- פרויקט אמת אחרת - https://www.emetaheret.org.il -

ההתחממות הגלובאלית – האמת יוצאת לאור

במהלך החודשים האחרונים אנו עדים לאחד החורפים הקשים והקרים ביותר מזה שנים רבות באירופה. סופות שלג, ברד וגשמים עזים שוטפים את אירופה, ואפילו באוסטרליה נהנו משלג באמצע הקיץ שלהם. למעשה, מדובר בעוד הוכחה לכך שתיאוריית ההתחממות הגלובאלית היא כזב [1] אשר נועד לגרום להרתעה ולפחד בקרב הציבור, וכל זאת נעשה בעזרת כלי התקשורת הגדולים. מי שכמובן גוזר קופון על אותו כזב הוא ארגון האומות המאוחדות, שמשום מה תמיד מצליח לעמוד בראש החץ כאשר מדובר באסונות בעלי קנה מידה עולמיים ומעשיו מסתכמים בהקמת ועדות ופנלים שונים ל"הצלחת האנושות". בעניין ההתחממות הגלובאלית, אשר כבר הופרכה על ידי מדענים והוכח כי מדובר בטעות מדעית, הוקם הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) ותפקידו כמובן, לפחות על פי שמו, הוא לשנות את האקלים ברחבי העולם.

על פי התיאוריה שהופצה, במהלך מאה השנים האחרונות (1906-2005) עלתה הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ בכ-0.76 מעלות צלזיוס [2], והמגמה אמורה להימשך במאה השנים הקרובות – במהלכן צפוייה הטמפרטורה לזנק בכ-1.4 עד 5.8 מעלות צלזיוס, וכל זאת, כך על פי התיאוריה, בשל מעשי אדם. אם נצפה בעובדות ולא בתיאוריות, נראה שאכן מדובר בהבל הבלים, וכך לדוגמא ניתן לקחת את החורף שעבר בישראל, שבו נשטפה המדינה על ידי משקעים רבים, ואפילו בנגב היבש נראו נהרות ענק פורצים. אמנם החורף הנוכחי יבש יותר, אך כאן דווקא יש לשים לב לדבר מרתק – במהלך החורף הנוכחי המשקעים נדירים, אך מספר ימים לאחר השריפה הגדולה בכרמל החל לרדת גשם זלעפות ברחבי הארץ, וכמה ימים לאחר מכן – עזב הגשם את מחוזותינו…

במדינת ישראל נודדים פוליטיקאים מאולפן אחד לאחר ומשדרים את הטראומה הלאומית המדברת על התייבשות ים המלח והכנרת, אך כמובן שאותם פוליטיקאים נמנעים מלציין שתי עובדות חשובות במיוחד – הראשונה היא שאנו שואבים מים ומלחים מים המלח ומים נוספים מהכנרת, והשניה היא שים המלח וים כנרת התייבשו והתמלאו מספר פעמים [3] בעשרות אלפי השנים האחרונות, ועל כן מדובר בתופעה נורמלית לחלוטין.

הכנרת מתייבשת, בואו ניכנס לפאניקה
"ישראל מתייבשת" טוענת בר רפאלי בעוד עורה הרך הופך לשברי אדמה יבשים ובעוד היא מציגה את הבצורת המאיימת על מדינת ישראל. למעשה, ישראל היא המדינה העשירה בעולם במים ביחס לשטחה. אך יתכן הדבר? בישראל מצויים שלושה "אקוויפרים" – אקוויפר ההר, אקוויפר החוף ואקוויפר החרמון. אקוויפר הוא שכבה נקבובית תת קרקעית הרוויה במים, ובישראל מנצלים את האקוופרים היטב לשאיבת מים. אקוויפר ההר, לשם הדוגמא, הוא מאגר מים המתפרש מזכרון יעקב ועד לבאר שבע הדרומית ומדובר בהחלט, לכל מי שמכיר את מפת מדינת ישראל, במאגר מים אדיר שממנו נשאבים כ-350 מיליון קו"ב מים בשנה. אקוויפר נוסף הוא אקוויפר החרמון העשיר ביותר בישראל, ואם מתחשבים בגודלו של אקוויפר ההר, אזי מדובר באקוויפר גדול עם כמות נוזלים גדולה יותר שנהנה מהשלג היורד בחרמון ומחלחל לאחר מכן כמים לתוכו. אקוויפר נוסף, פחות שימושי, הינו אקוויפר החוף אשר דאגנו במהלך השנים לזהם בעזרת מפעלים, הטמנת פסולת ורעלים אחרים לתוכו.
לקריאת מאמר מאוד מעניין בנושא המים [4] מאת צור שיזף…

המסת הקרחונים – האם אל גור טעה?
ההערכות הראשוניות שפורסמו בשנת 2006 בעיתון "וושינגטון פוסט" מדברות על אבדן של 148 קילומטר רבוע של קרח בשנה, או "תופעת המסת הקרחונים" שפרסם הפוליטיקאי האמריקאי אל גור. ההערכות החדשות שפורסמו זה עתה [5] מדברות על אבדן של חצי מהסכום הזה, קרי 75 קילומטר רבוע של קרח בשנה, מה שאומר עליית גובה פני הים בכסנטימטר אחד בשנה בלבד, נתון משעשע במיוחד שאומר שגובה פני הים יעלה בכמטר בודד במהלך מאה השנים הקרובות באם הנתון יתבסס כמציאותי. למעשה, במהלך 18,000 השנים האחרונות עלה וירד גובה פני הים גם ללא התערבותו של אל גור ופנל המומחים של האו"ם, וספק אם העליה או הירידה תיפסק אי פעם. מדובר בתופעה טבעית לחלוטין. גם הקרחונים נמסו ונוצרו מחדש, ממש כמו ים המלח וים כנרת במרוצת השנים ועל כן אין ספק כי אנו עדים לאחת מהתופעות הללו, ואין להאשים בכך אף אדם אלא את אמא אדמה בכבודה ובעצמה.

ובישראל רק מעטים אמיצים מספיק כדי לומר את זה
גבי אביטל, לשעבר המדען הראשי של משרד החינוך במדינת ישראל, פוטר לאחרונה מעבודתו [6] בגלל סירוב ליישר קו עם המערכת.
הנה מס' ציטוטים מדברים שכתב בעיתון "מעריב" ב-30.11.10 [7]:

"לפני כשנה נשאל אל גור מדוע מפריזים בהערכות לגבי שינוי האקלים.
הוא השיב שרק כאשר מפחידים את האנשים יש סיכוי להגיע לפעולה כלשהי.
אכן כך: גובה פני הימים יעלה לשישה מטרים מהפשרת הקרחונים, סיפר לנו אל גור,
ותוך ארבע עד חמש שנים תימס כל כיפת הקרח של הקוטב הצפוני.
הארגון העולמי מפרסם דוח ובו תחזית של עליה בת ארבע-חמש מעלות ב-25 שנים הקרובות.
מה אכפת לאל גור וחבריו שפני הימים עלו במאה שנים ב-25 ס"מ בלבד?
שכיפת הקוטב חוזרת למצבה מלפני 30 שנה?
…זה רק קצה הקרחון של מרחב הדעות הגדל והולך
של הסוברים שהפחדה מתמדת לא תשנה את פעילות השמש הקובעת את שינוי האקלים,
אך ודאי שתעמיק את נבירת הממשלה בכיסי האזרח."