוהי ההרצאה הכי חשובה ששמעתי בחיים שלי!!!
חברים יקרים ואהובים, הבקשה שלי כאן היא מאוד גדולה, אני יודע. זו הרצאה של שעה ועשר דקות. מלא מלא זמן. אם מישהו בבלוג שלו היה מבקש ממני לצפות בהרצאה של שעה ועשר דקות, הייתי צוחק לו בפרצוף, נפרד ממנו לשלום ומזפזפ לאתר הבא. למי יש היום את הזמן הזה? שעה ועשר דקות!!!
אבל…
אם אספר לכם שזו אולי ההרצאה הכי חזקה, הכי מדהימה, הכי מרתקת, הכי מטלטלת, הכי אקזוטית (אתם עוד לא מבינים כמה אקזוטית!!!) שתשמעו בחיים שלכם – תאמינו לי???
זהו הסרט שהפך לי את החיים ואני מקווה מאוד שהוא גם יהפוך את שלכם. מבלי שתצטרכו להיות גיבורים "אמיתיים" בעתיד, מבלי שתהפכו לעוד סיפור אקזוטי בסטטיסטיקה. תעשו את השינוי ככה, כמו שאתם, כשטוב לכם בחיים, כשאתם בריאים וחזקים ושמחים. אני מאחל לכם להיות הסיפור הכי משעמם בטלוויזיה, הראשונים שעפים מבית האח הגדול, אם יסכימו בהפקה בכלל לראיין אתכם.
אני מבטיח לכם. הסרט הזה יעבור לכם מהר. הוא חזק, הוא מזוקק, בבקשה, בבקשה, אני מתחנן, פנו את הזמן הזה וצפו בסרט החשוב הזה.
אין לי פה שום מניע נסתר. אני לא מקבל כסף מאיש. אני לא מכיר את האיש בסרט. מעולם גם לא שמעתי עליו.
תתכוננו, אתם הולכים לפגוש את אחד האנשים הכי מדהימים על הפלנטה.
שימו לב זה חשוב!!! הסרט אינו מומלץ לצפייה לילדים! אבל מאוד מאוד מומלץ לצפייה להורים שלהם!
וזכרו תמיד, לאורך כל הסרט, את משפטו של הזקן:
"כל זמן שאדם חי הוא יכול להשתנות" – דוד בן-גוריון
הרצאה מטלטלת של גארי יורופסקי על זכויות בעלי-חיים וטבעונות שהתקיימה באוניברסיטת ג'ורג'יה טק בקיץ 2010.
יורופסקי שופע ידע, מנפץ מיתוסים נפוצים, ומעלה נקודות מרתקות אודות בחירותינו האישיות היומיומיות. כאן ועכשיו, בהישג ידינו, למען חברה צודקת יותר, וגוף ונפש בריאים יותר.
כל זאת, עם כריזמה נדירה ולב ענק. זוהי הרצאה חובה עבור כל אדם אשר אכפת לו מבעלי-חיים לא-אנושיים או המעוניין להפוך את העולם למקום טוב יותר.
דף ההרצאה בפייסבוק: http://www.facebook.com/gary.yourofsky
בואו לשאול אותנו שאלות כאן:
http://www.facebook.com/groups/veganism.israel
למידע נוסף בנושא, הכנסו לאתרים הללו:
http://www.veg.co.il
http://www.free.org.il
http://www.animal-tv.org
ואם בא לכם ליצור קשר עם גארי, הכנסו לאתר שלו: האתר של גארי יורופסקי
מקור המאמר: אייל עמית / מוזה הוצאה לאור
והנה עוד סיפור התפכחות:
http://web.archive.org/web/20090422151023/http://www.jobstory.co.il/ShowArt.asp?id=62
פעם שלישית שאני צופה.
אחת ההרצאות הכי טובות שיש בנושא.
לא לשכוח לצפות גם בחלק השאלות ותשובות, מעניין לא פחות.
שלום רב לכותב האורח, ותודה לך על הכתבה. שמי אלעד, ובתור אחד שעשה וממשיך ועושה {כי זה לא רק מסתיים בהחלטה אחת וזהו – אתה יודע} את שינוי אורחות החיים מתוך הבנה וידיעה, ולא מתוך ה-אין ברירה, אליו אנשים אוהבים להגיע- אני מסכים איתך לגמרי! אני תוהה למה זה שאנשים, גם מודעים, עושים עדיין את הבחירות מתוך הנוחות והקלות, ומחכים לרגע שאז כבר לא תהייה ברירה. או שהכי גרוע- הם חושבים שאליהם זה לא יגיע. קיצור, ניתן לכתוב על כך המון- אך עיקר רצוני כאן בתגובה הוא לחזק את ידך, ולאחל לך את הרצון מדי יום ביומו לעשות את הדברים "הנכונים" עבורך. לא לפחד מכך שזה עלול ליצור את הדברים, ואולי אף את האנשים ממך קצת אחרת. לדידי זה הכיף הגדול שבכך. שיהיה כל טוב ושוב הרבה הצלחה. אלעד
וואו. הופתעתי.
כבר הייתי מוכנה לאיזו הרצאה בסגנון דיוויד אייק, ופתאום זה…
האמת, אני לגמרי מבינה כי זה גם היה הנושא שפתח לי את העיניים וגם שהכי הזדהיתי איתו כי עוד מאז שהייתי קטנה תמיד אהבתי בעלי חיים ובכיתי כשעשו להם רע.
תודה על המאמר המקסים היה תענוג לקרא!
חברים יקרים, תודה רבה לכולכם על התגובות החמות והתמיכה.
תודה לניב היקר המארח כאן את הפוסט הזה. כפי שכתב לי בעצמו: "מי יתן ועוד אנשים יתפכחו מהאשליה".
אני יכול רק להוסיף לזה – אמן!
תגובות נוספות (שלי ושל אחרים) לפוסט הזה, אפשר למצוא בבלוג הפרטי.
http://blog.muzza.co.il/?p=1551
שולח לכולכם אהבה רבה
ושוב תודה
אייל עמית
(דני, הסיפור ששמת פה בקישור למעלה עצוב מאוד. האם ידוע לך מה מצבה היום..?)
אין לי מושג, נתקלתי בסיפור הזה לגמרי במקרה.
ניסיתי בזמנו לחפש בגוגל, וגם עכשיו חיפשתי, ולא ממש מצאתי עקבות.