פלואוריד והפלרה – המסמך המסכם

בכסף המושקע בהפלרה (עשרות מיליוני ₪ לשנה, על פי הדיווחים הרשמיים
הקיימים), ניתן היה לשפר את בריאות השיניים של כל האזרחים מבלי לסכן
אותם בכימיקלים מסוכנים ובמחלות קשות.

בעידן האינטרנט וחוק חופש המידע אנו יודעים כבר כי למי השתייה בישראל
מכניסים פסולת תעשייתית שנוצרת בתהליך ייצור דשן כימי: מדובר
ב“קוקטייל“ המכיל כ-10 כימיקלים רעילים המופיעים ברשימת החומרים
המסוכנים (חומ“ס) של משרד להגנת הסביבה, אשר כמותם בחומצה עולה
על הכמות המכסימלית המותרת לפי תקנות משרד הבריאות.
הכימיקלים המסוכנים הללו חודרים דרך הפה (מזון, שתייה) ודרך העור (מקלחת, שחיה)
ומצטברים בגוף ועלולים לגרום למחלות קשות.

האבסורד הוא כי רק 5% ממי השתייה המופלרים מנוצלים לשתייה, היתר
הולכים לתעשיית המזון, לחקלאות, לשירותים, לבריכות שחייה ועוד.
כך שלמעשה הכימיקלים שמוספים למי השתייה עקב שימוש בתוצרי פסולת
כימית להפלרה, נמצא בכל מה שאנו נוגעים.

ראיון עם מומחים ישראליים בכתבתו של ניק קוליוחין / הירקון 70 החל מדקה 1:00

המטרה של פרסום זה היא לסקור את מסד הנתונים שהיה ושצריך לעמוד
בפני מקבלי ההחלטות. נתונים אלו אמורים לסייע בקבלת החלטה מושכלת
המבוססת על העובדות המדעיות. בלי פוליטיקה ובלי לחצים.

מסד הנתונים

1. וועדות מומחים, וועדות פרלמנטאריות
1.1 במאי 2003 מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדה לעדכון תקנות איכות מי השתייה, ובראשה פרופ' אבנר עדין ("ועדת עדין") מן האוניברסיטה העברית.
1.2 "ועדת עדין" שמה לה למטרה "להביא את תקנות איכות המים בישראל לרמה הבינלאומית הגבוהה ביותר האפשרית".
1.3 במרס 2007 הועברו המלצות "ועדת עדין" למנכ"ל משרד הבריאות. בנושא ההפלרה "ועדת עדין" קבעה ברוב דעות לבטל את חובת
ההפלרה ולערוך מחקר במהלך 5 שנים ולאחר מכן לשוב ולדון בנושא לאור מסקנות המחקר.
1.4 ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת קבעה בדיון מיום 21.6.06 כי:

"הוועדה קובעת כי לאור המחלוקת הקיימת לגבי היעילות של הפלרה במניעת עששת שיניים ולאור המחקרים המצביעים על אפשרות של נזקים בריאותיים וסביבתיים פוטנציאליים – יש להקפיא את המצב הקיים ולא להרחיב את חובת ההפלרה על ישובים חדשים כפי שמחייבות התקנות".

2. פלואוריד בריכוזים נמוכים יכול לתרום קמעה לבריאות השן בילדים גילאי 3-10.
3. פלואוריד אינו תורם לבריאות השן אצל מבוגרים.
4. חינוך להיגיינה של השן תורם לבריאות השיניים אצל ילדים יותר מהוספת הפלואוריד ואין בו נזק בריאותי⁷. למעשה החינוך להיגיינה נכונה תורם יותר מכל דבר אחר לבריאות השיניים במשך כל החיים. באם יושקע רק אחוז קטן מהכסף בהחדרת החומצה, לחינוך ותמיכה באותם משפחות הנזקקות לטיפול התועלת תגדל פי כמה וכמה.
אחת כמה וכמה על פי החוק החדש המאפשר טיפול שיניים חינם לילדים.
5. הפלואוריד נכלל גם ברשימת המזהמים שהם מתכות כבדות, אשר בריכוז גבוה מהווים סכנה בריאותית. סינרגיזם של כימיקל בעייתי זה עם עוד מזהמים הופך את המים לרעילים: נוצרות תרכובות כגון פטאלאטים הגורמות לסרטן, להרס מערכת העצבים, לפגיעה באברי גוף שונים ועוד.
6. קיימת המלצה לסובלים מתת-פעילות של בלוטת התריס להימנע משתיית מי ברז היות ומכילים פלואור וכלור …"שני חומרים כימיים המעכבים את יכולתו של הגוף לספוג יוד".
7. כתוביות אזהרה על משחות שיניים המכילות SODIUM FLUORIDE "לילדים עד גיל 3 אסור השימוש מחשש לבליעה. לילדים מגיל 3-7 רק צחצוח שינים בנוכחות מבוגר למניעת בליעת המשחה".
8. בתי משפט בישראל ובעולם – התייחסות לנושא הפלרה
8.1 . רקע: בעשור אחרון הצטבר מידע מדעי רב ממחקרים מקיפים ברמה מדעית טובה, המתארים נזקים לבריאות הנגרמים בעקבות ההפלרה. הנושא של "הוספת תרופה" בכפייה, נוגד חוקי יסוד במדינות מתקדמות. מאחר וההפלרה הייתה ה"דגל" המעיד על "קידמה" בידי רגולטורים שונים במשך קרוב ל-60 שנה, נוצר מצב שבו מדעי הטבע והרפואה כבר היה ברור כי ההפלרה בעייתית אך הרגולטורים למיניהם התחפרו בעמדות שמרניות כמצופה. מאחר ולא פעם נתקלה הדרישה להפסיק את ההפלרה (עקב המידע המצטבר על נזקיה) בהתנגדויות של גופי רגולציה מקובעים, הגיע הנושא לא פעם לפתחו של בית המשפט, הן בישראל והן באירופה. לאחרונה הצטברו כמה וכמה קביעות משפטיות מעניינות וחשובות בנושא:
8.2 בית הדין העליון של אירופה קבע לאחרונה בפסק דין תקדימי כי "מים מופלרים דינם כדין תרופה, על כל המשתמע מכך ולכן אסור להשתמש בהם להכנת מזון כלשהו. החלטה זו מהווה ציון דרך בהתמודדות הרשויות של המדינות החברות באיחוד האירופאי, עם נושא ההגדרה והרגולציה של משקאות לשימוש יום-יומי (משקאות פונקציונלים)⁶ ".
8.3 עוד קבע בית המשפט האירופאי העליון כי "מאחר ומים מופלרים יוגדרו מעתה בתור "מים רפואיים" – כל החוקים לשמירת איכות המים אינם תופסים לגביהם מחד ואסור להשתמש בהם בתהליכי הכנת מזון מאידך, וזאת לפי חוקי הבטיחות במזון". מכאן נובע כי כל החקיקה הבריטית-אירלנדית שעוסקת בהפלרת מים נחשבת כיום כהפרה בוטה של האיסור הברור על השימוש ב"מים רפואיים" להכנת מזון וחייבים לבטלם.
8.4 החלטת בג"ץ בתביעת מרכז השלטון המקומי בישראל ועיריית הרצלייה ואדם טבע ודין כנגד משרד הבריאות ואיכות הסביבה (בג"ץ 4529/02 – 20.11.2002). החלטת בג"ץ 4529/02, הייתה:

"בעצת בית המשפט חזרו בהם העותרים מן העתירה, תוך שמירת זכותם לשוב ולפנות לבית המשפט בנושא העתירה, אם המעקב אחר תוצאות הפעלתן של התקנות נשוא הדיון יקים להם עילה לכך. אנו מניחים, שעם הפעלת התכנית נשוא התקנות יופעלו על-ידי המשיבים מנגנון מסודר למעקב אחר תוצאות ההפעלה ומאגר נתונים פתוח לציבור. לבקשת העותרים ובהסכמת המשיבים אנו מוחקים את העתירה ללא צו להוצאות".

עד היום לא נעשו שום פעולות משמעותיות של מעקב מדעי-רפואי אחר השפעות הבריאותיות והסביבתיות של הפלרת מי השתייה בישראל.
רק לאחרונה כנראה כביכול הוקמה ועדה שאין שום פרסום של הישיבות/פרטוקולים.
9. גם במידה וייערך "מחקר מדעי", ע"י משרד הבריאות או גוף חיצוני בהנחיית משרד הבריאות התוצאות ברורות מראש ודי רק באם נעיין בדו"ח "ועדת רזין" לאיכות המחקר במשרד הבריאות- ביוני 2009 פורסם דו"ח "ועדת רזין⁷ שעסקה בנושא היכולות המדעיות של משרד הבריאות. הממצאים לא מעודדים:
9.1 הוועדה מדגישה את חוסר היכולת של משרד הבריאות לבצע מחקרים מדעיים ברמה מדעית קבילה בחלק ניכר מתחומי אחריותו.
9.2 הוועדה מציינת שעקב חוסר איסוף של מידע מדעי החלטות מתקבלות החלטות משמעותיות לבריאות הציבור, שלא על סמך עובדות ומידע מדעי אלא על סמך "תחושות בטן".
9.3 הדו"ח הטרי נכתב ע"י יו"ר המועצה הלאומית למחקר המדגיש כי: "משרד הבריאות לא גיבש מעולם מדיניות למחקר רפואי בישראל, ללא יעדים, סטנדרטים או מעקב".
9.4 לכל אלו תהיה משמעות רבה בהמשך הדיון בו נראה כי מעולם לא נאסף באופן מדעי סיסטמטי מידע כלשהו על נזקי הפלואור לבריאות ולסביבה בישראל!