- פרויקט אמת אחרת - https://www.emetaheret.org.il -

פלואוריד והפלרה – המסמך המסכם

הפלרת המים בפלואוריד בישראל

חובת1 הפלרת מי שתיה בישראל: עיון במסד נתונים ובדרך קבלת ההחלטות | מאת אהוד לשם2, לשעבר מהנדס מחוז המרכז במשרד הבריאות

הדיון הסוער סביב ההפלרה הולך וצובר תאוצה.
בעוד שמשרד הבריאות ממשיך להתבצר
בעמדתו כי הפלואוריד, הנמהל במי השתייה בישראל טוב
לבריאות השיניים, מתרבות העדויות המדעיות והרפואיות
כי מדובר בחומר רעיל, המסוכן לבריאות ועלול לגרום למחלות
חשוכות מרפא כגון אלצהיימר, סרטן ותסמונת דאון.
רק שלוש מדינות בעולם עדיין משתמשות
בחומר, וישראל ביניהן.
מדוע?
מהן הסיבות שעומדות מאחורי התעקשות משרד הבריאות על
ההפלרה?
מדוע אין שקיפות בקבלת ההחלטות?
וכמה זה עולה לנו?

בית הדין העליון של אירופה קבע בשנת 2009 בפסק דין תקדימי, כי מים
מופלרים דינם כדין תרופה, על כל המשתמע מכך, מבחינת הרגולציה
והפיקוח: כלומר, אסור להשתמש בהם להכנת מזון כלשהו3.
החלטה זו מהווה ציון דרך בהתמודדות הרשויות של המדינות החברות באיחוד
האירופאי, עם נושא ההגדרה והרגולציה של “משקאות פונקציונאליים“4
המצהירים על היותם בעלי “ערך רפואי“ כלשהו.
בהגדרה זו נכללים לפי הרשויות האירופאיות גם מים מופלרים.

ההיסטוריה

בישראל תורגם לאחרונה הספר "הונאת הפלואוריד"5. מקריאת הספר עולה כי ההפלרה "נולדה וצמחה" בארה"ב, וכי לידתה בחטא.
הכתב מתעד כיצד בשנות מלחמת העולם השנייה, בעת ייצור פצצת האטום ובזמן המלחמה הקרה שבאה בעקבותיה, נוצרו בתעשיות אלו, בין השאר, גם חומרים רעילים כגון פלואוריד.
מתואר כיצד התגייסו החוקרים, המדענים, אנשי הממשל, אנשי הצבא, רשויות הבריאות ומשפטנים למאמץ "לעזור למדינה" ו"לתאגידי היצרנים הגדולים" מול תביעות אזרחים שנפגעו בריאותית הן בעת יצור החומרים והן בעת התפשטותם לסביבה ובחקלאות.
מתואר כיצד התגייסו כולם כ"פטריוטים טובים" לשימון גלגלי המלחמה ולאחר מכן גם הכלכלה, תוך כדי זיוף תוצאות מחקרים על פגיעות בריאות ותופעות הלוואי ותוך יצירת "ספין" תקשורתי המפאר את ה"יתרון" שבהכנסת הפלואור למי השתייה, כל זאת במטרה "הקדושה" של מניעת תביעות נזיקין על רקע זיהום סביבה.

הספר מציג כיצד חוקרים שגילו קשר בין נוכחות פלואור והנזקים בעקבותיו, "הוזזו" מתפקידם ונהפכו "למוקצים". הכול גויס למאמץ המלחמתי ובהמשך מניעת נזקים על ידי תביעות כנגד תאגידי הענק. וזאת ע"י ספין להציג כמה בריא הוספת פלואור למניעת עששת השיניים.

שיאה של ההפלרה בעולם היה בשנות ה-’50 וה-’60 למאה הקודמת.
באותה תקופה הופלרו מי השתייה בחלק גדול ממדינות העולם המערבי
וארגון הבריאות העולמי הפך לתומך נלהב בהפלרת מי השתייה ככלי עזר
להתגברות על בעיות בטיפול בבריאות השן בעולם השלישי.

הדי ההתנגדות הגוברת של
אנשי רפואה והציבור להפלרת
מי השתייה הגיעו גם לוועדת
עדין – וועדת מומחים שמונתה
על ידי מנכ“ל משרד הבריאות כדי
לעדכן את התקנות בנושא איכות
מי השתייה. וועדת מומחים זו
המליצה המלצות רבות וחשובות
בנושא הקריטריונים של איכות מי
השתייה ושמירה על הבריאות, ובין
השאר המליצה לבטל את חובת
הפלרה. מנכ“ל משרד הבריאות
קיבל את כל עשרות המלצות
הוועדה – חוץ מההמלצה לבטל את
חובת ההפלרה.

מאז זרמו הרבה מים בירדן והלכו והצטברו מחקרים חדשים ברמה מדעית גבוהה יותר מקודמיהם, המתבססים על ניסיון מצטבר רב ועל שיטות מחקר
מתקדמות, אשר הראו את הנזקים הבריאותיים שגורם הפלואוריד (ותוצרי הלוואי שבאים עם חומר הגלם) לבריאות האדם.
וכך התבססה בעולם המפותח ההבנה שלאורך זמן גורם הפלואוריד, המוסף למי השתייה, נזקים מצטברים לבריאות האדם, החל מפלואורוזיס וכלה בסרטן העצמות.
מאידך, גם עולם רפואת השיניים עבר מהפכה לא קטנה ב-50 שנה
האחרונות:
הנתונים המצטברים וההבנה כי שמירת בריאות השן היא משימה
לכל החיים, הביאו להבנה כי הדרך הטובה ביותר לשמור על בריאות השן היא
דרך רפואה מונעת וחינוך לשמירת הגיינת השן בגיל הצעיר וטיפולי שיניים
משמרים לילדים.

גם נושא זכויות האדם עבר התפתחויות ב-50 השנה האחרונות וברור כיום
לכל בר דעת בעולם המערבי (לפחות), כי לא ניתן לכפות טיפול רפואי על אף
אחד מבלי לקבל את הסכמתו מדעת.
וכך, בקביעתו המגדירה מים מופלרים כ“משקה פונקציונלי“, כלומר בחזקת “תרופה“, סגר בית הדין האירופאי
בשנת 2009, את הגולל על הפלרת מי השתייה בעולם המערבי והדמוקרטי.

מאחר והעובדות בהקשר לנזקי ההפלרה לבריאות פורסמו בספרות
המדעית כבר לפני יותר מעשור, גברה ההתנגדות הרפואית והציבורית
להפלרת מי השתייה בעולם המערבי ובשנים האחרונות בוטלה חובת
ההפלרה ברוב מדינות העולם המפותח ולאחרונה נותרו ברשימה רק שלוש
מדינות: ישראל, סינגפור ואירלנד (שבה נמצאת ההפלרה בהליכי ביטול).

אנשי משרד הבריאות בישראל מנסים "לייצר עובדות" אחרות ומציגים מצג שונה בפני הציבור אותו הם אמורים לשרת בנאמנות.
לשם כך משנים עובדות מדעיות מחד ומציגים מידע לא מבוסס כאילו היה תורה מסיני.

גם בישראל מתנהל דיון ציבורי ער בנושא ההפלרה ורבים המתנגדים לה
מטעמי בריאות גרידא וזכות האדם לגופו (אסור לתת תרופה בכפייה).
הדי ההתנגדות הגוברת של אנשי רפואה והציבור להפלרת מי השתייה הגיעו גם
לוועדת עדין – וועדת מומחים שמונתה על ידי מנכ“ל משרד הבריאות כדי
לעדכן את התקנות בנושא איכות מי השתייה.
וועדת מומחים זו המליצה המלצות רבות וחשובות בנושא הקריטריונים של איכות מי השתייה ושמירה
על הבריאות, ובין השאר המליצה לבטל את חובת ההפלרה.
מנכ“ל משרד הבריאות קיבל את כל עשרות המלצות הוועדה – חוץ מההמלצה לבטל את חובת ההפלרה.

חומצה רעילה במי השתיה של ישראל 2009 / כתבתם של ניק קוליוחין ורונן בר

לא ברור מה היה מסד הנתונים שעליו התבססה ההחלטה השגויה והבלתי ראויה הזו.
לא מובן כיצד מבטלים בהינף קולמוס את המלצתה של וועדת המומחים החשובה ביותר שהוקמה בעשור האחרון לבדיקת נושא איכות מי השתייה בישראל.
וועדה זו המליצה לבטל את חובת ההפלרה לאחר שטובי המומחים בישראל קראו לעומק את כל המחקרים העדכניים, המצביעים על
קשר ברור בין חשיפה מתמשכת למים מופלרים לבין סוגים שונים של סרטן, פגיעה בעצמות, אלצהיימר, תסמונת דאון ופלאורוסיס.
בניגוד לעששת, אלה מחלות חסרות מרפא.

העובדות המדעיות והמלצות המומחים “אינן מקובלות“ על אנשי משרד הבריאות,
למרות שאינם מדענים ואינם מתעדכנים כראוי במתרחש בעולם המדע6.
הם פועלים מתוך אינרציה ופוליטיקה ואינם מסוגלים לראות את האמת המדעית-רפואית המצביעה על נזקים שונים לבריאות מחד
ואפשרות לשימור בריאות השן על ידי חינוך להיגיינה מאידך. גישת משרד הבריאות מתמצית באמירה – "הפסיקו להטריד אותנו עם עובדות".

ארגונים ירוקים ואישי ציבור שהזדעזעו מהחלטה לא מושכלת זו, שאלו מדוע
מנכ“ל משרד הבריאות לא חוזר בו מההחלטה להמשיך את הפלרת מי השתייה בישראל? הנימוק היחידי שניתן הוא “שמירה על בריאות השן“ של ילדים צעירים.

לו היו טורחים המנכ“לים הנכבדים (בינתיים התחלפו שני מנכ“לים), ומבצעים הליך ראוי של בדיקה, היו מופתעים לגלות כי ההפלרה תורמת במקצת
לבריאות השן לילדים בגילאי 3-10 בלבד ומאידך גורמת תחלואה קשה לכלל האוכלוסייה.
————-
שימו לב! המאמר מחולק לדפים

בכסף המושקע בהפלרה (עשרות מיליוני ₪ לשנה, על פי הדיווחים הרשמיים
הקיימים), ניתן היה לשפר את בריאות השיניים של כל האזרחים מבלי לסכן
אותם בכימיקלים מסוכנים ובמחלות קשות.

בעידן האינטרנט וחוק חופש המידע אנו יודעים כבר כי למי השתייה בישראל
מכניסים פסולת תעשייתית שנוצרת בתהליך ייצור דשן כימי: מדובר
ב“קוקטייל“ המכיל כ-10 כימיקלים רעילים המופיעים ברשימת החומרים
המסוכנים (חומ“ס) של משרד להגנת הסביבה, אשר כמותם בחומצה עולה
על הכמות המכסימלית המותרת לפי תקנות משרד הבריאות.
הכימיקלים המסוכנים הללו חודרים דרך הפה (מזון, שתייה) ודרך העור (מקלחת, שחיה)
ומצטברים בגוף ועלולים לגרום למחלות קשות.

האבסורד הוא כי רק 5% ממי השתייה המופלרים מנוצלים לשתייה, היתר
הולכים לתעשיית המזון, לחקלאות, לשירותים, לבריכות שחייה ועוד.
כך שלמעשה הכימיקלים שמוספים למי השתייה עקב שימוש בתוצרי פסולת
כימית להפלרה, נמצא בכל מה שאנו נוגעים.

ראיון עם מומחים ישראליים בכתבתו של ניק קוליוחין / הירקון 70 [1] החל מדקה 1:00

המטרה של פרסום זה היא לסקור את מסד הנתונים שהיה ושצריך לעמוד
בפני מקבלי ההחלטות. נתונים אלו אמורים לסייע בקבלת החלטה מושכלת
המבוססת על העובדות המדעיות. בלי פוליטיקה ובלי לחצים.

מסד הנתונים

1. וועדות מומחים, וועדות פרלמנטאריות
1.1 במאי 2003 מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדה לעדכון תקנות איכות מי השתייה, ובראשה פרופ' אבנר עדין ("ועדת עדין") מן האוניברסיטה העברית.
1.2 "ועדת עדין" שמה לה למטרה "להביא את תקנות איכות המים בישראל לרמה הבינלאומית הגבוהה ביותר האפשרית".
1.3 במרס 2007 הועברו המלצות "ועדת עדין" למנכ"ל משרד הבריאות. בנושא ההפלרה "ועדת עדין" קבעה ברוב דעות לבטל את חובת
ההפלרה ולערוך מחקר במהלך 5 שנים ולאחר מכן לשוב ולדון בנושא לאור מסקנות המחקר.
1.4 ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת קבעה בדיון מיום 21.6.06 כי:

"הוועדה קובעת כי לאור המחלוקת הקיימת לגבי היעילות של הפלרה במניעת עששת שיניים ולאור המחקרים המצביעים על אפשרות של נזקים בריאותיים וסביבתיים פוטנציאליים – יש להקפיא את המצב הקיים ולא להרחיב את חובת ההפלרה על ישובים חדשים כפי שמחייבות התקנות".

2. פלואוריד בריכוזים נמוכים יכול לתרום קמעה לבריאות השן בילדים גילאי 3-10.
3. פלואוריד אינו תורם לבריאות השן אצל מבוגרים.
4. חינוך להיגיינה של השן תורם לבריאות השיניים אצל ילדים יותר מהוספת הפלואוריד ואין בו נזק בריאותי7. למעשה החינוך להיגיינה נכונה תורם יותר מכל דבר אחר לבריאות השיניים במשך כל החיים. באם יושקע רק אחוז קטן מהכסף בהחדרת החומצה, לחינוך ותמיכה באותם משפחות הנזקקות לטיפול התועלת תגדל פי כמה וכמה.
אחת כמה וכמה על פי החוק החדש המאפשר טיפול שיניים חינם לילדים.
5. הפלואוריד נכלל גם ברשימת המזהמים שהם מתכות כבדות, אשר בריכוז גבוה מהווים סכנה בריאותית. סינרגיזם של כימיקל בעייתי זה עם עוד מזהמים הופך את המים לרעילים: נוצרות תרכובות כגון פטאלאטים הגורמות לסרטן, להרס מערכת העצבים, לפגיעה באברי גוף שונים ועוד.
6. קיימת המלצה לסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס להימנע משתיית מי ברז היות ומכילים פלואור וכלור …"שני חומרים כימיים המעכבים את יכולתו של הגוף לספוג יוד".
7. כתוביות אזהרה על משחות שיניים המכילות SODIUM FLUORIDE "לילדים עד גיל 3 אסור השימוש מחשש לבליעה. לילדים מגיל 3-7 רק צחצוח שינים בנוכחות מבוגר למניעת בליעת המשחה".
8. בתי משפט בישראל ובעולם – התייחסות לנושא הפלרה
8.1 . רקע: בעשור אחרון הצטבר מידע מדעי רב ממחקרים מקיפים ברמה מדעית טובה, המתארים נזקים לבריאות הנגרמים בעקבות ההפלרה. הנושא של "הוספת תרופה" בכפייה, נוגד חוקי יסוד במדינות מתקדמות. מאחר וההפלרה הייתה ה"דגל" המעיד על "קידמה" בידי רגולטורים שונים במשך קרוב ל-60 שנה, נוצר מצב שבו מדעי הטבע והרפואה כבר היה ברור כי ההפלרה בעייתית אך הרגולטורים למיניהם התחפרו בעמדות שמרניות כמצופה. מאחר ולא פעם נתקלה הדרישה להפסיק את ההפלרה (עקב המידע המצטבר על נזקיה) בהתנגדויות של גופי רגולציה מקובעים, הגיע הנושא לא פעם לפתחו של בית המשפט, הן בישראל והן באירופה. לאחרונה הצטברו כמה וכמה קביעות משפטיות מעניינות וחשובות בנושא:
8.2 בית הדין העליון של אירופה קבע לאחרונה בפסק דין תקדימי כי "מים מופלרים דינם כדין תרופה, על כל המשתמע מכך ולכן אסור להשתמש בהם להכנת מזון כלשהו. החלטה זו מהווה ציון דרך בהתמודדות הרשויות של המדינות החברות באיחוד האירופאי, עם נושא ההגדרה והרגולציה של משקאות לשימוש יום-יומי (משקאות פונקציונלים)6 ".
8.3 עוד קבע בית המשפט האירופאי העליון כי "מאחר ומים מופלרים יוגדרו מעתה בתור "מים רפואיים" – כל החוקים לשמירת איכות המים אינם תופסים לגביהם מחד ואסור להשתמש בהם בתהליכי הכנת מזון מאידך, וזאת לפי חוקי הבטיחות במזון". מכאן נובע כי כל החקיקה הבריטית-אירלנדית שעוסקת בהפלרת מים נחשבת כיום כהפרה בוטה של האיסור הברור על השימוש ב"מים רפואיים" להכנת מזון וחייבים לבטלם.
8.4 החלטת בג"ץ בתביעת מרכז השלטון המקומי בישראל ועיריית הרצלייה ואדם טבע ודין כנגד משרד הבריאות ואיכות הסביבה (בג"ץ 4529/02 – 20.11.2002). החלטת בג"ץ 4529/02, הייתה:

"בעצת בית המשפט חזרו בהם העותרים מן העתירה, תוך שמירת זכותם לשוב ולפנות לבית המשפט בנושא העתירה, אם המעקב אחר תוצאות הפעלתן של התקנות נשוא הדיון יקים להם עילה לכך. אנו מניחים, שעם הפעלת התכנית נשוא התקנות יופעלו על-ידי המשיבים מנגנון מסודר למעקב אחר תוצאות ההפעלה ומאגר נתונים פתוח לציבור. לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבים אנו מוחקים את העתירה ללא צו להוצאות".

עד היום לא נעשו שום פעולות משמעותיות של מעקב מדעי-רפואי אחר השפעות הבריאותיות והסביבתיות של הפלרת מי השתייה בישראל.
רק לאחרונה כנראה כביכול הוקמה ועדה שאין שום פרסום של הישיבות/פרטוקולים.
9. גם במידה וייערך "מחקר מדעי", ע"י משרד הבריאות או גוף חיצוני בהנחיית משרד הבריאות התוצאות ברורות מראש ודי רק באם נעיין בדו"ח "ועדת רזין" לאיכות המחקר במשרד הבריאות- ביוני 2009 פורסם דו"ח "ועדת רזין7 שעסקה בנושא היכולות המדעיות של משרד הבריאות. הממצאים לא מעודדים:
9.1 הוועדה מדגישה את חוסר היכולת של משרד הבריאות לבצע מחקרים מדעיים ברמה מדעית קבילה בחלק ניכר מתחומי אחריותו.
9.2 הוועדה מציינת שעקב חוסר איסוף של מידע מדעי החלטות מתקבלות החלטות משמעותיות לבריאות הציבור, שלא על סמך עובדות ומידע מדעי אלא על סמך "תחושות בטן".
9.3 הדו"ח הטרי נכתב ע"י יו"ר המועצה הלאומית למחקר המדגיש כי: "משרד הבריאות לא גיבש מעולם מדיניות למחקר רפואי בישראל, ללא יעדים, סטנדרטים או מעקב".
9.4 לכל אלו תהיה משמעות רבה בהמשך הדיון בו נראה כי מעולם לא נאסף באופן מדעי סיסטמטי מידע כלשהו על נזקי הפלואור לבריאות ולסביבה בישראל!

10. שימוש בפסולת ממפעלי דשנים8 בתור חומר גלם
תמיסת הפלואור המוחדרת למי השתייה במדינת ישראל, אינה חומר כימי נקי, חומצה פלואורוסליצית המוספת למי השתייה בישראל היא בעצם הפסולת הכימית של מפעלי דשנים ופוספאטים. חומצה זו מכילה שאריות של כימיקלים ומתכות כבדות שחלקם מסוכנים לאדם ואסורים לשימוש. פסולות רעילות אלו נחשבות עפ"י חוק כחומרים מסוכנים (חומ"ס) ואמורות עפ"י חוקי הטיפול בחומ"ס להיות מטופלות ומנוטרלות ומושמדות, באתר הפסולת הרעילה ברמת חובב.
בחודש ספטמבר 2009, כאשר הופסקה אספקת בחומצה הפלואורוסליצית, ממפעל דשנים אמורה חומצה זו להיות מטופלת באתר רמת חובב.

11. ה"תקן הישראלי" אינו מתייחס לזיהומים הקיימים בחומר המשמש בפועל להפלרה רקע: התקן האירופאי נוסח עבור חומר גלם אחר שכנראה אינו מכיל מזהמים שונים כמו הפסולת ממפעלי הדשנים, המשמשת בישראל להפלרה ולכן אין בתקן האירופאי (שהועתק לתקן ישראלי) דרישה לבדוק נוכחות ורמות זיהום של עוד עשרות כימיקלים מסוכנים אשר אינם נמצאים בחומר הגלם (ולכן לא ציינו בתקן) אך נמצאים בחומר הגלם הישראלי. מכוון שאינם מופיעים בתקן- לא בודקים אם המזהמים הללו קיימים בחומצה הפלואורוסליצית. זה לא אומר שהיא "נקייה" אלא ש"אם לא מחפשים אז לא מוצאים….."
11.1 בשנת 2003, יצר מכון התקנים תו תקן ישראלי (5438, חלק 4), שקובע את הרכב תמיסת חומצה פלואורוסיליצית (חומצה הקסא- פלואורוסיליצית), ככימיקל לטיפול במים המיועדים לשתייה. התקן זהה לחלוטין לתקן האירופאי August 2001 : EN 12175 .
11. 2 חשוב לציין כי התקן האירופאי אינו מתייחס לחומצה פלואורוסליצית הנוצרת כפסולת בתהליכי ייצור של דשנים כימיים אלא לפלואור אחר.
11.3 התקן הישראלי נקבע בלי התייעצות עם ועדת מומחים ממקצועות הרפואה, כימאים, טוקסיקולוגים, מומחים של איכות הסביבה, אנשי בטיחות, עורכי דין, כלכלנים. והפרוטוקולים של קביעת התקן חסויים. מה יש כאן להסתיר?
11.4 קיימת טבלת ערכי מכסימום המותרים לחומרים נוספים שמופיעים בתמיסה "הקסה-פלואורוסליצילית" שבה עוסק התקן המוספת למי השתייה. כל מה שלא מופיע ברשימה אסור שייכלל בתמיסה. הערה שצורפה לטבלה: "שאר הפרמטרים הכימיים השונים שמופיעים בדירקטיבה האירופאית מס' 98/83/EEC אינם רלוונטיים לתמיסת הקסא- פלואורוסיליצית מאחר ואינם אמורים כלל להיות נוכחים בחומר הגלם לייצור התמיסה הנ"ל.
11.5 עמוד 2 בהגדרות בסעיף 4.3 של הדירקטיבה 98/83/EEC: אינן חלות ובמקומם יחול "תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתיה התשל"ד – 1974), על עדכוניהן".
11.6 המפרט הטכני כביכול של ה"אנליזה האופיינית" של מפעל דשנים לגבי החומצה זהה לחלוטין לעמוד 8 בטבלה של התקן הישראלי (5438, חלק 4). תו התקן הוא רק ל- 10 חומרים רעילים היות והוא לקוח מתקן אירופאי, ושם חומר הגלם לא מכיל חומרים אחרים, לכן אינו נדרש לבדיקה.
11.7 הרכבה הכימי של תמיסת החומצה הפלואורוסיליצית (כפי שמציינת ספקית הפלואור – חברת דשנים), כולל גם רעלים מסוכנים כמו ארסן, קדמיום, כרום, כספית, ניקל, עופרת, אנטימון, סלניום וחומצה הידרופלואורית. האלמנטים הכימיים הללו מוצגים בגלל תו התקן. אך יש מזהמים נוספים שהתקן לא דורש נתונים עליהם ולכן אין מציינים אותם.

12. איך קורה שאף אחד לא בודק את המזהמים המוחדרים למי השתייה יחד עם החומצה הפלואורוסליצית?
לפני התשובה, מספר מושגי יסוד בבדיקות כימיה של מים:
12.1 בדיקת "כימיה מלאה" – נבדקים כ- 90 חומרים כימיים המהווים מזהמים פוטנציאליים. בדיקה לכימיה מלאה נעשית על פי התקנות16 למקור המים. התדירות נמוכה (אחת לשש שנים כאשר האיכות תקינה).
12.2 בדיקת "כימיה מצומצמת" – נערכת מספר פעמים בשנה וכוללת פחמן אורגאני, בליעת קרניים סגוליות, כלוריד וחנקה. ס"ה נבדקים 5 חומרים כימיים
12.3 בדיקות מים במערכת אספקת המים לצרכן –נעשות ברשת המים לאחר השאיבה מהבאר. הבדיקות הנערכות: עכירות, טריהלומתנים (הכוונה למים עיליים – מי כינרת), ברזל, אבץ, עופרת, כרום, פתאלאטים (במערכות פלסטיק בלבד).
12.4 ברשת הובלת המים- נדגמים המים לבדיקות בקטריולוגיות וכן לבדיקת "כימיה מצומצמת", אחת לכמה חודשים. כאמור "רשת המים" לא נדגמת ל"כימיה מלאה".
12.5 התוצאה: הבדיקות שעשויות לגלות זיהומים עקב הליך ההפלרה נערכות בזמן ובמקום שלפני הוספת הפלואור (בתדירות של אחת ל-6 שנים)!. לכן אין שום סיכוי לראות את המזהמים שבפועל מוחדרים למים יום יום שעה שעה.
12.6 גם הרכב החומצה הפלואורוסליצית לא נבדק בפועל: חברת מקורות לא בודקת את הרכב החומצה פלואורוסליצית, בטענה כי לחומצה הפלואורוסליצית יש תו תקן ומקורות "סומכת על היצרן/משווק", אשר מצידו אינו בודק ומציין בדפי הבטיחות רק את מה שנדרש בתקן. חד גדיא!

13. ריבוי תקלות וחוסר פיקוח
13.1 בדיווחים החודשיים של חברת מקורות, רואים בבירור כי מתרחשות לא מעט תקלות הקשורות לאיכות ירודה של חומר הגלם להפלרה, להלן דוגמאות מחלק מהאירועים:
13.2 דו"ח איכות מים מחודש מאי 2007 של חברת מקורות: "החודש היו הפרעות בהפלרה בגלל שיבושים באספקת החומצה הפלואורוסיליצית. השיבושים נבעו מהופעת צבע צהבהב בחומר הגלם של דשנים אשר פסל אותו משימוש להפלרה. עקב כך היו שיבושים בהפלרת מי המוביל בנטופה, במרחבים…".
13.3 דו"ח חודש יוני 2008 "…משקע לבן במתקני ההפלרה….. ישנן מספר בעיות המחייבות פתרון במתקני ההפלרה כגון דליפות מריתוכי פלסטיק ביציאה מהמיכל החודשי, משקע לבן על הקירות והציודים, ובעיות בפיקוד. הבעיות נבדקות ויוצעו פתרונות".
13.4 דו"ח חודש יולי 2008, "צופת לבנה במתקני ההפלרה במרחב מרכז מתקני ההפלרה במרחב מרכז צופו בשכבה לבנה ואנו מנסים למצוא את הגורם לכך. נלקחה דגימה מהמשקע ונשלחה לאנליזה. הניסויים בתיאום עם דשנים ספק החומצה הפלואורוסיליצית".
14. למעשה ובפועל כל "מערכת הבקרה והפיקוח" על ההרכב הכימי של החומצה בשטח, מתבטא ב"בדיקה ויזואלית" של "שינוי צבע" של התמיסה. לא מתבצעות בדיקות כימיות טרם החדרת החומר למי השתייה, של מדינת ישראל.

15. למי השתייה מוחדר חומר שאמור לשמש כ"תרופה", אך אין לו שום אישור של גוף רגולטורי מתאים. לא נותנים לציבור מידע על כל המזהמים המלווים את ה"תרופה".
15.1 בכל צובר (מיכלית) חומצה פלואורוסליצית, אשר יוצא מן המפעל, יש הרכב שונה של כימיקלים בריכוזים שונים. זאת מאחר ומדובר בפסולת של תהליך ייצור דשן כימי לחקלאות. אין בשום מקום נתונים על בדיקות המראות כי היא נקייה ממזהמים, לא בחברת מקורות ולא במשרד הבריאות וכנראה שגם לא במכון התקנים.
15.2 ניסיונות שעשיתי לקבל תוצאות של בדיקות כימיות לנוכחות מזהמים, שאמורות לכאורה להיערך במכון התקנים הישראלי, לצורך מעקב ובקרה אחר החומצה הפלואורוסיליצית, נתקלו בקיר אטום. נאמר לי כי "התוצאות הן של הלקוח". דע עקא שאזרחי המדינה הם הלקוחות האמיתיים מאחר והם אלו ששותים מים יחד עם פסולת רעילה. האם אכן נערכו בדיקות כלשהו? מדוע אם כן אסור לנו לקבל פרטים על הרכב החומר המוסף למי השתייה שלנו? (עיינו בסעיף 19 בהמשך)
15.3 אנשי משרד הבריאות יודעים היטב כי המוצר "תמיסת חומצה פלואורוסיליצית" אינו מיוצר באחד ממפעלי התרופות, אלא הוא פסולת של תהליך ייצור של דשנים כימיים לחקלאות !! הם יודעים היטב כי הפלואור מוכנס למים "כתרופה" למניעת עששת השיניים, כשהוא בבחינת פסולת גולמית ומלא חומרי לוואי רעילים ומסוכנים שכלל אינם נבדקים בשום שלב.
15.4 עד היום אין בארץ אישור של ה- FDA האמריקאי או המכון לביקורת ותקינה של חומרי רפואה הישראלי, להכניס את החומצה הפלואורוסליצית כתרופה או כ"תוסף מזון" המסופק לכל האזרחים (בכפייה וללא ידע) באמצעות מי השתייה.
15.5 התמיסה אותה מספקים לנו כ"תרופה" למניעת מחלת העששת, היא פסולת האמורה לפי הנחיות המשרד להגנת הסביבה, להיות מטופלת כחומר מסוכן (חומ"ס) בהגדרתו בחוק, וזאת ע"י נטרול והשמדה באתר הפסולת הרעילה רמת חובב. במקום בו משרד להגנת הסביבה מחייב השמדה כ"פסולת רעילה" בא משרד הבריאות והופך את החומר הרעיל ל"תרופה" או "תוסף מזון" "כמתנה" מהאח הגדול לבריאות האזרח הקטן ל"טיפול בשיניים". (דרך אגב בתאריך 29.5.2010 הייתה דליפה גדולה באחד ממתקני ההפלרה של חברת מקורות – מידע שלא דווח.
15.6 בדו"ח השנתי 2007 של המחלקה לבריאות הסביבה, אכן נאמר כי:
"החל ממרס 2007 החלו להיפסל אצוות של החומצה בשל שינויים תהליכים שגרמו להופעת גוון בחומצה, עובדה שפגעה בהפעלת כל המתקנים בארץ עד שבסוף השנה ניתן פתרון טכני המונע את הצבע בחומצה
הבקרה היחידה על הרכבה הכימי של החומצה היא "מעקב אחר שינוי צבע", לא יאומן כי יסופר!! !
15.7 בדו"ח השנתי של המחלקה לבריאות הסביבה ( 2008)9 מוצג כי התגלו גם מקרי חריגות ברמת הפלואור במספר ישובים בתוך רשת המים המגיעה לצרכן (משרד הבריאות מאשר כי חריגה ברמת הפלואור מהווה סכנה בריאותית). שוב אין כאמור בנמצא בדיקות "כימיות מלאות" מסיבה פשוטה: תקן מי השתייה2 אינו דורש ואין ביצוע, וההפלרה נעשית כזכור ברשת. (תגובת משרד הבריאות לתוצאות החריגות שלו מענייניות – בדיעבד התברר כי היו טעות מעבדתית.
15.8 מאחר ואין דיגום ובדיקות "כימיה מלאה" למי השתייה לאחר ההפלרה. אין אפשרות ויכולת לאנשי המקצוע ולציבור שותי המים בישראל, לקבל מידע על כמויות החומרים הרעילים הנמצאים במי השתייה לאחר הליך ההפלרה! למרות שמשרד הבריאות יטען כלפי עם ועדה "החומצה ורמת המזהמים הכימיים עומדים בתקן".

16. כל האמור לעיל ניתן לקבוע כמעט בוודאות, כי בישראל אין לכאורה פיקוח על החומרים הרעילים המוחדרים למי השתייה באמצעות החומצה הפלואורוסליצית, שבמקורה היא פסולת של תהליך ייצור דשן כימי.
17. ממצאים ראשוניים מהשטח:
בבדיקה אקראית שנעשתה ביוזמתי באחת מערי השרון10 (מאי 2009), נמצאו הדברים המדאיגים הבאים:
17.1 באזור ללא הפלרה: ריכוז הפלואור 0.1 > מקג"ל, ריכוז הפתלאטים 5> מקג"ל.
17.2 אזור עם הפלרת המים (חיבור מקורות): ריכוז הפלואור 0.7 מקג"ל, ריכוז הפתלאטים 86 מקג"ל פי 10 מהתקן המותר.
17.3 ניתוח הממצאים: היכן שנמצא פלואור, היה ריכוז הפתלאטים גבוה פי 10 יותר מאשר תקן משרד הבריאות11 מאפשר.
17.4 על פי ממצאי חברת מקורות (סעיפים 13.3,13.4)12, ישנו עיכול של מערכות הפלסטיק על ידי חומצה פלואורוסיליצית, דבר דומה דווח בספר9
17.5 בדגימה חוזרת, שנערכה באותו מקום לאחר כשבועיים, לא חזרה התופעה. דבר המצביע על כך כי יתכן והרכב החומצה פלואורוסיליצית שונה מעת לעת ובזמן שריכוזה הזמני גבוה היא מעכלת את הפלסטיק וגורמת להיווצרות הפטאלאטים.
17.6 דיווחים שוטפים של חברת מקורות, מצביעים על "עיכול מערכות הפלסטיק" (ותקלות אחרות שקורות מעת לעת).

18. חשש מתביעות והתדמית הציבורית מרתיעים את היצרן אך לא את משרד הבריאות
18.1 חטא היהירות- עובדי משרד הבריאות לא השכילו "לפענח" את מהות התקלה שגורמת ל"עיכול מערכות הפלסטיק", שעליה מדווחת חברת מקורות, בסעיף תקלות של הפלרה. מי שחוטא ביהירות (היבריס) לא לומד. לו היו מתעדכנים בספרות המקצועית ועורכים ניהול סיכונים כנדרש ממערכת מודרנית, היו עולים כבר מזמן על הבעיה ואולי אז הייתה נפסקת ההפלרה הרעילה.
18.2 נסיגת היצרן – חברת דשנים לישראל הודיעה (24.6.09) כי היא מפסיקה לשווק חומצה פלואורוסליצילית לחברת המים מקורות. הנימוק שניתן היה:

"איננו מוכנים להיות יותר שק החבטות בויכוח המתנהל בין מצדדי הכנסת הפלואוריד למי השתייה בישראל, לבין המתנגדים לכך. האחריות לכך לנושא היא בידי משרד הבריאות, ואיננו רוצים להיות במוקד הויכוח הציבורי בנושא" .

18.3 התנערות משרד הבריאות מאחריות- בתוכנית הרדיו שדנה בנושא ההפלרה (רשת ב' מיום 2.9.2009), הייתה תגובת משרד הבריאות כדלקמן:

" ….האחריות על החומר המוחדר למי השתייה מוטלת על ספק המים (חברת מקורות, הרשויות המקומיות, תאגידי המים). הם, ולא משרד הבריאות אחראים על איכות המים ובדיקתם….. החומר (חומצה פלואורוסליצית- א.ל) קיבל תו תקן וברגע שעומדים בדרישה זו אין בעיה עם החומר המוחדר למים…".

18.4 יהירות ואטימות- תשובת משרד הבריאות מהווה התנערות מוחלטת מאחריות למצב הביש הנוכחי, אליו הכניס בכוח וביומרנות את אזרחי מדינת ישראל ואת ספקי המים. התשובה מקוממת ומהווה "מופת" לאטימות ושרירות לב ביורוקרטית. התוצאה של האטימות הינה חשיפת שותי מי הברז בישראל למתכות כבדות כגון ארסן, קדמיום ניקל ועוד. שלא לצורך לבריאות ובודאי לניגוד "עיקרון ההיזהרות"
19. בכתבה שערך ניר קוליוחין ורונן בר לפני כשנה ונמצאת באתר YOUTUBE, מציג רונן בקולו את החומרה של ההפלרה תוך רעיון עם מספר אנשים, כמו כן מציין כבר אז ניק כי לא הצליח לקבל תגובה ממשרד הבריאות והגורמים האחרים האחראים והם העדיפו "למלאות פיהם מים".
20. לאחרונה פורסם במדינת ישראל דו"ח ועדת חקירה:
ועדת החקירה הממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל מרץ 2010.
מעבר למסרים על ניהול כושל של ממשלות ישראל והמנהלים המקצועיים חרטה הועדה על דיגלה בין השאר:

"העדר שקיפות בתהליך קבלת החלטות באופן שיאפשר לגורמים שונים מקצועיים וציבוריים להביע עמדתם לפני קבלת ההחלטות … הוועדה מוצאת כי אי שיתוף נאות של הציבור במלוא המידע, פגע ביעילות הצעדים שננקטו ויצר סערה ציבורית אותה ניתן היה למנוע … מחייב שקיפות ופתיחות לדיון ציבורי בתהליך קבלת ההחלטות במשק המים …. אחד הליקויים שתרם ללא ספק למשבר נעוץ בהיעדר שקיפות מספקת בכל הנוגע לבעיות שעמן מתמודד משק המים ובאי שיתוף מספק של הציבור בתהליך קבלת ההחלטות …
כדי לחזק את השקיפות ממליצה הוועדה כי תמלילים מלאים של דיוני מועצת רשות המים והחלטותיה וכל המסמכים שיוגשו למועצה (כולל מצגות ומסמכי רקע) יופיעו באתר הרשות ….

וכך הלאה והלאה בדו"ח ועדת החקירה הממלכתית.
21. בכתבה (שערך ניק, כתב ערוץ 10, על ההפלרה, ראו בהמשך), ולאחר ועדת החקירה על משבר משק המים, עדין משרד הבריאות, חברת מקורות ומכון התקנים ממלאים פיהם מים ואינם מוכנים לומר דבר וחצי דבר על איכות מקור ההפלרה, על המאמרים הרפואיים אשר מצביעים על פגיעות בעצמות ושארחלקי הגוף הבאים כתוצאה מהליך ההפלרה.
22. ההיסטוריה מלווה אותנו בחומרים כימים שהיו מובנים בשעתו "כפותרים בעיות" והיום לאחר מספר שנים ציבור רחב סובל ופגוע מתופעות לוואי שלהם (הרשימה היא ארוכה ולא סגורה).
23. משרד הבריאות לא עוצר את ההליך ההפלרה למרות:
23.1 המלצת "ועדת עדין" למנכ"ל משרד הבריאות,
23.2 ועדת הפנים והבריאות ואיכות הסביבה של כנסת ישראל משנת 2007.
24. משרד הבריאות ממשיך בהצהרתו החוזרת הנשנית ונשענת מעמדת WHO (ארגון הבריאות העולמי), כי "ההפלרה היא דבר טוב".
25. פרופ' מן, מנהל המחלקה לרפואת שיניים קהילתית, בפנייתו הדרמטית (מיום 19.3.2007), ליו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות אינה מחמיאה למוסד בו הוא נמצא ולא לכותבו.
בציינו כי הוזמן לישיבה אך לא יוכל להשתתף בה ומתרעם קשות:

".. הסתבר לנו כי לדיון הוזמן גם "מר פול קונט שאינו בעל הכשרה ברפואה או בריאות צבור ובודאי לא ברמה אקדמית – שהינו מטיף להפסקת הפלרת מי השתייה בעולם ועמו מספר אגודים (גופים התומכים בהפסקת ההפלרה)13".נגד ההפלרה".

כן מציין פרופ' מן:

".. יש לציין כי עד כה בוצעו בעולם כ- 30,000 עבודות מחקר שדנו ביתרונו של הפלואוריד שהוכיחו עד כמה יעיל ובטוח השימוש בו"

ההתרברבות של פרופ' מן בהצגת מר פול קונט "כמטיף" וזריקת מספר של 30,000 מחקרים המצדדים את חשיבות ההפלרה מייצגת ודומה יותר "לארגונים", שלא אנקוב בשמם כאן ובטח לא לפרופ' שהוא מנהל המחלקה לרפואת שיניים קהילתית בפקולטה לרפואת שינים במדינת ישראל, המתעלם לחלוטין מנגד של מחקרים הטוענים חד משמעית על פגיעת הפלואור בשאר חלקי הגוף מעבר לשיניים, וכן לידיעת כולנו מר פול קונט הוא פרופסור אמריטוס.
רק לחשוב כי פרופ' מן יהיה לו חלק במחקר במדינת ישראל בנושא ההפלרה, ידועות התוצאות מראש (ראה סעיף 9).

26. הצהרה כי הפלואור הוא הדבר "הכי טוב" שיש, עדין העובדה נשארה שרק 2 מדינות יש בהם חובת הפלרה בעולם המונה 243 מדינות.
27. לאור 30,000 המחקרים המוכיחים את יתרונו של הפלואור, בחודש יולי 2010 ביקשתי מהאחראי על הפלרת המים בישראל במשרד הבריאות כי יספק לי את המסמכים עליהם נשען משרד הבריאות כי ההפלרה זה "הדבר הכי טוב במאה האחרונה". ואכן קיבלתי 5 מסמכים שהועברו דרך דר' זוסמן מנהל האגף לבריאות השן במשרד הבריאות.
27.1 המסמך שעליו מסתמך משרד הבריאות הינו דו"ח טכני של ארגון הבריאות עולמי משנת 1994. כל הפרסומים עליו התבסס הנם משנות ה-80 למאה הקודמת ועד 1993. מאז נעשו מחקרים רבים שהראו את תופעות הלוואי המזיקות של ההפלרה, תופעות המתרחשות לאחר זמן חשיפה ממושך לעודפי פלואוריד, ואותן לא הכירו לפני 20 שנה !!
27.2 חלק נכבד מהמאמרים שהם מצטטים, אינם המלצה על הפלרה אלא הם פרסומים ומידעונים (ברושורים) של WHO ואחרים, המציינים כי בעיית העששת היא בעיה שניתנת להפחתה באמצעות שיפור היגיינת השן. ומוזכר כי במדינות עולם שלישי ובשכבות אוכלוסיה במצב סוציו אקונומי נמוך היגיינת השן ירודה. בעיקר עקב חוסר מודעות וחוסר אמצעים לצחצוח שיניים יעיל
27.3 המסמך מציין כי תוספת מתונה וזהירה של פלואוריד לילדים, במים, מלח או משחת שיניים מסייעת למניעת עששת בגיל צעיר. פלואוריד לא מועיל לבני נוער ולבוגרים.
27.4 אף מסמך לא ממליץ על הפלרה של מי שתייה. הם מביאים הפלרת מי שתייה כאחת מאופציות מגוונות לשמירה על בריאות השן.
27.5 בחלק מן הפרסומים ציינו המומחים בפירוש כי משחת שיניים עם פלואוריד זמינה לכל ילד, במחיר נמוך, היא אופציה מועדפת אך קשה יותר לביצוע.
27.6 כל המסמכים של WHO מספיק ישרים כדי להעיר כי אין להוסיף פלואור למים בלי אבחנה. ויש להוסיפו רק לאחר סקר מקורות המים והערכת סיכונים לגבי היווצרות עודף פלואור.
27.7 במסמך הטכני של WHO מ-2006 בנושא פלואוריד ופלואורידוזיס הוא מסמך עדכני המתייחס לנזקי הפלואור במי שתייה. באזורים נרחבים בעולם בהם יש עודף פלואור טבעי במים נגרמים נזקי שלד קשים לאוכלוסיות גדולות.
27.8 כל מדען בר דעת היה חייב להתייחס למסמך נזקי הפלואור של ארגון הבריאות העולמי ולהתייחס למסקנותיו ברצינות ולהשליך מהן על הסיכונים שבהוספת פלואור למי שתייה לאורך כל החיים. רק אצלנו לא עשו 1+1=2
27.9 משרד הבריאות בחר להתעלם מן המידע שפורסם במסמך טכני חשוב זה (2006) למרות שהמידע ששימש במסמך זה עדכני ומצביע על נזקים קשים עקב חשיפה לעודפי פלואוריד במים מסיבות אלו ואחרות.
27.10 שאר הפרסומים כלל אינם המלצות להפלרה והם מתחלקים ל-2 סוגים:
27.11 מסמכים ומאמרים הסוקרים את תרומת הפלואור למניעת עששת, וכלל אינם עוסקים בנזקי הבריאות לטווח ארוך ופורסמו רק בעיתונים נידחים על רפואת שיניים
27.12 מסמכים העוסקים בנושאים של איכות מי שתייה, כולל החזרת נוטרינטים ומוזכר בהם גם הפלואוריד
28. אף אחד מהמסמכים שהעביר משרד הבריאות אינו עוסק בנזקי ההפלרה. הם בוחנים רק את הפחתת מספר החורים בשיני ילדים (שגם מספרם אינו משמעותי). ומתעלמים לחלוטין מנזקי שלד ארוכי טווח אצל מבוגרים.
29. בפרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל רבעון 4/2004 חוברת מס' 136", פורסם:
Feingold, G.; Setcos, J.:
Oral Health in Israel: A Review of Surveys Over Several Decades
"The Journal of the Israel Dental Association", 21: 3 (July 2004), pp. 15-21.
אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות מוצא שונות, ועקב כך קיימות בקרב האוכלוסייה בעיות שיניים מגוונות. במהלך השנים נערכו בישראל סקרים בתחום בריאות הפה. במאמר נסקרים ממצאי סקרים אלה. נמצא, כי המגמה הכללית ב-50 השנים האחרונות היא של עלייה בשיעורי הימצאות העששת, במיוחד במקומות שבהם הוסף פלואוריד למים או שהיה בהם פלואוריד טבעי. בקרב כמה קבוצות עולים גדולות נמצא צורך בטיפול דנטלי מקיף. כמו כן, נמצא כי בקרב קבוצות אלו ישנה רמה נמוכה של מודעות וחינוך לבריאות הפה. המסקנה היא, כי יש לקדם צעדים לחיזוק מערך בריאות הפה ובמיוחד בתחום המניעתי.

בשנת 2009 פורסם באותו אתר הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה
Feingold, G.; Setcos, J.:
Oral Health in Israel: A Review of Surveys Over Several Decades
"The Journal of the Israel Dental Association", 21: 3 (July 2004), pp. 15-21.

אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות מוצא שונות, ועקב כך קיימות בקרב האוכלוסייה בעיות שיניים מגוונות. במהלך השנים נערכו בישראל סקרים בתחום בריאות הפה. במאמר נסקרים ממצאי סקרים אלה. נמצא, *כי חלה עלייה בשיעורי עששת עד שנות ה- 80' ואילו בשני העשוריים האחרונים ניכרת מגמה של ירידה, במיוחד במקומות שבהם הוסף פלואוריד למים או שהיה בהם פלואוריד טבעי. המגמה הכללית ב-50 השנים האחרונות היא של עלייה בשיעורי הימצאות העששת, במיוחד במקומות שבהם הוסף פלואוריד למים או שהיה בהם פלואוריד טבעי. בקרב כמה קבוצות עולים גדולות נמצא צורך בטיפול דנטלי מקיף. כמו כן, נמצא כי בקרב קבוצות אלו ישנה רמה נמוכה של מודעות וחינוך לבריאות הפה. המסקנה היא, כי יש לקדם צעדים לחיזוק מערך בריאות הפה ובמיוחד בתחום המניעתי.

בשנת 2010 באם ניכנס לאתר נגלה כי הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה, "חזרה" למקור מה שנכתב לראשונה!

Feingold, G.; Setcos, J.:
Oral Health in Israel: A Review of Surveys Over Several Decades
"The Journal of the Israel Dental Association", 21: 3 (July 2004), pp. 15-21.

אוכלוסיית ישראל מורכבת מקבוצות מוצא שונות, ועקב כך קיימות בקרב האוכלוסייה בעיות שיניים מגוונות. במהלך השנים נערכו בישראל סקרים בתחום בריאות הפה. במאמר נסקרים ממצאי סקרים אלה. נמצא, כי המגמה הכללית ב-50 השנים האחרונות היא של עלייה בשיעורי הימצאות העששת, במיוחד במקומות שבהם הוסף פלואוריד למים או שהיה בהם פלואוריד טבעי. בקרב כמה קבוצות עולים גדולות נמצא צורך בטיפול דנטלי מקיף. כמו כן, נמצא כי בקרב קבוצות אלו ישנה רמה נמוכה של מודעות וחינוך לבריאות הפה. המסקנה היא, כי יש לקדם צעדים לחיזוק מערך בריאות הפה ובמיוחד בתחום המניעתי.

עיון במאמר מגלה כי הוא מסכם מעל 20 מחקרים שנעשו בארץ אשר דנו בין השאר בנושא עששת. המוטו המרכזי של מרבית המחקרים היא כי נפוצות העששת קשורה מארצות המוצא, הרגלי אכילה, היגיינת הפה ועוד. יש לציין כי באזור אשקלון (היכן שהיה פרויקט התנדבותי של רופאי שיניים מחו"ל), בטיפול שיניים חינוך להיגיינת הפה הוריד את מספר מקרי העששת. לגבי הפסקה של השפעת הוספת הפלואוריד במי השתייה נכון עשתה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אשר פרסמה את הדו"ח הראשון והחזירה את הניסוח המקורי לאחר השינוי שעשתה בשנת 2009.
נציגי משרד הבריאות מתעלמים מההמלצות החד משמעיות לשפר את היגיינת השן לקבוצת גיל מסוימת במקום לתת עודף פלואוריד לכל האוכלוסייה לכל החיים ולגרום בכך נזקים קשים בגיל המבוגר.

30. אור בקצה המנהרה
30.1 בזכות סגן השר ליצמן, יחלו קופות החולים (עבר קריאה שנייה ושלישית (22.7.2010) לתת טיפולי שיניים משמרים לילדים עד גיל 8. זו פעולה נכונה, נפלאה ומבורכת אשר בביצוע נכון אמורה להפחית פלאים את העששת ונזקיה בשיני הילדים והמבוגרים אחריהם. זה גם הפיתרון האמיתי לבעיית בריאות השן בילדים ללא הרעלת המבוגרים (ראו סעיף 29 תוצאות מחקר בעיר אשקלון) הטיפולים כוללים:
בדיקת רופא, טיפול שיניים משמר, ניקוי שיניים והורדת אבנית, אפליקציה של תכשירים למניעת עששת, אטום חריצים, עזרה ראשונה לשיכוך כאב , שחזורים, טיפול מוך השן, כתרים טרומיים, עקירות, יישור שיניים, הדרכה לתזונה ולהתנהגות מונעת עששת, ביצוע סקרים אפדימיולוגיים לאומים או סקר דנטאלי לאומי, 50 אחוז הנחה על מברשת שיניים, מוקד מידע לציבור בנושא בריאות הפה.
30.2 כעת לאור סל הטיפולים לקהל היעד האמיתי ילדים אין כלל צורך בהפלרה.
30.3 בזה ניתן לומר נסתם על הגולל על הצורך בהפלרת מי השתייה במדינת ישראל.
30.4 באם היו מתאמצים אנשי בריאות הסביבה ויקראו את הדוחות של WHO מילה במילה. יחברו נא את בעיית נזקי הפלואור לעובדה שרפואת שיניים נכנסה לסל הבריאות בזכות סגן השר ליצמן ואין יותר סיבה להרעיל את האזרחים ולהיות אחת מ-2 מדינות יחידות בעולם בהן יש עדיין חובת הפלרה.
31. יש לחזור ולציין ולהודות לסגן השר הבריאות הרב ליצמן ולציין כי בזמן שהוא היה "במשמרת" אכן הוא ביצע את תפקידו נאמנה ובמעשה אמיץ אחד:
31.1 דאג לבריאות השן של ילדים
31.2 פטר אותנו מהצורך המיותר להפליר כל מה שזז.

32 סיכום:
32.1 החומצה פלואורוסיליצית המשמשת להפלרת מי שתייה בישראל הינה פסולת של תהליך ייצור דשן כימי במפעלי כימיקאלים ודשנים14, ככזו היא מלאה במזהמים כימיים ומתכות כבדות שאין לנו ידע על כמותם והרכבם וגם לא חשוב ולא מעניין מהו הריכוז! אסור שיהיה בכלל.
32.2 אף לא אחד מהגורמים המעורבים (משרד הבריאות, ספקי המים מכון התקנים) בהחדרת החומצה פלואורוסיליצית (שהיא פסולת כימית של מפעלי כימיקאלים ודשנים), יכול להציג מערכת בקרה אמינה, גלויה, ושקופה לתוצאות בדיקות כימיות מלאות למתכות הכבדות המוחדרות למי השתייה של אזרחי מדינת ישראל ולציבור שותי מי הברז.
32.3 מרגע הכנסת החומצה לרשת מי השתייה אין שום פיקוח ובקרה לאיתור מזהמים שמקורם בחומצה המהווה חומ"ס ( חומר כימי המסוכן).
32.4 אזרחי ישראל אינם מודעים לכך כי החומר המוחדר למי השתייה שלהם, לא נקי ולא מיוצר במפעלים יעודים לכך אלא משתמשים בחומר מסוכן ומזוהם ביותר ולא חשוב כרגע באם הוא נמהל בריכוז כזה או אחר.
32.5 וועדות מומחים וועדות פרלמנטאריות המליצו ודרשו להפסיק את הפלרת מי השתייה בישראל לאחר שבדקו את הממצאים המדעיים מכל העולם.
32.6 במדינות העולם אין חובת הפלרה למעט ישראל ואירלנד.
32.7 בארה"ב אין חובת הפלרה ובעשור השנים האחרונות המדינות הן שמחליטות באם לבצע הפלרה כן או לא ובצורה עוקבת ותר ויותר מדינות מפסיקות לאלתר את הכנסת פלאור למערכות מי השתייה.
32.8 ההחלטה להמשיך בהפלרה נעשתה בניגוד להמלצות וועדת המומחים, במחטף, בצורה לא שקופה.
לא הובאו לידיעת הציבור השיקולים שגרמו למנכ"ל משרד הבריאות הפורש פרופ' אבי ישראלי לבטל בהינף קולמוס את המלצתה החד משמעית של וועדת עדין, לבטל את חובת ההפלרה.
32.9 לא הוצג אף מידע רפואי/סביבתי כלשהו המפריך את החלטת המומחים. לא נערך הליך של ניהול סיכונים למרות שמדובר בהוספת חומר כימי מיותר הידוע כמסוכן למי השתייה של כל האזרחים.
32.10 כל חומר שמכניסים והוא רעיל אין סיבה בעולם שתצדיק את הכנסתו ולו בכמויות מזעריות, מה עוד שדרכים למניעת עששת (שמתאימה כנראה לגיל צעיר), ישנם.
32.11 כריסטופר ברייסון – מחבר הספר "הונאת הפלואוריד על נזקי הפלואוריד לבריאות", שבו הציג מסמכים ושמות מדויקים של אנשים וגופים אשר היו מעורבים בהונאה.
לפי מיטב ידיעתי מעולם לא הוגשה נגדו תביעה על הוצאת דיבה.
32.12 מדובר בהחלטה רעה ובלתי מקצועית בעליל שבינה לבין הגנה על בריאות הציבור אין קשר. המשך ההפלרה הנו מהלך בלתי אחראי הנגוע בשיקולים זרים, ופוגע בבריאות אזרחי מדינת ישראל ובסביבה. מאז פרשת רמדיה לא הייתה כשערורייה הזו .

מתוך ספרו של גבי ניצן "באדולינה"15,

"כשאתה בוחר לחיות בתוך קרבן, אתה צריך שליט שיגשים את הפחדים שלך. … אתם ממציאים לכם חוקים שבגללם אין לכם בררה אלא לחיות הפוך מאיך שהייתם רוצים. .. להפסיק לפחד, להפסיק להאמין שמישהו יכול להפוך אותך לקורבן".

הציבור הוא אכן קורבן מבלי ידיעה לרגלטור, אשר באמירות סרק וללא מידע מדעי מובהק נהפוך קיים מידע על נזקי הפלואוריד ממשיך במצח נחושה לבצע פעולה בלתי סבירה בעליל.

התנהלות משרד הבריאות, לא נאה להתנהלות רגלטורית של מדינה. המשך ההפלרה היא שערורייה הגדולה מאות מונים מפרשת רמדיה.
מנכ"ל סביר", אשר היה מקבל המלצות וועדת מומחים עליונה ולומד את מסד הנתונים בעולם, היה אמור לקבל החלטה מידית על הפסקת תהליך ההפלרה.

מי ייתן ולרווחת ובריאות התושבים זאת ההחלטה המידית שתתקבל.

* המסמך מגובה במסמכים16 המוכיחים את מסד הנתונים.


1. תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתייה), תשל“ד 1974 – {נוסח משולב התש“ס 2000}
2. מהנדס יועץ, בעבר מהנדס מחוז המרכז במשרד הבריאות, ehud.leshem@gmail.com
3. HLH Warenvertriebs & Orthica (Joined Cases C-211/03, C-299/03, C-316/03)
4. משקאות פונקציונאליים הינם כל המשקאות להם שתי מטרות שונות. לדוגמה: הזנה
והשגת השפעה חיובית על מצב רפואי כלשהו. במשפחה זו נכללים לדוגמה מי שתייה עם
תוספי מינרלים.
מים מופלרים שלהם התכונות הרפואיות לכאורה שעליהן מצהירים מצדדי ההפלרה,
וחייבים פיקוח רפואי.
functional food
מוגדרים כיום בקטגוריה של “מזון פונקציונאלי“
5. הונאת הפלואוריד על נזקי הפלואוריד לבריאות, כריסטופר ברייסון – הוצאת פוקוס, אפריל 2009.
6. (HLH Warenvertriebs and Orthica (Joined Cases C-211/03, C-299/03, C-316/03 and C-318/03) 9 June 2009
7. דו"ח וועדת רזין מחודש יוני 2009 על "איכות המחקר במשרד הבריאות"
8. לפי דיווח חברת דשנים היא הפסיקה לשווק את החומר בגלל שלא רצתה להיות שק החבטות בויכוח הציבורי שהיה לאחרונה
9. דו"ח בדיקות מיקרוביאליות וכימיות ברשת האספקה לשנת 2008 משרד הבריאות (יולי 2009)
10. הדוגם מוסמך והמעבדה מוסמכת ומוכרת.
11. תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתייה), תשל"ד – 1974 {נוסח משולב – התש"ס 2000}
12. דו"ח איכות המים של חברת מקורות לשנים 2007-2008
13. גם החתום מטה מנסה יחד עם אזרחים אחרים בהתנדבות וללא קבוצות עבודה או מימון לגרום להפסקת האיוולת של המשך הליך ההפלרה במדינת ישראל.
14. כאמור בחודש ספטמבר 2009, הוחלף כנראה המקור בחומר אחר המגיע מספרד עם אותו משווק
15. הוצאת ידיעות אחרונות 2001
16. נמצאים ברשותי

חלק מהמאמר פורסם לראשונה במגזין "הנדסת מים" מגזין המים הישראלי.

עוד מידע על הפלרה בפורום הפרויקט [2]