מפעל כימי בדרום הארץ. חבורה של פועלים צעירים מנסים להתארגן ולהקים ועד. הם לא רוצים העלאה בשכר, הם רק רוצים יחס אנושי; שיוכלו לומר "אנחנו" במקום "אני".
אך בעל המפעל סבור אחרת.
הוא מיירט כל ניסיון התאגדות ומנטרל בכוח את הקמת הועד.
בעל המפעל הוא גם חברו הטוב של ראש הממשלה, כך שלמדינה, מתברר, אין בעיה לתמוך בסתימת הפיות הפאשיסטית.
הסרט יצר סערה גדולה שעה שנגנז לשידור עקב קשרי ההון והשלטון המוזכרים בו.
סיפור גבורה של מרד למען זכויות עובדים.
הסרט "שביתה", סרטם של אסף סודרי ואמיר טאוזינר, נעשה עבור הטלוויזיה הישראלית מחלקת התעודה.
הסרט נותן במה לקבוצת עובדים אמיצים שנאבקים על זכויות האדם שלהם.
הוא מראה כיצד ההנהגה הישראלית מפקירה את ההגנה על זכויות האזרחים במדינה שנסחפת לעבר קפיטליזם דורסני ובלתי דמוקרטי.
סרט שחושף בפני הצופה הישראלי את המציאות שמתחת לפני החדשות, סרט שמייצג את הרוב למרות שהוא מתרחש בפריפריה.
לא ראיתי את כל הסרט רק 8 דקות,
אבל המסקנה של הסרט רעה והיא שצריך להתארגן במקום העבודה
(לפי התגובה ביוטיוב).
ברמה הפרקטית היומיומית ובלי לשנות את השיטה מיסודה,
לקרוא חוזה לפני שחותמים עליו ולא להסכים לעבוד
בתנאים גרועים.
מה זה אומר שיש ארגון עובדים?
שכל העובדים ביחד שקולים בכוחם לבוס.
זה מנציח את המסכנות של העובדים.
התארגנויות מצליחות בנויות על כוח פוליטי ולא ארגון עובדים
סתם ככה.
למשל בחברת חשמל,ארגון העובדים המצליח ביותר,הצליח לשמור
על כוחו כי הוא לוחץ על פוליטיקאים שלא יחסלו אותו-אחרת
כבר היו גומרים אותו מזמן או לא לפחות לא היו נותנים לו
להצליח ברמה שהצליח.
שמתי לב שכבר הרבה פעמים שאני כותב תגובה לכתבות בוינט
אם אני שם קישור – שאפשר ללחוץ עליו אז לא מפרסמים ואם
אני כותב משהו אחר או חפשו את כך וכך בגוגל אז כן מפרסמים.