האם אתם מאושרים?

  • מאת מנהל הפרויקט | 26 בנובמבר 2011
  • 3,827 צפיות | 62 תגובות
עודכן לאחרונה: 26 בנובמבר 2011

אז מה, המאה ה-21 מוצאת חן בעיניכם?
טוב לכם בחיים? אתם מאושרים?

לפני שתענו: "כן, אני מאושר, החיים דבש", עצרו רגע.
חשבו באמת על המונח "אושר".

מהו אושר?

האם קבלת האייפון החדש או הבגד העדכני מהמעצב הכי נחשב יכול להביא לאושר?

כן, אין ספק שלרגע קצר, בדיוק כשקיבלתם את מה שהשתוקקתם לו כל-כך הרבה זמן, אתם חשים תחושה של אושר.

אך האם האושר הזה נמשך לאורך זמן?

כמה זמן באמת נמשך האושר שלנו

אם תהיו כנים עם עצמכם אתם תודו שהאושר המושג ממילוי התשוקות שלנו נמשך רק לרגע קט.
בדומה לאורגזמה, אחרי הזיקוקים הראשונים, תמיד מגיעה הריקנות.

"בסדר," אולי יאמר חלק מכם, "אני מבין שחפצים אינם מסוגלים למלא אותי באושר לאורך זמן. אבל המשפחה שלי גורמת לי שמחה. הילדים שלי גורמים לי אושר. וזה נשאר לתמיד. מערכות יחסים גורמות לי לאושר אמיתי."

האמנם?

כאב לשני ילדים אני בהחלט יכול לומר שהאהבה שאני מרגיש לילדיי אינה דומה לאף דבר אחר שהרגשתי בימיי.
אין ספק שאהבה לילד היא עוצמתית. והאושר שנובע מאהבה כזו יכול בהחלט למלא אותי לזמן ארוך.
אך האם זה תמידי?
האם השמחה והאושר מילדים או ממשפחה נשארים לתמיד?

שוב, אם תהיו כנים עם עצמכם, תהיו חייבים להודות שלא.
אושר מילדים או מזוגיות אינו אושר תמידי.
כשהם קטנים, הרבה יותר קל להרגיש אושר ואהבה אליהם, אבל כשהם מתחילים להתנגד אליכם, כשמתחיל אצלם רצון להתרחק, להיות הם עצמם,
האושר שלנו לעתים קרובות מתחלף בתסכול. ואז מגיע הכעס.

אושר וכעס אינם יכולים להיות במקביל

אי אפשר להיות מאושרים כשקיים כעס.
מדובר בהפכים גמורים.
וכעס, כמו שיודע כל מי שנמצא במערכת יחסים, קורה הרבה.

"בסדר, אז אחרי האייפון נקנה משהו אחר ושוב נרגיש את תחושת האושר. אחרי הבגד הזה, נקנה עוד בגד וכך נשמר לאורך זמן את השמחה. אחרי מערכת היחסים הזו נמצא מערכת יחסים אחרת ואז סוף סוף נהיה מאושרים באמת."

לא, אנשים יקרים.
אז אתם פשוט תמותו.
תסיימו את חייכם.

החיים קצרים ואנו מבלים אותם בעיקר ברדיפה אחר דברים חולפים וזמניים, במירוץ מטורף וחסר תוחלת אחר האושר החמקמק.

החיים במאה העשרים ואחת

תחשבו רגע על מה שאתם רואים סביבכם.
נסו להביט על כל המערכת הסבוכה הזו שנקראת "חיים במאה העשרים ואחת במדינה מערבית מתקדמת" בעיניים פתוחות לרווחה.

האם המערכת הזו בנויה ומתוכננת בצורה שמעודדת אושר ארוך טווח או קצר טווח?

שוב, אם נהיה כנים עם עצמנו ונעיז לומר את האמת, נהיה חייבים להודות שכל המבנה החברתי המודרני
בנוי ומתוכנן בצורה שממקסמת את הרדיפה אחר האושר קצר הטווח, החולף.

הביטו בפרסומות הללו לדוגמה:

נסו לראות את המניפולציה, את התחכום שבו הן נוצרו, את המטרה האחת לשמה הן נוצרו:
לגרום לכם לחשוב שאם תקנו את המוצר המסויים הזה, אם תשתו את המשקה המסויים הזה – תרגישו אושר אמיתי.

פרסומת זרה לבושם AXE לגבר:

העקרון פשוט:
רסס על עצמך מהבושם ומיד כל הבחורות היפות והשופעות יתנפלו עליך.

פרסומת לקוקה קולה:

העקרון פשוט:
שתו קוקה-קולה ותהיו מאושרים ושמחים.
שיכחו את הבעיות הבריאותיות שנקשרות בשתיית המשקה.
הסלוגן ממצה את העקרון יפה: "קוקה קולה – לאהוב את החיים"

המסרים הללו מציפים אותנו מכל עבר, לא רק בפרסומות בטלוויזיה, בקולנוע או ברדיו.
בכולם טמון אותו מסר אשלייתי:

אם רק תעשה ככה וככה, אם רק תשני את עצמך, אם רק תקנה את זה – אז תגיעו לאושר אותו אתם מחפשים.
וזה אף פעם לא מספיק.

הסיבות לאשליה

למה?
למה נבנתה מערכת כה מתוחכמת ויעילה שכולה סובבת סביב ההונאה שמילוי תשוקות יביא לנו אושר?

מדוע משאבים כה גדולים מושקעים כדי לשכנע אותנו שאם רק נקנה את המוצר הזה, אם רק ניקח את התוסף הזה, אם רק נכבוש את האישה הזו, אם רק נגדיל את החזה, אם רק ניסע במכונית הזו, אם רק נהיה חלקים יותר, שעירים יותר, רזים יותר, שריריים יותר – נגיע סוף סוף לאושר המיוחל?

הסיבה פשוטה ידידיי.

זה שומר אותנו במצב של סבילות ותקווה אשלייתיים.

זה שומר עלינו במצב של חולשה ותלות בדברים חיצוניים, שבמקרה גם עולים הרבה כסף.

זה מונע מאיתנו להיות חזקים, בטוחים בעצמנו, שמחים בחלקנו.

וזה ממשיך להניע את המערכת שבה מעטים מנצלים את הרבים, מערכת שמנציחה ומעודדת את השקר.

למעשה, ניתן לומר בבטחה, שהאיום הגדול ביותר על המערכת המודרנית הקיימת, ועל האנשים הנמצאים בראשה,
הוא בני אדם שמודעים לכוחם ושאינם צריכים דבר חיצוני כדי לחוש שמחה ואושר.

ברגע שמספר מספיק של אנשים יפקחו עיניים לאפשרות להיות מאושר בצורה פשוטה שלא נזקקת לתוספים מלאכותיים,
הפירמידה הזו תקרוס כמו מגדל קלפים.

הכלא הבלתי נראה

איך אפשר להגיע לאושר שאינו תלוי בדברים חיצוניים לנו

כדי להשתחרר מהכלא חייבים קודם לכן לראות או להרגיש שאנו בתוך בית כלא.

אנחנו חיים בתוך אשליה.
אשליה של בחירה.

אנו חושבים שיש לנו כוח רצון, או חופש בחירה וכך אנחנו עיוורים למניפולציות שעושים עלינו במטרה לגרום לנו לפעול בצורה מסויימת.

זה קורה כל הזמן מסביבנו:

  • סקרים בתקשורת שעובדים על חוש העדר שלנו ומביאים אותנו להחליט בצורה מסויימת כי "רוב האנשים בוחרים כך."
  • "מומחים" שונים שנותנים לנו הרגשה שיש "מישהו אחר שיודע טוב יותר מאיתנו מה קורה וכיצד לפעול."
  • "מחקרים" ש"מוכיחים" כך וכך ושמעודדים אותנו לקנות דברים מסויימים או להימנע מדברים אחרים.
  • יועצי תקשורת ושיווק שכותבים את הנאומים של הפוליטיקאים בצורה כזו שתגרום לנו לרגש מסויים או שתרגיע את הפחדים שלנו.
  • יצירת איומים מזוייפים או הגזמה באיומים קיימים על חיינו ועל דרך החיים שלנו במטרה שנרגיש רגש אחווה פטריוטי ונמשיך לתמוך במערכת פוליטית / כלכלית / צבאית שלמעשה דורסת אותנו שוב ושוב.

אנחנו מותקפים כל העת במסרים עוצמתיים ביותר עד שאנו מגיעים למצב שבו אנחנו קופאים ומוסרים ברצון את החופש שלנו לידיים של אלו "שיודעים יותר טוב מאיתנו מה לעשות", בדומה לחיה שקופאת מול פנסים של מכונית דוהרת שבסוף דורסת אותה.

האשליה טבועה במרקם היקום

האשליה של חופש הבחירה איננה נחוות רק בזמן הזה בהיסטוריה.
מדובר במצב בראשיתי שטבוע בנו עמוק מאוד, הייתי אפילו אומר – טבוע באטומים החומריים מהם אנו בנויים.
מה שקורה בזמן הזה בהיסטוריה הוא פשוט ניצול מקסימלי של הנטיה לאשליה כדי לשלוט על ההמונים.
וזהו גם עקב האכילס, או החוליה החלשה שבסופו של דבר תשבור את אזיקי העבדות של כולנו.

ככל שיש יותר מודעות לאשליה, ככל שיש יותר אנשים שרואים את בית הכלא, שמרגישים את הסורגים – האשליה חייבת להתעצם כדי לנסות לשמור על "הסדר" ולמנוע "אנרכיה".

אבל ככל שהאשליה מתעצמת, ככל שהאנשים שמנסים לשמור על "הסדר" ולמנוע "אנרכיה" נעשים נואשים יותר,
יותר אנשים מתחילים לראות שהיא קיימת.
עד שלבסוף היא תקרוס.

חשוב מאוד להבין ולזכור, שהעבדות האמיתית איננה דבר חיצוני לנו.
היא רק לובשת צורה חיצונית של "מדכאים" או "שליטים" כהשלכה של הדמיון הקולקטיבי שלנו.

מיהו גיבור הכובש את יצרו

אדם חופשי באמת, יהיה חופשי גם אם יסגרו אותו מאחורי סורג ובריח, כפי שהוכיחו אין ספור דמויות דגולות במהלך ההיסטוריה.
מצד שני, אדם שאינו חופשי, זה שתשוקותיו שולטות עליו, יהיה בתוך בית כלא, בכל מקום בו הוא יהיה, גם בשדה פתוח ללא גבולות.

אז המלחמה האמיתית היא לא רק במדכאים החיצוניים, היא בראש ובראשונה מאמץ תמידי ומודע להשתחרר מהכבלים של הטבע הנחות שלנו.
זה שגורם לנו לחשוב ולהאמין שסיפוק המאווים החומריים יגרום לנו לאושר בר קיימא.

בלי ראש החץ הכפול הזה של נסיון להשתחרר מעול פנימי במקביל לעול החיצוני, לא ייתכן שינוי אמיתי ואנו נמשיך להסתובב במעגלים אינסופיים ושניוניים של שמחה-עצב.

זוהי עבודה מוניומנטלית, אדירה.
אך היא הפעולה האחת החשובה ביותר בחיים שלנו.

שאלו פעם מורה רוחני:
"אתה מדבר כל העת על חיים רוחניים, אך העבודה הרוחנית קשה מאוד."

ענה המורה:
"אין ספק שעבודה רוחנית (כלומר להשתחרר מכבלי התשוקות) היא קשה מאוד.
אך חיים ללא רוחניות הם בלתי נסבלים."

זה מה שצריך להנחות אותנו כשאנחנו מחליטים להשתחרר מבית הכלא הפנימי.
ההבנה שללא שחרור פנימי זה, אושר אמיתי ישאר תמיד בגדר משהו חמקמק ובלתי מושג.

ישנן עשרות דרכים לבנות כוח רצון וחופש בחירה שאינם תלויים בדבר, בכוונה לא כללתי כאן דוגמאות לדרכים רוחניות.

מה שחשוב יותר מהדרך היא ההתמדה בה.

ואני מאחל לכולכם וגם לי שנמצא לבסוף את האושר שאינו תלוי בדבר,
ואז נמצא גם שלווה.

כדי לשלוח את הפוסט הזה במייל, או לפרסם אותו בפורום, השתמשו בקישור הזה:
http://www.emetaheret.org.il/?p=8941
רוצים לעזור? יודעים איך לכתוב ולהתנסח?
פרויקט אמת אחרת זקוק לעוד מתנדבים בעזרה בכתיבת כתבות.
אז אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים, מדוע שלא תצטרפו לעשייה?
שלחו לנו מייל עכשיו
הירשמו עכשיו בחינם וקבלו עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל!»

אהבתם? שתפו עם העולם...
הבהרה: התוכן המוצג באתר הינו למטרות לימוד ועיון בלבד.אין לראות במידע המוצג הנחיה או המלצה מכל סוג שהוא, במיוחד בכל הקשור לבריאותכם.בכל מקרה של החלטה הנוגעת לבריאותכם, שינוי תזונה או כל דבר אחר,התייעצו עם רופא מוסמך.כמו כן, אין לראות את המידע המוצג כאמת מוחלטת, אלא יותר כהצגת דברים מתועדת היטב הנשענת על ראיות והצלבת נתונים.זו אחריותכם כבני אנוש עם ראש על הכתפיים להמשיך ולחקור ורק אז להגיע למסקנות, בהתבסס על כל המידע הקיים.
הגבלת אחריות: אתר פרויקט אמת אחרת אינו אחראי לדיוק, שלמות או יעילות המידע או המוצרים המוצגים באתר. דעות כותבי המאמרים הנן של כותבי המאמרים בלבד. המידע המוצג באתר הנו למטרות של חינוך ובידור בלבד והשימוש במידע הנו באחריות קוראי האתר. אתר פרויקט אמת אחרת ומפעיליו לא ישאו בשום אחריות עקב שימוש במידע המתפרסם באתר.

62 תגובות »

  • underdune

    כתבה מדהימה.
    תודה.

    הגב לunderdune
  • GKj

    אושר הוא עניין פנימי. תלוי לגמרי בהתייחסות של אדם אל עצמו. מבסיס זה יוצא אדם ובודק מהו אושר עבורו ואף בוחר להיות שמח בחוויות חייו. יהיה זה אייפון או גידול ילדים, התיחסותו של אדם ובחירתו בכל רגע ורגע היא שקובעת מהי שמחה ומה יגרום לה.
    נכון, קל להגיד קשה לבצע. אך העבודה הזו שעושה אדם אינה תלויה בכוחות השיעבוד החיצוניים (שאיני מטיל בהם ספק. נהפוך הוא) אלא בנכונותו של אדם לצאת מאזורי הנוחות האישיים שלו, להגביר מודעות ולחפש משמעות בדרכו בחיים.
    בדרך הזו פוגשים הרבה רוע (כמו זה המשתקף מן הכתבה ובאתר בכלל) וגם הרבה טוב (בדמות משפחה וקהילות שונות שדווקא אהבה מדריכה אותן, לא בצע) אך גם בשביל להכיר את הרע וגם בשביל להכיר בטוב, צריך אדם לבחור בכל עת ועת מיהו ומהו ומהן העדפותיו ורצונותיו שלו אל מול מפגשיו עם הסובב אותו. לא קל, אך מתגמל להפליא!

    הגב לGKj
  • smily

    ראשית, נהניתי לקרוא את הכתבה ובכלל מאוד אוהב את האתר.
    רוצה לשתף, שלפני שנתיים גם אני הגעתי לתובנה זאת שאתה כותב עליה ואני מצטט "בני אדם שמודעים לכוחם ושאינם צריכים דבר חיצוני כדי לחוש שמחה ואושר."
    והחלטתי לוותר על התלות בדברים חיצוניים בדרך להשגת האושר שלי.
    עם זאת, אחרי וויתור זה לא מצאתי משהו שיספק לי שמחה פנימית.
    לאחר בחינה של כמה אפשרויות שלא סיפקו לי את שמחה זאת החלטתי (ולא מתוך מצוקה כלשהי) להתעמק בתורה ופירושים עמוקים שלה. אין לי כוונה לומר שזאת הדרך היחידה, אלא לומר שזה עבד ועובד בשבילי מצוין.
    בה (בתורה) באמת מפורט על השיטות שאתה מציין פה (ובניהם הרוחניות שמושגת באמצעות ערכים שהתורה מלמדת עליהם). ואמנם כפי שציינת "אין ספק שעבודה רוחנית (כלומר להשתחרר מכבלי התשוקות) היא קשה מאוד." אבל באמת "חיים ללא רוחניות הם בלתי נסבלים."
    זאת רק דעתי 🙂 worked for me

    הגב לsmily
  • יהונתן

    תודה (:
    ואותו איחול לך לי ולכולנו!

    הגב ליהונתן
  • מיכולה

    לא נעים לי להגיד אבל הפרסומת של הקולה העלתה כמה חיוכים על פניי… אבל אולי זה בגלל שאני באמת מכורה למשקה הזה (הצלחתי להפסיק לעשן כבר שנה ו9 חודשים) אבל קולה אני ממש לא מצליחה…

    הגב למיכולה
  • refael

    על פי עניות דעתי,הדרך לאושר מורכבת משני דברים עיקריים הרבה יותר פשוטה אך קשה.
    1.לקבל את עצמנו כפי שאנחנו עם הקשיים ללא ביקורת עצמית…
    2.לא לתת מנדט לעולם להחליט עבורנו ולא לתת מישקל מה
    חושבים עלינו…אלא חשיבה עצמאית.

    אם עוברים את זה… אתם המלכים.

    הגב לrefael
  • הנטפל לקטנות

    ניב,
    אתה בן אדם נהדר.
    לראות שיש אנשים כמוך שמבינים מה קורה סביבם, עושה אותי לפחות, קצת יותר מאושר.

    תודה רבה 🙂

    הגב להנטפל לקטנות
  • חן

    אתה מזכיר פה קצת עיניני קבלה..
    ואני חושב שאתה מאוד צודק במה שאתה אומר אני רק רוצה להוסיף שבשביל להגיע לכל מה שאתה רק מתחיל לדבר עליו ועל כל ההעתוררות הזו אני חושב שקודם אדם צריך לשאול את עצמו מי הוא ומה הוא ומה זה המקום הזה שהוא נמצא בו…
    זה יפה לראות איך לאט לאט אנשים מתעוררים.
    אני יודע שזה לא קל אבל זה מסע מעניין מאוד.
    מאחל לכולם להגיע בסוף (:

    הגב לחן
  • אבי

    ניב כתבה חזקה ביותר!!!!
    ניסוח קליל ומדויק לנושא מאוד מורכב שנוגע לכולנו
    נהנתי מהכתבה והלוואי והעיניים של כולנו יפתחו
    אמן אמן ואמן!

    הגב לאבי
  • יהונתן

    כחמת הקבלה, חכמת המזרח, בודהה ישו וזו המובאת פה הן כולן אחת. לראות את המציאות האמיתית, לדעת את העובדות – זו היא שפיות. החכמה היא ראות האמת, הבורות – אי חקירת הכוזב. האושר האמיתי הוא תמיד בלטי תלוי. אנו בוראים לעצמנו חסמים לאושר ואחר כך מצפים ומקווים ומדמיינים שלו רק נשיג את הדבר הקטן הבא, רק עוד מכשיר, רק עוד טעימה חושית – נגיע אליו. לאמיתו של דבר האושר הוא תמיד נמצא בקבלת העכשיו כפי שהוא בדיוק, ולא באופן שונה. האושר הוא לא לרצות מה שלא קיים.
    האושר הוא אתה עצמך.

    הגב ליהונתן
  • חן

    אלדד,
    הביעות הארציות שלו הם המציאות הכוזבת שהוא רואה, שהוא חי בה.
    להפך שייכנס לעצמו ויתחקר את עצמו ויגלה מי הוא באמת ובאיזה עולם שונה ומאיתי הוא חי באמת.
    הבעיות הארציות הם גוף בלבד

    הגב לחן
  • אלדד

    חן ומנהל הפרויקט,התכוונתי בעיות ארציות אישיות.
    יש אנשים שלא מודעים כל כך לאמת האחרת ומצליחים יפה מאוד
    מבחינה אישית.
    זאת אומרת שהם מצליחים ברמה האישית למרות המיכשולים שמציבה
    בפניהם הפוליטיקה הנסתרת ולא בהכרח ע"י דריכה על אנשים
    אחרים.
    דווקא אנשים כאלה מוכנים לשלב הבא של הבנת הבעיות הכלליות
    של האנושות,רוחניות וכדומה.
    זאת הסיבה שאין סיכוי לעורר כמות נכבדה של אנשים,
    רק באמצעות הפצת מידע.
    כל עוד שאנשים בבעיות שלהם אין להם פנאי לדברים אחרים.

    הגב לאלדד
  • 2פסיכים עלו לאוטובוס בתל אביב, ושוחחו בקול רם על הטיפולים שהם מקבלים, ועל הפסיכיאטרים שלהם. אחד מהם סיפר לחברו הפסיכי, שהפסיכיאטר שלו המליץ לו לעזוב את הארץ. החבר הפסיכי כעס מאוד על חברו, צעק וצרח עליו, והטיף לו מוסר פטריוטי ציוני, :"מה!!!, איך אתה יכול לעזוב את הארץ?!?!?!. עוד מעט תפרוץ מלחמה עם סוריה!!!".
    מי ייתן, וירבו פסיכים ומטומטמים שכאלה בישראל. מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחדה במזרח התיכון, שוחרת השלום והצדק, זקוקה מאוד להרבה פסיכים ומטומטמים שכאלה, ככוח עבודה זול, ובשר תותחים למלחמות האין סופיות, שהיו, ושעוד יהיו. בזכות פסיכים ומטומטמים שכאלה, שחיים במצוקה קשה, מובטלים, עובדי קבלן, מקבלי שכר רעב, שמוכנים להקריב את חייהם העלובים במלחמות האין סופיות, מדינת ישראל תוכל להחזיק מעמד, ולהתקיים לנצח נצחים.
    בשנים האחרונות, נעשו כמה סיקרי דעת קהל, בנושא שביעות הרצון של התושבים. רוב הנשאלים, כשלושה רבעים, (כ75%), השיבו שהם מאושרים, ומרוצים מאוד ממצבם הכלכלי, שטוב להם, ושאין להם טענות. אילו היו עורכים את הסקר בשכונת עוני ומצוקה, היה רוב מוחלט, (100%), למרוצים ממצבם!. מוזר.
    היה פעם ברמת גן, גן הקופים. הילדים היו נוהגים לנענע ולנער את העצים. הקופים שמחו מאוד כששמעו את הרעש של העצים המרשרשים, והיו רוקדים מרוב אושר, מנתרים ומקפצים מרוב שמחה בתוך כלובם, לשמע הרעש. ממש כך, גם הבבונים הישראלים, שחיים בגטו הציוני, בעוני ומצוקה, שמחים ומאושרים ממצבם, כמו הקופים. אכן, גן עדן של שוטים. כמעט בכל יום הורגים ערבים, הורסים בתים וכפרים, וזה מה שעושה את הבבונים הישראלים , שונאי הערבים, למאושרים. מי צריך יותר מזה?.
    ברומי העתיקה, יצאו ההמונים לרחובות בדרישה, :"לחם ושעשועים". הצ'חצ'חים הישראלים, שהם פטריוטים ציונים, שצמאים לדם ערבי, מותרים על הלחם, ומסתפקים רק בשעשועים – מוות לערבים, פוגרומים, תג מחיר, ותגובה ציונית הולמת.
    פגשתי פעם חבר, שמאלני, (!), שנימצא במצוקה קשה, מובטל שאינו מקבל שום קצבה, שפניו קורנות מאושר ושימחה. החבר זקף לעברי 3 אצבעות, וצרח בקולי קולות, :"שלושה, שלושה, שלושה". חשבתי שהחבר, שהיה צוהל מרוב שימחה ואושר, זכה בפיס, או בלוטו ב3 מיליון שקל, או שהחל לקבל 3 קצבאות שונות מהבטוח הלאומי, או שזכה ב3 מיליון שקל ירושה. שאלתי את החבר, שהשתולל ממש מרוב שימחה, מה קרה?. החבר השמאלני צרח והשיב: "חיסלנו 3 מחבלים!!!, חיסלנו 3 מחבלים!!!". זה מה שעושה את הצ'חצ'חים הישראלים למאושרים!. לישראלים, אין צורך בזכויות. ברווחה, בזכייה בפיס, והעלאת רמת חייהם. די לצ'חצ'חים הישראלים שהורגים ערבים בכדי להיות מאושרים. עם שמאלנים שכאלה, מי צריך ימניים?.
    אילו היו עורכים משעל עם בנושא קצוץ תקציבי הענק של הביטחון וההתנחלויות, והפניתם לרווחה, בריאות, חינוך, והקטנת הפערים החברתיים העצומים, מרבית הנשאלים היו משיבים לשאלה :"האם אתה מוכן שיקצצו בתקציבי הביטחון וההתנחלויות, שיופנה לצמצום הפערים החברתיים, והפניתם לרווחה, חינוך בריאות, והעלאת רמת החיים?". הצ'חצ'חים הישראלים, שרובם חיים בעוני ומצוקה, היו עונים בהמוניהם, שהם בהחלט נגד כל קיצוץ בתקציבי הביטחון, והפסקת הכבוש וההתנחלויות!!!.
    כשהצ'חצ'חים הישראלים רואים טנק מובל במוביל טנקים, שמחירם יותר מ2 מיליון $, או כשהם רואים מטוס קרב שמחירו כמה עשרות מיליוני $, הם מקפצים משמחה וגאווה לשמע רעש המטוסים, כמו אחיהם הקופים בכלובם. העובדה שכל זה בא על חשבונם, על חשבון רווחתם, בריאותם, ועתיד ילדיהם, בכלל לא מטריד אותם כלל.
    בהפגנת נכים גדולה שהייתה בירושלים, ביקר שר הפנים את המפגינים, ואמר להם בערך כך :" אם נענה לתביעתכם ולדרישותיכם, גם הערבים ידרשו". דבריו אלו של השר, הוציאה להם את הרוח מהמפרשים, וגרמה למפגינים להתפזר מיד.
    הצ'חצ'חים הישראלים מוכנים ברצון לותר על רווחתם ועל זכויותיהם, לחיות במצוקה קשה, ובעוני, ובלבד שהערבים לא יקבלו זכויות. תמות נפשי עם ערבים!.
    בשפה העברית, יש מגוון רחב של קללות. אבל, כשרוצים לפגוע ולהעליב מישהו, ולהציגו כשוטה, פסיכי, מטומטם, "מרחף", סובל מהזיות, הקללות הנמרצות, החריפות, המעליבות, המשפילות והקשות, הם :"מחפש צדק", ו"מתקן עולם". ואכן, במדינת ישראל, הפושעת, הנאצית והגזענית, לחפש צדק זה כמו לחפש צדק בגרמניה הנאצית!.
    ההתקוממויות והמאבקים שקורים עכשיו בתוניס, מצרים, תימן, לוב, איראן, סוריה, בחרין, ובקרוב בעוד מדינות, לא יתרחשו לעולם בישראל, שהיא גן עדן של שוטים!. יותר מידי טוב להם, לצ'חצ'חים הישראלים, שממש מלקקים דבש, המון דבש, דבש של עוני, מצוקה, ופערים חברתיים. הישראלים הטיפשים חושבים שטוב להם, ולכן לא יתקוממו ולא יתמרדו לעולם. גם הפחד והשנאה לערבים מונע מהיהודים מלהתקומם.
    סיבה נוספת לכך שאף פעם לא תהיה התקוממות, היא, שהשמאל הישראלי מת!. אין יותר שמאל בישראל!. השמאלנים הישראלים הארורים, נהיו מושחתים, שקרנים, גזלנים, גזענים, ואופורטוניסטים, שדואגים רק לעצמם. אין מי שיתמוך במתקוממים. ראו מסמך "האצולה השמאלנית האשכנזית", ו"לדיראון עולם 3,2,ו4", באתר. עם שמאלנים מושחתים שכאלה, שחושבים את עצמם למהפכנים, לא תפרוץ כאן אף פעם מהפכה. טרם שכחנו את הזוועות של סטלין, מאו, צ'אוצ'בסקו ופול פוט.
    שבתאי לוי

    • חן

      שבתאי,
      לא ניראה לי שמדובר בערבי, ישראלי, ימני, שמאלני, עשיר, עני, הוא כל דבר בהגדרות היבשות האלה.
      פשוט מדובר על לצאת מהגבולות לפתוח את הראש.
      אין זה הכרחי יותר להגדיר אנשים.
      הפער היחיד שאנחנו קוראים לו פער הוא בכך שאנחנו אילו שמפרידים עמצנו אחד מהשני.
      "ההוא" "זה ".. וכו.
      במה אתה יותר טוב מהצח'צח'ים הישראלים ?
      כל אדם שונה במהותו וביייחד כולנו אחד.
      פשוט במקום להסתכל סביב ולהפריד עצמך מכולם הסתכל פנימה ותגלה כמה אתה לא שונה מהם .
      הם פשוט אולי לא מודעים זה הכל הם כל כך מסוממים מהשטיפות מוח שהם בכלל לא מצליחים כבר לחשוב לבד.
      המטרה שלנו, המודעים, היא פשוט להעיר לאט לאט להכניס אותם ל"מציאות" האמיתי שקוראת לפתוח להם את העיניים וככה תבוא מהפיכה אמיתית.
      לפני כשנה וחצי הערתי את עיני משפחתי לאתר הזה.
      הם אמרו שאני הוזה, שזה שטויות כל מה שכתוב פה.
      היום אבא שלי מתקשר ומספר לי על כתבה שהוא קורא כאן ..
      רק בסבלנות והתמדה(:

      הגב לחן
      • תשובתי לחן
        לשאלתך במה אני טוב יותר מהצחצחים, תשובתי היא שאני אדם חושב, שעלי שטיפת המוח לא משפיעה עלי בכלום.
        שבתאי

        • אלדד

          היית רוצה,כולם מושפעים משטיפת המח מי יותר מי פחות.
          מישהו נשטף ע"י הממשלה או ע"י גורמים אחרים שהאדם מסכים
          בפועל להאמין להם.
          דוגמה קטנה מדבריך:
          אמרת שצריך לקצץ בהתנחלויות וביטחון ולשים את הכסף
          ברווחה בריאות וחינוך כי אתה מאמין שזה יצמצם את הפערים
          החברתיים ויעלה את רמת החיים.
          (לא אמרת את זה בדיוק אבל אני מפרש בצורה פשטנית).
          אז לידיעתך זה בדיוק מה שהשמאלנים דוחפים אליו ואנחנו
          יודעים מניסיון שזה רק מזיק בטווח הארוך.
          זה מחזק את הכוח של המדינה ומחליש את חופש הבחירה של האזרח.
          מה עם לצמצמם מיסים לאזרחים ע"י קיצוץ בהוצאות המדינה?

          הגב לאלדד
  • ארנאלדו

    כתבה מאוד יפה. תיקון קל למשפט: "בדומה לאורגזמה, אחרי הזיקוקים הראשונים, תמיד מגיעה הריקנות." שבתחילת הכתבה.

    האורגזמה מביאה לתחושת אחדות, הפליטה של הנוזלים המיניים (השפיכה של הזרע במקרה של הגבר) מביאה לתחושת ריקנות. בעשיית אוהבים טנטרית שבה חווים אורגזמות מרובות אך במקום לפלוט את האנרגיה המינית החוצה (מה שמביא כאמור לתחושת ריקנות) מעדנים ומעלים (טרנסמוטציה וסובלימציה) את האנרגייה המינית למעלה (לדוגמה ללב הרוחני), חווים תחושת אחדות ללא שרידים של תחושת ריקנות,
    זה ההבדל בין שימוש בגוף האנושי לצרכים חייתיים-בסיסיים לבין שימוש בגוף האנושי לצרכים רוחניים-נעלים (להשתמש בעולם הפיסי בכדי להתקרב לאלוהים ולא לראות את העולם הפיסי כמכשול בדרך הרוחנית להתקרב אל האלוהות).

    אהבה ושלום

    הגב לארנאלדו
  • ישראל 1

    כתבה מדהימה ונכונה למרבה הצער.
    אנחנו נחשבים ל"בני מזל", כל אותם אלה (הודים, ערבים, אפריקאים ועוד) החיים את חייהם בביב השופכין של העולם, אפילו לא יכולים "להנות" מהחיים שלנו, עם פרסומות ריקניות ו"אושר" רגעי.

    הגב לישראל 1
    • refael

      ישראל היקר קיימת ציניות אך אני לא בטוח אז חייב להעיר ש:הייתי במקומות רבים על פני הכדור הסגלגל שלנו,"המיסכנים" שהזכרת הם אנשים ברובם מאושרים…מאושרים בחלקם ויודעים להעריך את החיים יותר מהרבה עשירים מתוסכלים
      שסביבי.

      הגב לrefael
  • Emet1

    בן אדם יכול להיות שמח.
    בן אדם יכול להנות.

    להיות מאושר?
    לא בעולם הזה…

    הגב לEmet1
    • אלדד

      זה הבעיה שלך. בגלל זה אתה ממשיך לעשות דברים לא
      נעימים(מצוות) כמו פראייר.ככל שאתה מרבה בעשית דברים לא נעימים רמת האושר יורדת.מאושר זה לא כן או לא,זה סקלה.
      אני בטוח שאתה נהנה מחלק מהמצוות אבל אני עוד יותר בטוח
      שמהרוב אתה סובל.

      הגב לאלדד
      • Emet1

        אז אם אני יעשה דברים נעימים אני יהיה מאושר? ואוו… רגע, אז זה ההגדרה לאושר? לאסוף כמה שיותר הנאות רגעיות? חחח…קראת את הכתבה בכלל? יוצא לשיטתך כל החילונים מאושרים.מעניין.
        אז למה ולמי נכתבה הכתבה הזו?…

        הגב לEmet1
        • אלדד

          יש גם הנאות לא חומריות וכל דבר שעושים ומרגישים
          הוא במילא רגעי.

          הגב לאלדד
          • Emet1

            הדבר היחיד שקרוב לאושר בעולם הזה, הוא לעשות את הדבר הנכון ברגע הנכון.
            ואין לזה שום קשר להנאה. מה זה כיף ומענג לשבת ליד מיטתו של חולה סופני? או לנחם אבלים? לא!
            אבל אתה יודע שעשית. את הדבר הנכון . לכן הוא הכי קרוב לאושר אמיתי.
            זה כל הסיפור של העולם הזה, לאסוף כמה שיותר מעשים נכונים עד כמה שידך מגעת.
            ואם עשית זאת? ניצחת את ההבל של העולם הרגעי הזה. לטובת האמת הנצחית שלא קשורה לזמן וחומר.

            הגב לEmet1
            • אלדד

              אתה לא מספיק רוחני אז אתה לא יודע מה הכיף לעשות את
              הדברים שאמרת למעלה כי אתה ממשיך להאמין באמונות
              הישנות בלי להבין את האמת.
              מעבר לזה רוב הדברים בחיים לא מהולים בעצב גדול של
              מישהו אחר.
              אתה צריך לקחת את החיים יותר בקלות כמו הדוסים
              במירוץ למיליון שעכשיו בטמבלויזיה.

              הגב לאלדד
              • Emet1

                ומה האמת? אנא האר את העיני הסומות באפלה.
                למד אותי מה הבדל בין חומר לבין הרוח.
                אני מהין מדברייך שתחילתה של הדרך היא,
                לשבת מול הטלוויזיה, וללמוד רוחניות מ״דוסים״ שרצים אחרי מיליון שקל…

                הגב לEmet1
                • אלדד

                  אתה צריך לקרוא את הספרים של קריון.
                  ארוך ומורכב מידי להסביר כאן.
                  אבל אתה כמובן לא תעשה את זה(כמו שאני לא יתחיל
                  לקרוא ספרי תודה וכדומה).
                  אז שיהיה לך בכיף לענות את עצמך עם "המצוות" שבעצם אנשים אמרו לך לעשות אותם.

                  לאלדד
    • אני חולק עליך ידידי – אפשר להיות מאושר גם בעולם הזה – זה נקרא הארה / נירוונה / אננדה

      • Emet1

        מה זה מואר?

        הגב לEmet1
        • להבנתי, אדם שחווה את עצמו בצורה ישירה כחלק בלתי נפרד מאלוהים וכתוצאה מהחוויה
          מרגיש אושר ושמחה לא נתפשים, עצומים ושלמים.

          אדם מואר מתנתק מהזהות שלו עם האגו והכוחות הנמוכים ולמרות שהוא עדיין חי ופועל בעולם,
          הוא עושה זאת מתוך חוויה של אחדות מלאה עם כל הנשמות והיצורים.

          גם לזה יש כמה דרגות לפי היוגה, אך לא נכנס לזה כרגע.

          בברכה,

          • Emet1

            אני מבין מדברייך שאדם כזה, לא יכול ליפול ממדרגתו. סוג מסוים של מיתה. הבנתי נכון?
            ומה עם רגשותיו? הוא מנותק מהם? כי הרי אם הוא מחובר לאלוקות, הכל טוב. אין שלילי בעולם.
            ומה עם שכלו ? הרי אם הוא הגיע להארה, מה יש לו ללמוד עוד?
            ומה עם תאוותיו? הרי אם הוא ביטלם לגמרי, ילדים מאין?

            הגב לEmet1
  • דרור

    אתם מודעים לכך שכל מה שתצברו, תחוו, תראו, תחושו, תעשו, וגם מה שנתתם לאחרים (תראה את זה, בודהה!) יילקח לידי המוות במוקדם או במאוחר? לא, אתם לא, אתם מכחישים. אם אינכם מכחישים, אינכם יכולים להיות מאושרים.

    הגב לדרור
    • אלדד

      בסדר סבבה אבל מה עד אז?
      אתה רוצה להנות עד הסוף או לסבול עד הסוף?

      הגב לאלדד
  • Emet1

    אלדד,
    אתה טוען שעוד לא ראיתי את האור. וכדי לראותו אני צריך לקרוא את קריון ?
    נהיית מיסיונר אה?
    את קריון קראתי לפני 15 שנה, הרבה פטפוטים בלי תוכן…

    הגב לEmet1
    • אלדד

      מקוה שאני לא מסיונר,שאלת מה האמת אז נתתי לך דרך שאני חושב שעוזרת אבל היא לא עזרה לך אז תנסה משהו אחר.
      קריון התחיל לפני 22 שנה ובספרים החדשים יש מידע חדש
      שאולי יסייע לך.
      אם אתה נעול על היהדות אז מן הסתם הרבה מהדברים בספרים
      האלה יראו לך שטויות.
      מהרישי מהש יוגי אמר פעם שלבחור דרך רוחנית צריך לחלוטין
      כי אחרת זה כמו אדם שבנהר זורם,רגל אחת על קרש צף אחד ורגל שניה על קרש צף אחר – במוקדם או מאוחר הוא יפול לנהר.
      ברור שהוא אמר את זה כי הוא רצה שילכו איתו עד הסוף אבל
      עדיין יש היגיון ברעיון הזה.
      אני הלכתי אחריו תקופה מסוימת ושראיתי שאני לא מתקדם יותר רוחנית נטשתי את הדרך שלו(את הרעיונות הרוחניים,את
      המדיטציה הטרנסדנטלית אני עדיין עושה כי היא מספקת
      לי תוצאות טובות).
      אני חושב שצריך ללכת עד הסוף בדרך מסוימת וכאשר מרגישים
      שאין התקדמות מבחינתי אין בעיה להחליף אני לא רואה בזה
      בעיה.

      הגב לאלדד
  • דאוד

    אני הייתי שם פעם! במקום הזה שנקרא "אושר" היה כיף לא נורמאלי היה כיף מתמשך ולא נגמר.. טוב, אני אתחיל מההתחלה:
    פעם הייתי ורק "הייתי" ואז תהיתי, זה הכל? האם אני יכול להיות יותר מאושר? יש יותר? האם אני מספיק טוב שכלית ורגשית בשביל לשאול את עצמי את השאלות האלה בכלל?או לענות עליהן?!! ואז חשבתי על זה במשך הרבה זמן ואחר כך הגעתי למסקנה שבעצם כשאני חושב על זה, אני סומך ב100% על יכולות המוח שלי. יכולות שהן כל הכלים שאני משתמש בהם בשביל למצוא את השביל הנכון שיוביל אותי למקום הרבה יותר מאושר מהנוכחי. אבל רגע, שאלתי את עצמי: מה מקשר בין המוח שלי למציאות סביבי? נכון.. החושים, ולי היו 5 כאלה בשלב הזה 🙂
    ואז התעמקתי טיפה יותר:
    1 אני רואה אבל נשר רואה יותר טוב ממני.
    2 אני שומע אבל כל חתול ממוצע שומע יותר טוב ממני.
    3 אני מריח אבל לכל כלב מזדמן יש חוש ריח יותר מפותח!
    4 אני נוגע אבל אני בטוח שיש מלא יצורים שיש להם חוש מגע הרבה יותר מפותח.
    ולא רק שזה נכון גם לגבי החוש החמישי, יש עוד!!! יש עוד חושים אחרים שלי אין! כריש יכול לחוש שדות חשמליים! ינשוף רואה בלילה ואני לא! עטלף רואה את הקול! ועוד ועוד..
    פתאום הרגשתי נכה, עיוור, חסר יכולת, הרגשתי כמה אני קטן וחלש. מה שתמיד חשבתי שזה המציאות, התברר כעולם וירטואלי (עוד אחד!!) שמותאם אישית על ידי אלוהים או בשמו האחר אובולוציה.
    ואחרי כל זה הגעתי למסקנה חד משמעית שלי אסור לסמוך רק על היכולות שלי (המוח או השכל) בשביל להתקדם הלאה בחיפוש אחרי האושר האמיתי. אז התשובה בטח נמצאת ברוח. רוח זה רוחני. רוחני זה רוחנית 🙂 התחלתי לחפש ולקרוא חומר רוחני שכתוב בשפה פשוטה, אחר כך החלטתי להתמקד בדברים המשותפים בין שלושת הדתות הנפוצות.. יהדות נוצרות ואיסלאם.
    בכל הדתות מוזכר גן עדן. באיסלאם כתוב שיש שני גני עדן אחד בשמיים ואחד עלי אדמות. גם בנוצרות יש משהו דומה כתוב שהאמונה היא הלבוש הכי יפה שבן אדם יכול ללבוש ויש עוד הסברים שמתארים מציאות שונה. בודא דיבר הרבה על נירוואנה שזה גן עדן עלי אדמות, ועוד הרבה הוכחות לקיומו של עולם בתוך עולם, עולם אמיתי יותר שהמציאות בו פשוט שלמה. ולא רק היא, גם האושר הפנימי שלם.
    ואחר כך..
    המשך יבוא

    * זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני כותב משהו שדומה למאמר או כתבה.
    ** העברית שלי לא 100%
    *** נעים מאוד אני דאוד 🙂 נדבר מחר

    הגב לדאוד
  • Emet1

    ניב , הרי אתה לא תשים את הראש שלך על מסילת רכבת…
    אפילו שאינך יודע איך זה מרגיש,
    אתה יודע מה תהיה התוצאה…

    הגב לEmet1
    • מה הקשר לדוגמה הזו ולמה שאנחנו מדברים?

      אני מדבר איתך על אושר ושמחה אינסופיים כתוצאה מחווית האחדות עם אלוהים ואתה מדבר איתי על למות מדריסת רכבת?

      • Emet1

        סליחה, אבל אתה כתבת שתכלס אתה לא יודע מה התוצאות של להיות מואר?
        אז מאיפה לך שזה לא דומה לתוצאה של דריסת רכבת?
        או במילים אחרות , שזה לא יותר דומה למוות מאשר לחיים.
        לעניות דעתי, כל כח בנפש יש לו מקום , אין צורך להמית את התשוקות ,אלה להשתמש בהם במידה נכונה.
        הרגשות, שיהיו נשלטים ולא שולטים.לא להמית אותם.
        השכל תמיד צריך ללמוד ולהשכיל, ולא להיות נשלט ע״י הרגשות והתשוקות. וברגע שהשכל שולט על המערכת, אפשר להתחיל לעבוד… (זה כבר דיון אחר)
         

        הגב לEmet1
        • לא כתבתי שאני לא יודע, כתבתי שאת התשובות לשאלות הללו אני מציע שתקבל ממישהו שחווה מצב של הארה.
          אני בהחלט יכול לספר לך מה קראתי ולמדתי בנוגע למצב ההארה ואני אענה לך בקצרה ממה שאני יודע:

          1. מצב של הארה הוא לא מצב של מיתה, הוא מצב של חיות אבסולוטית
          2. אדם מואר אינו מנותק מרגשותיו, הוא פשוט אינו נשלט על ידם יותר.
          3. למידה דרך השכל מוגבלת מאוד, כי השכל מוגבל. אדם מואר מגיע לדרגות של למידה וחוויה שלא ניתן כמעט לתאר בעזרת השכל והמילים.
          4. לגבי התאוות, שוב – הוא אינו נשלט על-ידי תאוותיו ובהחלט יכול להיות מצב של אדם מואר שבוחר לשחק את התפקיד המשפחתי עם כל התפאורה של ילדים ומשפחה, אך הוא יודע שזה תפקיד ואינו נסחף לתוך הדרמה.

          מקווה שעניתי לך על השאלות אך שוב, רק אדם מואר יוכל לענות לך על שאלות כאלו מתוך מצב של חוויה ישירה.
          אתה רוצה לדעת יותר בפרוטרוט על מצב ההארה שמגיעים אליו בעזרת תרגול היוגה?
          תקרא את הספר: אוטוביוגרפיה של יוגי מאת פרמהאנסה יוגננדה

          אני לא מרגיש בנוח לדבר על הדברים הללו כאן.
          אם יש לך עוד שאלות, אתה מוזמן לכתוב לי מייל.

          • emet1

            באים עלינו ימים מאירים,
            כדי שנזכור להאיר את אור החיים.

            אז סליחה שהעמדתי אותך המצב לא נעים,
            אבל לראשונה סחטתי ממך יותר משתי מילים.

            אז שיהיה שמח בחג האורים.
            לך, למשפחתך, ולכל החברים.
            🙂

            הגב לemet1
  • דאוד

    המשך:
    אז יש עולם בתוך עולם יש מציאות אמיתית ויש אמת שלמה וזו הדרך היחידה להגיע לאושר שלם.
    * זה יצא ממש ארוך למרות שחסכתי בפרטים אז אני אדלג על חלק מההסברים ותהליך גילוי הסימנים ואגש למסקנות*

    אז התחיל אצלי השלב המעשי, מה עושים?
    לפי שלושת הדתות בן אדם מורכב מגוף + נפש + נשמה + רוח.
    על הנשמה נדלג בשלב הזה ויש הסבר ארוך למה מדלגים ואני לא אכתוב אותו.
    אז בתוך הגוף כלואות הנפש והרוח (הנשמה לא כלואה).
    לגוף יש נפח מסויים וזה נכון גם לגבי הנפש והרוח. אם הנפש גדולה אז זה בהכרח על חשבון המקום של הרוח ואם הרוח גדולה אז זה בהכרח על ידי הקטנת נפח הנפש.
    אני רוצה להיות רוחני יותר, אני חייב לעשות אחד משני דברים או שניהם ביחד: או להקטין את הנפש שלי, או להגדיל את הרוח שלי.. או לעשות את שניהם.
    *אני מנסה לכתוב את זה הכי פשוט ומובן שאפשר, ברור שההסבר המקורי הרבה הרבה יותר ארוך וממש מלא פרטי פרטים והוכחות/ סימנים ברורים שמצדיקים את השורות האחרונות*

    נפש ורוח.. חקרתי וקראתי הרבה חומר שמקורו בדתות הכי נפוצות: נפש זה החשק התאבון העצלנות והרוע ההתמכרות הנמנום ה"לא בא לי" האגו והחשק להרשים הרצון לקנות דברים שאנחנו לא צריכים. היצר הרע

    רוח זה הלבן הטהור הנקי המאיר הטוב המתאים המאוזן הישר החלק היפה השקט היציב. הנכון
    * רוח זה גם התת מודע, האינטואיציה.

    אז אני רוצה לפתח את רוחי ולדכא את נפשי בשביל להתקדם.
    אבל רגע, לפני זה יש עוד משהו משותף בין כמעט כל האמונות.. השטן!

    המשך יבוא

    * אני כותב מנסיוני/ ומסעי האישי במשך 15 שנים, אני לא דתי.(ולא זקן)

    הגב לדאוד
  • דאוד

    המשך:
    אנשי דת משתמשים במושג המפחיד "שטן" הכוונה היא ליצר הרע אצל בני אדם ואצל "האחרים". יש בני אדם טובים ויש בני אדם רעים וזה נכון גם לגבי "האחרים". האחרים מוזכרים בהרבה מקומות כמעט בכל הדתות במיוחד אצל מוסלמים ונוצרים.
    שטנים הם בעצם האחרים הרעים.ליצורים האלה קוראים "גן" "גיני" או "עזאזיל" או "שד" ויש כאלה שנוקבים בשם הספציפי של הגיני, והם לא אחד, הם עמים שלמים. אתם לא חייבים להאמין בדברים האלה, אני רק מסביר את התיאוריה המשותפת בין רוב אנשי הדתות.
    בקצרה: הגינים האלה חיים באותו יקום אבל על מימד אחר לנו אין גישה למימד שלהם(יש,אבל..) אבל להם יש גישה למימד שלנו. הדתות הן הדבר המשותף בין שני המימדים.
    הבעיה עם הגינים האלה היא שהם אוכלים "אנרגיה חיובית".
    לכל בן אדם יש שדה אנרגה ממוצע והגנה ממוצעת. בן אדם יכול לאבד חלק מההגנה שלו במקרה של דיכאון עצב ודברים דומים, ואז הוא הופך לבן אדם פרוץ ולהזדמנות עבור גינים רעבים. וזה מתבטא על ידי מה שנקרא Sleep Paralysis.
    זה מאוד נדיר ולא קורה הרבה, וזה יכול לקרות גם לבן אדם שמתעסק ברוחניות ללא מדריך.

    עכשיו נחזור לשלב המעשי.
    קודם אתה צריך להחליט מי האלוהים שלך. אני אישית מאמין באלוהים ואין לי שום בעיה עם אנשים שלא מאמינים בקיומו, וזה לא התפקיד שלי להפיץ את האמונה בקיומו של אלוהים. אני לא דתי, אבל מאוד מאוד נוח לי עם אלוהים, זה שהוא באמת נמצא שם הופך את הכל להרבה יותר הגיוני. אז תחליט מי האלוהים שלך. תקרא לו כוח עליון, אובולוציה, E=MC2, אמא אדמה, טבע, סופגניה ענקים עם פנסי קסנון וצמיגי שטח 38 אינש ושתי נעילות א אר פי חחחחחח סליחה נשחפתי 🙂
    אחרי שתחליט, תזכור שלאלוהים שלך יש את כל החושים, הוא הכל יכול, והוא מאוד אוהב אותך. הוא השלימות הכי שלמה.

    לפתח את הרוח: אתה יהודי? מוסלמי? נוצרי? חילוני?
    לא משנה איך אתה מתפלל ואתה לא חייב להפוך לדתי, צא מהמסגרת, שכח את המוכר והמובן מאיליו, ממש דלג על הכל חוץ מתרגיל רוחני אחד בשעה מסויימת במקום מסויים אבל כל יום! זה חייב להיות יום יומי, באותו מקום ואותה שעה. התרגיל הרוחני יכול להיות תפילה למי שנוח לו עם זה, וזה יכול להיות מדיטציה, יוגא או סתם לעצום את העיניים ולבהות בחושך (כן בשיא הרצינות זה עובד). העיקר שתנסה להתחבר לאלוהים שלך שיש לו את כל החושים, שהוא אוהב אותך והוא יכול להאיר את עיניך.
    פשוט תעשה את זה במשך רבע שעה (נניח) כל יום באותו מקום באותו זמן גם אם לא בא לך גם אם קר גם אם אתה חולה גם אם נופלים טילים. אל תוותר לנפש שלך ברבע שעה הזו תדכא אותה. כי לא היא שולטת בך, להפך!
    תזכור, שכשלא בא לך, או אתה עייף מדי, או שרק עכשיו חזרת מ-לא יודע איפה, או סתם משעמם ולא בא לך. תזכור שדווקא בימים האלה אתה מתקדם בצעדי ענק.
    אם באמת תתמיד כל יום באותו מקום ושעה התוצאות לא יאחרו לבוא. הרגשה סופר עילאית תתקוף אותך תמלא אותך ותשטוף את כולך. הרבה אושר לא מוסבר ממלא את גופך יותר מהיכולת שלו להכיל, וריח של בושם שכמה שתריח אותו הוא לא יאבד מהריכוז שלו והמוח שלך אף פעם לא יתרגל איליו, בפעם הראשונה אתה תופתע ותרצה עוד ובינך לבין עצמך תקווה שהזמן יעצור. התנועות שלך יהפכו מאוד איטיות אתה רגוע ושקט כמו שלא היית אף פעם אתה לא ידעת שקיימת הרגשה מופלאה כל כך!! אבל היא פה והיא לא מרפה! וזה רק ההתחלה!!! זה השלב הראשן.. זה למתחילים! אתם קולטים?
    זה הרבה יותר רחב מהיכולת שלי לתאר או לכתוב, ויש גם תופעות לוואי מדהימות. תנאים חדשים ישררו בסביבה שלך.

    המשך יבוא

    * זה לא מפחיד כמו שזה נשמע.

    הגב לדאוד
    • יואב

      היי דאוד !
      הייתי מאוד שמח לשמוע על הרוח הנפש והנשמה. על גודל הנשמה ומה היא מייצגת בנו.
      אני מכיר את רוב הדברים שאתה אומר ומתחבר מאוד ואף חווה ביום יום.
      תודה.

      הגב ליואב
  • refael

    דאוד,קודם תודה רבה על דבריך הנדיבים ומעוררי ההשראה.
    תוכל לפרט או לדייק בכוונתך "אלוהים שלך" "נשמה" ,קשה לבצע היתמקדות בדבר שאינו מוחשי…אך נגיד שעברנו משוכה זו .
    מה היא תוכן האינטרקציה / מה צריך לשאוף שיקרה באותה היתמקדות של 15 של דקות?
    אמור להגיע משוב?

    תודה מראש
    רפאל

    הגב לrefael
  • דאוד

    היי יואב 🙂 נעים מאוד
    רק תזכור שזה רק ההתחלה! בהמשך יש עוד ועוד, מה שאתה חווה עכשיו יכול להתפתיח עוד ועוד ולי לא ידוע על קיום תקרה או גבול או סוף. זה מסע מרתק שכולו הנאה שאי אפשר לתאר במילים. את האושר שתיארתי בפוסט האחרון זה רק השלב הראשון בהמשך ההרגשה תתחזק ותלווה אותך 24 שעות ביום וזה ישפיע על הכל לטובה, לא סתם לטובה אלא "לטובה בגדול".
    את הנפש והרוח הסברתי בתגובה לפני האחרונה. את הנשמה הרבה יותר מסובך להסביר, אבל אם עושים את "המסע אחרי האושר" מרגישים את הנשמה ומבינים אותה טוב, ואז מבינים למה קשה להסביר אותה, אבל בכל זאת אני אנסה. הנשמה מחוברת לגוף (ולא כלואה) צאת הנשמה מהגוף לא בהכרח מוות (חפש out-of-body experience). מוות הוא ניתוק הנשמה מהגוף.
    נשמה זה מאלוהים (תקרא שורה אחרונה עוד פעם).
    זה ממש מאלוהים זה חלק ממנו שלא מחסיר ממנו. אלוהים לא יחסיר אף פעם. אלוהים תמיד שלם ורק הוא שלם ב100%.
    את אבינו אדם אלוהים ברא מבוץ ואז אלוהים נשם ונפח לכיוון הבוץ הזה שנראה כמו גופה, ואז הגופה הפכה ל "אדם" עם רוח נפש ונשמה.
    באיזה שהו מובן זה אומר שכל אחד מאיתנו הוא אל קטן.
    את הכל אלוהים ברא בשתי אותיות (be) חוץ מבני אדם, שלהם בניגוד לכל השאר יש נשמה.
    כשמשקיעים יותר ברוח ופחות בנפש הנשמה נהיית ברורה יותר וגודלת וטופחת, ואז החושים מתפתחים. "החושים מתפתחים" אגב זה לא קורה לאט, לא! לא! חחחחח יום אחד לפני השינה אתה תעשה את התרגיל הרוחני היום יומי שלך ופשוט תלך לישון. בבוקר אתה מישהו אחר איזה הפתעה! איזה הרגשה!! זה הדבר הכי מדהים שנתקלתי בו בחיים!! החל מהיום הזה אתה רואה באור של אלוהים, זה לא דימוי! זה לא כאילו! זה זה!!
    אתה תתבונן בחדר שלך וכולך מופתע ושמח. תתבונן בידיים שלך תפתח אותם תסגור תהפך יווווווווו! כל החיים שלי הייתם בחושך ורק עכשיו התחלתי לראות!
    טוב מספיק עד פה, זה שלב מתקדם שזה לא המקום להרחיב עליו.
    תודה יואב 🙂

    *רפאל אני אענה אענה לתגובה שלך קצת יותר מאוחר היום.

    הגב לדאוד
  • יואב

    השבוע התחברו לי שני דברים יחד בעניין האושר.
    באחד מהמדינות בהם טיילתי בעולם הגעתי לכפרים נידחים שבאמת אבל באמת אין כלום (חוץ מקוקה קולה- מדהים איך שהם עושים את זה). אין חשמל לא מים זורמים לא דגנים ולחם הם ממש אוכלים מהאדמה אותה הם מעבדים כמובן אין מה לדבר על כסף וריהוט. אבל רמות האושר שלהם היו עצומות. לאין שיעור ממש.
    השבוע קראתי כתבה בכלכליסט על פגיעות ראש בקורטקס הקדמי של המוח. מה שמאפיין פגיעות מסוג זה הוא שלכאורה אתה נשאר אותו אדם ומי שלא יודע לא יבחין בנכות כלשהי. מסופר על סטודנט שיכול לפתור משוואות מורכבות של שנה ד׳ בטכניון. אבל אין להם יכולת לחשוב קדימה לדאוג לעתיד. אם תשאל אותם מה הם רוצים לאכול בערב. לא יוכלו לתת תשובה.מה שעוד מאפיין אותם הוא שהם נתבקשו לדרג את רמת האושר שלהם כולם נתנו ציון 10 ואחד אף שאל אם אפשר לתת 16. אל תתבלבלו לא מדובר במפגרים. אנשים נורמליים לחלוטין עם אינטליגנציה לפעמים גבוהה משל כולנו
    המסקנה המתבקשת בשני המקרים היא חוסר הדאגה מהעתיד. היא זו שמעניקה אושר אמיתי.
    כמו שאמר אחד מחכמי נו שאינני זוכר אתשמו:
    ״ העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין – דאגה מנין?״
    כלומר העבר כבר עבר ההווה יעלם כהרף עין והעתיד עוד לא כאן – אז למה לדאוג.

    הגב ליואב
  • אלדד

    קישור למדריך המלא לאנרכיסט הישראלי:
    http://www.slideshare.net/free...../4-8779958
    היה כבר את הקישור בפורום אבל עדיין מעניין למי שלא
    קרא אז אם יש לכם זמן סבלנות וסקרנות לרעיונות שונים…

    מי יודע אולי זה יעזור לכם להיות מאושרים יותר.
    גילוי נאות:תומך חלקית ברעיונות המוצגים שם.

    הגב לאלדד
  • הראל קלמקי

    כתבה מצויינת. מנומקת, בהירה וקולעת!

    הגב להראל קלמקי
  • זה מאמר כל כך יפה חזק… של ניסים אמון .. לא מזמן קיבלתי את הספר שלו והוא פשוט אדיר.. חשבתי שתרצה לקרוא ואולי לשטף לכולם… אתם עושים עבודת קודש תודה רבה

    המארח של המחשבות / ניסים אמון

    ארבע שנים עבדתי על השאלה "מי הוא המארח של המחשבות שלי?". את השאלה קיבלתי מהזן-מאסטר של מנזר סו-דוק-סה בקוריאה, עם ההוראה היחידה לחזור על עליה כמה שיותר פעמים ביום. עם הזמן היא הפכה להיות חלק ממני, כמו מנטרה שמתנגנת ברקע כל הזמן – המחשבה הראשונה שלי כשהתעוררתי בבוקר, והמנגינה הקבועה איתה הייתי הולך לישון.

    השאלה "מי הוא המארח של המחשבות שלי?" נכנסה פנימה ודגרה במקום עמוק יותר מאשר חשיבה לוגית רגילה. ניסיתי להתחכם ומדי פעם הגעתי למורה עם תשובה שנונה כזו או אחרת, לנסות להראות שאני מבין כשבעצם אני יודע שאני לא, אחר כך שיניתי גישה ולאט לאט הפסקתי לחפש את התשובה וחיכיתי בסבלנות שהיא תבוא מעצמה.

    במנזר יש חודשים של שתיקה שמאפשרים להתרחב עם השאלה לעומק ולצדדים. התחלתי להבין שהמארח של המחשבות שלי מארח גם אורחים רבים נוספים. ישבתי מול הקיר והתחלתי לשים לב איך כל מיני אורחים באים ללא הפסקה. אורחים פיזיים, אורחים רגשיים ואורחים של מחשבה. כשיושבים ללא תזוזה, אורחים פיזיים מגיעים מיד והראשון שבהם הוא אורח הגירוד. אחר כך יש אורחים של כאבים בכל מיני מקומות בגוף, וגם אורחים של אוכל ומגע. בהמשך מגיעים גם לא מעט אורחים רגשיים, נזכרים בדברים טובים שקרו וגם בדברים פחות טובים. נזכרים הרבה בילדות, בהורים, בחברים, בחברות. כל זיכרון מהעבר מביא אתו רטט פנימי אחר, מנגן על מיתר רגשי מסוים. לפעמים עצב, לפעמים כעס, לפעמים געגוע, חרטה או אכזבה. גיליתי שיש בי יותר מיתרים ממה שחשבתי, ושכל אחד מהם גורם לתחושה מעט שונה. מלבד כל אלה יש כמובן את המחשבות, כל הזמן מחשבות.

    "מה אנחנו עושים כאן?" אומר הראש שלי. "לא יותר כדאי ללמוד באוניברסיטה? היינו יכולים להיות עכשיו על החוף בתאילנד, מסיבות, בחורות, לא חבל על הזמן לשבת מול קיר? זו הדרך לאושר פנימי? תסתכל מסביב, כולם כאן לא נורמאליים." האורח של המיניות לא עוזב, הברך מתחילה לכאוב, וכאילו שכל אלה לא מספיקים, בא גם האורח של הגלידה ואומר שנמאס לו מהאורז. מקל הקטורת בוער לאיטו באולם המדיטציה המצוחצח, בחוץ יש יער שהוא מושלג בחורף, ירוק באביב וכתום בסתיו, ואני מוצא את עצמי מתעסק ללא הפסקה בלהרגיע את כל האורחים ואין לי דקה אחת של שקט לעצמי. "מי מארח את כל האורחים האלה? מתי יהיה לי שקט? מה קורה כאן? איפה בעל הבית?"

    אני יודע מי אני. אני המשרת שמשתדל לרצות את כל האורחים שרוצים שאעשה משהו עבורם, וגם את אלה שמגיעים, מתיישבים, רוצים את תשומת הלב ולא הולכים עד שלא מתיישב אורח אחר במקומם וזה אף פעם לא נגמר. אני כל הזמן משתדל לתת להם את מה שהם רוצים אז מדוע שילכו? מתי יבוא בעל הבית וישחרר אותי? עד שהתחלתי לתרגל מדיטציה לא ידעתי שיש כל כך הרבה אורחים ולא ידעתי עד כמה קשה לסרב להם. אני נמצא במקום שהוא יפה כמו גלויה, אבל אין לי דקה של שקט ולא רגע של מנוחה.

    היתרון הגדול של אולם מדיטציה הוא שיושבים יחד עם אנשים נוספים ואף אחד לא זז, בייחוד אם הם יפנים. כולם יושבים ישר כמו פסל וכשבא האורח של הגירוד אומרים לו "לא". הוא נשאר קצת, נעלב והולך. הוא יבוא שוב, אל דאגה, אבל לסרב לאורח של הגירוד, מוזר ככל שזה ישמע, הוא צעד אמיתי ראשון בדרך אל האושר והוא מפתח להבנת כל תהליך המדיטציה. פחות חשוב איך נושמים, פחות מהותית התנוחה של הרגליים ולא משנה מה מדמיינים בראש, כל מה שצריך לעשות בפועל זה פשוט לסרב לאורחים פיזיים כמו גירוד, גלידה, קרמבו ופיצה. להגיד "לא" גם לאורחים רגשיים, פגועים, עצובים, שמרגישים מסכנים ורוצים רחמים, ובאותה נחישות לגרש את אורחי המחשבות שהם גם ביקורתיים, וגם רוצים שנחליט עכשיו מה נעשה בהמשך החיים. מדיטציה זה לשבת חצי שעה בלי להזיז את כפות הידיים ולהגיד "לא עכשיו" לכל האורחים. חוויה מהפכנית ובסופה הפתעה – אומרים "לא" לכל האורחים ומה קורה אז? – כלום!

    השמים לא נופלים, לא נהייה חושך, לא כואב בעצמות ולא נעצרת זרימת הדם. אומרים "לא עכשיו" לכל האורחים ולא קורה שום דבר. הם מתמהמהים, מתבלבלים, מתקפלים וחוזרים למקום ממנו באו. כמו סינדרלה, שהייתה משרתת כל חייה ופתאום מישהו אומר לה שהיא יכולה להגיד "לא עכשיו". סינדרלה מנסה ורואה שזה באמת עובד – כל מי שאמר לה מה לעשות מסתובב והולך. "איזה יופי, איך זה שאף אחד לא אמר לי את זה קודם?" היא שואלת בפליאה. ככה זה גם מדיטציה. אלף פעם שמעתם שאפשר לצאת לחופש ואין אפילו שער, אלף פעם קראתם שהאושר הוא מבפנים, אבל עד שלא מנסים לא באמת מבינים. כולם מחפשים "חופש" אבל לא בטוחים בדיוק ממה. יש רק חופש אחד אמיתי והוא החופש מלהיות המשרת של כל האורחים.

    השאלה "? Who is the host of your mind " , היא המתנה הכי נפלאה שקיבלתי. ארבע שנים לקחתי אותה איתי לכל מקום ולילה אחד שכבתי לישון, חוזר עליה מתוך הרגל, ופתאום משהו מוזר קרה. קשה להסביר את זה במילים. אותו הלילה היה הפעם האחרונה בה השאלה עלתה. אחר כך היא פשוט נשרה, התפוגגה, הפכה להיות לא רלוונטית.

    אורחים עדיין באים והולכים,
    אולי הם קצת נרגעו אבל זה לא שהם נעלמו.
    מכל הסיפור הזה רק דבר אחד השתנה,
    משהו קטן במנטאליות שלי כלפי עצמי –
    הפסקתי להרגיש משרת.
    באותו לילה מצאתי את בעל הבית.

    ניסים אמון

הנחיות לכתיבת תגובות:

1. שמרו על שפה נאותה
2. כתבתם טענה או הבעתם דעה הפוכה? צרפו קישורים למידע נוסף שתומך בדעה שלכם. משפט כגון: "זו סתם תיאוריית קונספירציה מטופשת" איננה תגובה מתאימה.
3. גם אם משהו נראה לכם הזוי, אין זה אומר שהוא לא נכון. בכל פוסט יש קישורים למקורות המידע וקישורים למידע נוסף. קודם קראו אותם, עשו קצת מחקר ואז תכתבו תגובה.
4. כתבו את שמכם וגם את שם המשפחה, או בחרו בכינוי ייחודי, או (הכי טוב) הרשמו באתר, כדי שנוכל לדעת מי כותב את התגובה ולהתייחס בהתאם.
5. אם הנכם מגיבים חדשים או שצירפתם לתגובה שלכם יותר מקישור אחד, המתינו בסבלנות עד שתגובתכם תאושר.
6. חובה לקרוא את תנאי השימוש באתר לפני פרסום תגובה.
7. תגובות שכל מטרתן להשמיץ ו-או לזלזל באתר או במי מגולשיו לא יפורסמו
מנהל הפרוייקט שומר לעצמו את הזכות לערוך תגובות שאינן הולמות ו/או לחסום גולש מלהגיב...

השאירו תגובה

קבלו את התגובות ב RSS

שמרו על כללי פרסום התגובות בבקשה

כדי להוסיף תמונתכם לתגובות הרשמו באתר: Gravatar .

קבלו עדכונים בחינם למייל»

הרשמו בחינם וקבלו עדכונים פעם בשבוע על ידיעות חדשות מהאתר. תמיד תוכלו להסיר את כתובתכם בקלות ואנו מתחייבים לא למסור לגורם שלישי את המייל.
  • רגע אחד...
אמת אחרת בפייסבוק
 
כבר עשית לנו לייק בפייסבוק?

בעזרתכם נוכל להגיע ליותר אנשים עם המידע...

אל תציג הודעה זו שנית