פלואוריד והפלרה – המסמך המסכם

הפלרת המים בפלואוריד בישראל

חובת¹ הפלרת מי שתיה בישראל: עיון במסד נתונים ובדרך קבלת ההחלטות | מאת אהוד לשם², לשעבר מהנדס מחוז המרכז במשרד הבריאות

הדיון הסוער סביב ההפלרה הולך וצובר תאוצה.
בעוד שמשרד הבריאות ממשיך להתבצר
בעמדתו כי הפלואוריד, הנמהל במי השתייה בישראל טוב
לבריאות השיניים, מתרבות העדויות המדעיות והרפואיות
כי מדובר בחומר רעיל, המסוכן לבריאות ועלול לגרום למחלות
חשוכות מרפא כגון אלצהיימר, סרטן ותסמונת דאון.
רק שלוש מדינות בעולם עדיין משתמשות
בחומר, וישראל ביניהן.
מדוע?
מהן הסיבות שעומדות מאחורי התעקשות משרד הבריאות על
ההפלרה?
מדוע אין שקיפות בקבלת ההחלטות?
וכמה זה עולה לנו?

בית הדין העליון של אירופה קבע בשנת 2009 בפסק דין תקדימי, כי מים
מופלרים דינם כדין תרופה, על כל המשתמע מכך, מבחינת הרגולציה
והפיקוח: כלומר, אסור להשתמש בהם להכנת מזון כלשהו³.
החלטה זו מהווה ציון דרך בהתמודדות הרשויות של המדינות החברות באיחוד
האירופאי, עם נושא ההגדרה והרגולציה של “משקאות פונקציונאליים“⁴
המצהירים על היותם בעלי “ערך רפואי“ כלשהו.
בהגדרה זו נכללים לפי הרשויות האירופאיות גם מים מופלרים.

ההיסטוריה

בישראל תורגם לאחרונה הספר "הונאת הפלואוריד"⁵. מקריאת הספר עולה כי ההפלרה "נולדה וצמחה" בארה"ב, וכי לידתה בחטא.
הכתב מתעד כיצד בשנות מלחמת העולם השנייה, בעת ייצור פצצת האטום ובזמן המלחמה הקרה שבאה בעקבותיה, נוצרו בתעשיות אלו, בין השאר, גם חומרים רעילים כגון פלואוריד.
מתואר כיצד התגייסו החוקרים, המדענים, אנשי הממשל, אנשי הצבא, רשויות הבריאות ומשפטנים למאמץ "לעזור למדינה" ו"לתאגידי היצרנים הגדולים" מול תביעות אזרחים שנפגעו בריאותית הן בעת יצור החומרים והן בעת התפשטותם לסביבה ובחקלאות.
מתואר כיצד התגייסו כולם כ"פטריוטים טובים" לשימון גלגלי המלחמה ולאחר מכן גם הכלכלה, תוך כדי זיוף תוצאות מחקרים על פגיעות בריאות ותופעות הלוואי ותוך יצירת "ספין" תקשורתי המפאר את ה"יתרון" שבהכנסת הפלואור למי השתייה, כל זאת במטרה "הקדושה" של מניעת תביעות נזיקין על רקע זיהום סביבה.

הספר מציג כיצד חוקרים שגילו קשר בין נוכחות פלואור והנזקים בעקבותיו, "הוזזו" מתפקידם ונהפכו "למוקצים". הכול גויס למאמץ המלחמתי ובהמשך מניעת נזקים על ידי תביעות כנגד תאגידי הענק. וזאת ע"י ספין להציג כמה בריא הוספת פלואור למניעת עששת השיניים.

שיאה של ההפלרה בעולם היה בשנות ה-’50 וה-’60 למאה הקודמת.
באותה תקופה הופלרו מי השתייה בחלק גדול ממדינות העולם המערבי
וארגון הבריאות העולמי הפך לתומך נלהב בהפלרת מי השתייה ככלי עזר
להתגברות על בעיות בטיפול בבריאות השן בעולם השלישי.

הדי ההתנגדות הגוברת של
אנשי רפואה והציבור להפלרת
מי השתייה הגיעו גם לוועדת
עדין – וועדת מומחים שמונתה
על ידי מנכ“ל משרד הבריאות כדי
לעדכן את התקנות בנושא איכות
מי השתייה. וועדת מומחים זו
המליצה המלצות רבות וחשובות
בנושא הקריטריונים של איכות מי
השתייה ושמירה על הבריאות, ובין
השאר המליצה לבטל את חובת
הפלרה. מנכ“ל משרד הבריאות
קיבל את כל עשרות המלצות
הוועדה – חוץ מההמלצה לבטל את
חובת ההפלרה.

מאז זרמו הרבה מים בירדן והלכו והצטברו מחקרים חדשים ברמה מדעית גבוהה יותר מקודמיהם, המתבססים על ניסיון מצטבר רב ועל שיטות מחקר
מתקדמות, אשר הראו את הנזקים הבריאותיים שגורם הפלואוריד (ותוצרי הלוואי שבאים עם חומר הגלם) לבריאות האדם.
וכך התבססה בעולם המפותח ההבנה שלאורך זמן גורם הפלואוריד, המוסף למי השתייה, נזקים מצטברים לבריאות האדם, החל מפלואורוזיס וכלה בסרטן העצמות.
מאידך, גם עולם רפואת השיניים עבר מהפכה לא קטנה ב-50 שנה
האחרונות:
הנתונים המצטברים וההבנה כי שמירת בריאות השן היא משימה
לכל החיים, הביאו להבנה כי הדרך הטובה ביותר לשמור על בריאות השן היא
דרך רפואה מונעת וחינוך לשמירת הגיינת השן בגיל הצעיר וטיפולי שיניים
משמרים לילדים.

גם נושא זכויות האדם עבר התפתחויות ב-50 השנה האחרונות וברור כיום
לכל בר דעת בעולם המערבי (לפחות), כי לא ניתן לכפות טיפול רפואי על אף
אחד מבלי לקבל את הסכמתו מדעת.
וכך, בקביעתו המגדירה מים מופלרים כ“משקה פונקציונלי“, כלומר בחזקת “תרופה“, סגר בית הדין האירופאי
בשנת 2009, את הגולל על הפלרת מי השתייה בעולם המערבי והדמוקרטי.

מאחר והעובדות בהקשר לנזקי ההפלרה לבריאות פורסמו בספרות
המדעית כבר לפני יותר מעשור, גברה ההתנגדות הרפואית והציבורית
להפלרת מי השתייה בעולם המערבי ובשנים האחרונות בוטלה חובת
ההפלרה ברוב מדינות העולם המפותח ולאחרונה נותרו ברשימה רק שלוש
מדינות: ישראל, סינגפור ואירלנד (שבה נמצאת ההפלרה בהליכי ביטול).

אנשי משרד הבריאות בישראל מנסים "לייצר עובדות" אחרות ומציגים מצג שונה בפני הציבור אותו הם אמורים לשרת בנאמנות.
לשם כך משנים עובדות מדעיות מחד ומציגים מידע לא מבוסס כאילו היה תורה מסיני.

גם בישראל מתנהל דיון ציבורי ער בנושא ההפלרה ורבים המתנגדים לה
מטעמי בריאות גרידא וזכות האדם לגופו (אסור לתת תרופה בכפייה).
הדי ההתנגדות הגוברת של אנשי רפואה והציבור להפלרת מי השתייה הגיעו גם
לוועדת עדין – וועדת מומחים שמונתה על ידי מנכ“ל משרד הבריאות כדי
לעדכן את התקנות בנושא איכות מי השתייה.
וועדת מומחים זו המליצה המלצות רבות וחשובות בנושא הקריטריונים של איכות מי השתייה ושמירה
על הבריאות, ובין השאר המליצה לבטל את חובת ההפלרה.
מנכ“ל משרד הבריאות קיבל את כל עשרות המלצות הוועדה – חוץ מההמלצה לבטל את חובת ההפלרה.

חומצה רעילה במי השתיה של ישראל 2009 / כתבתם של ניק קוליוחין ורונן בר

לא ברור מה היה מסד הנתונים שעליו התבססה ההחלטה השגויה והבלתי ראויה הזו.
לא מובן כיצד מבטלים בהינף קולמוס את המלצתה של וועדת המומחים החשובה ביותר שהוקמה בעשור האחרון לבדיקת נושא איכות מי השתייה בישראל.
וועדה זו המליצה לבטל את חובת ההפלרה לאחר שטובי המומחים בישראל קראו לעומק את כל המחקרים העדכניים, המצביעים על
קשר ברור בין חשיפה מתמשכת למים מופלרים לבין סוגים שונים של סרטן, פגיעה בעצמות, אלצהיימר, תסמונת דאון ופלאורוסיס.
בניגוד לעששת, אלה מחלות חסרות מרפא.

העובדות המדעיות והמלצות המומחים “אינן מקובלות“ על אנשי משרד הבריאות,
למרות שאינם מדענים ואינם מתעדכנים כראוי במתרחש בעולם המדע⁶.
הם פועלים מתוך אינרציה ופוליטיקה ואינם מסוגלים לראות את האמת המדעית-רפואית המצביעה על נזקים שונים לבריאות מחד
ואפשרות לשימור בריאות השן על ידי חינוך להיגיינה מאידך. גישת משרד הבריאות מתמצית באמירה – "הפסיקו להטריד אותנו עם עובדות".

ארגונים ירוקים ואישי ציבור שהזדעזעו מהחלטה לא מושכלת זו, שאלו מדוע
מנכ“ל משרד הבריאות לא חוזר בו מההחלטה להמשיך את הפלרת מי השתייה בישראל? הנימוק היחידי שניתן הוא “שמירה על בריאות השן“ של ילדים צעירים.

לו היו טורחים המנכ“לים הנכבדים (בינתיים התחלפו שני מנכ“לים), ומבצעים הליך ראוי של בדיקה, היו מופתעים לגלות כי ההפלרה תורמת במקצת
לבריאות השן לילדים בגילאי 3-10 בלבד ומאידך גורמת תחלואה קשה לכלל האוכלוסייה.
————-
שימו לב! המאמר מחולק לדפים