הסיפור שלפניכם התחיל לפני 200 שנה בקירוב.
או יותר…
בעיירה קטנה, בואו נקרא לה – גולדמניה. חי צורף צעיר, בואו נקרא לו – גולדמנור.
גולדמנור ידידנו היה צורף (GoldSmith), אדם שעסק בהתכת המתכת הצהובה לתכשיטים ולמטבעות.
באותם ימים שמחים לא היו בנקים, בנקאים, מערכת פיננסית מסועפת, תאגידים עסקיים וכ"ו.
כסף היה כל דבר שהוצמד לו ערך ושהערך היה מקובל ע"י מספיק אנשים.
פולי קפה, קקאו, נוצות, אבנים יפות, כולם שימשו בתרבויות שונות כמטבע בעל ערך לסחור בו.
זהב וכסף היו נוחים להעברה ממקום למקום ורכים במידה מספקת להופכם לתכשיטים ולמטבעות זהב.
גולדמנור היה זקוק למקום כדי לאכסן בו את הזהב והכסף שלו והוא החל להשתמש בקופסה עשוייה ברזל שנקראה – כספת.
שכניו של גולדמנור, האנשים הטובים שחיו בעיירת גולדמניה, החלו להביא לגולדמנור את הכסף והזהב שלהם לאכסון בטוח בתוך הכספת שלו.
גולדמנור, שהיה אב טיפוס של יזם עסקי מבריק, החליט לדרוש סכום של מספר מטבעות זהב עבור השימוש בכספת שלו.
והאנשים הסכימו.
אלו היו ימים יפים, בהם המדינה לא התערבה כמעט בעניניו של האזרח ובכל יום שעבר כספתו של גולדמנור התמלאה יותר ויותר במטבעות הזהב של שכניו.
שנים חלפו, ועסק השכרת הכספת של גולדמנור גמל לו בהכנסה צדדית יפה ומספקת.
הזהב שאכסנו אצלו שכניו הלך ונערם בכספת ולעתים רחוקות מאוד הגיעו אנשים לקבל את זהבם בחזרה.
הסיבה היתה פשוטה: הקבלה שנתן להם גולדמנור בעבור אכסון הזהב החלה להיות מטבע עובר לסוחר בעצמה.
במקום ללכת לשוק עם 10 מטבעות זהב כדי לקנות פרה, הלכו האנשים עם קבלה בעלת ערך של 10 מטבעות זהב וקנו את הפרה בעזרתה.
לא היה צורך לסחוב שקי זהב לשוק, ולא היה צורך לספור את המטבעות.
הכסף/נייר הפך להיות מטבע מקובל בסביבה.
האנשים החלו לסחור מעבר לים עם מדינות שכנות, והחלה תקופת שפע ופיתוח מואץ.
בינתיים, גולדמנור העשיר יותר, פתח עסק נוסף להלוואות.
הוא השתמש בזהב הרב שצבר והלווה חלקים ממנו לאנשים שהיו זקוקים לכסף נוסף.
דבר מעניין קרה אז.
האנשים שביקשו מגולדמנור הלוואה, רצו לקבל את הכסף לא בצורת מטבעות זהב כפי שהיה נהוג, אלא בצורה של קבלה שעליה מתנוסס הסכום בחתימת ידו של גולדמנור. זה היה נוח יותר ופשוט להגנה משודדים.
יום אחד, נדלקה נורה (או נר) בראשו של גולדמנור היזם.
נולד רעיון המינוף.
"מדוע", חשב לעצמו, "שלא אשתמש גם בכסף של שכניי שמאוכסן בכספת, ושאינם מגיעים כמעט לדרוש אותו בחזרה?" "אתן הלוואות נייר שמגובות בזהב שאני אספתי ביחד עם הזהב שנתנו לי למשמרת." "כך, אוכל להרוויח הרבה יותר כסף מהריבית על ההלוואות מאשר הייתי מרוויח רק בעזרת הזהב שלי" "כל עוד אנשים יחזירו את ההלוואות שלהם בזמן, ולא ידרשו את כל הזהב שלהם בבת אחת, אף אחד לא יידע מזה, ואני אהפוך לעשיר יותר…" "מה שהם לא יודעים, לא יפגע בהם…"
שנים חלפו, וגולדמנור הזדקן בינתיים. הריבית שהרוויח מהכסף שלא היה שלו הפך אותו לאדם העשיר באזור.
הוא הפך ליהיר ונפנף בעובדת היותו עשיר.
שכניו החלו לחשוד כי גולדמנור משתמש בכסף שלהם כדי להרוויח יותר, והם החליטו להתארגן יחדיו ולהוציא את כל זהבם מהכספת.
בניגוד למה שאולי תחשבו, אירוע זה לא היווה אסון לגולדמנור.
הוא היה חכם וסיפר לשכניו על התוכנית הגאונית שהגה.
הוא לקח אותם לכספת שלו והראה להם שהזהב שלהם עדיין מאוכסן בביטחה בתוך הכספת.
שכניו, החליטו לסלוח לו בתנאי שהוא יתחלק עמם בריבית שהוא מרוויח מהכסף שלהם.
גולדמנור צורף הזהב הפך להיות גולדמנור הבנקאי.
עסק הבנקאות נולד.
הבנקאים נתנו ריבית קטנה על כספים שהופקדו אצלם, שאותם הם הלוו לאחרים תמורת ריבית גבוהה יותר.
ההפרש בין הריביות כיסה את הוצאות הבנקים והגדיל את ההון העצמי של הבנקאים.
הרעיון מאחורי השיטה היה הגיוני ועזר למלא את הצורך באשראי שנוצר בעקבות הצמיחה הכלכלית המהירה.
גולדמנור ידידינו לא היה מרוצה מהרווח שנשאר לו אחרי שהתחלק בריבית עם המפקידים בבנק.
כמות הכסף שיכל להלוות היתה מוגבלת לכמות שהיתה לו בכספת.
האירופאים החלו להתפשט בכל העולם והדרישה להלוואות גדלה והלכה.
ואז, נר נוסף נדלק במוחו של גולדמנור.
"מדוע שלא ארשום ניירות הלוואה שאינם מגובים בזהב הממשי שיש לי בכספת?" "הרי לאף אחד אין גישה לכספת, ואף אחד לא יודע בדיוק כמה זהב יש בתוכה!" "כל עוד לא יווצר מצב שבו כל הלקוחות שלי יגיעו ביחד לדרוש את כספם בזהב אמיתי, אוכל להמשיך כך באין מפריע…"
תוכניתו של גולדמנור הצליחה מעל המצופה.
הרעיון שמישהו ממציא כסף ונותן נייר שאינו מגובה בכסף ממשי שעליו הוא מרוויח ריבית, היה כה בלתי נתפש, עד שלא היה אדם אחד שחשב עליו.
חוץ מגולדמנור כמובן.
במשך שנים רבות הבנק של גולדמנור שגשג וצמח, בעזרת כסף שלא היה קיים.
גם בנקים אחרים החלו להשתמש בשיטה זהה ליצירת אשראי.
העושר הרב והכוח של הבנקאים גרם שוב ללקוחות להיות מודאגים מאוד.
הם התחילו לבקש מהבנקאים הלוואות בצורה של מטבעות זהב ולא בצורה של קבלות נייר.
השמועה פשטה כאש בשדה קוצים, ויום אחד צבאו המוני אנשים על שערי הבנקים ודרשו את הזהב שלהם.
זה היה הדבר שהבנקים חששו ממנו יותר מכל. הם ניסו להרגיע את הלקוחות הזועמים, אך ללא הואיל.
גולדמנור ברח מהארץ (עם שלל נכבד מהכספת) והבנקים החלו להתמוטט בכל הארץ.
הסיפור, ידידי, אינו נפסק כאן.
זהו סיפור על תחילתה של מזימה חובקת עולם, יבשות וימים.
הלוואי ויכולתי לומר לכם שזהו סיפור לא אמיתי.
האמת היא שכך בדיוק החלה להווצר המערכת הפיננסית הנהוגה היום בכל העולם.
וכך בדיוק היא עובדת היום.
הכסף שהבנקים מלווים לכם הוא כסף וירטואלי. כסף מומצא לחלוטין שעליו הם דורשים, ומקבלים, ריבית גבוהה.
97 אחוז מכל הכסף במערכת הפיננסית הוא כסף דיגיטלי שיש לו ייצוג רק בספרות של אחת ואפס בתוך מחשבי ענק.
זוהי הונאה שנמשכת מעל מאה שנה,
ללא ידיעתכם.
בתמיכתם ובעידודם של מי שבאמת שולט בעולם.
לא הפוליטיקאים, הם רק בובות על חוטים,
אנשי ההון, הבנקאים והמשפחות העשירות הם הגולדמנורים של ימינו.
ועד שלא נלמד לחנך את עצמנו לידע אמיתי, עד שלא נפתח את העיניים למה שבאמת קורה, נמשיך להיות כבשים פועות,
בלי שום אפשרות להינצל.
אני מזמין אתכם באהבה גדולה,
לסדרת הקרנות של סרטים שמציגים מידע כלכלי כמו זה שתואר בסיפור, מידע רפואי על דברים שלא מספרים לכם, מידע אנושי על תרבויות עתיקות ועוד ועוד.
הסרטים מכסים נושאים שהם טאבו בתקשורת הממוסדת ושעליהם אינכם יודעים דבר וחצי דבר.
האם תבואו כדי לקבל זווית אחרת על מה שקורה היום בעולם?
על מה שקורה בחייכם שלכם?
הפכו להיות משתתפים פעילים ומודעים בהפצת האמת. בקרו בפורום והשתתפו בדיונים שם, בצורה מתורבתת וחכמה. בואו לימי ההקרנות של הסרטים ולפאנל הדיונים.
הפיצו את דבר קיומו של האתר והסרטים כדי שכולנו נתקדם יחד לעתיד שבו לא ניתן שיסתירו מאיתנו את האמת על עצמנו, על העולם או על כל דבר שהוא.
בואו נתבגר יחדיו וניצור עולם אוהב שמבוסס על ערכי האמת והשיתוף.
עזרו לנו לקדם את 'פרוייקט אמת אחרת', בעזרה בתרגומים של סרטים, המלצה על סרטים שלא נמצאים באתר, תרומות כספיות או ארגוניות.
תגובות ושאלות ל: [email protected]
בברכה,
ניב דור-כהן
סיפור משעשע שדורש הרבה דמיון ומקוריות אבל בכללי הוא שטויות במיץ
קובה, הסיפור מבוסס על הסרט: Money As Debt.
האם ראית אותו?
הוא מופיע באתר, חפש אותו.
אם המונח "שטויות במיץ" מבוסס על הוכחה כלשהיא שהעובדות אינן נכונות,
אני אשמח אם תפנה אותי למקור המידע שלך,
אם לא, אני מציע לך לנשום עמוק ולעשות קצת מחקר.