- פרויקט אמת אחרת - https://www.emetaheret.org.il -

עבודת מודעות בעידן החדש – עדות אישית

"מחשבה יוצרת מציאות" –
זו האמונה הבסיסית שהנחתה אותי בדרכי למודעות
ומכיוון ש"אני יוצרת את מציאות חיי" –
עשיתי הרבה כדי ללמוד לשלוט על מחשבותיי

עבדתי על איזון אנרגטי ועל שחרור חסימות
על פתיחת הצ'קרות דרך יוגה, דמיון מודרך ונשימות
וגם מדטתי – והכול במשך שעות ושנים –
הכול כדי להגיע לשקט המיוחל שבפנים

ובכדי לברוא מציאות מיטיבה
בשביל עצמי ובשביל הסביבה
באהבה –
עשיתי עבודה פנימית לפתוח את הלב כמה שיותר
לשחרר התנגדויות ולהיות בקבלה של עצמי ושל האחר

וכדי לרפא, לשנות ולהאיר
התחברתי לאור האינסוף – למקום בו הכול בהיר
וכך, שום דבר לא הרגיש לי יותר מידי
בשביל להיות "מחוברת"
ולחוות – אהבה ללא תנאי

ומכיוון ש"הכול אחד"
ולפיכך "המציאות הנחוות היא השתקפות של עצמנו בלבד"
התבוננתי בהשתקפויות בפרספקטיבות רחבות
כדי להבין מה צריך ומה נכון בי לשנות

כי, הלוא, "השינוי מתחיל מבפנים"
ולכן האמנתי שעלי לא "לבוא בטענות" או "להשליך" על אחרים
אלא לשנות קודם כל בי
ואז המציאות תשתנה סביבי

ועבדתי בכלים שונים על זיהוי מקור המחשבות
ועל שינוי דפוסים ואמונות
על התמרה והתעלות מעל רגשות "שליליים"
ולראות איך הם נובעים ממני ולא ממקורות חיצוניים

על להפוך כל פחד לדחף
ולא לתת לכעס לקחת אותי עם הסחף
לראות כל מצב, גם הקשה ביותר, כהזדמנות
כי "סבלנות", הרי, "לא קונים בשום חנות"

ומכיוון שאני בוראת את מציאות חיי –
גיליתי את "הסוד" – גם "הכוח לברוא נמצא בידיי"!
אז לכל מה שאני רוצה בחיים עשיתי זימונים
והרגשתי ממש כאילו אני הולכת יד ביד עם אלוהים

את הגדול בחלומותיי וכמו המסר שקיבלתי –
"שלום עולמי" על דגלי חרטתי
והיו לי (תודה לאל): הצלחה גדולה ובריאות שלמה
שפע בחומר וברוח ותחושה של הגשמה

וגם זוגיות כמובן שזימנתי
וכמו כל הדברים האחרים – קיבלתי ממש כפי שהאמנתי
והרגשתי שבאמת זוהי דרך מדהימה
והרגשתי ממש כאילו אני היא זו המושכת בחוטים, אלא מה??

אלא שמשהו בדרך כנראה היה ממש לא נכון
כי איך ייתכן כזה מן שיגעון?
כי איך ייתכן שעם כל המודעות היה בי כזה מן שיתוק
ועם כל ה"חיבור" היה גם כזה מן ניתוק?
ואיך ייתכן שאם זימנתי מהבריאה את המציאות המיטיבה ביותר
קיבלתי משהו כל כך כל כך אחר?
אז איפה הטעות
ומה פתאום אלימות?!
כי – קחו נשימה ע מ ו ק ה –
איך זה שהפכתי להיות אישה מוכה???

כן, כן,
אני שרציתי לאהוב את כולם
שמשחר ילדותי האמנתי ששלום אפשרי בתוכנו ואפילו בעולם
שרציתי לחיות "באהבה ובאור"
ושאותי התקווה תמיד הנחתה כמו זרקור

אני שהשתמשתי בכלים האנרגטיים המתקדמים ביותר
בשביל להיות "מחוברת" ואפילו "מוארת"
כדי לברוא לי ולעולם מציאות אחרת
וכדי להיות בקבלה, חמלה והכלה של האחר –
כך הסכמתי לספוג אלימות כשהכאב רק הולך וגובר

ועוד האמנתי ש"אם זו המציאות שאני "זימנתי""
כנראה ש"זוהי אחריותי שזה מה שבראתי"
כי, כן, כמו כל אישה מוכה, לקחתי על עצמי את האשמה
פשוט עטפתי אותה במילים גבוהות כמו "קארמה" או "רמת נשמה"

ואני שואלת את עצמי מה המשמעות של כל עבודת המודעות שעשיתי?
ואיך, הו איך, כל כך שגיתי?
כי איך ייתכן שאם התחברתי אל האור
התגשם בחיי משהו כל כך כל כך שחור?

ותאמינו לי שאני מכירה היטב את התשובה:
"מכל רע יוצא טוב" וש"הכול לטובה"
אבל זהו בדיוק העניין: האנרגיות ב"תקופה החדשה"
אמורות לאפשר הגשמה בצורה מיטיבה ולא דרך טראומה קשה

ואולי, אני תוהה, התחושות של האנרגיות הגבוהות
ושל העוצמות הרוחניות
שגרמו לי להרגיש "חיבור" ו"אהבה ללא תנאי",
ש"הכול אפשרי" ו"נתון בידיי"
היו לא אלא אשליה מתעתעת
אולי ממש כמו תחושות "היי" של סמים,
שאת הכול בצד הם שמים
ובעצם, הן למעשה, סימן של ניתוק
ממה שבאמת קורה במציאות?!

ואם בתקשור התקבל המסר שאני "בדרך הנכונה"
האם אין בכך סימן שבתחום יש פתח לסכנה?!
כי מהו באמת התוקף של המסרים שמגיעים (מלמעלה?)?
ומתי נאמר "זאת אני" ומתי "מן אללה"?

ומהי "אמת" ומהו "נכון"
ומתי נאמר כי המחשבה או האמונה הן הקובעות ונותנות את הטון
ומתי נקבע כי זאת המציאות שבאמת עולה על כל דמיון?

ואם היו ששמעו על האירועים
ואמרו: "אסור לשפוט אף אחד", "אסור להעביר ביקורת על אחרים"
האם אין בכך לעורר דאגה שגם כאן הדברים נלקחים יותר מידי ל"אקסטרים"?!
כי אם לא נשפוט אלימות (וכל מעשה פשע או עוולה אחר) כאן על פני האדמה
ונתבונן על המציאות רק ברמת זימון הנשמה
אולי במקום שנרקיע אל אינסוף האפשרויות שמעבר לשמיים
השמיים יפלו עלינו ונחזור לכאוס של ימי הביניים?!

ואלו רק חלק מהשאלות, שאת עצמי אני שואלת
ובראשם שאולי בכלל הכול "הבל הבלים", כפי שאמר קהלת?

וברור שהדברים הם לא "שחור או לבן"
וברור שיש עוד הרבה שאינו ידוע ואינו מובן
אבל דווקא בשל כך אני בוחרת לשאול
האם מה שקרה לי מעיד לא רק על מקרה אישי פרטי
אלא מצביע אולי גם על כך שלמרות ההוליסטיות, יש בתיאוריות, בשיטות ובטכניקות הרוחניות
משהו חלקי או כזה שגם יכול להיות אשלייתי?

כי אולי, גם להן, למרות האהבה, החיבור לאור האינסוף, למקום ללא תנאים
יש לשים גבולות ולהגדיר תנאים?
כי אולי, גם להן, דווקא משום שכה רבה עוצמתן,
יש לא רק צד של אור אלא גם צד שיכול להיות מסוכן?!

ואני מרגישה, שאת השאלות שאני שואלת את עצמי
שנחקקו בי, לדאבוני הרב, במחיר דמי
אחריותי היא להעלות בפומבי
כי הן מאוד חשובות ולא רק בי
כי אם עוד אנשים לא עושים אבחנות נכונות
ולוקחים את הדברים עד לקצוות
צריך לשים תמרור הזהרה גדול שאפשר גם ליפול ולא רק להתעלות!!

רבקה גוטסמן היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית (חקר ההכרה, התודעה, המחשבה) והיתה בתהליך של מודעות ורוחניות במשך למעלה מעשור. רבקה היתה מורה בכירה של שיטת הריפוי האנרגטי והתקשור "תטא הילינג" ולה ניסיון של הוראת עשרות קורסים למאות אנשים וטיפול בעשרות אנשים. בנוסף, התמחתה ביוגה, בטכניקות נשימה מתקדמות ובמדיטציות שונות.
בימים אלו מגבשת את הידע והניסיון שצברה בדרך שנקראת "דרך הלוטוס".
רבקה היא אמא לנצח זהר אינסוף וללוטוס אור.
רבקה היתה במשך כשנה וחצי במערכת יחסים בה חוותה אלימות, אך לעולם לא עוד.

אתר הבית של רבקה גוטסמן [1]