הסרט "שיטת השקשוקה" הציג בצורה ברורה את הסכנה בשליטה המוחלטת כמעט של איילי ההון והתאגידים הגדולים בתקשורת הממוסדת.
האם התקשורת שלנו אובייקטיבית או נשלטת?
בארה"ב המצב ברור. רוב ערוצי התקשורת הממסדית, הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים נשלטים ע"י קבוצה מצומצמת של איילי הון ותאגידים.
הקבוצה נקראת – המועצה ליחסי חוץ – Councel For Foreign Relations
היא נוצרה ב-1921 כדי לארגן את ההשתלטות של התאגידים ואנשי ההון על התקשורת במטרה להחליט על מדיניות פרסום הטובה להם, לאו דווקא לעם.
את הקבוצה הגה ג'י פי מורגן, אייל הון שבבעלותו בנקים ותאגידים רבים באמריקה ובעולם.
רוב ערוצי התקשורת הממסדית, באינטרנט, בטלוויזה, בעיתונות וברדיו נשלטים ע"י קבוצה זו והחברים בה.
אז האם התקשורת חופשית או נשלטת?
ראו את הסרט הבא ותיוכחו בעצמכם.
הסרט תורגם לעברית ע"י צוות אתר: קונספירציות ישראל
הסרט "שיטת השקשוקה" היום סופסוף בערוץ טלויזיה – 20:30- ערוץ 1!
לא להחמיץ!!
קודם כל האח הידד, כי הסרט אמנם לא אומר כמעט שום דבר חדש, אבל לפחות יזכיר לנו איך דברים נסגרים במדינה והוא עשוי בצורה מהנה וכיפית.
אבל הערה לגבי תקשורת חופשית לעומת נשלטת: יש כאן מישהו שלמד כתיבה או עריכה עיתונאית? אין דבר כזה "חופשית". תמיד העורך יהיה דיקטטור בהגדרה. גם אם העיתון יציג כל חדשה וכל נתון וכל דיעה, עדיין יהיה מה שנמצא בחזית ומה שנמצא ברקע, ובגלל זה תמיד יהיה מוטה בגלל בחירת העורך. וזה עוד קורה הרבה לפני שחברה מסחרית אומרת: "תגידו את מה שאנחנו רוצים או ש…". אז חופש אמיתי ודמוקרטיזציה לא יהיו בפורמט כזה לעולם.
כך הפכה התקשורת הישראלית מגורם מסקר לגורם פוליטי עצמאי, כשאותה מפלגה וירטואלית של התקשורת חזקה מכל המפלגות הממשיות. אלא שהן נבחרות והיא אינה נבחרת; הן עומדות למבחן והיא לא; הן משתנות, אך המגישים נשארים קבועים לנצח; להן יש חוקים, הגבלות וחובות. לה יש רק זכויות; להן יש אחריות, והיא משוחררת מכל דין וחשבון.
לאחר שלושה עשורים בתקשורת הישראלית, ששינתה פניה והפכה למפלגה סגורה, אני חייב לקבוע בצער שמדובר בתהליך מרפה ידיים, מדכדך ומייאש. מי שטורח להיבחר כיום הוא נלעג מראש. מי שאינו נבחר – קובע. מי שרץ בפוליטיקה הוא זמני, חשוד מראש. אילו ששופטים אותו הם קבועים, זכים ונצחיים.
הפוליטיקאים אחוזי אימה מן התהליך הזה, בו הם חוזים בפחד, שכן אותם "פרשנים" ו"עיתונאים" חזקים מהם ויציבים מהם. הפוליטיקאים תלויים בהם, ולכן הם חוששים לדבר. ישנה למשל תופעה של כתבות בכירות בטלוויזיה שמבצעות חלטורות בשבת-תרבות בכל מיני מקומות בארץ וחסר לפוליטיקאי שלא ירוץ לנתיבות-תחתית בפקודת אותה כתבת!
כך אוחזים בני אותה קבוצה בלתי נבחרת גם בפרסום, גם בכוח, וגם בכסף, שכן הם יודעים לתרגם היטב את הפרסום להרצאות, לספרים ולתעשיה נלווית של הכנסות. הון ושלטון? חפשו את אלה גם ב"מפלגה".
בהיותנו חברה בלתי בריאה, התהליך הזה עובר בצורה חלקה. ככל שהוא מתעצם, כך פושה בנו המחלה הלא-דמוקרטית עוד ועוד. עכשיו יש לומר – לא עוד, ולצורך כך חשובה כל כך התקשורת האלטרנטיבית כמו האתר הזה, שבעתיד הלא רחוק תיהפך גם לקנונית, בעזרתכם.
אני לא יכול לייעץ לכם מה לעשות לנוכח המצב המדכדך, אך אני יכול לכתוב מה אני עושה בנידון: כבר כמה שנים אינני צורך את התקשורת הישראלית הזו כמעט כליל! הפסקתי לצפות בערוצים ישראליים; אין לי רדיו בסביבתי (חוץ מהמכונית, ואז אני מאזין בעיקר למוזיקה); איני צורך את העיתונים הישראליים על פרשנויות ההבל שלהם בנושאי המזרח התיכון; אינני נכנס לאתרי האינטרנט המרכזיים בעברית, שגם בהם שולטת המפלגה; ואני מסתפק בקריאה רחבת היקף ויריעה בערבית, אנגלית וצרפתית.
אם מפלגה, אז שתיבחר, תוכל להתחלף ותהיה כפופה לחוקי הבחירות. ואם זו מפלגה, יש כאלה אצלנו די והותר.
דר. גיא בכור
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=880
תגובה של עתונאי –
יושבים בדסקים עורכים בני 21, רובם ילדי גל"ץ, שבכלל לא יודעים מה זאת מדינת ישראל, אצלהם היא מתחילה בשנקין ומסתיימת בשדרות בן גוריון, ומנהלים את העיתון.
המקצוע הזה כבר מת, רק הציבור עוד לא יודע את זה. הדבר המשעשע ביותר הוא גדודי הסטודנטים שלומדים תקשורת, ומאות מהם מגיעים בחיפוש נואש אחר עבודה.
הם לא מבינים שזה חסר כל סיכוי, בודדים מהם ישכו לעבוד בעיתון או בערוץ, ובמקרה אלה יהיו גם ילדים של בעלי קשרים. כל הייתר, סתם בזבזו את כספי הוריהם.
http://www.gplanet.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=274&PN=1