גינה במקום מטווח – לפעמים חלומות מתגשמים

לפעמים חלומות מתגשמים
גינה קהילתית פרדס חנה כרכור.

חבר טוב, אייל.ע, סיפר לי סיפור מעניין.
גינה קהילתית שקמה במקום מטווח.

קירות בטון מחוררי יריות מכדורים שנועדו להרוג ולפצוע מסביב לערוגות עגבניות ופלפלים.
ממש "וכיתתו חרבותיהם לאתים" הוא אמר לי.

"למה שלא תפרסם על זה בפרויקט אמת אחרת?", הוא הציע.

ובאמת, מדוע לא?
הרי זו דוגמה ומופת לפעילות קהילתית בהתנדבות שכל כולה אהבה לטבע ולאנשים, עזרה לזולת, ריפוי האדמה.

ידיעות קשורות

עיתון הארץ: האם משרד הבריאות מטשטש את האמת לגבי הפלרת המים?

ריטלין זה הדבר הכי גרוע שקרה לילדים מאז מייקל ג'קסון – סטנדאפ קורע

מדינת השלום – תכנית חדשה לשלום בין ישראל ובין הפלסטינים

פלואוריד, אוסמוזה הפוכה ומה שביניהם – השאלות והתשובות

כשנעבור את הזמנים הלא פשוטים הללו ונבין שאי אפשר לאכול כסף ואפילו לא אייפוד,
נצטרך את הידע והכישורים הללו בדיוק, כדי לשרוד.

וככה אמרתי בליבי-אם אצור קולקטיב של אנשים חובבי גינה [והדגש הוא על גינת ירק] שכל אחד [משפחה או בודד] יעבוד בגינה כשעתיים בשבוע [בלי סטופר] נרוויח כולנו גינה שהשקיעו בה הרבה שעות עבודה [שעתיים כפול מספר המשפחות..].
"בחלומי " ראיתי גינת ירק פוריה, משתלת ירקות לצריכה מקומית [שתילים לגינה ולמכירה ] מרכז קומפוסט ותולעים אדומות, וכמובן משתלת עצים שניתן יהיה לשתול ברחבי המושבה כשיגיעו לבגרות.
ואם אפשר גם הדרכות לכל תחומי האקולוגיה ,בניה של פינת ישיבה ומדורה ..מפגשי אמנים מפגשי נגנים….הבנתם. סוג של חלום…

וככה חיפשתי לי שטח מתאים.
ואפילו מצאתי.
אבל אחרי מחשבה מרובה והתלבטות הבנתי שהשטח שאני מבקשת חייב להיות שטח ששייך למועצה המקומית.
כך לא אהיה נתונה לשינויים וצרכים של בעלי בית שמשכירים היום אדמה ומחר מחליטים אולי לבנות עליה או להוריש אותה לבניהם או סתם לנטוע עליה זיתים…
ובהבנה הזאת פניתי לד"ר נורית השימשוני יפה שהיא נציגת המועצה לענייני איכות הסביבה.
נורית שמעה [וגם הקשיבה] הסכימה ויצאה לפעולה בדרכים הנסתרות שבהן פועלת מועצת פח"כ.

זה לקח מספר חודשים [לא, לא התיאשתי, הבנתי שכשפועלים דרך "הצינורות המקובלים" יש לקחת בחשבון זמן שמתמרח .שהי ופהי שכזה].
פגישה קצרצרה עם ראש המועצה לא ארכה יותר מ-30 שניות שבהן נאמר לנו [לי ולנורית]- מסכים. צאו לדרך.
הנה מפה של הישוב. חפשו לכן שטח מתאים…
ככה. בלי שאלות. בלי הרמות גבה. בלי ענינים מיותרים.

יצאנו מהלישכה ותוך דקה היינו הג'יפ של נורית עם המפה בדרך לסיור .
נורית תושבת פ"ח ותיקה מאד.
למעשה ,נולדה כאן. מכירה היטב את הישוב.
המליצה על מקום מסויים שנסתכל בו בתור התחלה.
כאן מגיע איזה רגע קסום .
רגע שתמיד מחכים לו ולא תמיד קורה.
ההרגשה הזאת שהכל בעדך ושדברים נכונים ומדוייקים, שערים נפתחים…

הגענו למקום בכרכור. חורשת עצי אלון קטנה וציורית להפליא.
עצי אקליפטוס ענקיים.
מספר שבילי עפר בוציים ושטח בור ענקי חלקו מכוסה בצמחיית פטל עבותה.שטח פתוח.
שטח יפיפה. אני ממהרת אחרי נורית וכבר מנכסת לי את כל השטח, מתכננת מה יהיה איפה… אבל נורית מושכת הלאה.
למבנה מכוער ומוסתר לגמרי מהכביש ומהבתים המרוחקים .משהו שנראה כמו מקלט משנות השישים. אפור מלא גראפיטי.מוזנח.
בואי נראה מה בפנים נורית מושכת לכיוון ואנחנו מטפסות ומחליקות בבוץ של חודש מרץ במעלה תלולית אדמה.
זהו.
שערי גן עדן נפתחו.
במעלה התלולית אנחנו מתבוננות לתוך מה שהיה – המטווח הישן של כרכור.
כן. מטווח.
דונם וחצי של מלבן אדמה. סגור מכל הכיוונים בגדר וחומת עפר גבוהה. נסתר מכל כיוון.
יורדות לתוך השטח. מבנה בטון של 3 חדרים. מוזנחים פחד אבל במצב מצויין. מרפסת ירי ארוכה מבטון, סגורה מכל הכיוונים למעט כיוון צפון [לשם יורים].
כל מיני מתקני מתכת ענקיים על עמודים שמטרתם לא ברורה ושימשו פעם את המטווח.
והמון המון פרחים.
לא סתם פרחים.
סחלבים.
לא נדירים במיוחד . אבל סחלבים.

וככה הוחלט שזה השטח. אהבה ממבט ראשון.
כל היתרונות. גם מקום מוגן . גם מקום סגור. גם מבנה נהדר. גם אדמה ישרה ונטולת מפגעים.
מושלם מושלם מושלם.

אבל מה עם הסחלבים?
התייעצויות אין סוף וטלפונים. מיילים הלוך ושוב עם מומחים ויועצים.
סיור עם המתעניינים בגינה.
איתור המפתח לשער הראשי של המבנה. [איש לא זוכר אפילו כמה שנים המקום סגור. הרבה. זה כולם יודעים. ]
ובנתיים מרץ הופך אפריל ועוד סחלבים בשטח. גם הם לא מאד נדירים. אבל, סחלבים.
ואחרי חודש או יותר מגיעים להבנה כזאת –
חצי מהשטח נשאר בור. במצבו הטבעי. עם הסחלבים ועם הצמחיה שצמחה שם במהלך השנים. מהשטח שאותו נעבד לגינה נוציא את פקעות הסחלבים ונעביר בעונה המתאימה אל שטח הבור. וכל ניצור חיים משותפים לטבע ולגננות. [ אמת- אני מצרה מעט על כמעט דונם שאבד אבל מבינה את חשיבות השמירה על הפנינה האקולוגית הזו].

וזהו יש אדמה.
קול קורא לאנשים לבוא ולהתחיל לעבוד ב"גינה".
אין שם כלום חוץ מקוצים ודרדרים הרבה שמש וחום.
די מיאש. אין אפילו כלי עבודה. מה שמביאים מהבית מעט האנשים שמגיעים.
ושוב
רגע קטן גדול. מקבלים נקודת מים מהמועצה וצינור ארוך עם ברז עד הגינה.
כאן כבר העבודה מתחילה להיות קלה יותר. השקיה, הפיכה, ניקוי, ניכוש…הכנת ערוגות שתילה…אופס שכחתי למתוח טיפטוף אז גם זה מגיע רק שקצת באיחור.

מכאן אנחנו גינת ירק קהילתית כמו כל שאר הגינות.
כסף אין כרגע מהמועצה כך שאנחנו מנסים לגייס תרומות.
עסקים מקומיים נותנים הנחות יפות לציוד וכלי עבודה.
אספנים למינהם מביאים צנרת עציצים ריקים וכל מה שעשוי להיות שימושי מתישהו במהלך הימים.
משתלת סתיו חורף מתחילה את דרכה ממש בימים אלו.
פינת קומפוסט ותולעים אדומות.
מפגשים חברתיים…
החלום מתגשם.
עגבניות לרוב. חצילים. פלפלים. קבוצה קטנה ומשתנה של סקרנים מתאספת. לפעמים מגיעים לפעמים לא. אני מניחה שביולי אוגוסט חם וקצת קשה להגרר לאחה"צ בגינה קהילתית. יבוא הגשם כולם יבואו בשמחה לשתול ולזרוע. [אמן]

במסגרת הארועים שמתוכננים בגינה באוגוסט
ג'אם סשן – ניגונגינה.
12 אוגוסט 10 בשעב 1800 מתאספים לנגן ביחד בגינה. כולם מוזמנים. [רצוי להביא משהו לשבת עליו וכמובן כלי נגינה.] כניסה בתשלום סימלי כתרומה לגינה.

ובסוף החופש הגדול
יריד "הכינותי"
כל דבר שהכנתם במו ידיכם למכירה.
צמידים מחוטי ריקמה ,ריבת מישמשים, ציורים,מאפים, תבשילים, תכשיטים,כלי קרמיקה וכל כיו"ב."

פרטים נוספים –עמליה 0544634906 אייל -0524822842