אילו קיבלו התאגידים הבינלאומיים חופש פעולה, הם היו מבקשים ליצור עולם תחת שליטתם המוחלטת; מקום שבו אנשים יהיו מוכרחים לעבוד עד כלות כוחם ובריאותם עבור פרוטות; מקום שבו התאגידים שולטים במשאבים הטבעיים ויכולים לנצלם ללא גבול; מקום שבו הסביבה תנוצל כשטח הפקר לשפיכת הזוהמה הנוצרת במפעליהם; מקום שבו האנשים הפשוטים נאלצים לשלם על השגיאות שהתאגידים מבצעים; מקום שבו התאגידים יגיעו ל"רווחים חסרי תקדים" ויסבירו כמה טוב הדבר עבור האדם הממוצע.
זה נשמע דרמטי מדי? זה קורה ברגעים אלו. זה הכיוון שאליו אנו צועדים, אם נמשיך להתיר לתאגידים לפעול כרצונם. הדוגמה של NAFTA מהווה עדות ברורה לכך.

הסכם הסחר החופשי בצפון אמריקה ( NAFTA – The North American Free Trade Agreement) הוא הסכם סחר חופשי בין ארה"ב, קנדה ומקסיקו, היוצר בפועל משק כלכלי חסר גבולות בכל יבשת אמריקה הצפונית. ההשפעות של NAFTA על החברה, הכלכלה והסביבה של כל המדינות השותפות לו הן הרסניות. NAFTA אינו רק הסכם לסחר חופשי בסחורות ובשירותים בין המדינות, אלא הוא גם כולל הטבות לחברות המעוניינות לפעול במסגרתו. ההסכם מעדיף בבירור את טובת התאגידים על חשבון העובדים והסביבה.

המציאות כחלום בלהות.
בערי הגבול של מקסיקו הסיוט הוא אמיתי. רפש רעיל מתפשט ממפעלי הכימיקלים שהוקמו לאחרונה במקסיקו לאחר חתימת הסכם NAFTA תאגידים כמו "ג'נרל מוטורס", "סטפאן כימיקל", ו-"AT&T" שופכים את הזוהמה הרעילה ממפעליהם – עיסות סגולות, כתומות וירוקות מתפשטות במורד נהרות שנהגו לשמש מקורות מי שתייה לאנשים, שבהם שיחקו ילדים, ושעופות נודדים שתו במהלך מסעם. העובדים במפעלים אלו חשופים לרמות זיהום שלעתים מגיעות לפי 50,000 מהרמה המותרת בארה"ב.

התנאים הם כאלו משום שמעטים הם החוקים המונעים מהתאגידים מלעשות ככל העולה על רוחם. למצב זה הם קוראים "פיקוח עצמי", כשהם טוענים כי העסקים מוצלחים יותר כשהם בפיקוח עצמי ולא בפיקוח ממשלות. ככל שיחולו עליהם פחות הגבלות, הם טוענים, ייטב מצבם של הסביבה והעובדים. מהדוגמה של NAFTA ברור שדבר זה מופרך לחלוטין, ושתנאי הסביבה והעבודה במקסיקו התדרדרו לממדים מבהילים.

התאגידים תובעים את הזכות לזהם
בהסכם NAFTA יש "תנאים מיוחדים" רבים הדומים להסכם סחר אחר, ההולך ומתגבש כיום – ה-MAI (Multilateral Agreement on Investments), ורבים הקולות שטוענים כי NAFTA מהווה 'תוכנית לדוגמה' עבור ה-MAI. אחת הנקודות הדומות היא "תנאי מיוחד" המאפשר לתאגידים לתבוע ממשלות בגין הטלת מגבלות על השקעות.

במסגרת NAFTA , חברה מארה"ב בשם Ethyl , הגישה תביעה בגין פגיעה ברווחים וב"שמה הטוב" משום שממשלת קנדה אסרה את השימוש בתוסף רעיל לדלק שיוצר באופן בלבדי על-ידיי חברה זו. הוגש ערעור על-ידי המשקיעים כנגד תקנה שנועדה להגן על אזרחי קנדה מפני חומר זה (שכאמור רעילותו הוכחה), בטענה שכעת הם לא יוכלו ליצר ולהפיץ חומר זה בשוק הקנדי. הממשלה הקנדית נאלצה לבטל את התקנה לשמירה על בריאות הציבור ולשלם לתאגיד פיצוי של 13 מיליון דולר.

מאקליאדוראס : אזורי עבדות חופשית.
במקסיקו, אזורי הסחר החופשי, המאקליאדוראס, הם האזורים שבהם מעוניינים רוב התאגידים לעשות עסקים. כיום יש כ-2,100 מאקליאדוראס במקסיקו , שבהם מועסקים כחצי מיליון אנשים. באזורים אלה ישנם חוקים שנוצרו במיוחד כדי למשוך תאגידים. כמעט בכל המקומות האלו יש מעט או אין בכלל תקנות סביבתיות, תנאי ההעסקה של עובדים הם בסטנדרט נמוך, וכן המסים לעסקים הפועלים שם הם נמוכים ביותר – אקלים עסקי אידאלי לתאגידים. רוב העובדים באזורים אלו הם נשים המשתכרות פחות מדולר ליום (120 ש"ח לחודש). על-פי דיווחים שונים, מקבלים העובדים את תנאי העבודה הקיצוניים מחוסר ברירה. לעובדים יש מעט מאוד זכויות, ובשיטות אלימות מונעים מהם להתארגן או להתלונן כנגד כל סוג שהוא של אי-צדק. החומרים הרעילים וסביבת העבודה הקיצונית שרבים נאלצים לעבוד בהם על בסיס יומי, הובילו למספר מדאיג של התפרצות מחלות, כגון פוליו, דיזנטריה, טיפוס המעיים, ו-anencephaly (תינוקות הנולדים עם מומים ותת-התפתחות מוחית).

לא רק מקסיקו
בזמן שמקסיקו סובלת קשות מהסכם NAFTA, גם ארה"ב וקנדה נפגעות ממנו. בקנדה הוסר לגמרי הפיקוח על השקעות חוץ, וכך התאפשרה השתלטות זרה על אלפי עסקים קנדים מצד משקיעים אמריקאים ותאגידים בינלאומיים. רוב החברות ש"נפלו בשבי" פורקו ונמכרו עבור נכסיהן. אלפי פועלים פוטרו כלאחר יד, והתאגידים ממשיכים הלאה לטריטוריות חדשות שאפשר לנצל, מותירות בדרכן נתיב של הרס ותוהו. יערות קנדה נעלמים בקצב מעורר דאגה, והנוף התרבותי של המדינה משתנה במהירות לאופי הנשלט על-ידי תאגידים, המתאפיין בצרכנות יתר, כמו זה של שכנתה ארה"ב.

תאגידים רבים שפעלו בארה"ב, העבירו את עסקיהם דרומה, לעיירות הגבול במקסיקו שבהן אין דין ואין דיין, דבר שגרם לפיטוריהם של אלפי עובדים בארה"ב. NAFTA פגעה ברמת-החיים של כל שלוש המדינות, כתוצאה מכך שתאגידים לוחצים על העובדים להסכים למשכורות נמוכות יותר, באיום שאחרת יעזבו לארצות אחרות.

ה'נסים' של הסכם NAFTA
חלפו כבר ארבע שנים מאז מומש הסכם NAFTA. פוליטיקאים ואנשי עסקים התייחסו להסכם זה כאל הסכם שיחולל נסים בכלכלת צפון אמריקה. במידה מסוימת זה נכון; זה בהחלט נס שרבים מהנהרות במקסיקו בוערים (בגלל הפסולת הרעילה שהושלכה בהם) ברגעים אלו. אכן, רק התאגידים רבי הכוח יכולים להפיק נס כזה!

המקרה של NAFTA מראה שאל לנו לתת לתאגידים חופש פעולה גדול יותר מזה שיש בידיהם כיום, ושלמעשה, יש להפעיל עליהם פיקוח הדוק יותר, אם לא לפרקם כליל. ארה"ב מתכננת להרחיב את ההסכם כך שיכלול מדינות בדרום אמריקה כמו צ'ילה וארגנטינה. הנשיא קלינטון חיפש את "הנתיב המהיר" – היינו, לבצע מהלך כזה ללא צורך באישור הקונגרס. ארגונים וקבוצות לחץ בצפון אמריקה הצליחו במאמץ משותף להביא לביטולו של המהלך. חשוב להפעיל לחץ כנגד ניסיון התרחבות שלטונם של התאגידים.

התפרסם לראשונה באתר "בדידות" המצויין. (שכבר לא פעיל)