הסוד מארץ עוץ – סרט חשוב ביותר על כלכלה

הסוד מארץ עוץ מתורגם לעברית.

מדוע קיימים משברים כלכליים? האם תקופות של מיתון, של יוקר ושל שפל כלכליים הן גזרות גורל ומכה משמיים, או שמא הן תוצאה של המערכת הכלכלית שבה אנו נמצאים?

לא, אין כאן תיאוריות קשר, רק עובדות פשוטות ואוסף ראיות מוצקות ממאות ספרים על ההיסטוריה האמריקנית והעולמית, על פוליטיקה, פיננסים ו"כלכלה אוסטרית" שיראו לכם, בעזרת חשבון והגיון פשוטים, כיצד המערכת עובדת ועבדה תמיד.

הפתרונות מוצגים כאן – גם ההיסטוריים וגם הנוכחיים.
הסרט הזה הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של הגישה הקיינסיאנית.
סרטים כאלה, לצערי, לא מראים בטלוויזיה.

הסרט זכה בפרסים חשובים בפסטיבלים לסרטים דוקומנטריים.

ידיעות קשורות

מחקר מוכיח שחיסון הקורונה של פייזר משנה את ה-DNA

עיתון בראשית – עוד מקור מידע אמין ואלטרנטיבי

ראש ממשלת ניו זילנד מתבוננת באימה במדיניות ההרסנית שהובילה אליה

תנועה חדשה קמה – תנועת אפשר

את הסרט כתב והפיק ביל סטיל, עורך עיתון ומוציא לאור לשעבר.
ביל סטיל כתב בעבור העיתונים: USA Today, The Saturday Evening Post, the Los Angeles Times Syndicate, OMNI magazine

הוא הפיק ושידר תוכניות רדיו בנושאי שונים.
הוא כתב 22 ספרים והפיק שני סרטים דוקומנטריים עד כה.

תמצית הרעיונות המועלים בסרט

הרפורמה המוניטרית שעליה עומד הסרט "הסוד מארץ עוץ" הוא:
א) הלוואה ממשלתית צריכה להיאסר. הכוח להנפיק את המטבע הלאומי הוא הכוח החשוב ביותר של מדינה ריבונית. למעשה, זוהי ההגדרה של ריבונות. מדינות לא חייבות ללוות, מדינות יכולות ליצור. הבעיה היא שכשאומה לווה מבנק, כפי שכתוב במשלי: "עבד לווה לאיש מלווה". המדינה מתמכרת להלוואות, ואז לבנקים יש יכולת השפעה עליה, כך שלא נותרת דמוקרטיה ריבונית – נוצר שלטון של הבנקים.
מדע המדינה טבע מונח לזה – פלוטוקרטיה.
זו הבעיה המרכזית עם הכלכלות של כל המדינות כיום.
הן הירשו למערכת החוב הלאומי להיות השלטת.
בואו נשתמש בדוגמא של ארה"ב כיום: אובמה תימרץ את הכלכלה עם כ-2 טריליון דולר, אבל הנה הבעיה – הוא לווה את הכסף.
הוא לווה אותו בעיקר מן הבנקים הגדולים, עם ריבית שצמודה לו. ואז מה הוא עשה? הוא הסתובב ופשוט נתן את הכסף בחזרה לבנקים, כביכול שילוו לאזרחים…
לא ניתן לתכנן מערכת גרועה יותר. (נכון, בישראל המדיניות מוגבלת ומתונה יותר, אך עדיין קיים חוב לאומי)

ב) הבנקים חייבים לחדול מלהלוות כסף שאין ברשותם. זה, כפי שידוע, נקרא מערכת הלוואת יחס-רזרבה.
היא מאפשרת לבנקים בישראל להלוות (למיטב ידיעתי) פי 4-5 מהכסף שיש ברשותם, אם הם הולכים לפי החוקים. וכפי שאנו יודעים, כתוצאה מהמפולת של 2008 לפחות בארה"ב (משם מגיע רוב המידע בנושא, כאמור, בארץ לא עוסקים בזה); הבנקים הגדולים מינפו ביחס של 50 ו-52 לאחד.
"פרדי ופאני" מינפו ביחס של 72 ל-1, "גולדמן-סאקס" מינפו ביחס של 333 ל-1.
ואז, לפני זמן מה, אובמה בא ואמר בטלוויזיה:"אתם יודעים, אני חושב שאנו צריכים לבטל את דרישת הרזרבה לגמרי."…
אז 333 ל-1 לא מספיק, רק אינסוף יספיק.
אם אנחנו היינו עושים זאת, היינו מואשמים בהונאה ו/או זיוף.
מערכת יחס הרזרבה הזו מאפשרת לבנקים לרכז את ההון של המדינה.
וזה, בשילוב עם החוב הלאומי מאפשר להם להשתמש במנוף הזה כדי לשלוט בפוליטיקה.

זה אינו רעיון איזוטרי או מטרה שולית זהו הבסיס לקיום תקין ובר-קיימא של חברה ומדינה. אם יש מטרה להירתם ולרתום אליה זו המטרה הנ"ל.

בנושא זה עליי לומר, שפוליטיקאים שמדברים על להקטין את החוב הלאומי, בלי לתקן בפועל את הגורם שמונח ביסודו, ככל הנראה לא מבינים מהו באמת החוב הלאומי. להקטין את החוב הלאומי משמעו, להקטין את כמות הכסף.

להקטין, להגדיל, להגביל… זה לא משנה –
לצורך ההמחשה, אם ניתן לאדם מזון מורעל / מקולקל שיגרום לו, למשל, למיגרנות; נוכל לתת לו משככי כאבים שיקלו על הסבל… עד מהרה נדון בכמות משככי הכאבים הדרושה על מנת להקל עליו, מבלי שנזיק לו או נגרום להתמכרות ולתופעות לוואי. רוצה לומר, ששום מידה של רגולציה או כיוונון של המערכת לא ישנו את זה שכלכלת חוב היא מזון מורעל.
רק שינוי המערכת ע"י רפורמה יבריא את הכלכלה וייצור רווחה.

מי שכרגע מנסה להניע את הרפורמה הזו היא איסלנד, שחוותה משבר מהסיבות הנ"ל וכרגע האזרחים מנסים למנוע את חבירתה לאיחוד האירופי (שמבטיח הלוואות כדי לצאת מהמשבר).

It is well enough that people of the nation do not understand our banking and monetary system, for if they did, I believe there would be a revolution before tomorrow morning. (Henry Ford)

מה קורה בישראל
להלן מספר ציטטות מכתבות על כלכלה שפורסמו במוספים הכלכליים, בויקיפדיה ובמקומות אחרים.

"בישראל מוקדש כשליש מתקציב המדינה להחזר חובות. בשנת 2006 שילמה הממשלה כריבית על החוב הלאומי כ-36 מיליארד ₪; למעלה מ-13% מסך תקציב המדינה, שהיה כ-271 מיליארד ₪." (ויקיפדיה)

2007" תסתיים עם עודפי תקציב עצומים של מיליארדי שקלים בקופת המדינה. במקום שהעודפים יופנו לטובת הגדלת תקציבי החינוך ושכר המורים או למערכת הבריאות, הם נזרקים באובססיביות וללא סיבה אמיתית לכיסוי החוב הלאומי. כך האוצר מצליח לצמצם את תקציב המדינה – כמעט ללא ביקורת מצד הארגונים החברתיים…
כמעט לכל המדינות בעולם יש חוב לאומי. לפני נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, החוב של ממשלת ישראל עומד כיום על 522 מיליארד שקל. רק רבע מהסכום הזה הוא' חוב חיצוני', כלומר לגורמים מחוץ למדינה, והשאר הוא חוב פנימי לאזרחי המדינה." (נענע 10)

השיח הציבורי והפוליטי בישראל הוא בשאלה האם יש או אין צורך להעביר עודפי תקציב להחזרת החוב הלאומי (YNET), כיוון שמצב החוב של ישראל הוא טוב יחסית למדינות אירופה… כשאין אפילו אחד ששואל מדוע שמדינה תהיה בכלל בחוב למישהו או משהו?

"הגירעון הממשלתי הביא במחצית הראשונה של השנה לגידול בחוב הלאומי של ישראל. מנתוני משרד האוצר שפורסמו היום (30.07.2009) עולה, כי החוב הממשלתי עלה ב-4.9% במחצית הראשונה והסתכם ב-574 מיליארד שקל. עיקר הגידול בחוב נובע מגיוסי ההון נטו של הממשלה, בסך 26 מיליארד שקל, אשר נועדו לממן את הגירעון התקציבי." (גלובס, מומלץ לקרוא את טוקבק מס' 12 שעונה למס' 10)

"הבנק לא יתן לממשלה הלוואה למימון הוצאותיה, לרבות בדרך של רכישה של איגרות חוב שמנפיקה הממשלה בעת הנפקתן" (סעיף 49 א', חוק בנק ישראל 2010)

"בישראל יחס הרזרבה הוא 1 ל 0.96 על פי חוק. יחס הרזרבה לא שונה בארץ מאז 1990. הבנקים המסחריים שומרים על יחס רזרבה גבוה יותר מהנדרש כיון שפועלים לפי יחס הלימות ההון." (ויקיפדיה)

תודה רבה למתרגם שביקש להישאר אלמוני, על העזרה, התרגום וכתיבת ההקדמה לסרט.

הסרט "הסוד מארץ עוץ" נותן לכם מידע מבוסס, ראיונות עם מומחים בתחום הכלכלה ונקודת מבט מדהימה על הקורה בעולם הכלכלי המודרני.