- פרויקט אמת אחרת - https://www.emetaheret.org.il -

החרות לחשוב

באמצעות מכונת-יריה, בתי כלא ומערכת עונשים אפשר ליטול את חרותו של האדם ולכפות עליו כמעט הכל אם הוא רוצה לחיות במידה כלשהי של חרות. אפשר לשדוד חוקית את פרי עמלו, להגביל את יוזמתו החופשית. להכריחו לשרת את הכלל שנתיים-שלוש, לקבוע עם מי הוא יתחתן, באיזה ימים מותר לו להשתמש במכונית ועל איזה מהכבישים שנסללו בכספו מותר לו לעבור, עם – חוץ מאשתו החוקית – מותר לו לשכב, איזה סמים מותר לו לקנות בחנות משקאות וטבק ואיזה סמים מותר לו לקנות מידי העולם התחתון, איפה להחזיק את כספו ולצורך איזו מטרה עליו להקריב את חייו.
אפשר בעצם לגזול ממנו הכל חוץ מדבר אחד – את החרות לחשוב.

האדם, מעצם טבעו ומהותו, הוא בר-חרות וכמו שהוא יכול להחליט לא לחשוב, כך הוא יכול, בכל רגע ובכל שלב של חייו, להחליט כן לחשוב.
חרות בסיסית זו מטרידה את המניפולטורים ואת השלטון – כל שלטון – יותר מכל חרות אחרת וחלק הארי של תקציבי החינוך וההשכלה מוקדש לעידוד חרותו של האדם לחשוב כפי שטובת הכלל, כביכול, דורשת ממנו שיחשוב.
המשימה הזו היתה בלתי ניתנת לביצוע אילולא היה קיים שיתוף פעולה כל-כך הדוק בין מנהיגים ומונהגים, בין יצרנים וצרכנים ובים אנשים הרוצים להפעיל ואנשים הרוצים להיות מופעלים.
שיתוף פעולה זה כמוהו כמו התלות המוחלטת בין הסדיסט והמזוכיסט.

אז אם אתה מזוכיסט ואתה נהנה מהסבל ומהיסורים של מעניך – תמשיך לבלות ושיהיה לך לבריות. כל אחד והטריפ שלו. אבל אם משחקי החברה והלאום האלה לא מוצאים חן בעיניך – אתה יכול לצאת מהמשחק מיד.
החל מרגע זה ממש אתה יכול להחליט לבחון את עצמך ולבדוק האם האמיתות "המובנות מאליהן" – שאותן ירשת או אימצת לעצמך בלי לשאול הרבה שאלות – עדיין עונות על דרישות חייך או שמא יש לעשות בהן שינויים כלשהם כדי להתאימם לחייך החד-פעמיים ולמציאות אשר אינה חדלה להשתנות. על כל שאלה שתשובתך הראשונה עליה עד כה היתה "ככה זה" – נסה לשאול את עצמך "בעצם למה? למה זה ככה? למה זה חיב להיות ככה!" ורק אם לא תמצא שום סיבה להפריך את האמת "המובנת מאליה" שבה אתה מחזיק – תהיה לך סיבה מספקת להמשיך ולהחזיק בה.

אתה יכול, למשל, לשאול את עצמך עכשיו למה החיים טובים יותר עם קוקה-קולה? למה כל כך טוב למות בעד ארצנו? למה גבר של ממש צריך לעשן מארלבורו? למה מותר להתמכר לטבק אך אסור להתמכר לחשיש? למה ילד שנולד כתוצאה מאהבה אמיתית (ללא אישור משרד זה או אחר) הוא ממזר? למה כדאי לך לעבוד עבודת-פרך להשגת סמלי סטטוס מזוייפים? בשביל מה להתחתן בכלל? למה אסור לזנות בגוף ומותר לזנות בנשמה ובדכל? מה כל כך נורא ביחסים הומוסקסואלים? באיזה זכות כופים עליך לתמוך בילדיהם של אנשים בלתי אחראים שמביאים לעולם עשרה ילדים כאשר אין להם אפשרות לקיים יותר משנים או שלושה צאצאים? ולמה אתה צריך להיראות בחברה או להתחתן עם שחפנית אלגנטית דקת-גזרה כאשר בעצם אתה מת על נשים דשנות? למה לא תנסה לענות ביושר על שאלות אלה והרבה שאלות חיוניות אחרות שעד כה לא הקדשת להן מחשבה?
ותראה, אם על ידי כך תצליח לזהות את טבעך ומהותך – כפי שאתה מצליח ודאי לזהות את המציאות הפיזית סביבך – אולי תצליח למנוע מעצמך סבל מיותר. אם תלמד להשלים עם נטיותיך ותשוקותיך הנסתרות, אולי גם תצליח לזהות את דעותיך ושאיפותיך ולהיות סוף סוף שלם עם עצמך.

נדמה לי שהתמורה הנאה של חיי אושר – המצפה לך בסופו של המאבק – חיים ללא קונפליקטים מיותרים בין רצון וחובה, ללא התייסרויות, ללא מעצורי בושה ורגשות אשם בלתי מוצדקים, נדמה לי שתמורה משמעותית זו ראויה למאמץ השכלי, ליושר הנפשי ולעוז הרוח הנתבעים ממך בהתמודדות המרתקת הזו. לנסות מכל מקום, לא יזיק. הרי בכל שלב ושלב של המאבק תוכל להרים את הידיים ולחזור לנקודת הסבל, המבוכה והייאוש שבה אתה נמצא, אולי, ברגע זה.

נכון או לא?

ציטוט מהספר המופתי של דן בן אמוץ, "זיונים זה לא הכול" – עמוד 65-66