דוד בן יוסף, מחנך, סופר ואיש רוח שובת רעב זה היום הרביעי במחאה על מה שהוא מתאר כ: "הפליה של משרד החינוך שמונע מהורים לחנך את ילדיהם על-פי דרכם".
בן יוסף מוחה על הניסיונות החוזרים ונשנים של משרד החינוך לפגוע במסגרות חינוך אלטרנטיביות בשנים האחרונות.
מסגרות חינוך אלטרנטיביות אלו, הכוללים בין השאר את החינוך האנטרופוסופי, חינוך דמוקרטי, בית הספר 'מיתרים' ועוד בדרך כלל מהווים בית חם ומשמעותי לילדים שבאים אליהם בשמחה.
מסגרות חינוך אלו זוכים לתמיכה ומעורבות חיובית מצד ההורים, שבוחרים לשלוח אליהם את ילדיהם, ורואים בהם הזדמנות לחינוך אותו הם מבקשים.
עדכון 22/4/13
דוד בן יוסף קיבל מסר אישי משר החינוך שי פירון שהזמין אותו לדון בדרכים לשיפור המצב. אי לכך החליט בן יוסף לסיים את שביתת הרעב.
משיחה שערכתי עם אחד ההורים מאחד ממסגרות החינוך הללו בארץ, עולה תמונה קשה של התנכלות חוזרת ונשנית של משרד החינוך שנראה כי שם לו למטרה לחסל כל חינוך שאינו מטעם המדינה.
אותו הורה (שהעדיף להישאר בעילום שם) העיד כי נציגי משרד החינוך אשר ביקרו במסגרת החינוך שבהם ילדיו לומדים, אמרו לו במילים מפורשות שהמקום יסגר, לא משנה מה הם יעשו. ישנם מקרים שבהם נראה כי משרד החינוך מגיש תביעות מוגזמות ומופרכות שכל מטרתן להתיש את מנהלי המוסדות האלטרנטיביים ולהביאם לפשיטת רגל ולסגירת המקום.
מסגרות החינוך האלטרנטיביות אינם מקבלים בדר"כ מימון ממשרד החינוך והם תלויים לחלוטין בשכר הלימוד (הגבוה יחסית לחינוך הרגיל) שההורים משלמים.
במקום שמשרד החינוך יאמץ את ניסיונם האמיץ ופורץ הדרך של מוסדות החינוך האלטרנטיביים, הוא בעיקר רואה בהם איום, ובמאבק החורמה שהוא נאבק בהם, לא תמיד ברור שהוא לטובת הילדים.
דוד בן יוסף, בן השמונים, אב לחמישה סב לעשרים ושבעה, ושבעה נינים הוא מחברם של ספרים רבים העוסקים בחינוך ובריאות, המוכר שבהם הוא "האם יש סיכוי לאהבה?".
דוד בן יוסף שובת רעב בביתו שברמת הגולן.
ואלה הדברים שהוא מוסר על שביתת הרעב שלו:
"אל כל אדם רגיש לסבל הזולת,
שלום וברכה!
שמי דוד בן יוסף, כואב את הסבל של אימהות ותינוקות ומרגיש חובה לזעוק!
לזעוק את זעקת האימהות על ידי שביתת רעב,
הדרך השקטה לזעוק.
זעקה על הפליית תינוקות.
אני זועק על הפלייה של משרד החינוך, שגוזל את החלב מפיות תינוקות, שאמהותיהם בוחרות לחנכם על פי החוק של "חנוך לנער על פי דרכו!"
בזעקה שלי אני מקיים את הצו: "לא תעמוד על דם רעך!"
באהבה תמיד,
יְדידָוִיד. "
דוד בן יוסף כבר בא בימים ונשקפת סכנה אמיתית לחייו אם תימשך שביתת הרעב שלו.
המשך בדרכך דוד. החינוך האלטרנטיבי הוא הסיכוי שלנו כחברה לצאת מהחושך לאור. צריך להילחם בכל דרך במימסד החשוך שעושה הכל כדי לשמר את עצמו ולהמשיך להנציח את הבערות.הלוואי ורבים יצטרפו למאבקך הצודק
ומה עם החינוך החרדי? לא נחשב? למה לנו לא נותנים לחנך את ילדינו כפי ראות עינינו וכופים עלינו את הלימוד שאותו אנו לא צריכים ולא רוצים מתוך "דאגה" לעתידנו?
אני בעד חינוך אלטרנטיבי לבחירת האזרחים, הטוב ביותר יהיה הפופולרי ביותר…….
תחרות תמיד בריאה ומועילה לחברה.
גם לחינוך התורני יש זכות קיום!
בס"ד
גם אני, תלמידת ביה"ס תיכון, מצטרפת לזעקה.
די, מספיק,
עד מתי הביה"ס ישמש כבית חרושת לציונים?
מתי התחרותיות וההשגיות תצא מן כותלי הכיתה
ואז- השלוה , השקט ,הערכים האמיתיים ובניית האישיות יהוו מטרה חזקה של המוסד
מתי התוכן האמיתי, הכישורים היחודיים של כל אחד
ימצו את עצמם ויצאו לפועל?
מתי תהיה מטרה אמיתית שלשמה יש לקום יום יום לבית הספר ולא כי יש "חוק חינוך חובה" או "בשביל הבגרויות "
מחכה לרגע הזה ,
מחכה .