מבצע ההתרמה למימון הפלאיירים יוצא לדרך!

אחרי ש-Lenon מהפורום החליט שצריך להתחיל לפעול ולעשות מעשה,
ואחרי שהתפתח דיון מדהים בעניין,
אחרי ש-יניב עיצב פלאייר מצויין ואחרי שהגענו לניסוח הנכון,
אחרי שמצאנו בית דפוס שיעשה את העבודה בזול,
ואחרי שכולנו טפחנו לעצמנו על השכם,

הגיע הזמן שלכם!

קראתם כתבות מענינות שפתחו לכם את העיניים?
קיבלתם מידע שלא מצאתם באף מקום אחר?
אתם חושבים שהמידע שיש באתר הזה ובאתרים דומים לו חשוב?
אתם רוצים לעזור לכמה שיותר אנשים להגיע אליו?

אנחנו זקוקים לכ-1,000 ש"ח כדי להדפיס ולהפיץ את הפלאיירים.
פתחנו חשבון מיוחד בשביל זה.

בבקשה תירמו.
כי אם לא נשתף פעולה יחד, אם לא נתאחד, אם לא ניתן מעט ממה שיש לנו
למען מטרה חשובה כ"כ, אז כשיגיע רגע האמת, נתחרט שלא עשינו מספיק.

הנה הקישור לתרומה של 50 ש"ח למבצע הפלאיירים הגדול: אני מחליט לתרום למטרה חשובה

כל סכום מעבר ל-1,000 ש"ח ישמש להדפסת מודעות, פרסום בשלטי חוצות והפצת המידע בכל דרך אפשרית.

הכדור, במגרש שלכם.

No related posts.

אוקיי, אז כולנו יודעים שעיתונים מסחריים צריכים מפרסמים כדי לשרוד.

למעשה, מי שקונה היום עיתון, משלם בעבור "הזכות" להיות מופצץ בפרסומות צעקניות.
אם הייתם מורידים את כמות הפרסומות שאתם מקבלים בעיתוני סוף שבוע הייתם נשארים עם כמות נייר
שהיתה מספיקה אולי לניקוי שמשות המטבח שלכם.

אפילו טרחתי לספור את עמודי הפרסומת בעיתון היומי הראשי של ידיעות אחרונות ומצאתי שמתוך 28 דפים בעיתון,
9 וחצי מוקדשים לפרסומות.
המשמעות היא ששליש מתוך העיתון (ועוד לא הגענו למגזינים למינהם) הוא למעשה תוכן שאין לו שום ערך עיתונאי.
לפחות לחלק מהפרסומות יש איזהשהו ערך אסטטי מדי פעם, וגם זה נדיר.

עיתונות אובייקטיבית? אין דבר כזה…
במקרה התגלגל לידי עיתון "ידיעות אחרונות" מהתאריך 14/7/10.
דפדפתי בו (זה לקח בדיוק שתי שניות כדי לסרוק את כמות הפטפוטים, הרכילות, ההפחדות, ההשערות חסרות התועלת של הפרשנים מטעם עצמם) ולפני העמוד האחרון נתקלו עיניי בכותרת מודגשת בצבע אדום כחלק ממאמר שהתפרס כמעט על עמוד שלם:
"אלה העיתונאים הצעירים של ידיעות אחרונות ו-'קוקה-קולה וילג' 2010"' - מאמר מאת שי ספיר

מיד כמובן חיפשתי את המילים הזעירות שממוקמות בדר"כ למעלה מצד ימין: "מדור פרסומי"
אבל המילים לא היו שם.

המשכתי לקרוא ומול עיניי התפרס הקשר הברור ביותר בין הון-תקשורת שיכולתי לדמיין.
לא רק שהמאמר הוקדש קולו לחדשה העיתונאית המרעישה – קוקה-קולה וילג',
הוא גם פיאר והילל בפאתוס נוזל שומן את נפלאות "נבחרת העיתונאים הצעירה שנבחרה לסקר את האירוע"
מינימום המשט לעזה 2.

אפשר לסגור את הכור האיראני, חברים, קוקה-קולה וילג' יוצאת לדרך ועיתון "ידיעות אחרונות" חייב להיות שם כדי לסקר זאת בשבילכם.
מי יודע, אולי איזה ילד יפריח בועה תוססת מנחירו הימני…
או אם יהיה לנבחרת העיתונאים מזל, הסלבריטאי התורן יפריח גז צבעוני מישבנו.

עכשיו, לא רק שהידיעה המרעישה קיבלה כותרת ומאמר על כמעט דף שלם, עיתון "ידיעות אחרונות", העיתון של המדינה להזכירכם,
הולך להוציא מהדורה מיוחדת של "ידיעות אחרונות" שתפרסם את הסיקורים של נבחרת העיתונאים הצעירה מתוך הכפר.

כדי שתרגישו קצת מאיכותו המדהימה, בעלת הערך העיתונאי של הידיעה הזו, הנה מספר ציטוטים:

מאות בני נוער ניסו את מזלם, והטובים ביותר הצליחו לעבור את המיונים ולהיבחר לנבחרת הכתבים של "ידיעות אחרונות" וקוקה-קולה, בכפר הנוער "קוקה-קולה וילג' 2010" שנפתח היום

הכתבים, שיתארחו בכפר בחינם, יסקרו את הפעילות ב"קוקה-קולה וילג' 2010" בעבור עיתון מיוחד בשם "ידיעות וילג'" שיתפרסם

הכתבים ביקרו גם ב"מרכז החושים" של קוקה-קולה, שבו למדו על ההיסטוריה של המשקה המפורסם

בואו נעשה סדר:

1. על פניו, ולכאורה, נראה שיש קשר עסקי ורציני מאוד בין עיתון ידיעות אחרונות לחברה ותאגיד ענק.
2. הקשר הזה כה אמיץ, עד כי מערכת העיתון מחליטה לפרסם כתבה פרסומית לכאורה במסווה לכאורה של ידיעה חדשותית על רובו של עמוד בעיתון היומי שלה.
3. יש עדויות נוספות לקשר הזה בין שני הגופים.
4. החברה הזו מייצרת מוצר שיש עדויות ומחקרים הקושרים אותו למחלות שונות.
5. החברה הזו נקשרה לניצול של ילדים בשדות הסוכר של אל-סלבדור.
6. מחקר בן שלוש שנים חשף תכולה של חומרי הדברה רעילים במשקה מתוצרת החברה.

האם יש שם עוד מישהו באפלה שמוטרד מהדבר הזה?
או שכולם ישנים וחיוך על שפתיהם?
עוד חמש דקות אמא, אני לא רוצה להתעורר מהחלום הנעים הזה…

אני יודע, אני יודע, עיתון ידיעות אחרונות הוא לא היחיד שנותן ידיים לטייקוני המשק, חברות ותאגידים,
אך הכתבה הזו היא כבר בשלב המזמוזים.
מה יהיה כשהם יגיעו למיטה?

טוב, חשבתי לעצמי, מספיק להתלונן, צריך לכתוב על כך באתר הפרויקט.
אולי מישהו יקרא את הפוסט ויחליט שעד כאן, מהיום לא מכניסים הביתה עיתונים שעושים דברים כאלה, בבוטות כזאת.
אולי זה יציל עוד נפש אחת מישראל.

לפני פרסום כתבה על "ידיעות אחרונות", מצאתי לנכון לבקש את תגובתם.
הרי כשהם מפרסמים כתבות, הם טורחים לבקש תגובה.
ג'ורנליזם במיטבו.

שיגרתי למייל של מר שילו דבר, העורך האחראי של ידיעות אחרונות את המכתב הבא:
בקשה לתגובה מעיתון ידיעות אחרונות בעניין קוקה קולה

אפילו התקשרתי למשרדו ובדקתי עם מזכירתו, ליאת, אם המייל הגיע.
עד כה, רק צרצור הצרצרים נשמע באוזניי.
או כפי שעורכי העיתון אוהבים לכתוב: "לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגליון"

אם גם לכם זה מפריע.
אם גם אתם חושבים שמה שנעשה כאן, לא צריך להיעשות.
אם נמאס לכם מהברונים והטייקונים שמפציצים אותנו בתוכן זבל, פרסומות במסווה של ערך חדשותי.
אז קדימה לעבודה!

הנה המייל של מר שילו דבר: ceditor@yedioth.co.il
הנה הטלפון הישיר למשרדו: 03-6082213

תתקשרו, תכתבו מיילים, תפיצו את הפוסט הזה לכל עבר.
בואו נפסיק את האונס המחשבתי הזה שכופים על כולנו.
בואו נתעורר מהקומה…

פוסטים קשורים

1. טירוף תזונתי – מה מלמדים ילדים לאכול באמריקה
2. חדשות שפעת החזירים בעיתונות – מצא את ההבדלים
3. חומרי הדברה במשקאות מתוצרת קוקה-קולה

בהמשך לידיעה המקורית שפורסמה באתר פרויקט אמת אחרת, בית הדין לעבודה ביטל את פיטורי עובדת צומת ספרים שסירבה לתת טביעת אצבע.

בהחלטה דחופה במעמד צד אחד, החליט היום בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב כי מעין דק, עובדת צומת ספרים שפוטרה בשבוע שעבר, תושב לעבודה לשבעה ימים, והורה על קיום דיון במעמד הצדדים מחר, בו ידון בדרישתה לבטל את הפיטורים. דק הגישה את בקשתה לאחר שפוטרה בשבוע שעבר בעקבות סירובה לתת למקום העבודה שלה, צומת ספרים, את טביעת האצבע שלה לצורך שעון נוכחות.

בבקשה הדחופה, שהוגשה על ידי עו"ד רותם שפירא ממשרד שפירא, פרידמן, צבר ועו"ד יהונתן קלינגר, התבקש בית הדין לעבודה לקיים דיון בסוגיית פיטורי דק, שהתרחשו בסמיכות רבה לתלונתה על אודות דרישת צומת ספרים לחייב את עובדי הרשת לתת טביעות אצבע לצורך ניהול שעון נוכחות.

על פי המפורט בבקשה, דק וארבעה עשר עובדים נוספים ברשת הגישו תלונה למעסיק, ודרשו לדעת מהם הסדרי אבטחת המידע, למי גישה למידע ומה נעשה עם המידע. דרישה זו לא נענתה על ידי צומת ספרים במשך כשבוע. לאחר אי המענה, פנתה דק לעו"ד קלינגר, אשר שלח מכתב נוסף בשמה, והתריע בפני הרשת כי זו מפרה את הוראות חוק הגנת הפרטיות. במקביל, החלה מעיין יחד עם עובדים נוספים ברשת להתארגן באמצעות ארגון 'כוח-לעובדים'.

עו"ד יהונתן קלינגר הוסיף כי "במכתבנו ציינו כי על פי חוק הגנת הפרטיות, כל אגירה של מידע אישי של אדם, לרבות טביעת אצבעו, דורשת את הסכמתו המפורשת. מה שנעשה כאן הוא פגיעה בפרטיותה של מעין, פוגע בכבודה ושם אותה כאחרון העבריינים".

לאחר שגם מכתבו של עו"ד קלינגר לא נענה, פנתה דק לאמצעי תקשורת והלינה על הפגיעה בפרטיותה ועל חיובה לתת טביעת אצבע
לאחר פרסום תלונתה, החליטו בצומת ספרים לערוך לדק שימוע, אשר בעקבותיו פוטרה.

דק טוענת בבקשה כי פיטוריה נועדו לפגוע בהתאגדות עובדים וכן בזכותה להתלונן ומבקשת צו להשבתה לעבודה, ואמרה עם קבלת ההחלטה היום "פניתי לבית המשפט לאחר שלא נותרה בידי ברירה; צומת ספרים הודיעה על פיטורי וגם פגעה בפרטיותי. אני מקווה שהתביעה שהגשתי תוכל לסמן אות לבאות ותסייע לאחרים להתלונן על מעסיקים שפוגעים בפרטיותם, גם אם דרך ארוכה עוד לפנינו, בית המשפט החליט היום החלטה חשובה אשר לוקחת בחשבון את הפגיעה בפרטיות ואת ניסיון הפגיעה בהתארגנות העובדים"

עו"ד רותם שפירא, בא כוחה של דק, ציין כי "מקרה זה הינו מקרה קלאסי בו מעסיקים ממשיכים לרדות בעובדים, וכאשר אלה מתלוננים על הפגיעה בפרטיותם מפטרים אותם על מנת להשתיק התארגנויות עובדים ולהרתיע אותם מלהתלונן".

מידע נוסף:
הדיון בנושא בפורום אמת אחרת

הידיעה המקורית פורסמה באתר news1

פוסטים קשורים

1. צומת ספרים החלה להתקין שעוני נוכחות ביומטרים בישראל
2. הפגנה נגד חוק המאגר הביומטרי
3. ראיון טלפוני בלעדי עם בארי חמיש – על רצח רבין, הסכמי אוסלו ומי עומד מאחוריהם

מתברר שעל-פי הנחיית משרד הבריאות כל תלמיד באחד מבתי הספר למקצועות הבאים: סיעוד, קורס על-בסיסי בסעוד, רפואה, רפואת שיניים, סייעות לרופאי שיניים, שינניות, פיסיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הפרעות בתקשורת, טכנאות הדמיה, תזונה, ביו טכנולוגיה רפואית, מעבדנות רפואית ורפואת חירום (פרמדיקים), חייבים להתחסן כנגד המחלות הבאות:

• שתי מנות של חיסון נגד שתוק ילדים ומנת דחף.
• שתי מנות חיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת (MMR).
• שלוש מנות חיסון נגד דלקת כבד נגיפית B.
• שתי מנות של חיסון נגד טטנוס-דיפתריה (Td) ומנת דחף ב-10 שנים אחרונות.
• לתלמיד שאינו זוכר שחלה באבעבועות רוח או שלא חוסן נגדה, שתי מנות חיסון נגד אבעבועות רוח.
• מנה אחת של חיסון נגד שפעת לתלמיד מקצועות הבריאות בכל גיל.

בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון הוציאו הנחיה מחייבית ובה תלמיד לא יוכל להרשם לשנה ב' אם לא יציג אישור על התחסנות.

מידע נוסף:

• הנחיות משרד הבריאות בנושא:

הנחיות משרד הבריאות בנושא חיסונים לתלמידי מערכת הבריאות

• הנחיות אוניברסיטת בן-גוריון בנושא:

חובת חיסונים אוניברסיטת בן גוריון

תגובת ארגון חסון לידיעה:

אנו מצרים על העובדה שמשרד הבריאות איננו משאיר בידי הסטודנטים את חופש הבחירה, כמו לכל אזרח אחר במדינה, אילו תרופות יוזרקו לגופו. אנו קוראים לכל הסטודנטים המתעתדים ללמוד רפואה או כל מקצוע אחר הכלול בהנחיות משרד הבריאות ומחייב חיסונים ללמוד יותר לעומק על יעילות ובטיחות חיסונים אלו ולמחות בפני משרד הבריאות על דרישה עקרונית זו.

פוסטים קשורים

1. חיסונים ואוטיזם – רוברט אף. קנדי ג'וניור בראיון
2. ישראל מבטלת הזמנת 2 מיליון חיסונים נגד שפעת החזירים
3. החיסונים לשפעת החזירים לא בתוקף? משרד הבריאות יאריך את תוקפם

מאמר מאת – יאיר שפי

מיחזור הוא מושג שאימצו הירוקים והשבויים שלהם.
הם אנשים טובים בתחילת הדרך, הם לא הולכים עד הסוף: ניצול האשפה כולה.

זבל הוא זבל! צריך לסלק אותו מהר וביעילות. מהרגע שהוא על משאית האשפה הוא נכס! זהו מצבור של חומרים אורגניים וכימיים, שהשקיעו בהם אמצעים עצומים כדי לכרות ולצרוף אותם. לכן כדאי למחזר ולנצל אותם בתהליכים מיטביים, כך שלהטמנה תגיע רק הפסולת של הפסולת. בעולם כבר מגיעים למצב שמטמינים רק 10 אחוזים מהזבל.

את הזבל צריך לאסוף מהר, לשנע אותו למרכזי מיון וטיפול מוגנים, במרחק סביר מאזורי מגורים, לנצל כמה שיותר ממנו ואת השאריות לקבור במקומות שלא יסכנו את החיים על כדור הארץ (זיהום האוויר,הקרקע והמים).

ממשל תקין רק יחוקק חוקים מתאימים להגנת הסביבה, ויקפיד שהמזהם ישלם.
במשרד להגנת הסביבה מדברים עצמם לדעת! עושים מאומה ויוצרים מהומה.

כדי לרצות את הירוקים, המדינה התחילה בקטן: חוק המיחזור, חוק הפיקדון, תאגיד המיחזור והרבה סיסמאות יפות ונכונות.
זהו תרגיל מיותר, שאינו מתאים למדינה תרבותית ומעצמה כלכלית, שמסוגלת להגיע לניצול מלא של הזבל גם בלי "משחק מקדים".
אלפי אנשים פועלים ומתפרנסים מהשבת מיכלים חייבים בפיקדון.
התאגיד אינו עומד במכסות האיסוף שקבע החוק ומוחלים לו על הקנסות.
Cui bono? = מי הנהנה? חוק הפיקדון מעביר בשנה 161 מיליון ש"ח מצרכנים ששילמו פיקדונות ולא קיבלו אותם בחזרה, אל תאגיד המיחזור (חברה של יצרני המשקאות)- 61 מיליוני שקלים ואל אספנים "שונים"- 100 מיליוני שקלים.

מיכלי המשקה הם רק דוגמה לאבסורד.
הם הקרם של הזבל, הם החומר שהכי קל לטפל בו במהלך המיון, ונותנים לזבל ערך גבוה יותר.
את הפרס נותנים לחברות פרטיות. לרשויות המקומיות משאירים את המיץ של הזבל.

הטיפול הממלכתי בזבל אינו שונה מהטיפול בנושאים ממלכתיים רבים אחרים: מים, ביוב, תחנות כוח סולריות, רכבת תחתית, תאונות דרכים, המגירות מלאות במסקנות של ועדות…

באתר חיריה נעשית עבודה לתפארת מדינת ישראל!
מדוע אין עוד 7 חיריות?
מאותה סיבה שאין עוד 3 מתקנים להתפלת מים, תחנות כוח סולריות …!

הרשויות המקומיות אינן צריכות לקחת חלק בתהליך הטיפול בזבל.
תפקידן לדאוג לניקיון בישוב ולתת תמורה לארנונה.
עליהן להיות יעילות ולשלוח למפעלי האשפה פחות זבל, כדי לחסוך בהיטלי הטמנה.
עליהן להפעיל תוכניות חסכון במסגרת עירונית, אישית וקבוצתית, למניעת בזבוז, כגון: טיפול בגזם,שתמיד נאסף בנפרד; איסוף של מיכלים וניירות במסגרת בתי הספר, כשהתמורה שתתקבל מהם תשמש את בית הספר לפעילות שמעבר לתקציב; יצירת קומפוסט, בבתים פרטיים ובמוסדות הרשות.

הניחו לתושבים בעניין מיון האשפה.
התושבים יהיו פחות מעורבים בפעילות המיחזור, אך הם לא יהיו נכים רגשית לנושא הגנת הסביבה רק כי מישהו אחר ממיין את הזבל שלהם. מה הקשר בין מיון הזבל בביתי ולהגנת כדור הארץ?
השקיעו יותר באכיפת חוקי הניקיון.
את המיחזור יעשו כוחות השוק, בתמיכת המדינה ובפיקוחה.

אם כל הזבל יגיע למפעלי הניצול,
יתכן שבכלל יגיע לתושבים תשלום עבור הזבל שהם משליכים.

השר להגנת הסביבה טוען, שעם יישום חוק האריזות ימוחזרו 30 – 60 אחוז מהאריזות.

אני טוען, שאם יבוטל החוק המיותר והנכה הזה– ימוחזרו 100% מהאריזות! אבל, לשם כך דרושה עזרה של התקשורת, שתהיה שפויה, ותגלה את אלה שהם GREEN WASH במקום GREEN WATCH.
אז גם יבוטל חוק הפיקדון האומלל, ויהיה מהפך בהיטל ההטמנה = קרן הניקיון.

התחלתי לדון בנושא לפני כשנתיים אז עוד האמנתי שהשפיות תחזור לירוקים, יבוטל חוק הפיקדון ויגווע תהליך חוק האריזות.
הכנתי כתבה: "פולחן הזבל; כן למיחזור, לא לירוקים" –

עכשיו אני נאלץ להתחיל את השלב הבא: מדוע "לא!" לחוק האריזות ונגזרותיו?
אשתדל שלא לחזור על דברים שמופיעים בחלק הראשון של הדיון.
אשתדל להיות צמוד רק לטיעונים החדשים.

חוק האריזות עבר בקריאה ראשונה בכנסת
המליאה אישרה את הצעת החוק ברוב מוחלט: 2 בעד, 0 נגד, 0 נמנעים!

בהצעת החוק יש 5 פרקים, ב-19 עמודים, שבהם הוראות בענייני האריזות ואיסופן, ועוד 2 פרקים על "מפקחים" ו"עונשין", שבהם 12 עמודים, על האחראים לכפיית החוק ועל העונשים הצפויים למפר אותו.

השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, טובל ושרץ בידו ומכריז: " היום התחילה למעשה מהפיכת המחזור של ישראל. זהו זינוק משמעותי בטיפול בפסולת בישראל, שיאפשר הפיכת הפסולת הביתית ממטרד למשאב"… " הטלת אחריות על היצרנים והיבואנים למחזר את הפסולת תאפשר לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בתהליך המחזור, באמצעות הפרדת הפסולת לפחים שונים. בכוונתי להמשיך ולהוביל את מהפכת הטיפול בפסולת בישראל, עד להגעה ליעד השאפתני של אפס פסולת שעוברת להטמנה".

מי ישלם על המהפכה השאפתנית? הצרכן!
היצרן מתמחר את האריזה בעלות המוצר, בשער המפעל. היבואן יתמחר את עלות חוק האריזות במחיר המוצר לצרכן (ועל תוספת זו יש מע"מ).

ויותר מעניין: מי היחידי שנהנה ממרכיב האריזה במוצר? המדינה!
המדינה גובה מע"מ על המוצר הנמכר לצרכן, שפירושו: מע"מ על המוצר עצמו ומע"מ על האריזה שלו ומע"מ על מרכיב חוק האריזות.
אם המוצר מיובא – המכס מוטל גם על האריזה!
אמור מעתה: הצרכן משלם עכשיו את מחיר האריזה ואת המיסים על האריזה.
ומעכשיו ישלם גם את עלות פינוי האריזה ואת המע"מ על אותה עלות.

ובאותה נשימה, מדוע לא יהיה חוק דומה לגבי פינוי המוצר עצמו, כשיתבלה?
לפי התנהגות שלטונות המס, האריזה היא החלק במוצר שסיים את תפקידו בשלב מוקדם יותר.

אם החוק יתקבל, אני קורא למדינה להעביר את המיסים בגין האריזות לקרן הניקיון.

מי מפנה את האריזות היום?
הרשות המקומית. מי משלם עבור זה? האזרח – הצרכן, באמצעות הארנונה. האם הארנונה שמטילות הרשויות תקטן? אין סיכוי.
לכן, אמור מעתה: עד היום לקו 3 מכות ומעתה יילקו 4 מלקות.

ומכה נוספת: ברחובות ינועו עוד משאיות איסוף ייעודיות, בעוד שצי משאיות איסוף האשפה של הרשויות המקומיות לא ייקטן. לדוגמה: עיריית תל אביב מפעילה 100 משאיות לאיסוף פסולת ביתית מעורבת. ובנוסף – מממנת עוד 2 משאיות לאיסוף נייר ועוד 2 משאיות לאיסוף מיכלי פלסטיק גדולים. אבסורד? כן! ב- 8,000 כלובים לאיסוף מיכלי הפלסטיק נאספים פחות מ- 15% מהכמות הכללית. האם 100 משאיות שאוספות היום את שאר 85% ממיכלי הפלסטיק ירגישו עומס יתר אם יאספו את כל הכמות? שאלה רטורית! המצב לא ישתנה גם אם יגיעו ל- 20,000 פסלים סביבתיים לאיסוף מיכלי הפלסטיק הגדולים.

מה לשר להגנת הסביבה ולמיחזור?
מה כבוד השר מבין באיסוף פסולת ובטיפול בה? אלה עניינים מקצועיים, תעשייתיים ומסחריים, שצריכים להיות במשרד של השר הממונה על התעשייה ועל המסחר, ובמשרד של השר הממונה על האנרגייה (בעניין הערך הקלורי שכמוס באשפה). ר' הצעת חוק שלי בעניין.

יתכבד המשרד להגנת הסביבה ויעסוק בקביעת חוקים שיגנו על הסביבה, שיטפל בניטור האוויר, המים והקרקע; שיכפה את החוקים בלי מורא ובלי משוא פנים; שיחנך את האזרחים לצרכנות נבונה, לחסכון ולניקיון. כך גם לגבי "אדם טבע ודין", עמותה צעקנית בנושא שאינו עניינה.

ובענייני אריזות: שיקבע את החוקים המחמירים ביותר לגבי החומר ממנו הן מיוצרות, שיהיו רק מחומרים שאינם מזהמים את המים או את האוויר או את הקרקע כשהם מתפרקים, כתוצאה מבלייה כימית, באוויר או בשריפה.

ולסיום, האריזות הן לא פסולת. הן מטרד בגלל הירוקים.

זהו מצבור של חומרים אורגניים וכימיים, שהשקיעו בהם אמצעים עצומים כדי לכרות ולצרוף אותם, ולהפוך אותם למוצרי צריכה. זבל של האחד הוא זהב של האחר. לכן כדאי לנצל את הפסולת בתהליכים מיטביים, כך שלהטמנה תגיע רק הפסולת של הפסולת.

ב"פולחן הזבל" עסקתי בשנתיים האחרונות. מכיוון שקצר המצע מהשתרע, אפשר לראות כתבות ובלוגים שלי ב"שינוי ירוק" ובכתובות:

כתבה מתומצתת בווידאו (13 דקות):

תקציר של הכתבה והתסריט שלה נמצא בבלוג שלי:

http://www.tapuz.co.il

הניחו לתושבים בעניין מיון הפסולת. מה הקשר בין מיון הפסולת בבית התושב ולהגנת כדור הארץ? השקיעו יותר באכיפת חוקי הניקיון.
את המיחזור יעשו כוחות השוק, בתמיכת המדינה ובפיקוחה ובפיקוח העמותות הירוקות (שישמרו על השומרים).

פוסטים קשורים

1. זיהום מכוון במימון הציבור של מקורות המים בישראל ("ההפלרה")
2. כך קופות החולים עושים עליכם קופה
3. הפגנת חירום לפני קריאה שנייה ושלישית לחוק המאגר הביומטרי

אני לא חובב צפיפות.
באירועים עם המוני משתתפים, כמו גם בקניונים הומי אדם, אני מרגיש קצת לכוד.
עיניי מתרוצצות לכל עבר בחיפוש אחר פתח מילוט.

אין ספק שיש מדינות וערים שהצפיפות בהם היא קשה.
ואין ספק שצפיפות אוכלוסין היא בעיה רצינית, במיוחד במדינות הגובלות באויבים מצד אחד ומים מהצד השני.

אבל, אם מסתכלים על הנתונים הסטאטיסטיים בעין בוחנת,
מתגלה תמונה קצת אחרת.
תמונה שמהווה בעיני מראה מדוייקת של הבעיה העולמית.

הבעיה היא לא בכך שכדור הארץ מאוכלס מדי,
הבעיה, כמו תמיד, היא בחלוקת המשאבים ובניהול נכון שלהם.

נניח שהגיהנום יקפא, ובני האדם יחליטו יום אחד להפוך לאחים,
לחלק את המשאבים בצורה צודקת, לא עוד בעלי הון ששולטים על חלק ניכר מעושרו של העולם,
אז כדור הארץ יוכל לתמוך בקלות במספרים גדולים בהרבה של אנשים על הכדור.

בעיניי, צפיפות האוכלוסין הדורשת כרגע טיפול דחוף, היא במסדרונות הכנסת ובלשכות השרים.

ד”ר ג'קלין קסון, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת האמבולדט בקליפורניה:

לא יותר מ-1-3% משטח העולם שאינו מכוסה בקרח מיושב ע”י בני אדם. פחות מ-11% משטח העולם שאינו מכוסה בקרח משמש לחקלאות. משהו בין פי 8 ל-22 פעמים אוכלוסיית העולם הנוכחית יכולה לחיות בעולם ברמת החיים הנוכחית ועם הטכנולוגיה הקיימת היום. הגבול הנמוך יותר, של פי 8 פעמים האוכלוסיה הנוכחית (בערך 44 מיליארד) נחשב למעשי ביותר. לדברי ד”ר קסון, “תפוקה טובה יותר ו/או שימוש בחלק גדול יותר מהאדמה יכולים לתמוך בלמעלה מ-40 מיליארד אנשים.

המנהל לשעבר של מרכז הארוורד ללימודי אוכלוסין, רוג'ר רוול העריך ש:

מוערך כי המשאבים החקלאיים בעולם היו יכולים לספק דיאטה הולמת (2,500 קלוריות ליום) ל-40 מיליארד אנשים, ושיידרשו לכך פחות מ-25% משטח העולם שאינו מכוסה בקרח. רוול מעריך כי המדינות הפחות מפותחות היו מסוגלות להאכיל 18 מיליארד אנשים, ושאפריקה לבדה הייתה מסוגלת להאכיל 10 מיליארד אנשים, או כפול מאוכלוסיית העולם היום ופי 12 מאוכלוסיית אפריקה ב-1990. נוסף על העובדה שסוגים רבים של מזונות פותחו כך שיגבירו את תפוקת המזון, ישנן אינדיקציות נוספות לכך שמזון לא יהווה בעיה. במהדורת ספטמבר 1976 של 'סיינטיפיק אמריקן', ד”ר דיוויד הופר טוען כי “בעיית המזון” של העולם לא נובעת מהגבלות פיזיות של תפוקה אפשרית או סכנה של לחץ שלא לצורך על הסביבה. ההגבלות על השפע נמצאות במבנים חברתיים ופוליטיים של מדינות וביחסים הכלכליים ביניהן. למעשה הכוכב שלנו, בשנים הכי פחות מאוכלסות שלו, סבל מרעב וממחסור חמור. רק כשהשליטה הפוליטית מדינית נסגה בסוף המאה ה-19 החלה גם נסיגה ברעב. עם עליית הקומוניזם, מדינות הרווחה, פאשיזם וקפיטליזם תאגידי בינלאומי (כולם צורות של סוציאליזם דארוויניסטי), רבות מצורות השליטה ההרסניות מנעו צמיחה וחלוקה מספקת של משאבים שמניבים רווח. מאחר ששיתוף פעולה מלא וכלכלת שוק חופשי עולמית לא מועילים למטרות של סוציאליזם גלובלי וקפיטליזם, זה די ברור כי המיתוס של צפיפות אוכלוסין הוא עוד סוג של מתקפה על אותו שוק חופשי, אף על פי שאין הפקרות ושימוש לרעה באדם ובחומרים גדולים יותר מאשר תחת הסוציאליזם.

זה מוזר שמדינות רבות המאוכלסות בצפיפות עם כלכלה יחסית חופשית משגשגות, ורק לעיתים רחוקות מוזכרות בדיון על “צפיפות יתר”, בעוד מדינות המאוכלסות בדלילות בעלות משטרים מדכאים “סובלות מבעיות הקשורות לאוכלוסיה”. לטיוואן, עם צפיפות אוכלוסין גדולה פי 5 מזו של סין, יש תוצרת לאומית כוללת בשנה גדולה פי 20 מזו של סין. באופן דומה, סינגפור, עם צפיפות אוכלוסין של 11,910 בני אדם למייל מרובע, נהנית מרווח לאומי כולל לראש (GNP) של $8,782, בעוד לאתיופיה, עם צפיפות אוכלוסין של 101 בני אדם למייל מרובע, יש רווח לאומי כולל לראש של $121. הבעיה האמיתית היא שממשלה גדולה היא המכשול הגדול ביותר לקידום חברתי של המין האנושי.

• מקור

מי תומך בהגבלת ילודה? זה שמחזיק בהון עצמי ושטחים עצומים…
הנה קטע וידאו שבו דיוויד רוקפלר נואם על צפיפות אוכלוסין.
בקטע הבא, תשמעו ותראו אותו מדבר על התפקיד של האו”ם כגוף שמפקח ומגביל את גודלה של האוכלוסיה.

צביעות צביעות מר רוקפלר…
חשוב לזכור שמי שנואם הוא אחד האנשים העשירים והמשפיעים בעולם.
כשהוא מדבר על סכנות הזיהום ואיכות הסביבה ועל הצורך במשירה על כדור הארץ, ובו בזמן משפחתו מחזיקה בחברות נפט ענקיות שמזהמות את העולם, ניחוח של צביעות עולה באפי.

“משפחת רוקפלר האמריקאית (ממוצא גרמני) היא אחת מהמשפחות העשירות בארה”ב שעשתה את הרווח הגדול ביותר בעולם מעסקי הנפט בסוף המאה ה-19, בעיקר באמצעות החברה “סטנדרט אויל” שהייתה ידועה אז בתור מונופול והיום פועלת תחת השם “אקסון מוביל””

(מתוך אתר קונספיל והכתבה המצויינת שלהם על משפחת רוקפלר)

ניתן גם להניח שהגבלת הילודה ושליטה על גודלה של אוכלוסיית העולם לא תיושם על משפחת רוקפלר, עושי דברה ומלכחי הפינכה שלה.
לא, היא תכוון קודם כל לעניים, לחסרי הכוח הפוליטי ולחולים.
מזכיר לכם משהו? תורתו של מישהו עם שפם קטן ומצחיק?

הקשר של משפחת רוקפלר לאאוגניקה ותוכניות דילול האוכלוסין (סדרה מתוך ערוץ ההיסטוריה):

• מידע נוסף בקשר למשפחת רוקפלר והעסקים בהם היא מעורבת.

לא על ההיטלר לבדו – אאוגניקה

אאוגניקה היתה פסאודו-מדע גזעני שהיטלר השתמש בו כתירוץ להשמדת עמים שלמים, חולים ובני אדם אחרית שהוכרזו “כלא כשירים” להיות חלק מבני האנוש. המטרה היתה להשאיר רק את אלו “שהתברכו” במאפיינים נורדיים.
חלקים מהתוכנית כללו עיקור בכפיה וחוקי הגירה, בנוסף להגבלה על נישואין.
עובדה שאיננה מוכרת בדר”כ לציבור הרחב היא שהיטלר לא היה הראשון במאה ה-20 שהשתמש באאוגניקה כתירוץ להשמדה ולהתעללות בעשרות אלפי בני אדם שהוגדרו כ”לא כשירים”.

ב-1909, הרבה לפני היטלר, מדינת קליפורניה הפכה להיות המדינה השלישית בארה”ב שאימצה חוקים כאלה.
בסופו של דבר, תומכי האאוגניקה בארה”ב עיקרו בכפיה יותר מ-60 אלף אמריקנים, הפרידו אלפי בני זוג ואסרו עליהם להתחתן וריכזו אלפים אחרים ב”מושבות”.
לפני מלחמת העולם ה-II כמעט חצי מהעיקורים בכפיה בוצעו במדינת קליפורניה לבדה, ואפילו לאחר מלחמת העולם השניה, קליפורניה ביצעה יותר משליש מהעיקורים בשטחה.
קליפורניה נחשבה למרכז האאוגניקה האמריקני.
ובמהלך העשורים הראשונים של המאה ה-20, תומכי האאוגניקה האמריקנים כללו מדענים רבים, אוניברסיטאות, גופי מחקר ופוליטיקאים.

הקשר של משפחת רוקפלר להיטלר ולתוכנית האאוגניקה
יש להניח שהאאוגניקה היתה נחשבת לתופעה חולפת והזויה של מטורפים אלמלא היא קיבלה מימון נרחב ומקיף ממספר גופים אמריקנים, החשובים שבהם: משפחת רוקפלר ומוסד קרנגי.
אוניברסיטאות מהוללות כגון, הארוורד, ייל וסטמפורד ומדענים אמריקנים מובילים יצרו את “מדע” האאוגניקה שהיטלר נשען עליו רבות בתוכניתו הסופית.

נשיא אוניברסיטת סטמפורד, דיוויד סטאר ג'ורדן אף טבע את המונח “גזע ודם” במאמר גזעני שחיבר ב-1902 בשם: “דמה של אומה”. במאמר הכריז המלומד שאיפיונים אנושיים כגון כשרון ואפילו עוני מועברים דרך הדם.

קרן רוקפלר עזרה לממן את תוכנית האאוגניקה הגרמנית ואף מימנה את התוכנית שג'וזף מנגלה עבד עליה, לפני שנסע לאאושוויץ.

קרן ההון האמריקנית “הרמן ריילרוד” מימנה גופים אמריקנים שעיקרו בכפיה, גירשו או ריכזו ב”מושבות”, יהודים, איטלקים ומהגרים זרים אחרים בארה”ב.

קצת לפני המלחמה בשנות ה-30 של המאה ה-20, תרמה “קרן רוקפלר” סכום נכבד של כסף לצורך הקמת “המכון לחקר רפואי על שם קייזר ווילהלם”.

המכון כלל בתוכו תת מכונים רבים מתחומים שונים כמו “מכון קייזר ווילהלם לפסיכיאטריה”, “מכון קייזר ווילהלם לחקר המוח”, “מכון קייזר לכימיה” וסך הכל כמעט 30 מכונים שונים.
בין כל אותם אירגונים היה מכון אחד שנקרא “מכון קייזר ווילהלם לאנתרופולוגיה, תורשה, ואאוגניקה”, והוא אחד המקורות המדעיים שנתנו ביסוס ל”טיהור הגזע” שהנחה את היטלר.
בכתבה של העיתון הבין-לאומי של גרמניה DEUTSCHE-WELLE מדווח שבתקופת המלחמה המכון קיבל חלקי גופות ישירות מד”ר מנגלה. (מתוך המאמר באתר קונספיל).

Population Control by elite scum

Dalibor | MySpace Video
• מקור נוסף

המאמר תורגם ונערך בעזרת צוות ויקי אמת אחרת.
רוצים להצטרף לצוות ולעזור בתרגום מאמרים?
שלחו לנו מייל…

פוסטים קשורים

1. הצעת חוק בקונגרס תעניק לנשיא אובאמה את הכוח לסגור את האינטרנט
2. ארה"ב: הגרעון הלאומי תפח פי 4 בשנה אחת
3. בזמנים של משבר כלכלי, הסבירות למלחמה מבויימת עולה (יש גם סקר)

מחקר חדש של קבוצת בלפורט – אזרחים בפעולה, סוקר בצורה נרחבת ומדעית את נושא הקמטריילס והשינוי לכאורה של מזג האוויר באמצעים מלאכותיים ודרך ריסוס נרחב של השמיים בחלקיקי מתכת ואלומיניום.

המחקר בעל הכינוי – Case orange – מכיל 71 עמודים עם גרפים, מסמכים ממשלתיים, קטעי עיתונות וכ"ו, ומתאר בפרוטורוט את נושא הקמטריילס ואת שינוי האקלים המלאכותי שממשלות שונות בעולם, ובראשן ארה"ב, עוסקות בו לכאורה עשרות בשנים בצורה סודית וללא ידיעת האזרחים.

נערכת בו סריקה רחבה של ההבדלים בין שובלים כימיים לשובלי סילון ממטוסים, השפעת שובלי הסילון על טמפרטורת האוויר ואיכות האוויר, בדיקות מעבדה של הרכב המזהמים שנפלטים ממנועי המטוסים ועוד.

נושא הקמטריילס שנוי במחלוקת ונערכים לגביו דיונים ערים ברשת האינטרנט.
יש כאלה המשוכנעים שמדובר בקנוניה ממשלתית בעלת מטרה של שינוי מזג האוויר, לוחמת מזג אוויר, דילול אוכלוסין ועוד.
ויש את אלו שמשוכנעים שמדובר בתיאוריית קונספירציה פרועה ולא מבוססת.

העובדה שמרבית המידע על הנושא באינטרנט מגיע מאזרחים ללא הסמכה מדעית, ונשען ברובו על צילומי וידאו חובבניים, אינו תורם רבות לאמינותו של הסיפור ואכן רבים מאלו התוקפים את התיאוריה, מתבססים על הטיעונים הללו, ובצדק.

היכולת לקבוע האם שובל הנפלט ממטוס הוא שובל כימי (קמטרייל) או שובל סילוני רגיל (קונטרייל) איננה פשוטה ולא ניתן להוכיחה רק בעזרת הערכה של גובה המטוס וטמפרטורת האוויר על-ידי אזרחים שאין להם הכשרה כזו וללא ציוד מתאים.

לכן, המחקר של קבוצת בלפורט חשוב כ"כ במאבק לחשוף את האמת, וזאת בצורה מדעית ודרך מתודה מסודרת.

למי שאינו יכול או מעוניין לקרוא את כל המחקר, להלן המסקנות וההמלצות של הקבוצה, מתוך עמוד 70-71:

1. מניפולציה של מזג האוויר דרך יצירת ענני סיריוס מלאכותיים איננה מתיחה או תיאוריית קונספירציה, אלא הפעולה הטובה ביותר לשינוי מזג האוויר לדעתם של קובעי המדיניות, כדי להלחם בהתחממות הגלובלית. ההשפעה של יצירת ענני סיריוס מלאכותיים על הטמפרטורה נשענת על עובדות מדעיות מוצקות.
2. שאיפתה של ארה"ב היא לשלוט על מזג האוויר עד השנה 2025, הן למטרות אזרחיות או צבאיות. המחקר הזה מכיל מספיק עובדות כדי לתמוך בטענה הזו.
3. הטכנולוגיה לריסוס מאסיבי ברחבי העולם זמינה באופן נרחב. גם כלי תעופה אזרחיים וגם צבאיים משמשים למטרה זה. תערובת הריסוס, המכילה מתכות וכימיקלים שונים, יכולה להיות מרוססת דרך מיכלי ריסוס המותקנים על המטוסים והן דרך ערבובה בתוך הדלק של כלי הטיס.
4. מאחר והפטנטים לטכנולוגיה שייכים לחברות קבלן של ממשלת ארה"ב וחלק שייכים למשרד ההגנה האמריקני עצמו, ובהתחשב ברשומות ההיסטוריות, זה ברור שהמניפולציה הנוכחית של מזג האוויר מנוהלת ומתוכננת ע"י ממשלת ארה"ב.
5. תוכניות הריסוס באירופה נעשות בידיעתם ואישורם של גורמים ממשלתיים רמי דרג וכן בידעתם ואישורם של מנהלים בכירים בתעשייה. המידע על הריסוסים מוסתר בכוונה מעיני הציבור האזרחי.
6. למרות שפעולת הריסוס יכולה להיחשב כחוקית, יש עדויות לנזקים משמעותיים לבריאות כתוצאה מהם. יש מספיק מידע מדעי במחקר כדי לתמוך בעמדה זו.

זוהי לא מטרתו של המחקר להביא צידוקים מוסריים לקיומם של פעולות הריסוס, אך צוות החוקרים גיבשו את ההמלצות הבאות:

1. ענני סיריוס מלאכותיים צריכים לקבל הגדרה נפרדת משל עצמם.
2. זה לא מקובל שצוות מטוסי האיווקס תחת שליטת נאט"ו ושנמצאים תחת החוק האווירי האזרחי, אינם שומרים על התקנון של חוק זה. זוהי עבירה בוטה על החוק, והיא חייבת להיות מתוקנת בעתיד הקרוב.
3. כאשר שוקלים תביעה משפטית, מומלץ להגיש אותה נגד חברה מסחרית ולא נגד גוף ממשלתי.
4. למרות שקיומם של פרויקטים שונים לשינוי מלאכותי של מזג האוויר נסקר והוכח כיאות במסמך זה, זהו תפקידם של הפוליטיקאים לדרוש מהממשלות לחשוף את המסמכים הנוגעים לפרויקטים כגון אלו. זוהי חובה לקבל הסבר מניח את הדעת לקיומם של הריסוסים הללו, ואין להתחבא מאחורי צידוקים מוסריים של בטחון לאומי.

המסמך גובש סופית ע"י פיטר פרייקה, ראש קבוצת בלפורט וראש העיר לשעבר של העיר אוורן בבלגיה.
כל ההדגשות בנקודות שלעיל, שלי.
המסמך המלא:

chemtrails research – Belfort Group

סימפוזיון בינלאומי של קבוצת בלפורט בנושא הקמטריילס שנערך בבלגיה בסוף מאי:

חלק 2:

חלק 3:

פוסטים קשורים

1. קמטריילס – רעל בשמיים
2. שתילים של כותנה מהונדסת גנטית הורגים את האדמה וגם את החקלאים
3. מחקר חדש: "אין כמעט שום תועלת בחיסון נגד שפעת עונתית"

אם מדונה הייתה מלכת הפופ הבלתי מעורערת של שנות ה-80, ה-90 וה-2000, הרי שסטפני ג'רמונטה, ליידי גאגא, היא ללא ספק הנסיכה המעורערת של 2010. רק בת 24, מצוידת בלבוש הזוי וחדשני וחיבה מוצהרת לגייז, he/she/it פרצה לתודעה לפני שנתיים ומאז הספיקה לכבוש את עולם הפופ בסערה עם להיטים כמו פוקר פייס, לאב גיים ופאפארצי. השיר Bad Romance שיצא בשנה שעברה הגיע למקום הראשון במצעדי 15 מדינות בעולם, שבר שיא אמריקאי כשהושמע 10,859 פעמים בשבוע אחד, ונחשב לקליפ הנצפה ביותר ביוטיוב בכל הזמנים (מעל 220,000,000 צפיות). בנוסף, גאגא כבר הופיעה בפני המלכה אליזבת בכבודה ובעצמה, יצאה לסיבוב הופעות עולמי (והופיעה גם בישראל), שיתפה פעולה עם אמנים מובילים כאלטון ג'ון, בריטני ספירס וביונסה, זכתה בשני פרסי גראמי ושלושה פרסי המוזיקה הבריטית, והגיעה למקום הראשון של מגזין טיים ברשימת האמנים המשפיעים השנה.

תמונה: בפגישה עם מלכת אנגליה, דצמבר 2009

די מדהים, נכון? אי אפשר להכחיש שיש לגאגא כישרון אמנותי ואיכויות ווקאליות של מצו-סופרן. על פני השטח, המוזיקה שלה מאוד קליטה וטרנדית (ועל כך יעיד צלצול הנייד בקירבתכם), והיא לא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש. היא מגניבה, עוצמתית וסוחפת, ומשכיחה, לכמה רגעים, את השעמום שבחיים המודרניים. במבט יותר מעמיק, התכנים של המוזיקה שלה שליליים ומזעזעים. אז נכון שאלימות, סקס ומוות, השילוש הקדוש בקליפים של גאגא, הם לא דבר חדש בתעשיית המוזיקה, ומוכרים כבר היטב למעריצי המטאל (אם אתם סטרייטים) או ההיפ הופ (אם אתם גייז/פליטי גלגל"צ). אבל החידוש של גאגא הוא בייבוא התכנים האלה אל חזית המיינסטרים הנגיש לכל, הפופ דאנס, פלוס ההקצנה הפרובוקטיבית שלהם באופן שיוצר לא פחות מהלם או בחילה בצופה ה"טרי", עד לכדי קבלה ואפילו אהדה בצופה שכבר מכיר, מכור, או משוכך.

התרעה: הפוסט הזה מכיל תמונות לא צנועות שעלולות לפגוע ברגשות הציבור הדתי, או במי שרגיש לכך.

לדוגמא, ב-11 במרץ 2010 שוחרר הקליפ ל"טלפון", הסינגל השני מתוך האלבום האחרון של גאגא, The Fame Monster. הקליפ מהווה המשך ישיר ל"פאפארצי", בו גאגא הושלכה מהמרפסת על-ידי החבר שלה, שברה את איבריה, עברה שיקום, ולבסוף הרעילה אותו.

ב"טלפון", הליידי מגיעה לכלא, מוצגת בעירום פרונטלי מלא, לובשת משקפיים שעשויים מסיגריות, מתנשקת עם טרנסקסואליות אלימות, ומשתחררת בערבות ע"י ביונסה כדי לעזור לה להרעיל את החבר שלה ושאר סועדים. לאחר ההרעלה הן רוקדות בזירת הרצח בלבוש הדגל האמריקאי, ואז נמלטות יחדיו.

בעוד שMTV, לוס אנג'לס טיימס, ניו יורק מגזין ורבים אחרים שיבחו את גאגא על ההשקעה המוסיקלית והויזואלית שב"טלפון", התכנים שלו גרמו לתרעומת ברחבי העולם. ארגונים שמרניים בארצות הברית טענו שמדובר ברעל למוחות הילדים וכי אינם רוצים להראות דברים שכאלה. העירום והגסות בקליפ הביאו לסגירתו ביוטיוב, עם אפשרות כניסה לגילאי 18+. המבקר ארמונד ווייט מהNew York Press תיאר את הקליפ כ"אכזרי ודוחה" וציין שהוא "התגלמות חוסר השפיות של הפופ המיינסטרימי העכשווי". לא שזה פגע בפופולאריות ובהערצה לגאגא, להיפך.

ב-8 ביוני 2010 שוחרר הקליפ ל"אלחנדרו", הסינגל השלישי באלבום, ושלושה ימים לאחר מכן כבר הגיע ל14 מליון צפיות בערוץ הרשמי של גאגא ביוטיוב. בראיון ל Fuse TV אמרה גאגא שהכוונה הבסיסית מאחורי השיר היא "להתאהב בחבר הכי טוב", ובראיון ללארי קינג הסבירה שהקליפ הוא "הומו-אירוטי צבאי. הוא חוגג את האהבה וההערכה שלי לקהילת הגייז, את ההערצה שלי לגבורה שלהם, האהבה שלהם אחד לשני ואומץ הלב שבמערכות היחסים שלהם".

גם אם אכן לכך התכוונה המשוררת, ואפילו שיבצה רמיזות אפשריות למדונה, אייס אוף בייס ואבבא (פרננדו?), אריאנה מלמד טוענת בynet שאין כל קשר אמיתי בין השיר לבין המקום, הזמן והעלילה של הקליפ. "אלחנדרו" מתחיל בצ'רדש מנוגן בכינור ומסתיים במותה של גאגא כנזירה/נאנסת, כשברקע רוקדים ונלחמים גברים שלובשים מדים בהשראה נאצית וגרבי רשת בהשראת "קברט".

לנוכח העושר והעומס הויזואלי, כמו גם העקביות של סמלים מסוימים שחוזרים על עצמם (כגון סמל הפנטגרם, התיש או העין האחת), קמים ברחבי הרשת אלו שטוענים שיש בקליפ מסרים נוספים, עמוקים יותר, מול אחרים שמבטלים טענות אלה כ"קונספירציה". אתר בשם The Industry  Exposed מציג את פרשנותו של הבלוגר Vigilant Citizen, הטוען, בעזרת הקבלות ויזואליות, שהסימבוליקה האפלה של גאגא לקוחה מארגון הבונים החופשיים. באתרים כדוגמת Conspil.com נטען גם שהארגון מקדם בסתר שלטון טוטליטרי גלובלי, או סדר עולמי חדש (New World Order) בסגנון 1984 ו"עולם חדש אמיץ", בו המגמה היא להפוך אזרחים לרובוטים ("דבורים פועלות") נטולי עצמאות מחשבתית או זהות מינית ברורה ע"י שימוש בטכנולוגיה פולשנית.

מנגד, מאיר עיני ממיוזיק פייג' לא חושב ששטן הוא כזה ביג דיל: "יש אופנה חדשה בעולם המוזיקה, שמנסה להשפיע על צרכני המוזיקה להאמין בתרבות אלילים, שטניזם, וסתם להסתער על הדיסקים ולגרום לגאגא, ג'ייזי וחברים להיות נורא עשירים". ב"טלפון לשטן" אייל דץ מוואלה! כותב ש"הקליפ… הוא עוד חוליה בשרשרת שמעידה כי ליידי גאגא חברה בכת שזוממת להשתלט על העולם. כך לפחות משוכנעים כמה בלוגרים מטורללים ברחבי העולם… חברה באחוות הבונים החופשיים, שליחה מסוכנת של האילומינטי, ארגון סתרים רב עוצמה שזומם להשתלט על האנושות, סוגדת לשטן – רשת האינטרנט טובעת בתיאוריות קונספירציה המנסות להתחקות אחרי דמותה המסתורית של הזמרת". הוא גם מצטט את עידו הרטוגזון, בלוגר ועיתונאי ש"לא מתרגש מ-328,000 התוצאות בגוגל לחיפוש "האם ליידי גאגא היא אילומינטי?". לטענתו, אותם בלוגרים ומאות אלפי הגולשים שבוחשים בשמועות, הם בסך הכול קורבן לניסוי מרתק שמפעילה הקבוצה שמאחורי המותג ליידי גאגא". בבלוג שלו, טכנומיסטיקה, הרטוגזון אף טוען בהערצה שהופעתה של גאגא בסצינת הפופ היא לא פחות מאירוע משיחי ושהיא אליל אנדרוגני שירד לעולם בני התמותה. הוא חותם במילים: "ליידי גאגא עשתה את זה בצורה מושלמת כל כך שהיא גורמת לי לרצות לעזוב את הכל ולהתמסר לרגע הזה. לריקוד. לשמחה. לאיפור. לאופנה אקסצנטרית. אפשר לעזוב את כל השאר. אין טעם להמשיך במשחק הזה. הגאולה הגיעה."

לנוכח ויכוח המחנות לגבי מי צודק ומי טועה, ברצוני להצביע על שלוש רמות אפשריות של פרשנות, או צריכה, לעבודתה של ליידי גאגא שאינן מבטלות אחת את השניה אלא מתקיימות במקביל, ברבדי עומק ועקביות שונים.

הרמה הראשונה והשטחית ביותר היא, כמובן, בידור. גאגא שולטת, על כל המשתמע מכך (עושר, עוצמה, מלתחה יוקרתית ובלתי נדלית, נתינים רבים). הקליפים שלה מקוריים, מפתיעים, גרנדיוזיים וסקסיים. כולם רוצים מילים פשוטות, לא לחשוב יותר מדי, וזאת בדיוק המשמעות של המילה Gaga ואולי גם של מילות השיר "אלחנדרו": היא אוהבת את החבר שלה, הוא לוהט כמו מקסיקו, אבל היא מבקשת שלא יקרא לה, שלא יחשוב שהיא הבייבי שלו. מה היא כן רוצה? לעשן סיגריה בשקט. ברמה הזאת המילים לא יותר מדי הגיוניות או חשובות, יש רק כאן ועכשיו בלי שם ואחר כך. אבל מה רע לנו? למה לקנא או לחפור? פשוט נהנים מהAle-Alejandro, מהתפאורה הלא שגרתית, מהמילים החוזרות ומהקצב. מכיוון שהרשת עמוסה לעייפה בכתבות על גאגא ברמה הזאת לא נתמקד בכך כאן, אלא נתבונן מעט יותר לעומק.

ניתן לזהות רובד עמוק יותר במוזיקה של גאגא אם וכאשר מוכנים להרפות מהנאה שטחית ואטומה, ולהודות שגם אם נקבל את מוטיב ההערכה לגייז לא ממש נמצא הגיון עקבי שמצריך את כל מה שמוצג לפנינו.

אז מה בעצם רואים ב"אלחנדרו"?

חלק 1: פתיחה

בתחילת הקליפ נראים חיילים בבגדים תחתונים במועדון. "מדים בהשראה נאצית, גרבי רשת בהשראת קברט". כל החיילים ישנים, מלבד אחד, שצופה במבט קפוא. במיקום אחר מופיעה קבוצת אנשים/חיילים בתספורות "פטרייה", לצד מה שנראה כשתי פירמידות. אחד מהם אוחז במגן דוד לא סימטרי, או פנטגרם, עם סורגים. אחרים מחזיקים שני חישוקים ומשולש. כמה מהם בכיסוי פנים, צועדים קדימה ו"מפנים דרך", בעוד השאר באים בעקבותם ומבצעים כוריאוגרפיה צבאית.

חלק 2: הלוויה

גאגא מופיעה ולראשה מתקן עתידני המכסה את עיניה. נשמעת נגינת כינור, וגאגא נושמת בכבדות. היא מוקפת בשומרים. (בחזיונה?) היא נראית צועדת בבגדי אבל בראש הלוויה ונושאת לב כבול בצורת האות A. נראה חייל/שוטר קפוא בעל קסדה דוקרנית שסוגרת את פיו ואקדח צמוד למפשעתו המחוברת לחוטים. גאגא אומרת, במבטא ארופאי, "אני יודעת שאנחנו צעירים ושאתה אולי אוהב אותי, אך אני לא יכולה להיות איתך כך יותר, אלחנדרו".

חלק 3: צפייה

גאגא מסירה לחלופין את הכיסוי מעיניה וצופה בחיילים/רקדנים בשלג. החיילים מבצעים כוריאוגרופיה צבאית, "מאחדים כוחות" ונלחמים לרקע סרט שחור לבן המראה מבנים וצלבים נשרפים.

חלק 4: דת/מין

גאגא לבושה כנזירה, אוחזת במחרוזת תפילה ומתפללת לאלחנדרו שיתן לה ללכת. לאחר מכן היא מופיעה ללא התלבושת על מיטה לצד גברים הנקשרים בחבלים. היא רוקדת איתם והם מציגים קיום יחסי מין. לבושה של גאגא משתנה לגלימת כוהנת עם צלבים הפוכים. היא עומדת במרכז החיילים/רקדנים מהחלק הקודם, והסרט שהוקרן קודם הופך לצבעוני. החיילים רוקדים מסביבה, אוחזים ומניפים אותה כלפי מעלה. על הגלימה שלה, באזור המפשעה, ישנו צלב הפוך/סמל פאלי. היא מכניסה את מחרוזת התפילה לפיה.

חלק 5: קברט

גאגא מופיעה בשחור לבן בלבוש המזכיר את סאלי בולס מקברט. גם היא כעת עם תספורת "פטרייה". מצטרפים אליה חיילים נשיים, וישנם פיידים רבים. היא מרימה את ידיה. הסצינה משתנה לצבעונית, עם חיילים שרוקדים לצידה. לחזייתה מחוברים רובים.

חלק 6: הופעה

גאגא שרה במועדון של סצינת הפתיחה בפני חיילים ישנים. גם היא לובשת מעיל עור, ומאחוריה יש צלב עץ. הסצינות הקודמות של הקליפ מופיעות בשחור לבן. החייל/קצין הער מסצינת הפתיחה נראה בצבע. הוא מביט מהצד/מפקח על החיילים והכוהנת. החיילים מתנשקים בפריימים קטועים ומקיימים אינטראקציה אלימה עם הכוהנת, שמנסה להתנגד להם. ברקע נראות שריפות (מופיע גם המבנה הבוער שהוקרן לחיילים בחלק 3, רק בצבע). ישנו המון מתפרע ושוטרים עם קסדות ואלות.

חלק 7: הסוף

החלקים הקודמים מופיעים שוב ומגיעים לסיומם. הנזירה מופיעה בחטף והקצין מסיר את כובעו. הכוהנת מסירה את היד מעינה. תמונות הפתיחה וההופעה מוצגות בשחור לבן וגאגא מסירה את משקפיה. חלק הקברט מסתיים בתנועות חיכוך ידיים (אש?) ועמידת "צלב". הכוהנת נזרקת מצד לצד ע"י החיילים, ולבסוף מתפשטת ושוכבת איתם. תמונת הסיום מציגה את החייל/שוטר המחובר לחוטים מתחילת הקליפ לצד הנזירה, שפניה/דמותה נשרפים. הסוף.

אימג'רי לא מתקיים בוואקום. יש לו השלכות והשפעה על צופיו, במיוחד במדיום כה נגיש לכל גיל כמו מוזיקת פופ. מול התפיסה השטחית של "אלחנדרו" כאומנות חסרת השלכות, או סתם שיר מגניב, בחינה איטית ומפורטת יותר שלו מעלה תחושה לא קלה, וככל שמתעמקים הרושם הכללי שמתקבל הוא של חוסר הגיון קיצוני, או טירוף, מילה לא פחות קשה ממה שרואים בקליפ. האווירה היא אפלה ומנוכרת, כך גם התפאורה, התלבושות והמחסור בהן. הוא גדוש בניגודים לכל אורכו: עובר משלג (אירופה, נגינת כינור) לאש (מקסיקו, קצב לטיני), הוא מהבהב ורציף, צבעוני ושחור לבן (הווה מול עבר?), מכיל חיילים שאמורים לייצג כוח אך משדרים פגיעות חשופה ונשיות (בתספורת אנדרוגנית, גרבי רשת ונעלי עקב), ומחבר אזורים פגיעים כמו שדיים או מפשעה לכלי נשק פוגעים. נראית בו נזירה בבגדי לטקס (המשמש גם בתעשיית המין), וכוהנת שלובשת צלבים הפוכים על גלימתה ואיבר מינה. מתערבבים בו תכנים קשים של אלימות (חיילים במדים נאצים או שוטרים מכים בהמון), אונס קבוצתי ומוות.

הקליפ מושקע, מדויק ומתוכנן בקפידה, וקשה להאמין שהדימויים בו הם מקריים או שרירותיים. בהנחה שיש משמעות למה שאנו רואים, מיהם החיילים לפניהם מופיעה גאגא במועדון, ומדוע הם ישנים? האם זוהי מטאפורה לקהל בפניו היא מופיעה, שגם כן אינו ערני לתכני השירים שלה? ואם כך, מיהו החייל הער? מהו הלב אותו נושאת גאגא, ומדוע הוא כבול? האם החיילים בתחילת הקליפ מתאמנים מול סרטון השריפות, אותו הם יוציאו לפועל בחלק 4 כשוטרים? מדוע החיילים משדרים נשיות, ואם כך, למה גאגא שוכבת איתם? ועוד בהקשר דתי? ומה פשר הצלבים הנשרפים וההפוכים?

על אף התחושה הקשה שעולה מהדימויים, עדיין אנו נותרים ללא תשובה ברורה למשמעות הקליפ, והעקביות היחידה שנמצא ב"אלחנדרו" היא חוסר ההגיון הויזואלי שהוא חולק עם שאר הקליפים של גאגא, כמו גם חזרתם של סמלי התיש, הפירמידה והעין האחת. כך הם מופיעים בעבודותיה.

היינו יכולים לחשוב שמדובר אולי בגימיק כלכלי ייחודי לגאגא, אבל מסתבר שסמלים אלו מופיעים בצורה רחבה בתעשיית המוזיקה:

אם כך, ישנה עקביות ויזואלית מסוימת. נוכל להחליט שמדובר בסך הכל בטריק שיווקי שנועד לקדם מכירות, ואז נניח לעניין, בלי לשאול את עצמנו למה דווקא סמלים ספציפיים אלה יותר רווחיים מאחרים. האפשרות השניה היא שנשאל למי סמלים אלה רלוונטיים מחוץ לעולם המוזיקה. והתשובה היא: לארגון הבונים החופשיים, ונגזרותיו המאוחרות (כ"מסדר השחר המוזהב" והאילומינטי)

ייתכן שהכתבה הבאה, שהתפרסמה בעיתון דבר (ראשון) ב8 במאי 1996, תעזור לענות על השאלה למה דווקא סמלים ספציפיים אלה יותר רווחיים מאחרים:

בכירים בישראל נוהגים לקיים פולחנים של הבונים החופשיים

יעל פישביין

"ארגון העל של הבונים החופשיים, הנקרא אילומינאטי, החל בחודשים האחרונים לקיים טקסים פולחניים בישראל. אתמול חשף הערוץ הראשון בטלוויזיה דירת מסתור של הארגון בתל אביב. אנשים מהצמרת הפוליטית והכלכלית בישראל נוטלים חלק בטקסים, הכוללים הדלקת נר בתוך גולגולת והתקשרות לכוחות חיצוניים. "לדבר ראשון" נודע, כי עד החודשים האחרונים  נהגו חברי האילומינטי בישראל להשתתף בהתכנסויות פולחן בלונדון מדי שלושה חודשים. הבונים החופשיים ידועים כארגון צדקה, שמקיים שלוחות בכל העולם. חבריו אינם קשורים לטקסים. בתת-הארגון של הבונים החופשיים, האילומינטי, חברים נבחרים, בינהם בנקאים, פוליטיקאים ואנשי כלכלה בכירים מכל העולם. שמו של בנקאי יהודי ידוע הוזכר כאחד מהם .אילומינאטי מבקש ליצור מעין ממשלה עולמית. הטקסים נועדו ליצור קשרי אחווה בין חברי הארגון, שאמורים לממש חזון זה…"

על פי אתר קונספיל, עיתון "דבר" נסגר באותו חודש בו פורסמה הכתבה. האתר גם מפרט שאת סמלי הבונים החופשיים (כגון הפירמידה עם העין) ניתן למצוא במקומות רבים בארץ, כולל בתל אביב, ואפילו על גג בית המשפט העליון בירושלים, אשר נחנך ב-1992 ומומן בידי קרן רוטשילד (אולי אליו התכוונה הכתבה במילים "הבנקאי היהודי המפורסם"?)

מבנה בית המשפט העליון הוא מאוד אוקולטי, ומי שרוצה יכול לקרוא עליו עוד כאן.

לאור הנזכר לעיל, ראוי לשאול האם השימוש של גאגא בסמלי הבונים החופשיים הוא בסך הכל גימיק שיווקי. ואולי, בעצם, הגימיק השיווקי האמיתי הוא השימוש של הבונים החופשיים בגאגא? השאלה הזאת מאפשרת רמת פרשנות נוספת לשיריה, זו של מוזיקה מגויסת, בה המוזיקה הנראית על פני השטח איננה המטרה הסופית, אלא אמצעי שמשרת מטרה נפרדת וסמויה יותר. מכאן אשתמש בניתוחו של Vigilant Citizen ל"אלחנדרו" [קישור למאמר באנגלית], כמו גם בתרומותיהם של משתמשים אחרים מרחבי הרשת, כדי לבדוק האם נקודת מבט שלישית זו תגלה בגודש הויזואלי של גאגא סיבתיות ועקביות רבה יותר.

על פי Viligant Citizen, הסימבוליזם שבקליפ מתאר טרנספורמציה דתית בהקשר של מדינת משטרה אלימה. המוטיב העיקרי הוא זריקה או דחייה. גאגא עוזבת את אלחנדרו בתחילת השיר:

I know that we are young
And I know you may love me
But I just can’t be with you like this anymore,
Alejandro.

היא צועדת בראש לוויה. משהו מת בתוכה ונראה שזאת אהבתה לאלחנדרו. אבל מי זה אלחנדרו? בחור גיי שאיתו היא לא יכולה להיות? או מישהו אחר שהיא בוגדת בו עם רוברטו ופרננדו? האפשרויות יכולות להיות רבות, כי מילות השיר לא ממש מספרות לנו. הסמלים שבקליפ, לעומת זאת, מספרים לצופים שקיימת אפשרות למשמעות עמוקה יותר.

הלב אותו היא נושאת, אשר כבול באות A, מזכיר את סמל "הלב הקדוש" של ישוע הצלוב, דימוי מפורסם בנצרות: [תמונה]

האם A מסמל את Alejandro? האם בשם זה מתכוונת גאגא לישוע?

לאחר מכן היא נראית שוכבת בתלבושת נזירה עם מחרוזת תפילה בידה, מביטה למעלה, מרימה את ידיה ומתפללת לאלחנדרו שיתן לה ללכת: [תמונה]

בשלב זה ניתן לשער שהשם אלחנדרו מתייחס לאלוהים או לעיקרון דתי כלשהו.

גאגא שרה:

She hides true love
En su bolsillo.
She’s got a halo ’round her finger,
Around you.

ההילה מסביב לאצבע היא טבעת נישואין, וההילה מסביב לאלחנדרו מצביעה על היותו "קדוש". טבעת הנישואין מסמלת את איחודה הדתי של גאגא עם אלוהים, אבל היא עכשיו מתביישת בקשר הזה, ומחביאה את הטבעת בbolsillo, כיס בספרדית. למה ההתייחסות לרוברטו ופרננדו? האם גאגא מתייחסת לעיקרון השילוש הקדוש בנצרות? גולש אחד קישר זאת לאטימולוגיה של השמות:

ALEJANDRO = "מגן האנשים" (אלוהים)

FERNANDO = "כמה לשלום וגבורה" (ישוע)

ROBERTO = "בהיר וזורח" (רוח הקודש)

חם יותר ממקסיקו = גהנום

Don’t call my name don’t call my name Alejandro (God)

I’m not your babe, I’m not your babe, Fernando (Jesus)

Don’t call my name, don’t call my name, Roberto (Holy Spirit)

[In the English Bible, “babe” = “child”. Exodus 2:6]

אם כך, גאגא רוצה לעזוב את אלחנדרו, אלוהים. היא מחליטה לאמץ דת חדשה. מנזירה היא הופכת לכוהנת בגלימת צלבים הפוכים: [תמונה]

VC מסביר שבמאגיה שחורה ושטניזם הפיכת אובייקט מקודש מסמלת חילול של מה שהוא מייצג: [תמונה]

כאשר הצלב ההפוך מופיע על מפשעתה של גאגא הוא הופך לסמל פאלי, והצירוף רומז לאנדרוגניות ושילובם של הניגודים, מוטיב מרכזי בתורות האוקלוטיות.

טרנספורמציה

על ידי בליעת מחרוזת התפילה, גאגא מטמיעה בתוכה סמל של התקדשות דתית כי: א) זה יוצר הלם וישיג תשומת לב תקשורתית, ו-ב) ההתחרות באלוהים היא מוטיב עיקרי בשטניזם, וVigilant Citizen טוען שבליעת המחרוזת מסמלת את נסיונה של גאגא להשיג כוחות מיסטיים. בסצנה אחרת היא חוזרת שלוש פעמים בידיה על "סימן הברכה", [תמונה] אשר שמור לקדושים בנצרות.

בהמשך הקליפ היא נדחפת באלימות בידי הרקדנים המקיפים אותה. בתחילה היא מנסה להתנגד, אך אחר כך נכנעת ומסירה את לבוש הכוהנת לחניכה ופולחן מיני. [תמונה]

בדומה לצלבים, בסוף גם גאגא נשרפת כנזירה על ידי אש פנימית (VC: פירוש שמו של לוציפר הוא "נושא האור"). סצינה זו מסמלת את הכחדת הישן, ואת הפיכתה של גאגא למשהו אחר.

מדינת משטרה אלימה

הטרנספורמציה של גאגא מתרחשת ברקע צבאי קודר ואופרסיבי. VC טוען שתעשיית המוזיקה מלעיטה את הציבור בדימויים צבאיים משולבים במיניות, כדי להוריד את רמת הרגישות שלנו ואף לצור הקשר תת-הכרתי ששלטון צבאי הוא דבר רצוי. קחו למשל את ההופעה של ביונסה השנה בטקס פרסי הגראמי, בה היא שרה את השיר If I were a boy מוקפת בצבא עתידני, בלי שום קשר ולו הקלוש ביותר לשיר עצמו. וכך גם עם ליידי גאגא ב"אלחנדרו". לצד מוזיקת פופ קליטה אנו רואים ברקע אי-שקט חברתי, בניינים נשרפים ושוטרים רצים עם אלות. לו היינו רואים את זה בחדשות סביר להניח שהיינו מאוד מוטרדים, אולי אפילו עושים משהו בקשר לזה. אבל השילוב של התכנים האלו בתוך שיר קליל יוצר אצלנו הקשר תת-הכרתי מרגיע ומאשר, וייתכן שאחרי צפיות רבות לא מודעות, גם אם היינו רואים את התכנים האלו בחדשות כבר היינו מספיק חשופים אליהם בשביל לא להתנגד.

הוידאו מתחיל בקבוצה שצועדת לקצב צבאי. לחלקם כיסוי פנים (אסירים?). אחד מהם בתוך מבנה דמוי פירמידה והשני אוחז בהקסגרם/פנטגרם עם סורגים. האם זהו דימוי לאזרחים הנושאים בידיהם את סמלי הדיכוי של השלטון? גאגא נצפית בעמדת כוח, לובשת מבנה ראש (כתר?) שחור ומואר (Illuminated) ומביטה בחיילים/אסירים המופיעים מולה. על פי VC, חשיפת העין האחת לסירוגין מלמדת על מקור עמדת הכוח שלה.

בהמשך גאגא לובשת חזיית רובים, בהתאם לנסיון לשלב בין אימג'רי מדכא למיני וכך להפוך אותו לנחשק או נסבל. רקדני הליווי שלה לבושים בתלבושות המזכירות דיקטטורות כשל היטלר, סטאלין ומוסוליני. דיכוי פוליטי הוא אכן סקסי… אה, בעצם רגע… הוא בניגוד מוחלט לכל מה שדמוקרטיה אמורה להיות, אומר VC. [תמונה]

האם יש לכך השפעות מחוץ לתעשיית המוזיקה? הפסקת פרסומות קצרה (מיד נשוב)

אל אלחנדרו, רוברטו ופרננדו מצטרף גם כוכב המונדיאל כריסטיאנו רונאלדו, מהכדורגלנים העשירים בעולם, שנכון להיום מרוויח 11.3 מיליון ליש"ט בריאל מדריד, [כאן] בפרסומת לארמאני הלבשה תחתונה. האם הפרסמות משדרת מין או אג'נדה? (שימו לב לעין, בטח בדיוק גירד לו בגבה).

והנה רומי חנוך, הבת של שלום, בגיליון "את", יוני 2010

מזכירה לכם מישהי? סתם אופנה שלא משפיעה על אף אחד? או אולי צירוף מקרים?

רותם סלע, בגיליון מאי

ומילי אביטל, בגיליון אפריל…

וחזרנו. המוטיב האחרון בניתוח של VC נקרא עבדי שליטת מוח. בסצינה סימבולית (שפותחת ומסיימת את הקליפ) נראה חייל מחובר לחוטים, כמו מריונטה. ממבטו הקפוא לא נראה שהוא שולט על תנועותיו, או בכלל מסוגל לזוז, והוא מצמיד אקדח למפשעתו (עוד שילוב של נשק ומין): [תמונה]

לאחר מכן, במקום הדומה לבית מעצר, מחנה אימונים או כליאה, גאגא קושרת את חבריה הגייז ואונסת אותם: [תמונה]

בסוף הקליפ מופיעה גאגא מחוברת לחוטים. האם גם בה שולטים? האם כך מסתיימת הדרך שהיא מציעה? [תמונה]

אולי כך גם מוסברת דמותו של החייל הער. האם הוא ייצוג לאנשי האילומינטי, המכוונים ומפקחים על המתרחש, ערניים למסריה האמיתיים של גאגא, בעוד כל שאר הקהל בהופעתה ישן?

נסיים את סקירת מאמרו של VC בהופעתה של ליידי גאגא עם "אלחנדרו" בתכנית אמריקן איידול. בצפייה ראשונה לא נראה שיש כל קשר בין ההופעה לקליפ. רואים שם מלאך עם כנפיים (ישוע? הילל בן שחר?) אשר אש יוצאת מראשו ("נושא האש"?) בכל פעם שגאגא אומרת "אלחנדרו". בסוף ההופעה, גאגא מורמת על ידי הרקדנים שלה כלפי ה"מלאך", כאשר נוזל אדום כדם זורם ממנו. בחנו את עצמכם: לפי דעתכם וביחס לקליפ, איזו משלוש נקודות המבט מאפשרת את הפירוש העקבי ביותר למה שרואים בהופעה?

"אלחנדרו" כביטוי הערכה לגייז

ליידי גאגא נחשבת לגיי אייקון עולה, ובשנתיים האחרונות הספיקה לספר פעמים רבות בתקשורת על תמיכתה בגייז, הכריזה על עצמה כביסקסואלית, והופיעה במספר ארועי גאווה. בעצרת מצעד השיוויון הלאומי (National Equality March)  לזכויות הקהילה הלהט"בית, שנערך בוושינגטון באוקטובר 2009, טענה גאגא שהשתתפותה במצעד [תמונה] "היא האירוע היחיד החשוב ביותר בקריירה שלה". היא סיימה את נאומה במילים: Bless God and bless the gays, באופן דומה בו הקדישה לשניהם את זכייתה חודש קודם לכן בטקס הMTV Video Music Awards, בו "דיממה" על הבמה.

שוב, על פניו (או שאולי נגיד, מנקודת ההסתכלות הראשונה), לא נראה שיש בעיה עם התמיכה של גאגא בגייז. עוצמה גלובלית היא ללא ספק נכס מושך לשכבות מדוכאות, ואם היא עוד מבטיחה שבלי לחשוב נהנים הרבה יותר, אדרבא.

מנקודת ההסתכלות השניה, שלוקחת לא רק את איך שהשיר נשמע אלא גם את מה שהוא מכיל, בהחלט יש מקום לשאול האם מטרתה המוצהרת של גאגא בכלל הושגה, והאם קהילת הגייז מוצגת כעיקרון חיובי ומוערך באמצעות הקליפ? שאלה טובה.

אבל זאת האפשרות שמציעה נקודת המבט השלישית שבאמת מטרידה.

הומוסקסואליות ורדיפה דתית הם לא דבר חדש, וניתן למצוא אותם משחר ההיסטוריה ועד ימינו.

דוגמא מחו"ל ומהארץ: חרדים מפגינים נגד קיום מצעד הגאווה בירושלים,2007.

המאבק בין שני מגזרים אלה הוא בדרך כלל תוצאה של פנאטיות וכפייה דתית שנובעת מעיוורון רוחני, התייחסות אינטרסנטית לכתבים, ואי ההבנה שלשום דת אין מונופול על אלוהים, או על הקשר שלו עם כל ברואיו, הומואים או סטרייטים, אותם ברא באהבה שווה. ככלות הכל, זו הנשמה שאוהבת, לא הגוף.

בערות זו יצרה חיץ בין תרבות הגייז ובין הגדרה דתית כלשהי. כמובן שישנם ארגונים ואינדיבידואלים יוצאי דופן, אך התרבות ככללותה מצטיירת, במיוחד באירועי הדגל של הקהילה, כנהנתנית, כמעודדת אטרף תאווה חומרי, קצר, וחסר מחויבות, ולכאורה עם מעט מאוד רלוונטיות לאלוהים. ללא אלטרנטיבה ראויה שתצביע על הקשר האמיתי בין אהבה לאלוהים, נכנסת לתמונה ליידי גאגא.

אם גאגא אכן הייתה גימיק שיווקי בידי האילומינטי, או ציפוי מסוכר לקידום תרבות אפלה, שלטון מדכא ופולחן שטני, התמיכה שלה בקהילת הגייז הייתה כמו שימוש ציני של "הפרד ומשול" בין שני הצדדים, כאילו שבכלל יש שני צדדים נפרדים (God and the gays), וההבטחה שלה לעמוד תמיד לצידם הייתה שווה להבטחה של סוחר סמים שתמיד יגן על זכויותיהם של לקוחותיו לקנות ממנו חומר מטשטש. ומדובר בלקוחות רבים. האבסורד הוא שכשמנסים להצביע על התכנים השליליים במוזיקה של גאגא, רבים ממעריציה הגייז מזדעקים כחיילים נאמנים במחשבה שמישהו מנסה לפגוע במחאה שלהם (המוצדקת במהותה), ולא רואים את השימוש שגאגא משכילה לעשות בהם.

בכל מקרה, מעבר לרמה שבה נתבונן בקליפ (כבידור שטחי, טירוף מדאיג או כמוסיקה מגויסת המשרתת אג'נדה רחבה יותר), נראה שטענתה הראשונית של גאגא ש"אלחנדרו" עוסק בהערכה לגייז היא כמו לטעון שהסרט "אוואטר" עוסק בהגנה על זכויות החתול. במאי הקליפ, סטיבן קליין, אמר בראיון לStyleite ש"הסימבוליזם הדתי בקליפ לא אמור להביע שום דבר שלילי, אלא מציין את מאבק הדמות בין הכוחות השחורים של עולם זה לבין הגאולה הדתית של הנשמה". הוא כמובן לא ציין בגאולה של איזו דת מדובר, אך לנוכח הנזירה הנאנסת והצלבים הנשרפים אני לא אתפלא אם לא מדובר בנצרות.

לסיכום

אדם שומע שיראה שני חרשים מדברים בשפת הסימנים בדרך כלל לא יבין הרבה. גם ייתכן שלילד הדבר פשוט יראה  כתנועות ידיים מגניבות או מטורפות. לעומת זאת, אדם שדובר את שפת הסימנים ימצא בה קו מחשבה עקבי ומסר. הוידאו ל"אלחנדרו" הוא מאוד מורכב וסימבולי, ומאפשר פרשנויות רבות, בהתאם לרמת הידע והעומק של הצופה. אך בנוסף לכך, קיימים בו גם חלקים בהם הסימבוליזם הוא תמציתי וברור, ולא משאיר יותר מדי מקום לספק בנוגע למסר שמועבר. במהלך הקליפ ליידי גאגא עוברת טרנספורמציה, בה היא זונחת דרך דתית ומאמצת אחרת, רוויה באלימות, אונס ומוות.

האם השינוי של גאגא מסמל שינוי שמתרחש כיום ברמה הגלובלית? האם אנשי האילומינטי, הבילדרברג ודומיהם יוצאים מארון הקבורה וחושפים את אמונותיהם ותוכניותיהם הפוליטיות? ואם כך, האם גאגא משמשת להם כסירנה למלחמה המתקרבת?

אתר "אמת אחרת", כמו גם אתרי חדשות אחרים בכל רחבי הרשת, מספקים עדכונים שוטפים בנושאים אלו.

ייתכן שמוזיקה כדוגמת "אלחנדרו" מחדירה ל(חוסר ה)מודעות הקולקטיבית אוסף ספציפי של סמלים וערכים, שמתוכננים להשתלב בתרבות שלנו כחלק מאג'נדה גדולה יותר. במקרה זה, דמויות מוכשרות וכריזמטיות כליידי גאגא נבחרות כדי להציג מסרים מאוד קשים כקלילים וכיפיים. בטוח שלצופים רבים יש תחושת בטן שמשהו לא בסדר בשירים האלה, אבל לא ברור מה בדיוק. אני מקווה שמאמר זה מסייע בהבנת התוכן של מה שאנו נחשפים אליו במדיה. ככלות הכל, ידע הוא כוח, הכוח לעשות בחירות מודעות ולהנות ממציאות רחבה יותר בהכרה מלאה. אני מקווה גם שלפחות חלק ממעריציה של ליידי גאגא יחליטו שמגיע להם יותר מבידור זול.

פוסטים קשורים

1. החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות
2. משטרת בריטניה מבקשת לדווח על אנשים עם מכוניות או בגדים יפים מדי
3. אנדרטה אמריקנית בג'ורג'יה חושפת את סודות הסדר העולמי החדש ואת תוכניתם הסופית

אני שמח לבשר ולהזמין אתכם להקרנת בכורה של הסרט: Invisible Empire / אימפריה בלתי נראית – בתרגום בלעדי לעברית לפרויקט אמת אחרת.

הקרנת הסרט תיערך ב-3/7, יום שבת בשעה 20:00 בערב, ב"קומה" ת"א.

סרטו הדוקומנטרי המדובר של גייסון ברמס, 'אימפריה בלתי נראית', מציג נושאים שעד כה
היו תחת מעטה כבד של חשאיות וסודיות.

הסרט מראה כיצד במשך עשרות בשנים, בצורה שיטתית ובלתי נלאית,
הולכת ומתגלמת מתחת לאפינו תוכנית ליצירת סדר עולמי חדש, לא בצורה דמוקרטית ופתוחה,
אלא בחשאיות גמורה…

הוא חושף פרשיות שחיתות של בעלי ההון והפוליטיקאים, הכוללת בין היתר גם סחר לא חוקי בנשק ובסמים,
זנות ילדים ופדופיליה ואת עקרון 'הדלת המסתובבת' שבה ישנו מעגל סגור ומצומצם מאוד של אנשי מפתח וטייקונים
ששולטים על התקשורת העולמית, התאגידים, הכלכלה, התעשיה והמסחר.

הסרט בן שעתיים ורבע ובסופו ייערך דיון קצר וינתן זמן קצר לשאלות.
מחיר כניסה: 40 ש"ח
הסרט מתורגם לעברית.
נדרשת הרשמה מראש.
ומומלץ להירשם בהקדם…

הרשמה במייל דרך טופס יצירת קשר באתר.

לאתר הרשמי של הסרט

לדף ההקרנה ב"קומה"

לדף ההגעה ל"קומה"

הנה טריילר קצר (לא מתורגם לעברית):

קישור לפוסט בפורום

פוסטים קשורים

1. אנחנו עבדים של הממשל – מה אתם הולכים לעשות בקשר לזה? / תרגום לעברית
2. ראיון חדשות עם ריצ'ארד גייג', ארכיטקט, על קריסת מגדלי התאומים / מתורגם לעברית
3. ZeitGeist – זייטגייסט תרגום לעברית

שלום לכל בני האדם על כדור הארץ!

ביום שני ה- 21.6.2010 : : : הולך להתרחש אירוע מדהים!
אירוע שקורה בפעם הרביעית, והפוטנציאל שטמון בו… נותן תקווה אמיתית.
אירוע שקורה, בלי לערב בכלל כספים או חסויות או מימונים של גופים ממשלתיים,
אירוע שנוצר מאיתנו, האנשים. מכולנו, מכל הצבעים
אירוע שפתוח לכולם, יהודים, ערבים, נוצרים, כל היצורים האינטרגלקטיים טלפתים אמפתיים,
ועשירים ועניים, ובוגרים וצעירים, אירוע לחיילים, לשוטרים, לכלבלבים, למלאכים ולילדים
ולכל מי שאוהב.. ומרגיש בלב, לבוא רק לכמה רגעים, לחבק את כל המלחמות והפחדים
אז הגיע הזמן, אחיות ואחים, אנשים טובים,
לצאת מהבתים, לצאת לרחובות ולהקרין אהבה במעשים
להחזיק ידיים יחד, למרות כל הקשיים, לחשוף את הלב ואת החיוכים היפים,
ופשוט להשתתף באחד הרגעים החזקים, בתקופה מיוחדת זו של התעצמות הימים

זהו זה, הפרטים מצורפים, רוב הסיכויים שלא תשמעו על זה בטלויזיה או בעיתונים,
אז גם הכנו וצירפנו כאן אחלה סרטון, כדי להמחיש את הרעיון…

כי כדי לחבק את כל ירושליים, לחבק עיר שלמה… אי אפשר לבד… אנחנו צריכים את כולנו.

חיבוק ירושלים - הזמנה

פוסטים קשורים

1. יום המים הבינלאומי ב-23 למרץ! בואו לחגוג איתנו
2. מסר מהארכיטקט – מצחיק וחכם
3. הרובוטים נעשים מתוחכמים יותר

בחשיפה של Ynet שכותרתה "מי אתה מיסטר איקס"
מוצגת לנו תמונה עגומה ומבהילה של המציאות הישראלית ב 2010, לפיה כנראה,
ניתן להעלים כל אחד מאיתנו לתמיד, האם מדובר ב Black site כחול לבן?
משום שאי שם באגף 15 של כלא איילון שמכיל תא אחד בלבד, כלוא אסיר נטול זהות ושם.
איש מהאסירים או הסוהרים אינו יודע מי הוא,
או על מה הוא כלוא ולכמה זמן, וסביב האסיר נטול הפנים והזהות
מוטל צל כבד של מיסוך אינפורמציה, והוא כלוא תחת אבטחה חריגה.

ציטוט:

"אני לא מכיר עוד אסיר או עצור בשב"ס
שכלוא בתנאי בידוד והפרדה חמורים כאלה", אמר גורם בשב"ס.
"סביב הכלוא באגף 15 יש חשאיות בכל מה שקשור אליו, כולל זהותו והעבירות שביצע.
אני בספק אם גם הסוהרים ששמורים במקום יודעים במי מדובר.
יש יותר מדי חשאיות סביבו. מה שמפחיד זה שאדם בשנת 2010
כלוא בישראל מבלי שאפילו אנחנו נדע במי מדובר"

פחות מיממה לאחר פרסום הדברים,
העיתונות "החופשית" הרגה את הסיפור והכתבה הוסרה.
לחוסר מזלם היה מי שדאג לתעד את הכתבה לפני שנעלמה…

תיקון עולם היו הראשונים להציג תיעוד מטמון של הכתבה
כמוכן היא נשמרה לקריאה במטמון גוגל.

מה זה אומר עלינו? זה אומר שאנחנו גרגר אבק,
שניתן לטאטא לאיזה צינוק מבודד בכל זמן נתון,
וכל נסיון לנסות ליצור קשר עם העולם ייורט
בנחישות וביעילות מבהילה ע"י עיתונות מגוייסת להחריד.

ולאדם שכלוא באגף 15 של כלא איילון, מי שלא תהיה,
בין אם אויב או ידיד, ישראלי או תושב חוץ, בין אם אשם או חף מפשע,
כאדם יש לך זכויות בסיס שאני כאדם הייתי מצפה שיכובדו כלפי כולם באופן שווה
הזכות לעורך דין, הזכות ליצור קשר עם העולם החיצון, הזכות של הציבור לדעת מי אתה,
ולמה אתה כלוא בצורה שבה אתה כלוא – אבל זכויות לחוד, וסדר עולמי לחוד,
וזהו הסדר העולמי החדש-ישן על קצה המזלג – הכח הבלתי מעורער של ממשלות ותאגידים
לעשות לכל אחד מאיתנו מה שהם רוצים, בכל חלק בעולם המערבי,
מבלי שאיש אי פעם ישמע מאיתנו או יידע מה עלה בגורלנו,
אם חשבתם שדברים כאלה קורים רק בסרטים… זה הזמן לחשוב שוב.

זוהי לעת עתה העדות הכמעט יחידה לכך ש"אי פעם" היתה כתבה שכזו
בעיתון שמתיימר להיות חופשי, במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית,
בלי דיווח כלשהוא על צו איסור פרסום, או על פרשה כלשהיא שיש עליה צו איסור פרסום.
פשוט דממת אלחוט קולקטיבית, נוראה ואיומה שהיא, היא היא,
תמצית שוויה של העיתונות התאגידית המודרנית שכבר מזמן לא שייכת לנו הציבור.

לחצו כאן לצפייה בצילום מסך של הכתבה:

מקור: Ynet, תיקון עולם, Ynet (מטמון גוגל)

פוסטים קשורים

1. חוק היובש בפעולה: יס"מניקים שפכו בירות לרוחצים בים
2. ישראל מבטלת הזמנת 2 מיליון חיסונים נגד שפעת החזירים
3. אל על: מי חיטט במזוודות הנוסעים?

לפי דיווח באתר wired.com, מומחה המודיעין האמריקני בראדלי מאנינג נעצר בחשד להדלפת מסמכים ומידע רגיש לאתר WikiLeaks.
אתר WikiLeaks הוא האתר שפרסם באפריל השנה סרטון וידאו מסווג שבו רואים כיצד חיילים אמריקנים המשרתים בעיראק יורים באזרחים ממסוק תוך כדי השמעת בדיחות בקשר.

פוסטים קשורים

1. שני חיילים אמריקנים במכתב התנצלות לעם העיראקי
2. חשיפה! סרטון וידאו שמראה כיצד חיילים אמריקנים יורים באזרחים בעיראק
3. אין צדק, אין שלום – הסרטון שממשלת ארה"ב לא רוצה שתראו

בפעם החמישית בשנה האחרונה, נציג פרויקט אמת אחרת מופיע בתקשורת כדי לדבר על הקונספירציות.

שנה אחרי שהזהרנו את הציבור הישראלי, מעל דפי האתר, ששפעת החזירים היא קונספירציה ושחברות התרופות הרוויחו סכומי עתק מהפצת פאניקה ודיסאינפורמציה מכוונת, מתעוררת התקשורת הישראלית ומצטרפת ל"חגיגה".

פוסטים קשורים

1. שפעת החזירים הונדסה בארה"ב / ראיון עם עיתונאי אמריקני
2. האם אתר לא רלוונטי, רלוונטי?
3. גם בישראל מדווחת התקשורת: שפעת החזירים – מגפה מזוייפת

בערוץ 2, בתוכניתו של עודד בן עמי עשו אייטם על הונאת שפעת החזירים והדו"ח שחובר על-ידי מועצת אירופה בנושא.

כרגיל, בתקשורת, עשו צעד קדימה, שניים אחורה סקובידו.

להלן תגובתי לכתבה וניתוח ביקורתי שלה תוך הפניית תשומת לבכם לנקודות חשובות.
לצערי אי אפשר להטמיע קטעי וידאו מאתר MAKO ואתם תצטרכו לכתת רגליכם אל האתר שלהם ולצפות בכתבה משם.

1:00 – יואב אבן, כתב ערוץ 2 , מסביר לעם ישראל שארגון הבריאות העולמי גיבש את ההנחיות שלו תוך שהוא נועץ במומחים שהם "מן הסתם המומחים הגדולים ביותר בתחומם" – המשפט הזה הוציא את העוקץ מהעובדה שהם קיבלו משכורות מחברות התרופות. זה הרגיע את האדם ההדיוט שלא מבין עד כמה כוח באמת יש לחברות התרופות על תהליך קבלת ההחלטות בנושאי בריאות.
1:41 – הכתב מדבר על "הפאניקה ובזבוז מאות מיליוני שקלים" שנגרמה בגלל רדיפת הבצע של חברות התרופות ואוזלת היד הפושעת של ארגון הבריאות העולמי.
מה שהוא לא מזכיר זה את החולים והמתים מהחיסון. למה?
1:55 – "נשאלת השאלה האם זה נכון…" – מה יהפוך מידע לנכון בעיניהם, אם ביבי ואובאמה יצאו בהכרזה משותפת שזה קרה? גוף אירופי בלתי תלוי חקר את הנושא במשך מס' חודשים וחיבר דו"ח חמור בנושא, זה לא מספיק בשבילם?
2:07 – "אי אפשר היה לדעת את זה ממקודם" – כאן מגולמת מציאות עגומה שבה כלי התקשורת המרכזיים בישראל ובעולם מקבלים את המידע שלהם כמעט לגמרי משני מקורות: AP ורויטרס. הם מקבלים מידע מסונן ומעובד, מעכלים אותו בשביל האזרחים ומקיאים אותו החוצה לעוס היטב. המידע היה קיים יותר משנה לפני חיבור הדו"ח, אנחנו התרענו על-כך גם בתקשורת בערוץ 2 בראיון שבו רואיינתי וגם בחלוקת פוסטרים, שליחת מיילים וקריאה בחוצות העיר.
מספיק לחפש באתר הפרויקט ולמצוא שפע של מידע מוקדם בנושא.
ההתממות הזו ש:"אי אפשר היה לדעת את הזה ממקודם" היא לעג לרש.
הרש במקרה הזה, הוא אנחנו הכבשים.

הבעיה עם כלי התקשורת הממסדיים, חוץ מהעובדה שהם הפכו להיות שלוחה ישירה של בעלי האינטרסים והמפרסמים, היא שהם הפכו לענקים. בלונים נפוחים שכל רוח נושבת מעיפה אותם הנה והנה.
כשזה מתאים לפופוליזם באותה תקופה הם יוצאים בכותרות ענק, מהלכות אימים, על המגיפה הקרבה ובאה.
הם לא בוחלים בשימוש בצבעים אדומים זועקים ובסימן לוחמה ביולוגית.
הכל בשביל להגביר את המכירות.
ואז בא מישהו ומפוצץ להם את הבלון הנפוח, והם יוצאים בכמה כתבות, כמה אייטמים ובזה זה נגמר.

מחר זה יהיה חדשות ישנות.
ביבי יפריח רוח חמה לכיוון ברק וברק יגהק בתשובה,
והתקשורת תרוץ אחריהם ותתעד את מלחמת הגזים הזו בהתלהבות מבחילה.

התקשרה אליי היום מפיקה של אחת מתוכניות הטלוויזיה ושאלה אם אני מוכן להתראיין בעניין שפעת החזירים, הפעם מהצד הנוח, זה שמחשיבים אותו כשפוי.
היא שאלה: "יש לכם עוד קונספירציות כאלה שאולי בעוד כמה חודשים או שנים יתבררו כנכונות?"

אתם מבינים את האבסורד?
כלי התקשורת פונים אלינו עכשיו כדי לקבל מידע על קונספירציות נוספות שאולי יתבררו כנכונות…

איפה העיתונות החוקרת, העצמאית, זאת שלא פוחדת לשאול את השאלות החשובות ולהצביע על האשמים האמיתיים?
זאת שאמורה לעשות את העבודה שאנחנו עושים, לקחת את הצד של האזרח מול התאגידים, להלחם בשחיתות, לומר את האמת.

ואיפה האזרחים שמקימים קול צעקה שירעיד את השמיים, דורשים שינוי, מפגינים, מחרימים, מפסיקים לשחק את המשחק שבו הם תמיד מפסידים?

האם יטרחו העיתונאים המכובדים לחקור בעצמם או שהם ימשיכו להתבסס על מזון חצי מעוכל?
האם יטרחו האזרחים לקום מהכורסה הנוחה, זו שיש לה שלושה מנועי מסאז' והדום לרגליים, לסגור את קופסת הטמטום ולפתוח את התריסים?
הם יראו בחוץ עולם שחור מעשן, גווע מרעלים ורווי במניפולציות.
אבל הם גם ימצאו חברים לדרך, אנושיות ושמחה, אהבה וכבוד.
הם ימצאו משפחה.

ומשפחה דואגת אחד לשני…

פוסטים קשורים

1. ממשלת יוון הודיעה: כל האוכלוסיה תחוסן נגד שפעת החזירים, ללא יוצא מן הכלל
2. חיסון שפעת החזירים קיבל את אישור ה-FDA – היכונו לשטיפת המוח
3. שמונה דברים שאתם לא אמורים לדעת על החיסון נגד שפעת החזירים

אחרי שלעגו לנו…
אחרי שקראו לנו "הזויים"…
אחרי שהשוו אותנו לפושעים בגין הקריאה לציבור לא להתחסן…
אחרי שהוציאו כתבות תחקיר שנועדו להפחיד אותנו…

עכשיו הם מודים:

דוח: מחלת שפעת החזירים – מגיפה שלא הייתה באמת

עכשיו, בשקט בשקט, ובחסות האירועים במזה"ת
מודה התשקורת בחצי פה – שפעת החזירים היתה תרמית
של ארגון הבריאות העולמי וחברות התרופות (ואת החלק שלהם כמובן הם לא מציינים).

מקור: NRG, Ynet, דוקטורס
לכתבות נוספות בגוגל לחצו כאן

פוסטים קשורים

1. קנדה מתכננת חיסון חובה של כל האוכלוסיה נגד נגיף שפעת החזירים
2. החיסונים לשפעת החזירים לא בתוקף? משרד הבריאות יאריך את תוקפם
3. האו"ם: שפעת החזירים עלולה להרוג מיליונים במדינות מתפתחות, אלא אם…

לפחות 130,000 תנועות אזרחיות לזכויות אדם, צדק חברתי, חשיפת שחיתויות ושמירה על איכות הסביבה קיימות היום.
זו התנועה הגדולה ביותר בעולם.
אין לה מרכז אחד, מנהיג אחד, מימון אחד.
היא גדלה כל יום, כל רגע כל שניה.
היא מורכבת ממיליוני אנשים שרוצים שינוי.
היא התגובה החיסונית והתקווה לאנושות הגוועת.

פוסטים קשורים

1. הרצאה – האם בתי הספר הורגים את היצירתיות?
2. לציית או לחשוב
3. מצעד למען זכויות אדם – יום שישי בת"א

דניאל אסטולין, עיתונאי חוקר שהצליח לחדור למעגל הפנימי של קבוצת בילדרברג ולפרסם ספר על הקבוצה החשאית ומטרותיה,
הוזמן להעיד מול הפרלמנט האירופי.

במסיבת עיתונאים, מול קהל מעונב ועיתונאים מנומסים, חשף אסטולין את מטרות הקבוצה וקרא לילד בשמו:
קבוצת בילדרברג מנסה להביא ליצירת סדר עולמי חדש וממשלה כלל עולמית.
הדבר נעשה בצורה חשאית בשיתוף פעולה עם כלי התקשורת הגדולים וללא אישורם הדמוקרטי של האזרחים בעולם.
התהליך הזה מתרחש כבר עשרות של שנים.

חלק ראשון:

חלק שני:

חלק שלישי:

בפורום הפרויקט נפתח דיון בנושא.
אתם מוזמנים להגיב שם על הפוסט…

פוסטים קשורים

1. קונספירציית בילדרברג תוצג לפני הפרלמנט באירופה
2. צלצול השכמה / WakeUp call
3. בריטניה – מצלמות מעקב מותקנות בתוך בתים

מתוך אתר אהבה528:

"בבואנו לדבר על גיאומטריה מקודשת עלינו ראשית לאמר פרח החיים ובתוכו זרע החיים
בעצם, בפרח החיים, צורה גיאומטרית העתיקה ביותר בעולם, ניתן למצוא את כל הצורות הגיאומטריות הקיימות. זוהי צורה שמכילה את כל הצורות והנוסחאות האפשריות. היא התגלתה מחדש במקדש האוסירי במצריים, ואינה מוזכרת עד היום בשום ספר לימודי הסטוריה, מתימטיקה או ארכיאולוגיה."

סרטון מדהים שממחיש לנו עד כמה יופי ומתמטיקה קשורים:

ממליץ לכם להיכנס לאתר אהבה528 כדי לקרוא את המשך הפוסט שלהם על גיאומטריה מקודשת.
כמו מים צוננים לנשמה…

פוסטים קשורים

1. אבא, למה יש לי סרטן? סרטון נושך נוסף של קבוצת משנים
2. חיבוק ירושלים – התארגנות של האנשים למען האנשים
3. מסר מהארכיטקט – מצחיק וחכם

לא ערכתי סקר בנושא, אך אני מעריך במידה די גבוהה של בטחון, שעצם הזכרת המונח "תיאוריות קונספירציה" בתוך דיון תגרום אוטומטית ל-95 אחוזים מהאנשים לפלבל עיניים, לזלזל, לגחך ולמעשה לסגור כל אפשרות לדיון פתוח ופורה.

בואו נבדוק לרגע את המונח הזה בעיניים חדשות.
הגדרת המילה קונספירציה לפי המילון המקוון ויקימילון היא:
מזימה שאנשים רוקמים בחשאי במטרה לשנות את השלטון שלא באמצעים חוקיים, במטרה לפגוע באחרים או לפעול בנגוד לרצונם של אחרים, או לנצל אחרים.

אז קונספירציה היא למשל כוונה של מישהו לשדוד בנק, לרצוח או לפגוע במישהו.
קונספירציה היא כוונה של מישהו למעול בכספים, לקבל או לתת שוחד.

פרשת הולילנד היא "תיאוריית קונספירציה".
פרשיותיו של אולמרט הן "תיאוריות קונספירציה".
ואם וכאשר תוכח אשמתם של המעורבים בדבר, זה יעבור מ-"תיאוריית קונספירציה" ל-"קונספירציה שהוכחה בבית משפט"

אז קונספירציות קורות מסביבנו כל הזמן.
התקשורת מלאה בתיאוריות קונספירציה.
ואנשים דנים כל הזמן בתיאוריות קונספירציה.

אז למה המונח "תיאוריית קונספירציה" גורם לאנשים להיסגר מיד, להפסיק להקשיב ולקבל התקף של צרבת?
ובכן, אחת הסיבות לכך למעשה מוכיחה את אחת מהקונספירציות הידועות ביותר שהיא: הניצול שעושים הממשלים, סוכנויות הביון והטייקונים בההשפעה הפסיכולוגית של כלי התקשורת, כדי לכוון את דעותיהם של האנשים לכיוון מסויים.

ולא, לא מדובר בתיאוריית קונספירציה, אלא בקונספירציה מוכחת ומתועדת.

תעמולה היא כלי נשק
גבלס, שר התעמולה של היטלר, היה אמן התעמולה / הפרופוגנדה.
בסרטים ובחומרים הכתובים שהפיץ הרייך השלישי נעשה שימוש בדימויים, בתמונות ובמילים, במטרה לכוון את דעת הקהל לכיוון מסויים.
במקרה הזה, לראיית היהודי כטפיל.
המטרה היתה לנצל את הפחד הטבעי מפני מכרסמים וטפילים שקיים בכולנו ואז יצירת קשר פסיכולוגי בין הטפילים הללו לדמות היהודי.
אחת הדרכים שבה זה הושג היתה עיוות דמותו של היהודי בעל המאפיינים הגזעיים השונים מהמאפיינים האריים, כגון צורת אפו, ואז הפיכתם של המאפיינים הגזעיים הללו לקריקטורה מוגזמת.

עד היום, דמות הנבל בהרבה סרטים מצויירים או סרטי קולנוע שמרה על העיוות הזה, והוא לרוב מוצג כבעל אף מעוקל וגדול.
גם דמותו של פינוקיו הכילה בתוכה רמיזה כזו, כאשר אפו מתארך ברגע שהוא משקר.
אני לא יודע אם הארכת האף כאמצעי לזיהוי שקרן נבעה ישירות מהתעמולה של גבלס, אך בהחלט יש כאן סימן שאלה גדול, ופתח לתזה שלמה בנושא.
עוד דוגמה לקשר הפסיכולוגי בין אף גדול לנבל או אדם מסוכן היא תמונת המכשפה הבסיסית שמאופיינת כבעלת אף גדול ומעוקל, כובע שחור וגדול ושומה מכוערת ושעירה.

גם בריטניה לא בחלה בשימוש בתעמולה ובהשפעה פסיכולוגית כדי לכוון או לשבש את הלך המחשבה של הגרמנים.
הם עשו זאת בעזרת שימוש בפרונוגרפיה.
כאן ניתן לראות סרט על הנושא.

מבצע הזמיר

השפעתה של התקשורת על הלך הרוח והמחשבה של האזרחים לא נעלמה מעיני ארגון הביון האמריקני – ה-CIA.
בסוף שנות ה-40 קנה ה-CIA את נאמנותם של מספר עיתונאים אמריקנים בולטים ומשפיעים שתמורת כסף החלו להפיץ את התעמולה של הארגון בעיתונים ובכלי התקשורת של אותה תקופה.
מבצע זה כונה בשם – מבצע הזמיר. 

את מבצע הזמיר תכננו וביצעו פרנק וויזנר, אלן דולס (מר פורנוגרפיה וראש ה-CIA), ריצארד הלמס ופיליפ גרהאם (המוציא לאור של עיתון הוושינגטון פוסט).
הוא היה הצלחה כבירה.

כלי התקשורת שפרסמו את התעמולה של ה-CIA ושיתפו איתם פעולה מתחת לאפם של האמריקנים והקונגרס כללו את:
ABC, NBC, CBS, טיים, ניוזוויק, אסוסיאטד פרס, יונייטד פרס, רויטרס, עיתונים שונים וכ-400 עיתונאים שהיו למעשה שכירים של ה-CIA וקיבלו כסף עבור שירותיהם.

אנשים רבים עדיין מתעקשים להתמיד באמונה שיש לנו עיתונות חופשית. על פי תפיסתם, הכתבים אמורים לשרת את הציבור.
זוהי תפיסה תמימה מאוד במציאות של ימינו שבה כלי התקשורת נמצאים בבעלות פרטית, של תאגידים או משפחות.
כלי התקשורת מרוויחים את הונם בעיקר מפרסומות וחסויות והם לא מעונינים להפסיד פרסומת בגלל דבר שולי וחסר ערך כמו פרסום האמת.
השפעת הדעות הפוליטיות של המו"לים מוצאת את דרכה למאמרי המערכת ולהחלטה האם לפרסם ידיעה מסויימת, ואם כן אז כיצד לנסח אותה.

ניתן אף לומר במידה מסויימת של העזה והכללה שכלי התקשורת היום הם שופרות השלטון והתאגידים.
המצב הזה מסוכן ביותר כי זהו מקור המידע הכמעט בלעדי של האנשים, ולכן אין זה מפתיע שרובם לא טורחים לבדוק את אמיתותם של "תיאוריות קונספירציה" אלא בוחרים מראש שלא להאמין ולזלזל בהם.

למפת השליטה של התקשורת בארץ, ראו כאן.

ואם חשבתם שבארץ התקשורת חופשית, חשבו שנית.
הנה מספר ציטוטים של עיתונאים ישראליים על מצב התקשורת בארץ (מתוך "שקוף"):

האם העיתונות בישראל חופשית?

עוזי בנזימן, עורך "העין השביעית" ובעל טור ב"הארץ": "היום העיתונות כאילו חופשית, אין עליה מגבלות במובן זה שעליה לציית לאיזה בוס מפלגתי; אבל זה חצי בלוף, כי ביודעין או שלא ביודעין יש למו"לים ולשיקולים העסקיים שלהם השפעה עצומה על התכנים […]
"לדעתי, אלה שהולכים למקצוע היום לא עושים את זה מתוך תחושת ייעוד או שליחות, אלא מפני שהם חושבים שזה יסייע להם ביצירת קשרים […] למו"לים יש עניין להעסיק אנשים צעירים, להחליף אותם מהר כדי לקחת אחרים במקומם ולתת גם להם משכורת נמוכה, ובינתיים הוותיקים מגיעים לפנסיה ומשהו במורשת המקצועית הולך לאיבוד. וזה חבל". (גלובס)
ערוץ 2: "לצערי הרב, בכלי תקשורת מרכזיים בארץ העיתונאים לא חופשיים להביע את דעתם, כתבותיהם מצונזרות או נמחקות, ואין סיכוי שימתחו ביקורת על הבעלים או אפילו על חבריהם של הבעלים". ("הארץ")

ניר בכר, עורך "מוסף הארץ", לשעבר עורך "7 ימים", על תחקיר שיזם בעניין המכרז לערוץ 2: "התקשר אלי המו"ל מוזס ודרש ממני בטון תקיף שלא לעסוק יותר בנושא זה עד לבחירת הזוכים במכרז. לשאלתי מדוע יימנע העיתון מלתת לקוראיו מידע חיוני על הקבוצות המתמודדות השיב המו"ל מוזס כי כתבי העיתון לא יצליחו להבין את 'מורכבות הסיפור'". (וואלה!)

ענת באלינט, לשעבר כתבת תקשורת ב"הארץ": "לא פעם חשתי תסכול כאשר היה מגיע אלי מידע ראשוני על לחצים שהופעלו על עיתונאים באחד העיתונים […] כאשר התקשרתי אל העיתונאי הנוגע בדבר, נתקלתי בעמית מבוהל המפציר בי להניח לסיפור ולא לפרסמו […]
"פוליטיקאים שניסו להביא להדחת עיתונאי חוקר, תחקירים נגד בעלי הון ופוליטיקאים שעוכבו במשך שבועות בתוך עיתון, מועמד לראשות הממשלה שנהנה מקשרים בצמרת העיתונות וזכה לשכתב כמעט במו ידיו כתבות שנסובו עליו, שרה שזכתה ליחס מועדף בשל קשרים דומים – כל אלה ועוד נשארו כקבצים בלתי גמורים במחשב הפרטי שלי". (העין השביעית)

שי גולדן, עורך "סקופ": "המושג 'חופש הביטוי' הוא מצומצם, מוגבל ובלתי גמיש בעליל בכלי התקשורת המסורתיים. נכון יותר לכנות אותו: 'חופש התעסוקה'. העיתונאים חופשיים לעסוק במקצוע העיתונות, כל עוד הם מצייתים למערכת התנאים הקטגורית שכופה המשחק על משתתפיו". (סקופ)

עיתונות או בידור?

אתי בן דוד, מנהלת השיווק של חברת התרופות "כצט": "חדשות (בטלוויזיה) זה היום אינפוטיינמנט, זו תוכנית בידור שצריכה לעמוד בדרישות של מפרסמים, וזאת לא מילה גסה". ( "העיר", 27.7.2007)

נורית דאבוש, יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו: "החדשות הפכו למהדורה של לייף סטייל ורכילות ואין בהם ייצוג הולם לפריפריה ולמיעוטים". (Nfc)

חיים יבין, חתן פרס ישראל לתקשורת: "סדרת הכתבות על הפדופילים בערוץ 10 היא סדרה פורנוגרפית ו'שואו' של מציצנים". (Nfc)

דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, על פרסום תמונת הפעוטה בהודו: "זו הרי עבירה ברורה על תקנון האתיקה של המועצה, שאוסר בפירוש פרסום תמונת ילד מתחת לגיל 14 אם לא נתקבל לכך אישור הוריו. מדובר בעניין אתי, אסור לפגוע בפרטיות. מה הם מטומטמים, החברים שלי העיתונאים?" (The Marker)

כלב השמירה של הדמוקרטיה או מכשיר עסקי?

יואב יצחק, עורך Nfc: "אהוד אולמרט, בתפקידו כמ"מ ראש הממשלה, שר התמ"ת, ומ"מ שר האוצר, קיים לקראת סוף 2005 פגישה עם איל ההון, סמי עופר. הפגישה התקיימה בלשכת אולמרט, במסגרת המו"מ שניהל עופר עם המדינה לקבלת פיצוי בגין מניותיו בחברת בתי הזיקוק לנפט בע"מ. […] כדי לקדם את המו"מ, נקט עופר בצעד יוצא דופן: הוא הביא עימו לפגישה את ידידו האישי, רפי גינת, שהיה אותה עת עורך ידיעות אחרונות. המטרה היתה ברורה ושקופה: הפעלת לחץ תקשורתי על אולמרט. […]
"הנה כי כן, בעסקה זו חברו יחדיו: הון-שלטון-עיתון". (Nfc)

ערן גבאי, The Marker: "התחקיר של דן שילון בעניין הקרינה הסלולרית ימומן על ידי החברות הסלולריות בכ-90 אלף דולר". (The Marker)

ד"ר מיכל סלצקי, חוקרת תקשורת: "היח"צנים טענו שלהודעות לעיתונות יש השפעה מכרעת על התכנים המתפרשים בעיתון, ושכ-70% מהידיעות מקורן בקומוניקטים. אבל גם העיתונאים הסכימו שהשפעת היח"צנים היא ניכרת" (The Marker)

מהי האג'נדה הכלכלית?

דב יודקובסקי, לשעבר עורך "ידיעות אחרונות" ו"מעריב": "משגעים פה אנשים עם הכסף. זה מין מעגל קסמים כזה. כותבים על כסף וקוראים על כסף ומתחילים להאמין באמת שהכסף הוא הכל. זה שיגעון. כל המדינה משוגעת. והעיתונות מעצימה את השיגעון". (הארץ)

מיקי רוזנטל, עיתונאי, לשעבר סגן עורך "ידיעות אחרונות" וסמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2: "ידעתי שיש אנשים שאסור לגעת בהם, והם כולם קשורים באינטרס הכלכלי של נוני מוזס. […] גם התוכנית 'עובדה', שאין ספק שהיא מהצד הטוב של העיתונות – האם ידעתם ש-95% מהתחקירים שלה התעסקו ברשות הציבורית? כולם זוכרים את תחקיר ישראייר, שניסו לפסול אותו, אבל מה היה ב'עובדה' חוץ מישראייר? כשאני באתי ורציתי לעשות לאחת הזכייניות תחקיר על הבנקים, אמרו לי: 'לא כדאי, בנק לאומי הוא אחד הבעלים שלנו. לך תשחט פוליטיקאים, זה טוב". (The Marker)

חנוך מרמרי, לשעבר עורך "הארץ", על The Marker: "הכסף הופך מדד עליון להצלחה אישית או ארגונית. במוצהר וללא עכבות יצאו מן השימוש ערכי הסולידריות החברתית, הקהילתית, ערכי תיקון העולם; במקומם מוגשת תפיסת עולם צוננת, תכליתית, ממוקדת 'אני': אני, כלומר אתה, במרכז ואין מלבדך. עשה לביתך, טפח ופנק את עצמך, שפר את ביצועיך, חֲלום על עוד!
"מכאן נגזרת גלריית הגיבורים החדשים, המבריקים, הממולחים או בני המזל שנכנסו בזמן ופעלו נכון ועכשיו הם גורפים את רווחיהם. העיתון הכלכלי מפרכס את אלה ומפורכס דרכם. ומאחוריהם משתרך גל של כתבות ייעוץ והדרכה איך להגיע להגשמה, עצמית כמובן.
"בעלי ההון הגדולים, אלה המככבים בראש דירוגים, הם האייקונים התרבותיים החדשים. הנארטיב הוא: בעוד השלטון ניתן בידי פוליטיקאים (או רגולטורים) כסילים או מושחתים הראויים לבוז, והתרבות נוצרת בידי גלמים כלכליים, הרי עולם העסקים הוא הדרך לגאולה האישית". (העין השביעית)
גם רביב דרוקר יכול להיות שטחי, כשהוא מודד את שר האוצר בר-און על פי מה שמתאים ונוח לעשירון העליון (מחשבות פוליטיות)
הנאום המיותר של דב גילהר על הפער בין השירות במגזר הפרטי לשירות במגזר הציבורי (מחשבות פוליטיות)
מידע מדויק, ניחוש, ספין או אינטרס סמוי?

יואב קרני, בעל טור ב"גלובס": "[…] 'גורמים מדיניים בירושלים' נבהלים ומבהילים. מה חבל ש'מעריב' לא הצליח להתאפק, ונעשה אכסניה לבהלה המבהילה הזו. ב-8 בינואר הכריזה כותרת ענקית בעמודו הראשון (טוב, היא תמיד ענקית), 'דאגה בירושלים: אובאמה מתקרב לנשיאות'.
"תפקידו של עיתון למסור את החדשות, אבל אין זה תפקידו להעניק מעמד של חדשות לאינטואיציות לא-מלומדות של אנונימיים מדיניים. בוודאי אין זה תפקידו לצטט אותם בשבוע קריטי של בחירות בארה"ב, ערב בואו של נשיא אמריקני". (יואב קרני בוושינגטון)

דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות: "לפעמים קוראים בעיתונים שונים את אותה הידיעה, אבל עם התייחסות שונה כל כך עד שלא ברור שמדובר באותה הידיעה. זה היה קיצוני מאוד בתקופת העיתונות המפלגתית, אבל גם כיום עדיין רואים אם העיתון אוהב או שונא, תומך או מסתייג. מותר שתהיה לעיתון אג'נדה, אבל צריכה להיות הפרדה בין ידיעה לבין דעה".
על הבעייתיות באינטרסים הכלכליים של המו"לים: ""האם מי שכותב על כלכלה לא מוגבל על ידי הבעלים?" (The Marker)

ראובן פדהצור, כתב "הארץ", על דיווח של רוני דניאל בערוץ 2 על ניסוי כושל במערכת הנאוטילוס שלמעשה מעולם לא התקיים: "היתה כאן הדלפה מתוך מערכת הביטחון אל העיתונאים, והללו דיווחו בלי לבדוק את הנתונים – בדיוק מה שהמדליף רצה שיפורסם. (הארץ)

שרון קנטור, עיתונאית: "אין זו הפעם הראשונה ש-The Marker, המוסף הכלכלי של רשת שוקן, חוטא במשוא פנים, באי-דיוקים, בהיעדר גילוי נאות והימנעות מחשיפת האינטרסים העומדים מאחורי חלק מהכתבות המתפרסמות בו […] אין גבול לכמות הציטוטים המרושעים, האוויליים, המופרכים, שונאי האדם ומקדשי הבצע שמכילה הכתבה הזו". (וואלה!)

פוליטיזציה

ירון דקל, מגיש "הכל דיבורים": "גם הרדיו וגם הטלוויזיה לא באמת השתחררו משנים של פוליטיזציה, אף שאוהבים להכריז על זה […] אחרי הפעולה בסוריה בספטמבר נשא ראש הממשלה נאום פוליטי בבנייני האומה. כל הערוצים עברו לשדר את הנאום, אבל כעבור דקתיים, כשהתברר שהוא לא מתכוון להגיד כלום, הפסיקו. רק ערוץ 1 נשאר 40 דקות. 'פראוודה' לא היה עושה זאת טוב יותר. ישבתי והתביישתי". (הארץ)

מלחמת הדיסאינפורמציה
הולדת האינטרנט שינתה את מאזן הכוחות.
לראשונה בהיסטוריה כל אחד היה יכול לפרסם מידע ולכל אחד המידע היה נגיש.
סודות החלו להיחשף, אנשים החלו להתוודות, ההיסטוריה החלה להשתנות.

האינטרנט מהווה מטרד אמיתי וכואב לכל מי שמעוניין לשמור את מושכות התעמולה קרוב קרוב לכיסו.
ממשלות החלו להבין זאת, אך מאוחר מדי.
למרות שסין החלה לצנזר מידע ואתרים, מדינות מוסלמיות החלו לצנזר מידע ואתרים
וישראל וארה"ב אף הן מצנזרות מידע, ניתן היום לעקוף את הגבלות הצנזורה הללו בשיטות פשוטות יחסית ולהמשיך ללמוד ולקבל מידע ממקורות שונים, לא רק אלו בעלי חותמת ההכשר של המדינה.
ראשי השלטון בארה"ב מודעים לחור שנפער בסכר ומס' הצעות חוק עלו לאחרונה בקונגרס במטרה להדק את שליטת הממשלות על תעבורת המידע באינטרנט.
אם הם יצליחו, נחזור בבת אחת לתקופת האבן של התקשורת שבה מקור המידע היחיד היה זה שהמדינה מרשה.

בינתיים, ועד שזה יקרה, החליטו מקבלי ההחלטות, הן בממשלה והן בתאגידים, להכנס למשחק.
יחידות מיוחדות הוקמו ואנשים נשכרו.
סוכני הדיסאינפורמציה ברשת.
מטרתם לזרוע בלבול וספק באמיתות המידע.
לזרוע ספק באמינות האנשים האמיצים שהחליטו לספר דברים אסורים,
וליצור מלחמות פנימיות בגופים שנאבקים בעד חופש וחירות.

למעשה, ניתן לומר שמידת השפעתו של אתר באינטרנט ניתנת למדידה דרך כמות התגובות של סוכני הדיסאינפורמציה בתוכו.
ככל שיש יותר, כך נחשב האתר מסוכן יותר בעיני מי שמעוניין לשמור את הסודות קבורים.

בכל מאמר שמטיל ספק בפרדיגמה מתוכנתת היטב שחשיפתה עלולה לגרום להפסדים כלכליים, ניתן תמיד למצוא את המגיבים "מטעם".
אלו שישתמשו בטכניקות פסיכולוגיות כדי להסית את הדיון למחוזות של בלבול וספק.
אם זה מאמר שמציג את הטיעונים נגד חיסונים, הפלרה, מוצרי החלב או כל נושא אחר שנתפש כסטאטוס קוו ושחשיפתו תהווה הפסד של מאות מיליוני שקלים לחברות לאנשים או לגופים הממשלתיים שמרוויחים ממנו.

כמובן שיש מגיבים לגיטימיים, אך הרגישים והמנוסים יוכלו לזהות גם את מי שלא.

אם אפשר לעשות מזה כסף, אז למה לא

זריעת הדיסאינפורמציה הפכה להיות גם סוג של פרסומת.
גופים כלכליים ועסקיים משתמשים באינטרנט כפלטפורמת פרסום סמויה שבה משוחרר או נחשף "סרטון מחתרתי" או "סרטון סודי" ורק לאחר שההייפ שכך, מגלים שזו היתה למעשה פרסומת. בעגת האינטרנט זה נקרא: פרסום ויראלי, או סרטון ויראלי.

הקהל נחשף לתכנים של החברה המממנת ובינתיים נזרעים הספקות והבלבול עוד יותר עמוק.
אני באופן אישי חושב שצריך להחרים כל חברה שמשתמשת בסוג כזה של פרסום.

דוגמה אחת מהעת האחרונה ממחישה את הסכנה בסוג כזה של פרסומות.
לפני כשנה התפרסם ביו-טיוב סרטון שמראה כיצד חבורת צעירים ממקמים את המכשיר הסלולרי שלהם ליד גרעיני פופקורן וכאשר המכשיר מצלצל הקרינה הנפלטת ממנו גורמת לגרעינים להתפוצץ, ולהפוך לקול צהלתם של הצעירים, לפופקורן תפוח.
הנה הסרטון המקורי:

זה לא הסרטון היחיד ששוחרר לרשת. עוד סרטונים דומים, לכאורה ממקומות שונים ועם אנשים שונים, גם הם הופצו במטרה ליצור אמינות לעניין. זה עבד כמובן, הסרטון היה כ"כ משכנע עד שאני, כמו רבים אחרים בוודאי, ניסיתי את זה עם חבריי.

ואז התברר שמדובר בפרסומת לאוזניות בלו-טות':

למרות שאני בעד חשיפת הסכנה שבטלפונים הסלולאריים והפחתת השימוש בהם, עצם העובדה שזה נעשה בצורה חשאית במסווה של משהו אחר היא הבעייתית.

אי אפשר כבר להאמין לכלום

דוגמה נוסף לסרטון "סודי" ש"דלף" הוא סרטון תדמית של חברה שנקראת Blackwellbriggs.
החברה הזו היא חברת אבטחה לכאורה שמייצרת טכנולוגיית מעקב במצלמות.

נטען שהחברה הזו הציגה את הסרטון הזה לפני חברי וועדת בממשל הבריטי שדנים בהעברת חוק מעקב חדש בנוגע למצלמות אבטחה ומעקב אחר אנשים ברחובות.
המטרה לכאורה, ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות במטרה להעביר לידיים של חברה פרטית, את הניהול של תוכנת המעקב.
במהלך הסרט מוצגות שקופיות של: "סודי ביותר" ו-"לא להעתיק" מה שכמובן גורם להרבה אנשים ברשת דגדוג נעים בבטן.

הסרטון הזה "התפוצץ" ברחבי האינטרנט כשקבוצות מאבק ואקטיביזם שונות דאגו להפיצו במהירות.
גם אנחנו מאתר פרויקט אמת אחרת, הזדעזנו כשראינו את הדוגמה המובהקת הזו לשילוב ידיים של הון ושלטון, והזדרזנו להוציא פוסט בנושא.
אפילו אתר לייב-ליקס שמטרתו פרסום סרטונים מסווגים וחשיפתם לציבור, פרסם על כך פוסט.

אחרי מספר ימים, נוסף עוד פרק לדרמה.
אתר אינטרנט בשם: conspiracyforgood פרסם סרטון ערוך משלו של המצגת המקורית.

בסרטון, פעילה עם קול מפתה ועיניים מהפנטות, הזהירה את הציבור מכוונותיה המרושעות של חברת Blackwell & briggs כשהיא מציגה אותם כנבלים המעונינים לעשות כסף על חשבון בני האדם המסכנים.
תיאוריית קונספירציה במיטבה…

http://www.youtube.com/watch?v=AdLiHWt9RDk&feature=related

לאחר פרסום סרטון הנגד הזה, התפרסם שהנערה בעלת הקול המהפנט נעלמה וכך נוסף שמן למדורה שממילא בערה בעוז.
הנבלים הפכו לנבלים יותר, תיאוריית הקונספירציה כללה כבר גרימת היעלמות של פעילה אקטיביסטית והאתרים ברשת חגגו.

רק מי שחקר לעומק החל לגלות שמשהו לא מסתדר בתמונה הגדולה.

חשיבות החקירה העצמית והצלבת הנתונים
בלוגר אנונימי יחסית בשם: Hudghton פרסם פוסט בעניין החברה והסרטון ובו חשף שכל הסיפור המורכב הזה הוא ככל הנראה פרסום ויראלי של משחק חדש מאת היוצר טים קרינג בשיתוף עם חברת נוקיה, שמטרתו קידום משחק ריאליטי חדש.
נוקיה חברה לתסריטאי טים קרינג במטרה ליצור את ההייפ הדרוש מסביב למשחק או לחברת נוקיה עצמה.
החקירה של הבלוגר העלתה את הנתון המדהים ששם המתחם (שם האתר באינטרנט) blackwellbriggs.com נרכש על-ידי אותו אדם באותה כתובת כמו שם המתחם: conspiracyforgood.com.
שני המתחמים נרכשו בהפרש של מספר ימים אחד מהשני.
בנוסף, האדם בסרטון המקורי של החברה שמציג עצמו כ-סיר איאן בריגס, הוא לא אחר מאשר שחקן ובמאי אנונימי יחסית שהתפרסם בשנות השבעים בשם אנדרו הול.

אז מה הבעיה?

הבעיה, כמו בהרבה מקרים, היא ההשפעה הסמויה.
ברגע שיוצא כזה סרטון, שמתפרסם על-ידי אתרים אקטיביסטים ברשת ויוצר סביבו דיון ער, ואז מתגלה שמדובר בפרסומת למשחק או לחברה,
אותם אתרים שפרסמו את הסרטון, הפגינו נגדו או נקטו נגדו בפעולה הופכים ללא אמינים בעצמם.
אנשים תמיד יזכרו את האתר הזה או את האתר האחר כאתר תיאוריות קונספירציה מופרכות, "הרי אתם זוכרים את המקרה ההוא עם הפרסומת הסמויה…" יאמרו אנשים.
למזלנו, הורדנו את הפוסט שכתבנו על המקרה לאחר מספר שעות, והדיון בפורום על-כך הכיל את הגילוי.
אך עדיין ישנם אתרים ברשת שמפרסמים זאת כקונספירציה אמיתית.

נחזור לתיאוריות הקונספירציה וכיצד התקשורת גורמת לאנשים לזלזל בהם
בהבינם את מידת ההשפעה של הסרטים על תודעתם של האנשים, רווים סרטי הקולנוע וסדרות הטלוויזיה במסרים גלוים או סמוים שמטרתם השפעה על מערך האמונות של האדם "החושב" לכיוון כזה או אחר.
כל מי שעובד בתעשיית הפרסום מכיר את הטריקים הפסיכולוגיים שגורמים לנו לצרוך או לחשוק במוצר מסויים.
ההשפעה התת-הכרתית עלינו היא מוחלטת ולא ניתן להתחמק ממנה, כפי שמודגם בסרטון הבא שבו שני פרסומאים עוברים את אותה שטיפת המוח שהם מעבירים אותנו:

הממשלות והתאגידים נמצאות היום במצב קשה.
פחות ופחות אנשים מאמינים לסיפורים שלהם, ויותר ויותר מידע מגיע לציבור דרך רשת האינטרנט והמייל ההמוני.
מיליוני אנשים היום מכירים את המונחים: קמטריילס, הפלרת מים, חיסונים והם מדברים על זה, חוקרים את זה ומפיצים את זה.

מה הם עושים?

כדי להגן על האינטרסים שלהם וכדי להרחיק אנשים מחקירה עצמית והגעה למסקנות על-פיה, משתמשים בתקשורת ובתעשיית הסרטים כדי לגרום לאנשים לחשוב שמדובר "בתיאוריות קונספירציה" חסרות בסיס, ויותר חמור מכך, מנסים לגרום לאנשים לחשוב ולהאמין שמי שמדבר עליהם הוא אנטי-ממשלתי, או במילים אחרות טרוריסט מבית.
כאשר מספיק אנשים יאמינו לתעמולה הזאת, הם יוכלו להעביר חוקים שמגבילים עוד יותר את חופש הביטוי ברשת בתואנה של "בטחון פנים", או "הגנה על הציבור".

הנה קטע מסדרת טלוויזיה (אין לי מושג איזה, אין לי טלוויזיה…) שממחיש כיצד התקשורת ותעשיית הסרטים משמשת כשופר תעמולה ויוצרת אצל הצופה קשר פסיכולוגי בין חושפי קונספירציות לאנשים אנטי-ממשלתיים, הזויים ומסוכנים:

פוסטים קשורים

1. תקשורת חופשית או תקשורת נשלטת? – סרט קצר
2. ישראל 2010: אסיר מסתורי ללא זהות מבודד מהעולם
3. דוקטרינת ההלם – עליית הקפיטליזם של האסון

מבלי לנקוט עמדה בנושא הספציפי הזה, אנחנו חושבים שכדאי שיהיה לכם מבט מהתקשורת העולמית הלא מערבית, בנוגע למשט הספינות לעזה. חשוב לנו להבהיר שאנו לא תומכים בשום צד מהצדדים.
המשט לעזה הוא פרובוקציה, ומהסרטים ששיחרר דובר צה"ל רואים בבירור כיצד המפגינים תוקפים את חיילי צה"ל באלימות.
מצד שני, 9 מפגינים הרוגים מראה על כשל, מבצעי או פיקודי, וזהו דבר שצריך לחקור.
בנוסף, הפקודה לעלות על הסיפון במים בינלאומיים, היא עברה על החוק ובמקרה כזה, תגובת המפגינים יכולה להיחשב כהגנה עצמית.
התברר לאחרונה שהעלייה לספינה במים בינלאומיים נחשבה כחוקית לפי עקרונות הלסינקי ולכן המשפט הזה אינו תקף יותר.

בדר"כ הפרויקט אינו מתעסק עם נושאים פוליטיים, ואינו נוקט צד פוליטי לשמאל או לימין (האם יש דבר כזה עדיין?) אך לדעתנו ארגון המשט לעזה והתוצאה העצובה שלו יכולים להיות הזרז לקידום פעולת תגמול אמיתית או מזוייפת שתקדם עוד את האג'דנה של סדר עולמי חדש וממשלה כלל עולמית, עליה שוקדים הקבוצות החשאיות – קבוצת בילדרברג, המועצה ליחסי חוץ והוועדה הטרילטרלית – זה עשרות בשנים.

לשם ההגינות, ולמרות שהסרטים "מהצד שלנו" (במרכאות, כי ברמה גבוהה יותר אין דבר כזה צד שלנו וצד שלהם) פורסמו בהרחבה בכלי התקשורת הישראליים החלטנו להוסיף גם אותם.
לכל צד בסיפור הזה יש אינטרס להציג את עצמו כדובר האמת, כמוסרי יותר וכצודק.
כמו ברוב המוחלט של הדברים, התשובה והאמת איננה פשוטה וחלקה.
יש כוחות מאחורי הקלעים שמשחקים בחיילים שלנו כפיונים במשחק שחמט לשם השגת מטרות פוליטיות או גלובליות.

דוגמאות למשט וההקפה על החיילים כפי שהוצגו בצד הישראלי:

כתבה על המשט בערוץ 1:

דוגמאות לאמל"ח שנמצא על הסיפון (לפי דובר צה"ל):

ואלו הדוגמאות לסיקור המשט ותוצאתו בערוצי החדשות הלא מערביים:

פוסטים קשורים

1. הפעילה גורשה, כרטיס האשראי שלה נשאר לחגוג בארץ
2. מיוצרי "סיפורם של דברים" סרט חדש – סיפורם של בקבוקי המים / מתורגם לעברית
3. עיתון ידיעות אחרונות וחברת קוקה קולה – ידידות אמיצה