- פרויקט אמת אחרת - http://www.emetaheret.org.il -

האם אתם מאושרים?

אז מה, המאה ה-21 מוצאת חן בעיניכם?
טוב לכם בחיים? אתם מאושרים?

לפני שתענו: "כן, אני מאושר, החיים דבש", עצרו רגע.
חשבו באמת על המונח "אושר".

מהו אושר?

האם קבלת האייפון החדש או הבגד העדכני מהמעצב הכי נחשב יכול להביא לאושר?

כן, אין ספק שלרגע קצר, בדיוק כשקיבלתם את מה שהשתוקקתם לו כל-כך הרבה זמן, אתם חשים תחושה של אושר.

אך האם האושר הזה נמשך לאורך זמן?

כמה זמן באמת נמשך האושר שלנו

אם תהיו כנים עם עצמכם אתם תודו שהאושר המושג ממילוי התשוקות שלנו נמשך רק לרגע קט.
בדומה לאורגזמה, אחרי הזיקוקים הראשונים, תמיד מגיעה הריקנות.

"בסדר," אולי יאמר חלק מכם, "אני מבין שחפצים אינם מסוגלים למלא אותי באושר לאורך זמן. אבל המשפחה שלי גורמת לי שמחה. הילדים שלי גורמים לי אושר. וזה נשאר לתמיד. מערכות יחסים גורמות לי לאושר אמיתי."

האמנם?

כאב לשני ילדים אני בהחלט יכול לומר שהאהבה שאני מרגיש לילדיי אינה דומה לאף דבר אחר שהרגשתי בימיי.
אין ספק שאהבה לילד היא עוצמתית. והאושר שנובע מאהבה כזו יכול בהחלט למלא אותי לזמן ארוך.
אך האם זה תמידי?
האם השמחה והאושר מילדים או ממשפחה נשארים לתמיד?

שוב, אם תהיו כנים עם עצמכם, תהיו חייבים להודות שלא.
אושר מילדים או מזוגיות אינו אושר תמידי.
כשהם קטנים, הרבה יותר קל להרגיש אושר ואהבה אליהם, אבל כשהם מתחילים להתנגד אליכם, כשמתחיל אצלם רצון להתרחק, להיות הם עצמם,
האושר שלנו לעתים קרובות מתחלף בתסכול. ואז מגיע הכעס.

אושר וכעס אינם יכולים להיות במקביל

אי אפשר להיות מאושרים כשקיים כעס.
מדובר בהפכים גמורים.
וכעס, כמו שיודע כל מי שנמצא במערכת יחסים, קורה הרבה.

"בסדר, אז אחרי האייפון נקנה משהו אחר ושוב נרגיש את תחושת האושר. אחרי הבגד הזה, נקנה עוד בגד וכך נשמר לאורך זמן את השמחה. אחרי מערכת היחסים הזו נמצא מערכת יחסים אחרת ואז סוף סוף נהיה מאושרים באמת."

לא, אנשים יקרים.
אז אתם פשוט תמותו.
תסיימו את חייכם.

החיים קצרים ואנו מבלים אותם בעיקר ברדיפה אחר דברים חולפים וזמניים, במירוץ מטורף וחסר תוחלת אחר האושר החמקמק.

החיים במאה העשרים ואחת

תחשבו רגע על מה שאתם רואים סביבכם.
נסו להביט על כל המערכת הסבוכה הזו שנקראת "חיים במאה העשרים ואחת במדינה מערבית מתקדמת" בעיניים פתוחות לרווחה.

האם המערכת הזו בנויה ומתוכננת בצורה שמעודדת אושר ארוך טווח או קצר טווח?

שוב, אם נהיה כנים עם עצמנו ונעיז לומר את האמת, נהיה חייבים להודות שכל המבנה החברתי המודרני
בנוי ומתוכנן בצורה שממקסמת את הרדיפה אחר האושר קצר הטווח, החולף.

הביטו בפרסומות הללו לדוגמה:

נסו לראות את המניפולציה, את התחכום שבו הן נוצרו, את המטרה האחת לשמה הן נוצרו:
לגרום לכם לחשוב שאם תקנו את המוצר המסויים הזה, אם תשתו את המשקה המסויים הזה – תרגישו אושר אמיתי.

פרסומת זרה לבושם AXE לגבר:

העקרון פשוט:
רסס על עצמך מהבושם ומיד כל הבחורות היפות והשופעות יתנפלו עליך.

פרסומת לקוקה קולה:

העקרון פשוט:
שתו קוקה-קולה ותהיו מאושרים ושמחים.
שיכחו את הבעיות הבריאותיות שנקשרות בשתיית המשקה.
הסלוגן ממצה את העקרון יפה: "קוקה קולה – לאהוב את החיים"

המסרים הללו מציפים אותנו מכל עבר, לא רק בפרסומות בטלוויזיה, בקולנוע או ברדיו.
בכולם טמון אותו מסר אשלייתי:

אם רק תעשה ככה וככה, אם רק תשני את עצמך, אם רק תקנה את זה – אז תגיעו לאושר אותו אתם מחפשים.
וזה אף פעם לא מספיק.

הסיבות לאשליה

למה?
למה נבנתה מערכת כה מתוחכמת ויעילה שכולה סובבת סביב ההונאה שמילוי תשוקות יביא לנו אושר?

מדוע משאבים כה גדולים מושקעים כדי לשכנע אותנו שאם רק נקנה את המוצר הזה, אם רק ניקח את התוסף הזה, אם רק נכבוש את האישה הזו, אם רק נגדיל את החזה, אם רק ניסע במכונית הזו, אם רק נהיה חלקים יותר, שעירים יותר, רזים יותר, שריריים יותר – נגיע סוף סוף לאושר המיוחל?

הסיבה פשוטה ידידיי.

זה שומר אותנו במצב של סבילות ותקווה אשלייתיים.

זה שומר עלינו במצב של חולשה ותלות בדברים חיצוניים, שבמקרה גם עולים הרבה כסף.

זה מונע מאיתנו להיות חזקים, בטוחים בעצמנו, שמחים בחלקנו.

וזה ממשיך להניע את המערכת שבה מעטים מנצלים את הרבים, מערכת שמנציחה ומעודדת את השקר.

למעשה, ניתן לומר בבטחה, שהאיום הגדול ביותר על המערכת המודרנית הקיימת, ועל האנשים הנמצאים בראשה,
הוא בני אדם שמודעים לכוחם ושאינם צריכים דבר חיצוני כדי לחוש שמחה ואושר.

ברגע שמספר מספיק של אנשים יפקחו עיניים לאפשרות להיות מאושר בצורה פשוטה שלא נזקקת לתוספים מלאכותיים,
הפירמידה הזו תקרוס כמו מגדל קלפים.

הכלא הבלתי נראה

איך אפשר להגיע לאושר שאינו תלוי בדברים חיצוניים לנו

כדי להשתחרר מהכלא חייבים קודם לכן לראות או להרגיש שאנו בתוך בית כלא.

אנחנו חיים בתוך אשליה.
אשליה של בחירה.

אנו חושבים שיש לנו כוח רצון, או חופש בחירה וכך אנחנו עיוורים למניפולציות שעושים עלינו במטרה לגרום לנו לפעול בצורה מסויימת.

זה קורה כל הזמן מסביבנו:

אנחנו מותקפים כל העת במסרים עוצמתיים ביותר עד שאנו מגיעים למצב שבו אנחנו קופאים ומוסרים ברצון את החופש שלנו לידיים של אלו "שיודעים יותר טוב מאיתנו מה לעשות", בדומה לחיה שקופאת מול פנסים של מכונית דוהרת שבסוף דורסת אותה.

האשליה טבועה במרקם היקום

האשליה של חופש הבחירה איננה נחוות רק בזמן הזה בהיסטוריה.
מדובר במצב בראשיתי שטבוע בנו עמוק מאוד, הייתי אפילו אומר – טבוע באטומים החומריים מהם אנו בנויים.
מה שקורה בזמן הזה בהיסטוריה הוא פשוט ניצול מקסימלי של הנטיה לאשליה כדי לשלוט על ההמונים.
וזהו גם עקב האכילס, או החוליה החלשה שבסופו של דבר תשבור את אזיקי העבדות של כולנו.

ככל שיש יותר מודעות לאשליה, ככל שיש יותר אנשים שרואים את בית הכלא, שמרגישים את הסורגים – האשליה חייבת להתעצם כדי לנסות לשמור על "הסדר" ולמנוע "אנרכיה".

אבל ככל שהאשליה מתעצמת, ככל שהאנשים שמנסים לשמור על "הסדר" ולמנוע "אנרכיה" נעשים נואשים יותר,
יותר אנשים מתחילים לראות שהיא קיימת.
עד שלבסוף היא תקרוס.

חשוב מאוד להבין ולזכור, שהעבדות האמיתית איננה דבר חיצוני לנו.
היא רק לובשת צורה חיצונית של "מדכאים" או "שליטים" כהשלכה של הדמיון הקולקטיבי שלנו.

מיהו גיבור הכובש את יצרו

אדם חופשי באמת, יהיה חופשי גם אם יסגרו אותו מאחורי סורג ובריח, כפי שהוכיחו אין ספור דמויות דגולות במהלך ההיסטוריה.
מצד שני, אדם שאינו חופשי, זה שתשוקותיו שולטות עליו, יהיה בתוך בית כלא, בכל מקום בו הוא יהיה, גם בשדה פתוח ללא גבולות.

אז המלחמה האמיתית היא לא רק במדכאים החיצוניים, היא בראש ובראשונה מאמץ תמידי ומודע להשתחרר מהכבלים של הטבע הנחות שלנו.
זה שגורם לנו לחשוב ולהאמין שסיפוק המאווים החומריים יגרום לנו לאושר בר קיימא.

בלי ראש החץ הכפול הזה של נסיון להשתחרר מעול פנימי במקביל לעול החיצוני, לא ייתכן שינוי אמיתי ואנו נמשיך להסתובב במעגלים אינסופיים ושניוניים של שמחה-עצב.

זוהי עבודה מוניומנטלית, אדירה.
אך היא הפעולה האחת החשובה ביותר בחיים שלנו.

שאלו פעם מורה רוחני:
"אתה מדבר כל העת על חיים רוחניים, אך העבודה הרוחנית קשה מאוד."

ענה המורה:
"אין ספק שעבודה רוחנית (כלומר להשתחרר מכבלי התשוקות) היא קשה מאוד.
אך חיים ללא רוחניות הם בלתי נסבלים."

זה מה שצריך להנחות אותנו כשאנחנו מחליטים להשתחרר מבית הכלא הפנימי.
ההבנה שללא שחרור פנימי זה, אושר אמיתי ישאר תמיד בגדר משהו חמקמק ובלתי מושג.

ישנן עשרות דרכים לבנות כוח רצון וחופש בחירה שאינם תלויים בדבר, בכוונה לא כללתי כאן דוגמאות לדרכים רוחניות.

מה שחשוב יותר מהדרך היא ההתמדה בה.

ואני מאחל לכולכם וגם לי שנמצא לבסוף את האושר שאינו תלוי בדבר,
ואז נמצא גם שלווה.