הגיע לעיניי מאמר שכתבה אמא אשר מגולל את חוויות בנה עם הריטלין. הסיפור פוקח עיניים ומעורר השראה. קיבלנו את אישורה של האם לפרסם את המכתב (בעילום שם) והרי הוא לפניכם.
חשוב לי לסייג ולומר שלמרות שהאם אומרת שבנה לוקה בהפרעת קשב וריכוז, למעשה אין כל הוכחה ביולוגית לקיומה של הפרעה זו, להבדיל למשל ממחלות רפואיות כמו סוכרת (לקריאה נוספת).
תהנו מהמאמר ואם אהבתם, אנא עזרו להפיץ אותו. הדרך היחידה להילחם במנגנון המשומן של האבחונים בבתי הספר בכל רחבי הארץ, היא ליצור דעת קהל שלילית על הנושא. חשוב שדעתכם תהיה ידועה!
–
"לפני מספר שבועות התפרסמה כתבה באחד השבועונים החרדים בנושא: "האם בנתניה יש מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?".
בתור אמא לילד ש"הוגדר" כלקוי למידה ברמה גבוהה עם הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות (ממש "בלתי נסבל" על-פי הגדרת מערכת החינוך) נושא הכתבה מאוד עניין אותי, אך לצערי הרב, הזדעזעתי. על מנת שתבינו למה, אנסה לתמצת לכם תקופה המתפרסת על פני 5 השנים האחרונות.
בני הקטן והחמוד בן 6, מוכשר מאוד, יצירתי, חברותי, חייכן – בקיצור, ילד מיוחד הניחן גם בתכונות הייחודיות המאפיינות את ילדי הפרעת הקשב והריכוז (אני קוראת להן "מתנות"). הטפל לא מעניין אותו כלל, יש לו יכולת לעשות אבחנה מהירה ולהתמודד עם העיקר בצורה חדה מאוד, כל זאת בתנאי שהדבר מרתק, אבל ברגע שהעניין משעמם אותו או שהנושא לא מובן לו – הוא ישר "חותך" – מבלי לחשוב מה יהיו ההשלכות.
עד שיום אחד התבקשנו להגיע בדחיפות לשיחה עם המנהל. במהלך השיחה המנהל שיבח את חכמתו ופיקחותו המיוחדת של בני ושבתוך תוכו הוא נשמה טובה ומיוחדת במינה ולאחר מכן פרס בפנינו את כל מעלליו הבלתי נסבלים במהלך החודשים האחרונים (וזה היה הרבה). לסיום השיחה, נתן עצה ידידותית: "כדאי ואפילו מומלץ שבנכם יעבור אבחון כמה שיותר מהר".
התלבטנו מאוד האם לעשות את האבחון או לא, ובסופו של דבר, לאחר לחץ מצד ההנהלה (שוב מכתבים רבים, שיחות טלפון ארוכות ופגישות דחופות) עבר בני אבחון "טובה". חזרנו לרופא המטפל עם תוצאות האבחון ויצאנו מחדרו עם מרשם לריטלין 10 מ"ג.
במשך ארבעת הימים שנטל בני את הריטלין, הוא היה ילד אחר לגמרי. התנהגותו היתה מוזרה ושונה לחלוטין. פתאום התהפך – מילד שובב ואנרגטי הפך לילד סגור, מופנם, אפאתי, רדום, בוכה לעיתים קרובות בלי כל סיבה שהיא ולא רצה לשתף פעולה כלל.
חזרנו שוב לרופא אשר "הרגיע" אותנו ואמר שאין מה לדאוג (?!), אלו תופעות לוואי "נורמליות", אך בכל מקרה נחליף את הריטלין לכדור אחר. הכדור האחר הנקרא "קונצרטה" – בזמנו קראתי לו "כדור הפלא" משום שלא גרם לתופעות לוואי כמו הריטלין, השפעתו היתה ארוכה יותר ועדינה יותר.
כולם היו מרוצים! המלמדים ממש נהנו מבני, הציונים הרקיעו שחקים, הילקוט מסודר, הוא הכין שיעורי בית בזמן, לא היה מפריע כלל במהלך השיעור – בקיצור ילד ממש מקסים!
אחת מתופעות הלוואי הידועות של הכדורים האלה היא דיכוי התאבון. זאת אומרת שכל עוד הילד נתון תחת השפעת הכדור – אין סיכוי שיכניס דבר מאכל לפיו (כולל ממתקים וחטיפים). ובשעות הערב, בדיוק בזמן השכבת הילדים, היינו חווים את תופעת ה"ריבאונד" (תופעת היפריות מוגזמת/עצבנות יתר כאשר הכדור מפסיק להשפיע).
הרעב החל לתקוף אותו – אפשר להבין אחרי 10-12 שעות בלי אוכל. דלת המקרר היתה נפתחת ונסגרת ללא הפסקה, בני היה מקפץ ומרקד על הספות, צועק ומשתולל ומציק לאחיו ואחיותיו.
תופעת לוואי נוספת היא קושי בהירדמות. בשעה 23-24 בלילה היה מצליח להירדם באפיסת כוחות. בבוקר למחרת בני היה מתעורר מאוחר. כל ההשתדלויות מצידי להעירו מוקדם כשלו, הוא פשוט לא הצליח עקב שעות שינה מועטות.
חלפו להן עוד שנתיים, בני היה כבר בן 8, הצליח מאוד בלימודיו ואף קיבל תעודת "מצטיין" מספר פעמים. אך במקביל, לאט לאט חלה ירידה במשקל גופו בעקבות דיכוי התיאבון היומיומי. בגיל 10 שקל 22 ק"ג (עור ועצמות) כאשר בני גילו שוקלים 30 ק"ג בממוצע. תת התזונה אליו הגיע גרם לאנמיה חזקה, המוגלובין נמוך מאוד, תפקוד הכליות היה ירוד ומערכת החיסונית שלו היתה חלשה מאוד.
ובנוסף לכל סבל מטיקים חזקים (עוויתות בלתי רצוניות החוזרות ונשנות כל מספר שניות) כמו: מצמוץ חזק בעיניים, השמעת קולות ווקאליים, תנועות עם הראש, הרמת כתפיים ועוד.
חזרנו שוב לרופא אשר הפנה אותנו מיד לפסיכיאטר ילדים מומחה. לאחר אבחון קליל של 10 דקות קבע הפסיכיאטר שהילד חייב את הכדור (לטענתו, בלעדיו אין סיכוי שיצליח) ושאין מה לדאוג, הטיקים יחלפו כמו שבאו. אך במידה ולא יפסקו המליץ על כדור נוסף בשם ריספרדל – תרופה אנטי פסיכוטית.
המשכנו עם הקונצרטה, שכבר לא כדור "פלא" כמו בעבר, כרגיל ובלי שום תוספות. הטיקים המשיכו והתגברו יותר ויותר. במסגרת התלמוד תורה הכל התהפך – בני נהיה יותר ויותר אגרסיבי, אימפולסיבי מאוד, לא היה מרוכז כלל במהלך השיעור ולא היה ניגש כלל למבחנים כי לא הבין את החומר הנלמד.
לאחר מחשבות ודילמות רבות בעלי ואני הגענו להחלטה להפסיק עם הקונצרטה. אין שום תועלת מהכדור ולמעשה הכדור רק מזיק לילד בריאותית יותר ויותר. בני היה המום מההחלטה וטען, "את יודעת שאני לא יכול בלי הכדור, המלמד יעיף אותי מהכיתה!". אני, שלמה עם החלטתי, הרגעתי אותו שיהיה בסדר – "אתה ילד נבון ופיקח ובע"ה תצליח גם בלי הכדור".
במשך חודשיים שלמים "נלחם" בני עם דחפיו הבלתי נשלטים ואני נלחמת מול המערכת בשבילו – כלביאה המגִנה על גוריה. ציונים לא עניינו אותי כלל, הדבר היחיד שהיה חשוב לי שיהיה בריא, יעלה במשקל ושהטיקים יחלפו לגמרי. עברנו תקופה קשה מאוד, הגוף מצידו "דרש" את הכדור, בני היה מתוסכל ממצבו, דימויו העצמי ירד והוא ביקש ממני לחזור לכדור "המרדים" (כך כינה אותו).
קיבלנו המלצות להחליף מסגרת חינוכית למסגרת קטנה יותר (6-8 ילדים בכיתה) המיועדת לילדים עם לקויות למידה כמו שיש לבני. לא הסכמתי בשום אופן להעביר את הילד. לדעתי דרושה יותר השתדלות מצד מערכת החינוך, כמו למשל: מורה מתקנת גם לכיתות הגבוהות ולא רק לנמוכות, השתלמויות למלמדים שיבינו ויקבלו הדרכה כיצד נוהגים עם ילדים מוכשרים כאלה, כיצד להעלות אותם על דרך המלך ולא חס וחלילה להפכו לעלה נושר נוסף (על-פי סטטיסטיקות – רוב הנושרים הם בעלי הפרעת קשב וריכוז).
המערכת גרמה לנו ההורים וגם לילד להאמין שבלי טיפול תרופתי אין סיכוי כלשהו להצליח.
לקח לי המון זמן לשנות לבני תפיסה זו וב"ה הצלחתי. עדיין קשה זה ברור, אך עם המון חום ואהבה, פרגונים ותמריצים – בני הוכיח שאפשר להצליח גם בלי הכדור!
נכון להיום, בני "נקי" מכל כדור כימי כלשהו כבר מספר חודשים – לא ריטלין ולא קונצרטה, לא אדרל ולא ריספרדל. ב"ה במהלך חצי השנה האחרונה בני עלה במשקל ונראה כמו בני גילו. הוא גבה, בדיקות הדם ב"ה תקינות והטיקים – תודה לאל פסקו!
בני נשאר באותה המסגרת. בשיתוף פעולה מלא מצידנו ומצד המערכת הצלחנו לייצב את התנהגותו האימפולסיבית. כיום הוא יושב ולומד כמו חבריו לכיתה, לא מאחר לשיעורים, מכין שיעורי בית בזמן ודימויו העצמי תקין לחלוטין.
אין ספק שהקושי רב וההתמודדות היומיומית לא קלה כלל, אך אם יודעים לנתב את האיכויות שיש לבעלי הפרעת הקשב והריכוז – ניתן להצליח בכל תחום! הכל תלוי בגישה. ללא הכדור הצליח להגיע לתוצאות מצוינות אך הדבר חייב אותו למאמצים מרובים מצידו.
בשנים האחרונות החלה עלייה גבוהה מאוד במספר הילדים המופנים לאבחונים שונים ואשר נוטלים ריטלין. ולמה כל זה קורה? כי הגננת/המלמד לא מצליחים להשתלט על הגן/כיתה. והתוצאה – לחץ מסיבי על ההורים חסרי האונים, אשר חלקם אף מקבלים התראות על סילוק מהמסגרת אם לא יתנו לילד ריטלין (עצוב, מזעזע, אך אמיתי לחלוטין)
הרי זה אבסורדי לחלוטין! כל ילד רביעי בממוצע צריך אבחון?
וכך מגיעים לשאלה: "האם יש בנתניה מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?".
ונשאלת שאלה אחרת: "האם יש מספיק הדרכות/השתלמויות/קורסים/מפגשים למלמדים/גננות המקנים ידע והכוונה לטיפול בילדים מיוחדים אלה?"
מדוע לתייג את הילד עם כל מיני הפרעות למיניהן? כמו שאסור לומר לילד "אתה שקרן", כך אסור לתייג את הילד בשום תגית שלילית אחרת.
ולסיכום:
1. אם בכל זאת החלטתם לתת טיפול תרופתי, אל תצפו לניסים ונפלאות, הכדור "עוזר" בשנה-שנתיים הראשונות ולאחר מכן מאבד כל אפקט חיובי כלשהו, ובנוסף גורם לנזקים בריאותיים שחלקם בלתי הפיכים.
2. אל תיכנעו ללחץ של מערכת החינוך, תהיו חזקים, תרעיפו על ילדכם המון חום ואהבה – זו התרופה האמיתית! יחס אישי, זמן איכות, חוגים ופעילויות מגוונות.
ילדי הפרעת הקשב והריכוז זכו למתנות ייחודיות. הם בעלי כריזמה, אנרגטיים, תקשורתיים מאוד ושופעי שמחה ואנו כהורים צריכים לשמוח במתנות שבורא עולם זיכה אותנו ולהשתמש בהן בצורה הטובה ביותר – ובדרך זו אין ספק שנצליח לקצור רק פירות מבורכים בע"ה."
תודה, כתבה נפלאה
תודה. מרגש לקרוא.
גם אני התמודדתי עם אבחון של בני כלוקה בADD, היום הוא בכיתה ה'. המורות התלוננו שהוא לא מרוכז, לא מאורגן, לא רוצה להעתיק מהלוח וכו' וכו' טענות רגילות לילדי קשב וריכוז.
מכיוון שידעתי שאין סיכוי שבעולם שאתן לבן שלי ריטלין, לקחתי אותו לאבחון כדי שיוכל לקבל הטבות במערכת. והוא אכן אובחן עם בעיחת קשב וריכוז לא קשה אך המאבחנת המליצה בחום לקחת ריטלין ואף נזפה בי כשאמרתי לה מה אני חושבת על סימום ילדים בסמים.
במקום ריטלין, הילד רוכב רכיבה טיפולית, לומד אומנות לחימה, מקבל הרבה עזרה, חום ופרגון בבית והסברים אינסופיים (בגלל בעיית הקשב). נכון, ההתמודדות לא קלה, אך עדיפה לאין ערוך מסמים!
מערכת החינוך לא מסוגלת להתמודד עם ילדים כאלה פשוט משום שהחומר הנלמד *** לא מעניין! *** בדיוק כפי שנכתב כאן, כאשר משהו מעניין אותו הוא הופך לאנציקלופדיה מהלכת לכל הקשור בנושא, אבל רוב הדברים הנלמדים, לעוסים עד זרה ומשעממים טיכו! אלה ילדים שצריכים חידוש ולמידה חווייתית ולא שינון אינסופי. נסו אתם ההורים ללמוד בכיתה של 36 ילדים חומר, שאין לכם שום עניין ומוטיבציה ללמוד! גם אתם תגמרו עם ריטלין ובעיות אישיות…
"מערכת החינוך לא מסוגלת להתמודד עם ילדים כאלה פשוט משום שהחומר הנלמד לא מעניין!"
אני מסכימה. אני בטוחה שאם היו מלמדים אותם איך לחשוב עבור עצמם ולבדוק מידע עבור עצמם, הם היו מתעניינים. אני משוכנעת שאם היו מלמדים אותם חצי מהמידע שאני יודעת היום, הם היו מאוד מתעניינים.
אבל לצערנו, לא נראה שבית הספר מיועד באמת ללמד את הילדים את הדברים האלה.
אריקה גולדסון, תלמידה מצטיינת, בנאום סיום שנה שבו יצאה נגד מערכת החינוך הציבורית:
"החלק העצוב הוא (…) שמרבית התלמידים עוברים את אותן טכניקות שטיפת המוח שמיועדות ליצור כוח עבודה צייתן אשר עובד עבור האינטרסים של תאגידים גדולים וממשלות חשאיות, והדבר הגרוע מכל הוא שהם לחלוטין לא מודעים לזה."
https://www.emetaheret.org.il/dev/?p=8095
http://www.articles.co.il/article/164302/%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%A7%D7%A9%D7%91%20%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96,%20%D7%94%D7%90%D7%9D%20%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95%20%D7%A1%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%94%20%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%AA?
אפשרי להציץ במאמר שכתבתי בנושא.
בעיות קשב וריכוז זה המצאה של תעשיית התרופות אחרי חקירה של 10 שנים אני יכול להגיד בווודאות שיש מישהו שמתפרנס מבורות בני אדם, החברה המודרנית מכניסה כל מני תרופות לסל בשביל רווחים בעיות קשב וריכוז זה המצאה של אנשי האופל ששולטים בתעשיות של כסף, יש היום מגוון עצום של ילדים חלקם עדישים, חלקם אנרגתים, חלקם ביישנים, אלפי צבעים של אנשים, החליטו להדביק סיטגמה לאנשים פעלתניים מפני שהם היחדים שלא רוצים ללמוד בשיעורי הבית ספר, מן הסתם בגלל השיעמום וחוסר היצירתיות של המקצועות המשעממים. כל אותם מסגרות סגורות יוצרות מאיתנו עבדים, אנשי לוגיקה, חסרי רגשות ותחרותיים.
מסכימה איתך מאוד
גם הבן שלי איטיליגנטי יצירתי וחוקר, כשמשהו מעניין אותו הוא ממש נכנס לעומק, חוקר זוכר בעל פה המון ידע- על החלל, הטבע, על תעופה, בונה דברים וממציא.
לעומת זאת כשלא מעניין הוא לא משתף פעולה.
כרגע אנחנו מנסים טיפול בשיטת אלבאום, שבו הוא מתרגל תרגילים שונים.
למזלנו, הוא לא מפריע בכתה בצורה יוצאת דופן לכן לא הציעו לתת לו ריטלין
שזה כשלעצמו עובדה מעניינת- לוחצים לתת ריטלין אם הילד מהווה הפרעה למורה
אם הוא סתם לא עושה כלום בכתה וחוזר עם מחברת ריקה- אבל עושה זאת בשקט- הכל בסדר, עד שההורים מתעוררים.
על פתרון קל טבעי להפרעות קשב: http://www.drbarak.com/2011/147-%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%AA-%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2
הורים יקרים שלום, אחרי הכתבה הזאת והתגובות שלכם היתי חייבת להגיב. אני היום בת 25 סובלת מהפרעות קשב ולקוית למידה. משנת הלימודים הראשונה עשו לי אבחונים של לקויות . ההורים שלי לקחו אותי לכל דבר אפשרי יש לי כל כך הרבה אבחונים שברוב הפעמיים שאני באה לרופא הוא אומר לי למה לקחו אותך לכל כך הרבה. אז ככה ההורים שלי רצו שאני יצליח , לקחו לי מורים מתקנים לכל המקצועות , שמו לי פסיכולוגים כי בבית ספר אמרו להם שבגלל שאני לקוית למידה אז אני כנראה בדיכאון ובכלל לא היתי בדיכאון. אחרי כל כך הרבה אבחונים וקשיים שהיו לי במאמצים אדירים רק בגיל 17 אחרי שעברתי יסודי וחטיבה עם מורים להוראה מתקנת גילו שיש לי גם הפרעות קשב. באותו זמן לא היה לזה הרבה מודעות בנושא והיה רק ריטלין . ההורים שלי לקחו אותי לפרופסורית שמתמחה בנרולוגיה שתעשה לי אבחון והיא זאת שגילתה שאני צריכה ריטלין. כמובן שהיו לזה תופעות לוואי. ירידה במשקל , הפרעות שינה ,כאבי ראש, דיכאון ,עצבנית על כולם בלי סיבה. אבל עדיין לקחתי את הכדור ואפילו בשנה האחרונה שלי ללימודים הפסקתי עם המורים ועשיתי את כל הבגרויות לבד וקיבלתי תעודה מלאה . אה וגם כמובן ששהורים שלי שמו אותי בכיתת מב"ר שעוזרת לילדים עם קשיים ואני עד היום מתחרטת על זה. החלפתי כבר לפחות 5 סוגים של ריטלין . וגם עשו לי כבר עוד 3 פעמיים את אבחון טובה כי רציתי לדעת אולי כדור מסוים לא משפיע עלי . היתי אצל ההכי טובים בתחום . באתי בתלונות שאני לא ישנה ושאני בדיכאון ואמרו לי שאין מה לעשות שאם אני רוצה להצליח בלימודים יש לזה חסרונות. והסכמתי . השתנתי כבן אדם מבן אדם מאושר לעצוב . לפני שלושה שבועות החלפתי לעוד כדור אדרל וכרגע אני לומדת למבחנים באוניברסיטה. מה שאני יכולה להגיד זה שכרגע אני מרוכזת ויכולה ללמוד שעות על גבי שעות אבל אני בכלל לא ישנה בזמן האחרון . יש לילות שלמים שאני לא ישנה . וכדי להחליף כדור צריך לחכות לאישור של שבועיים. היו לי תקופות שהקאתי כל יום מהריטלין בתיכון ,היו לי פעמיים שהדופק לב שלי עלה והלחץ דם עלה אז ביליתי את הלילה במיון . וניסיתי כבר שיטות בלי ריטלין כמובן. אני רוכבת על סוסים כבר למעלה מ10 שנים , הלכתי לקורסים שמלמדים אותך איך ללמוד, הלכתי לשיטה של קורס שלימדו אותי מדיטציות , הלכתי גם לבן אדם שגרם לי כל היום לעשות שמיניות על הריצפה ועוד כל מיני שטויות. הדבר היחיד שבאמת עוזר עד עכשיו זה ריטלין ,יש כדורים שלא עזרו לי כמו אסטרטרה אבל זה תלוי בבן אדם . צריך פשוט לחפש את הכדור שמתאים לך זה הכל. ניסיתי בלי ריטלין לתקופה ורק נכשלתי . אפילו הרופאה האחרונה שמאוד מפורסמת בתחום ואני לא יגיד את שמה נתנה לי ריטלין AL בכמות שנותנים לסוס ואני שוקלת 46 קילו בלבד. היא עשתה טעות ואני לקחתי את הכמות שלא נותנים אפילו לבן אדם מבוגר לפחות שנה . שהראתי את זה לפרופסורית היא היתה בהלם והתקשרה לאבא שלי לשאול אותו אם זה נכון. אסור לסמוך על הרופאים רק על עצמך . ולא היתי ממליצה לילד צעיר לקחת כי באמת זה יהרוס לו את שמחת החיים . פשוט תתמכו בו כמו שההורים שלי עשו עם מורים וכל מה שהוא צריך . תיהיו בבית ספר אם צריך כל יום ותוודעו שהם מטפלים בו כראוי. ואם הילד שבכתבה ירצה בעתיד ללמוד משהו רציני אחרי תקופת הלימודים היתי ממליצה לו לקחת כדור , כי למרות כל התופעות אין מה לעשות מה שבאמת עוזר זה הכדור . עד שימציאו תרופה נורמלית אחרת או ימצאו איך לפתור את הפרעות הקשב. אם אתם מחפשים מישהו שמבין בכדורים זאת אני לקחתי ריטלין רגיל ,ריטלין AL , קונצרטה, מדבקות ששמים בירך ,אדורל, ובקרוב אני מחליפה לאחר כי אני לא ישנה בכלל מהכדור החדש . כולם עושים תופעות לוואי ולכולם יש חסרונות אבל זה מה יש תתמודדו אם זה וכן זה עוזר לאנשים שיש להם הפרעות קשב, וזה שהורה הפסיק לילד זה רע כי כנראה שהוא לא יצליח גם אחרי כל המאמצים שהוא יעשה. אגב אם לא לוקחים את התרופה במינון הנכון יש יותר תופעות לוואי ומרגישים יותר רע והכדור יכל גם לא להשפיע בכלל.
ענת, תופעות הלוואי של הכדורים זה משהו לטווח רחוק. את לוקחת סמי מרץ שמחלישים את שריר הלב שלך. כתבת שבתקופות בלי ריטלין או כדורים זה לא הלך – בהתחשב בעובדה שברבים מהמקרים, מי שצורך את הכדורים האלה מפתח בהם תלות פיזית, האם שקלת שהרגשת שלא מצליח לך ללמוד בלי הכדורים, בגלל תופעות גמילה?
אני הייתי רוצה לנסות להסביר לך שאין דבר כזה "צריך את הכדור" ושמבחן טובה הוא מבחן לא מדעי, שמטעה אנשים רבים. בבקשה קראי את הכתבה שלי, "כל אמריקאי חמישי: מגיפת הכדורים הפסיכיאטרים בארה"ב", ובייחוד את החלק בו הפסיכיאטר פיטר ברגין מפריך את מיתוס חוסר האיזון הכימי במוח, ואת החלק על תופעות הלוואי.
https://www.emetaheret.org.il/dev/?p=8884
יש שיטות ללמידה שלא כוללות את הרעלת הגוף. שיטה אחת שעבדה בשבילי כשלמדתי שפה זרה היתה לבדוק במילון כל מילה שאני לא בטוחה שאני יודעת את המשמעות שלה. אחרי שעשיתי את זה מספר שנים, היום אני עובדת כמתרגמת וכעורכת ושולטת בשלוש שפות. תנסי את העניין הזה. ברוב המקרים החלק הראשון של הלמידה מורכב מקריאת מילים, ואם את לא מבינה את המילים שאת קוראת, את לא תצליחי ללמוד.
בבקשה תקראי את הכתבה ואשמח לשמוע מה חשבת. עד אז, אשמח שתשאלי את עצמך האם היית לוקחת אינסולין מדי יום, אפילו אם זה היה עושה לך סחרחורות, דופק גבוה, מפריע לך לישון, עושה אותך מדוכאת וכו' וכו' וכו', אם אף רופא מעולם לא היה מראה לך בדיקה רפואית רשמית שמוכיחה שאת חולת סוכרת. (לא, מבחן טובה הוא לא מבחן רפואי תקף.) תחשבי על זה.
אולי תנסי חומרים יותר טבעיים:
http://www.dailymotion.com/video/xl7slp_yyy-yyyyyy-yyyy-y-yyyyyy-yyyyyyy-yyy-yyyyyy-yyyyy-yyyyyy_people
http://www.stips.co.il/tip/24398/%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%94_%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A9%D7%91_%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96_-_%D7%90%D7%99%D7%96%D7%95_%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%94_%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%A9%D7%91_%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96.htm
http://www.limor.org/11/%D7%A4%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A7%D7%A9%D7%91-%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96/
עוד קישור ללינצ'י הפעם עם עדויות:
http://www.10teva.com/pro/linchzhi.shtml
כל הכבוד לאימא הזאת!
תודה רבה הכתבה הזאת עזרה לי להחליט לא להתקרב לרטלין ,,,תודה !!!!
ובהמשך לכל מה שנכתב… מערכת החינוך מכריחה אותי לתת לבני בן 8 ריספרידון , מישהו יכול לומר מה התופעות לואי של זה ?
שלום לכולם,נכנסתי לכתבה כי אני מעוניין לטפל בהפרעת "חולמנות" שיש לי. לעיתים קרובות מידי אני נוטה לחלום. בצעתי מספר אבחונים בעבר החל מכיתה ד ועד גיל 30, כאשר האחרון היה לפני 3 שנים,ובכל האבחונים כמובן שהובחנתי כמי שסובל מהפרעות קשב וריכוז.
אין לי בעיה של היפר אקטיביות, עצבנות או חוסר סבלנות, נהפוך הוא, אני אדם סבלני מאוד ורגוע מאוד (אפילו אדיש), הבעיה היחידה שלי היא חוסר היכולת להישאר בריכוז לאורך זמן, מהר מאוד אני מוצא את עצמי מעופף. הדבר משפיע על חיי היום יום שלי וגורם לי לבעיות – לא מסיים את המטלות שהייתי אמור לעשות, נוטה לשכוח ולאבד הרבה דברים והכי גרוע, לעיטים נמצא עם משפחתי ולא באמת נותן להם תשומת לב כי אני מעופף. טופלתי בעבר בקונצרטה וזה נגמר כבר ביום הראשון שנטלתי את הכדור באישפוז לאחר שחשתי בכאבים עזים בחזה, כאבי ראש ודפיקות לב חזקות מאוד.בכל מסגרת שהייתי בא עד היום "דאגו" מאוד להבהיר לי שבלי רטלין אני לא יכול להצליח. לכן גם זנחתי את הנושא למספר שנים, אני לא מעוניין להשתמש בכדור הזה.
אני אשמח מאוד לקבל טיפים איך להתמודד עם הבעיה שלי, אם יש לכם הפניות לאתרים, מאמרים וסרטונים שאני יכול לראות על מנת לקבל מידע שיעזור לי לקבל כלים לשפר את איכות החיים, אנה שטפו אותי כאן בכתבה או אפילו אפשר לשלוח לי למייל. a2020700@gmail.com
אשמח לכל עזרה.
תודה מראש.
אני כל כך לא רוצה לתת מלחיצים אותי מבית הספר גם כן בית ספר חרדי מה עושים????