על אף התדהמה שמעוררת בנו השרפה הנוכחית, ועל אף חוסר האונים אל מול הניסיונות הנואשים לכבות אותה, יש לציין כי אין שלטון מיומן יותר בכיבוי שרפות מאשר שלטון ארצנו.
מאמר מאת שרון בנרף
מדיניות של כיבוי שרפות היא מדיניות שמאפיינת את ממשלותינו בשנים האחרונות, אם לא בעשורים האחרונים.
רעיעות תקופת הממשלה בארץ, הנפילות והבחירות המרובות, יצרו דינאמיקה של מדיניות כיבוי שרפות, בה אף הרכב קואליציה לא מוכן לקחת אחריות אמיתית ולהוביל תהליכי עומק, מחשש שלא יהיה זה הוא שיזכה לקצור את הקרדיטים לאחר מכן.
כאשר הכנרת מתרוקנת ואף ממשלה לא מוכנה להיכנס לתהליך ארוך של התפלת מים, ותחת זה משקיעה תקציבי עתק במסע הפחדה- זוהי מדיניות של כיבוי שרפות.
כאשר זרעי השנאה בינינו לבין שכנינו גדלים בקצב "חנות קטנה ומטריפה", ובמקום להשקיע בתהליך עומק של חינוך הנוער בשני העמים, נוגסים בתקציבו לטובת הביטחון- זוהי מדיניות של כיבוי שרפות.
כאשר שירותי הכבאות נאנקים תחת מצוקה כלכלית ושוב ושוב זוכים לתגובה שאינה נבדלת במהותה מלעשות "נודניק" בשעון המעורר- זוהי מדיניות של כיבוי שרפות.
שושלות סין העתיקות האמינו במושג הקרוי "מנדט השמיים", לפיו השמיים – איתני הטבע- מגיבים ביחס ישיר לאופן בו הם מרוצים או אינם מרוצים מניהול הקיסר את העם. איני באה להפנות כאן אצבע מאשימה לביבי, מאחר והטריוויאלי אינו מעניינן אותי כרגע. מה שמעניין אותי הוא שנתבונן בעצמנו. כחברה. כעם. השרפה מאירה לנו באופן הבוטה ביותר את ההפרדות הכוזבות שאנו עושים בינינו לבין האחר ומזכירה לנו שהטבע מוריד (או ממאן להוריד) את אותו הגשם על כולנו.
אנחנו סוחרים בבני אדם ומגדלים כאן מעמד שלם של עבדים שייבאנו מהמזרח.
אנחנו בזים לנשים ומפנים עורף מול כל קול אמיץ שמעז לחשוף פגיעה מינית ציבורית.
אנחנו כובשים עם אחר ומונעים ממנו זכויות הומניטאריות.
אנחנו מביאים במו ידינו לקיצה של הדמוקרטיה בשם החוסן הלאומי.
אנחנו חומסים את הטבע ומפקירים אותו לידיהם החמדניות של בעלי ההון.
התבלבלנו בפרשנות שלנו ל"עם סגולה", שכחנו שמדובר בחובה ולא בזכות. אנחנו לובשים על עצמינו קטגוריות המרימות אותנו ומנמיכות את כל הברואים האחרים סביב לנו. מתנשאים על עמים אחרים ושוכחים את רות המואבייה. מקפחים זכויות אדם ושוכחים כי גרים היינו בארץ מצריים. עושקים את הטבע ושוכחים את האיסור לעקור נטוע. זה לא שאנחנו יורקים לבאר ממנה אנו שותים, אנחנו פשוט בונים עליה קניון.
יהא הגורם הסיבתי הרשמי לשריפה אשר יהא, לו היה נעשה על זה סרט היינו צריכים לקרוא לו "נקמת הכנרת". אם נסתכל על הבית שלנו ממבט על- יש כאן אמירה של זמן, של מקום ושל חברה. השרפה פגעה בנו בשנה הכי צחיחה, במקום הכי רגיש כימיקלית וגבתה אובדנות מכל גווני החברה. מבלי להעמיד סלקטור בכניסה. יש כאן תזכורת, מכאיבה ביותר, שלכולנו אותו מקור. אנחנו, השכנים שלנו, העובדים שלנו, הימות שלנו והאורנים שלנו. כולנו יצירות של אותה בריאה. וככל שנמשיך לחוות את עצמנו כנפרדים לטבע במקום כחלק מהטבע, ולתפוס את המציאות במושגים של אינטרסים של "אני", נחריף את האופן בו אנו מאמללים את עצמנו.
נוהגים לצטט את רבי נחמן מברסלב באומרו "כששואלים אדם מה שלומו, והוא עונה 'רע' אומר לו הבורא: 'זה רע בעיניך?! אראה לך מה זה רע!' אבל אם עונה 'טוב' אומר לו הבורא: 'זה טוב בעיניך?! אראה לך מה זה טוב!' . אם נמשיך להתנהל במדיניות שמתחמקת מתהליכי עומק ורוח, וממשיכה בנוהל כיבוי שרפות שמקורו בתפיסה "באים עלינו לכלותינו", נראה לי שאין ציטוט טוב מזה לחזות את העתיד לבוא.
יש בנו ניצוץ שטרם כבה. ניצוץ של אהבה, של סולידריות, של רוחב לב. בואו ניקח את האתגר ונרחיב את הניצוץ בלב במקום ללבות את השרפות שבחוץ. בואו באמת נרים את הכפפה של "ואהבת לרעך כמוך". בואו ננהג במשאבי הטבע שלנו באותה עדינות בה היינו נוהגים בילדינו. בואו ננהג בשכנינו באותו רוחב לב בו שכינינו האחרים הושיטו לנו עזרה היום. בואו נכניס לחנוכה הזה גם קצת יום כיפור, כדי שנצא עם אור גדול באמת.
מסכים עם פסקת הפתיחה שלך:
"מדיניות של כיבוי שרפות היא מדיניות שמאפיינת את ממשלותינו בשנים האחרונות, אם לא בעשורים האחרונים.
רעיעות תקופת הממשלה בארץ, הנפילות והבחירות המרובות, יצרו דינאמיקה של מדיניות כיבוי שרפות, בה אף הרכב קואליציה לא מוכן לקחת אחריות אמיתית ולהוביל תהליכי עומק, מחשש שלא יהיה זה הוא שיזכה לקצור את הקרדיטים לאחר מכן. "
אך לא עם כל הנקודות שהעלת למשל בנושא התפלת המים.
לא בטוח שזה הפיתרון הנכון (אלא הקל) ויכול לחזור אלינו כבומרנג כעוד צורה של הפרטה רק הפעם של המים. אני השתכנעתי ממאמרו של צור שיזף שהתפרסם בפרוייקט:
https://www.emetaheret.org.il/dev/2009/11/18/%D7%91%D7%96%D7%91%D7%95%D7%96-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9B%D7%A0%D7%A8%D7%AA/
"אנחנו בזים לנשים ומפנים עורף מול כל קול אמיץ שמעז לחשוף פגיעה מינית ציבורית."
אפשר לראות את זה ככה או שקצת חשוד הנסיבות שבהן בוחרים לחשוף את הפגיעות האלה 'לאחר שתיקה ארוכה ושמירה בבטן'.
"אנחנו כובשים עם אחר ומונעים ממנו זכויות הומניטאריות."
גם כאן זה שנוי במחלוקת ולדעתי זאת ראיה חד צדדית של המטבע.
שוב בגדול מסכים עם דברייך רק הפריעו לי כמה חלקים.
מה הקשר לאתר קונספירציות ואמיתות אחרות?
הדברים נאמרים בצורה זאת או אחרת בתקשורת המרכזית.
לפי אותו הגיון כל אדם שמתנסח יפה,וניב מסכים איתו פחות או יותר,יכול להרים כאן עמוד בכיף.
גם סרטוני השראה והומור אינם קונספירציות אך הם באתר.
כל מה שנותן זווית אחרת לאירועים היום בעולם נכנס לאתר.
במיוחד אם הוא מתנסח יפה 🙂
אגב ניב המאמר הזה גבולי בהקשר של פוליטיקה שאמרת שלא תעסוק בה באתר (חוץ מפעם אחת…).
למה, בגלל פסקה אחת הנוגעת לכיבוש עם אחר?
כפי שאמר אהבה728, המאמר נותן השראה ומציג זווית אחרת על המציאות, כזו שלא מקבלת ביטוי מספיק וזה מה שחשוב.
לאתר אין אפיון אידיאולוגי בעניין זה למעט ההתנגדות לאלימות ללא צורך, בין אם של ערבים, יהודים או רפטיליאנים.
תוכל להוסיף בתשובתך שהמאמר גם מעורר השראה.
פוסט מעניין אחר בנושא:
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2102
תודה אהבה.
בהחלט מאמר מעניין ומאתגר.
ציטוט מפוסט נוסף של יוסי גורביץ: "דמי אחיך זועקים: החדשה החשובה של היממה האחרונה היא שאלי ישי סירב לקבל כבאיות שנתרמו על ידי ארגון ידידות נוצרי-יהודי."
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2106
פשוט בושה שאדם כמוך שנמצא כל כך הרבה זמן באתר
וקרא גם תכנים בקונספיל עדיין מאמין לתעמולה השמאלנית.
משול הדבר לפתיים שנוהים אחרי שפטל ברדיו 103.
נראה שהמידע על הקנוניות פשוט נכנס לך באוזן אחת
ויוצא באוזן השנייה.
אפשר להיות נחמד לערבים ולעובדים הזרים גם בלי
לקנות את הסיפורים של ג'ורג'.
אני לא מבין איפה אתה רואה בושה!!
מה בדיוק מבייש בלקרוא שאלי ישי לא היה מוכן לקבל כבאיות מארגון נוצרי בגלל שהוא נוצרי?
אני לא יודע מדוע אתה קורא לזה תעמולה שמאלנית, אפילו אלי ישי לא הכחיש שכך היה. נראה י שאתה קורא אולי קצת יותר מדי את קונספיל ונתהפכה עליך דעתך ואתה לא מבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. להגיד שזו בושה לקרוא מאמר שמביא את האמת העגומה על שר הפנים ולעומת זאת להיות שלם עם כך שלא קיבלנו כבאיות (שיכולות להציל חיים, גם את חייך!!) בגלל שמי שתרם אותם מאמין רק ב99% מהתורה שאתה מאמין בה. אתה לא מבין שהבושה היא לא של אהבה789 אלא אמורה להיות שלך??
מה הקשר של המשפט שלך: "אפשר להיות נחמד לערבים ולעובדים הזרים גם בלי לקנות את הסיפורים של ג'ורג'"?? איפה בכל הפוסט של גורביץ' דיברו על ערבים או עובדים זרים? האם אתה קופץ לקנוניות שלא היו? האם אתה הוא ה"נוהה" אחרי קונספיל בלי לעצור לרגע ולהפעיל את ההגיון הבריא? האם יכול להיות שיותר קל לך לקטלג מישהו (נגיד אהבה789 או גורביץ') כשמאלני ואז לפסול מראש את כל דבריו? ואם כך הדבר אז מי כאן זה שצריך להתבייש? מי כאן זה שבאמת נכנס לו מידע מאוזן אחת ויוצא מהשנייה מבלי לעשות עצירה באמצע לקפה אצל מר הגיון??
שרון,
תודה לך על מאמר יפה. אני, כמו מאור, מסכים עם תיאוריית כיבוי השריפות שלך ואף הייתי מדביק לו את השם: ישראבלוף.
לצערי, הדבר נכון ביותר מדי תחומים בחיינו, ובחינוך הדבר נראה באופן השקוף ביותר, מלמדים את ילדינו איך להיות חיילים ממושמעים ולא איך להיות אנשים חושבים ומחונכים, אח"כ מנסים לכבות את שריםות האלימות והבערות בכל תחומי החיים האחרים.
אני מסכים עם מאור (שממש גנב לי את המילים מהפה!) לגבי התפלת המים בישראל, מכרו לנו את רעיון ההתפלה כדבר שיושיע את ישראל המדברית ממשבר מים, וכראיה מביאים לנו את מפלס הכנרת. אין שקר גדול מזה, אם רק היו בונים מאגרי מים (שזה די זול וקל להקמה) בנתיבים של השטפונות או בנתיבים של הנחלים שזורמים לים, היה לישראל די מים בלי צורך לשאוב כלל מים מהכנרת, ואז המפלס היה עולה על גדותיו ואפילו ים המלח היה מקבל מים מהכנרת. אל תתני לפרופוגנדה מבית מדרשם של האוליגרכים (שיעשו הון ממכירת מים מותפלים) לבלבל אותך, חושיך חדים אנו כאן רק כדי להשחיזם קצת יותר 🙂
אני גם מסכים עם מאור (פעם שנייה!!) לגבי א', ב', ש', ג', ר' או כל אות אחרת שמחליטה לפתוח את צפונות ליבה בתיזמון שיכול להתפרש לכל הפחות כמוזר ולכל היותר כמכוון ושקרי, הדוגמא הטובה ביותר לכך היא אותה אות (אני לא זוכר איזו) שהתלוננה על רמון, הביאו אותה מחופשתה בדרום אמריקה כדי שתיל שר מכהן בגלל נשיקה, אם זה לא זילות של "תקיפה מינית" אז איני יודע מהו זילות.
גם לגבי הכיבוש אני מסכים עם מאור (פעם שלישית, גלידה!!), אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה קטנונית משום שזה לא המקום לכך (בפורום אני יותר מאשמח לזה), אבל עם לא יכול להיות כובש בארצו, כדי שיהיה כובש על עם אחר להיות הבעלים של המקום, ובעניין הפלשתינאים יש שתי בעיות גדולות בכך: הם מעולם לא היו הבעלים של המקום והם מעולם לא הוגדרו כעם, לכן הערתך היא לא מדוייקת בלשון המעטה. אין זה אומר שיחסינו אל הפלשתינאים הוא הכי טוב שאפשר אבל היחס הוא דו-צדדי וגם אנחנו לא מקבלים מהם פרחים על בסיס יומי, דווקא היכן שכן יש שקט ביטחוני החיים הם טובים לאין שיעור מהמקומות בהם יש רק ירי ופיגועים, ראי דוגמא את בית-לחם לעומת בית-לאהיה.
לימדו אותנו שרק הצד השני עוסק בהצתות של יערות תמימים. להלן ציטוט של אלוף במילואים: "לא כל מה שמתכננים לעשות קורה. דרום לבנון די דומה לאזור הכרמל ובמלחמת לבנון השנייה ניסינו להצית את שמורות הטבע שלהם ולא הצלחנו"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3994787,00.html
תגובות לתגובות:
1. ראשית אני מודה שאין לי מספיק ידע על התפלה אל מול אלטרנטיבות אחרות, כך שיתכן ואתם צודקים… מה שברור לי זה שמסע ההפחדה והעדר הכוונה לתכנית ארוכת טווח היא, כפי שכתבתי, מדיניות כיבוי השרפות הרגילה בארץ…
2. בהקשר לנפגעות: האמת היא, שאף אחד מאיתנו לא יכול לדעת מה המציאות באמת. והאמת היא, שכמובן שזה מחשיד כשמקרים כאלו צפים בסמוך למינוי כלשהו. נכון. עם זאת, תגובת הבוז לזה שדברים נשארו בבטן שנתיים, היא כ"כ עוורת למציאות. הדברים האלו נשארים בבטן הרבה יותר משנתיים. לעיתים עשורים ולעיתים עד הקבר. השכיחות שלהם גבוהה בטרוף. אז אנא כמו שאתם לוקחים שניה להשהות במחשבתכם אם אדם אשם או לא, קחו שניה גם להשהות במחשבתכם אם מתלוננת אכן פגועה או לא.
3. לגבי הכיבוש- אני ממש לא חושבת שיש לי ראיה שאננה או עוורת. אני מבינה את מורכבות המציאות. מה שאני התייחסתי אליו במאמר זה לא "אנחנו והם" אלא – אזה אדם אני רוצה להיות? איזו חברה אני רוצה שאנחנו נהייה. אני בודקת את הצד שלי של המדרכה. וכמו שנאמר כאן בתגובות- בעלות זה באמת פקטיבי. מכל המובנים. כלום כאן לא שלנו והכל ניתן לנו בהשאלה… השאלה איזה שימוש נעשה עם זה…
"עם זאת, תגובת הבוז לזה שדברים נשארו בבטן שנתיים, היא כ"כ עוורת למציאות"
אני מסכים בהחלט, אך לא תמצאי בין דברי בוז כלשהו, בטח לא כלפי מי מהמתלוננות, מקסימום בוז כלפי מי שמנצל את המתלוננות להתלונן בתיזמון מסויים. אין לי את האפשרות להחליט האם בכלל היתה פגיעה או לא במי מהמתלוננות, הדבר היחיד שאני יכול לשפוט על פיו זה המסקנה הקשה הבאה: כדי להוריד מישהו מכהן מכסאו בצורה המהירה ביותר האפשרית עדיף לטפול לו פרשה מינית!!! כך נעשה עם רמון, כך נעשה עם קצב, כך נעשה עם בר-לב וכך יעשה עם הבאים בתור שאנשי הדממה רוצים להוריד מכסאם. פרשות מיניות נהפכו לחרב לעריפת ראשים, הבעיה היא שהיא חרב פיפיות והיא פוגעת לא פחות באותן נשים שנוצלו (שוב) כדי לשנות את המפה הפוליטית ולא כדי להביא צדק להן ולעולם. אני חוזר, אני לא יודע אם אכן המתלוננות מדברות דברי אמת או שקר, אך התיזמון הוא המחשיד כאן. למעט התיזמון יש עוד משהו מחשיד, ישנו סעיף בחוק שאומר שאם מתלוננת בתיק בעל אופי מיני משקרת היא חסינה מפני תביעת דיבה או תביעה פלילית של עדות שקר!!! מדוע כבוד השופטת ביניש ראתה לנכון דווקא בסעיף הזה להגן על המתלוננות בגין עדות שקר?? האם אי אפשר להסיק כי המטרה היא לאפשר בעזרת עלילות מיניות (אפילו שקריות) להעיף אדם מכיסאו? האם זה לא הגיוני לחשוב כך?
בקשר לכיבוש, אני מסכים עם הראיה של האחריות האישית ו"מה אני צריך לעשות", אבל זה לא השתמע מדבריך כאשר אמרת "אנחנו כובשים עם אחר…". אנחנו לא טלית שכולה תכלת ואנחנו נמצאים באיזור שמבין רק את שפת הכוח, גם אנחנו מבינים רק את השפה הזו, עד שלא נאמץ לנו שפה משותפת אחרת עם יושבי האיזור השפה הזו זו דרך התקשורת היחידה. ולכן, משטר צבאי (על אף שאני לא חושב שהוא הכרחי) הוא הרע במיעוטו בדיאלוג הכוחני בינינו לבין שכנינו, וכמו כל משטר צבאי, הוא מביא עימו רעות חולות, לא רק האזרחים נפגעים, גם החיילים נפגעים לא פחות, אולי פחות פיזי אבל הרבה יותר נפשית. לפלשתינים אין מדינה עדיין (ואם זה תלוי בנו גם לא תהיה להם) ולכן אי אפשר להתייחס אליהם כישות מדינית (אפילו שיש להם נציג באו"ם) ולתת להם לקבוע בעצמם את החוקים, הרי ביום שנעשה כך, ישתלטו עליה (אם עדיין לא עשו זאת) גורמים שממומנים ע"י אלו שרוצים בהשמדתנו (ולא חסר כאלו) ויחלו במלחמת התשה על אדמת ישראל, משני צידי הקו הירוק, מה בדיוק נעשה אז? נהדוף אותם לגבולות הקו הירוק, לגבולות הבינלאומיים עם ירדן, לים? ומה אז, נשליט משטר צבאי? לאן התקדמנו מהמקום בו אנו כיום? יש אפשרות אמיתית לשלום, אבל אף אחד ממנהיגינו (גם לא פרס על אף מה שמצטייר מדמותו) לא מעוניין בכך ולכן המצב הטוב ביותר הוא הסטטוס קוו העכשווי, משום שהאלטרנטיבה היא מלחמת התשה שתיקח הרבה חיים והרבה זמן.
מאמר ממצא –
כל כך פשוט להתנהל נכון – רק לשמור על 10 כללים
קוראים להם עשרת הדיברות זה הכל – כל כך קשה ?