ראשי » בריאות » אתם כאן

סיפורה של אם: כך ניצחתי את הריטלין והרווחתי את בני

  • מאת יעל י. | 15 בספטמבר 2011
  • 10,549 צפיות | 16 תגובות
עודכן לאחרונה: 12 ביוני 2013

הגיע לעיניי מאמר שכתבה אמא אשר מגולל את חוויות בנה עם הריטלין. הסיפור פוקח עיניים ומעורר השראה. קיבלנו את אישורה של האם לפרסם את המכתב (בעילום שם) והרי הוא לפניכם.

חשוב לי לסייג ולומר שלמרות שהאם אומרת שבנה לוקה בהפרעת קשב וריכוז, למעשה אין כל הוכחה ביולוגית לקיומה של הפרעה זו, להבדיל למשל ממחלות רפואיות כמו סוכרת (לקריאה נוספת).

תהנו מהמאמר ואם אהבתם, אנא עזרו להפיץ אותו. הדרך היחידה להילחם במנגנון המשומן של האבחונים בבתי הספר בכל רחבי הארץ, היא ליצור דעת קהל שלילית על הנושא. חשוב שדעתכם תהיה ידועה!

"לפני מספר שבועות התפרסמה כתבה באחד השבועונים החרדים בנושא: "האם בנתניה יש מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?".

בתור אמא לילד ש"הוגדר" כלקוי למידה ברמה גבוהה עם הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות (ממש "בלתי נסבל" על-פי הגדרת מערכת החינוך) נושא הכתבה מאוד עניין אותי, אך לצערי הרב, הזדעזעתי. על מנת שתבינו למה, אנסה לתמצת לכם תקופה המתפרסת על פני 5 השנים האחרונות.

בני הקטן והחמוד בן 6, מוכשר מאוד, יצירתי, חברותי, חייכן – בקיצור, ילד מיוחד הניחן גם בתכונות הייחודיות המאפיינות את ילדי הפרעת הקשב והריכוז (אני קוראת להן "מתנות"). הטפל לא מעניין אותו כלל, יש לו יכולת לעשות אבחנה מהירה ולהתמודד עם העיקר בצורה חדה מאוד, כל זאת בתנאי שהדבר מרתק, אבל ברגע שהעניין משעמם אותו או שהנושא לא מובן לו – הוא ישר "חותך" – מבלי לחשוב מה יהיו ההשלכות.

עד שיום אחד התבקשנו להגיע בדחיפות לשיחה עם המנהל. במהלך השיחה המנהל שיבח את חכמתו ופיקחותו המיוחדת של בני ושבתוך תוכו הוא נשמה טובה ומיוחדת במינה ולאחר מכן פרס בפנינו את כל מעלליו הבלתי נסבלים במהלך החודשים האחרונים (וזה היה הרבה). לסיום השיחה, נתן עצה ידידותית: "כדאי ואפילו מומלץ שבנכם יעבור אבחון כמה שיותר מהר".

התלבטנו מאוד האם לעשות את האבחון או לא, ובסופו של דבר, לאחר לחץ מצד ההנהלה (שוב מכתבים רבים, שיחות טלפון ארוכות ופגישות דחופות) עבר בני אבחון "טובה". חזרנו לרופא המטפל עם תוצאות האבחון ויצאנו מחדרו עם מרשם לריטלין 10 מ"ג.

במשך ארבעת הימים שנטל בני את הריטלין, הוא היה ילד אחר לגמרי. התנהגותו היתה מוזרה ושונה לחלוטין. פתאום התהפך – מילד שובב ואנרגטי הפך לילד סגור, מופנם, אפאתי, רדום, בוכה לעיתים קרובות בלי כל סיבה שהיא ולא רצה לשתף פעולה כלל.

חזרנו שוב לרופא אשר "הרגיע" אותנו ואמר שאין מה לדאוג (?!), אלו תופעות לוואי "נורמליות", אך בכל מקרה נחליף את הריטלין לכדור אחר. הכדור האחר הנקרא "קונצרטה" – בזמנו קראתי לו "כדור הפלא" משום שלא גרם לתופעות לוואי כמו הריטלין, השפעתו היתה ארוכה יותר ועדינה יותר.

כולם היו מרוצים! המלמדים ממש נהנו מבני, הציונים הרקיעו שחקים, הילקוט מסודר, הוא הכין שיעורי בית בזמן, לא היה מפריע כלל במהלך השיעור – בקיצור ילד ממש מקסים!

אחת מתופעות הלוואי הידועות של הכדורים האלה היא דיכוי התאבון. זאת אומרת שכל עוד הילד נתון תחת השפעת הכדור – אין סיכוי שיכניס דבר מאכל לפיו (כולל ממתקים וחטיפים). ובשעות הערב, בדיוק בזמן השכבת הילדים, היינו חווים את תופעת ה"ריבאונד" (תופעת היפריות מוגזמת/עצבנות יתר כאשר הכדור מפסיק להשפיע).

הרעב החל לתקוף אותו – אפשר להבין אחרי 10-12 שעות בלי אוכל. דלת המקרר היתה נפתחת ונסגרת ללא הפסקה, בני היה מקפץ ומרקד על הספות, צועק ומשתולל ומציק לאחיו ואחיותיו.

תופעת לוואי נוספת היא קושי בהירדמות. בשעה 23-24 בלילה היה מצליח להירדם באפיסת כוחות. בבוקר למחרת בני היה מתעורר מאוחר. כל ההשתדלויות מצידי להעירו מוקדם כשלו, הוא פשוט לא הצליח עקב שעות שינה מועטות.

חלפו להן עוד שנתיים, בני היה כבר בן 8, הצליח מאוד בלימודיו ואף קיבל תעודת "מצטיין" מספר פעמים. אך במקביל, לאט לאט חלה ירידה במשקל גופו בעקבות דיכוי התיאבון היומיומי. בגיל 10 שקל 22 ק"ג (עור ועצמות) כאשר בני גילו שוקלים 30 ק"ג בממוצע. תת התזונה אליו הגיע גרם לאנמיה חזקה, המוגלובין נמוך מאוד, תפקוד הכליות היה ירוד ומערכת החיסונית שלו היתה חלשה מאוד.

ובנוסף לכל סבל מטיקים חזקים (עוויתות בלתי רצוניות החוזרות ונשנות כל מספר שניות) כמו: מצמוץ חזק בעיניים, השמעת קולות ווקאליים, תנועות עם הראש, הרמת כתפיים ועוד.

חזרנו שוב לרופא אשר הפנה אותנו מיד לפסיכיאטר ילדים מומחה. לאחר אבחון קליל של 10 דקות קבע הפסיכיאטר שהילד חייב את הכדור (לטענתו, בלעדיו אין סיכוי שיצליח) ושאין מה לדאוג, הטיקים יחלפו כמו שבאו. אך במידה ולא יפסקו המליץ על כדור נוסף בשם ריספרדל – תרופה אנטי פסיכוטית.

המשכנו עם הקונצרטה, שכבר לא כדור "פלא" כמו בעבר, כרגיל ובלי שום תוספות. הטיקים המשיכו והתגברו יותר ויותר. במסגרת התלמוד תורה הכל התהפך – בני נהיה יותר ויותר אגרסיבי, אימפולסיבי מאוד, לא היה מרוכז כלל במהלך השיעור ולא היה ניגש כלל למבחנים כי לא הבין את החומר הנלמד.

לאחר מחשבות ודילמות רבות בעלי ואני הגענו להחלטה להפסיק עם הקונצרטה. אין שום תועלת מהכדור ולמעשה הכדור רק מזיק לילד בריאותית יותר ויותר. בני היה המום מההחלטה וטען, "את יודעת שאני לא יכול בלי הכדור, המלמד יעיף אותי מהכיתה!". אני, שלמה עם החלטתי, הרגעתי אותו שיהיה בסדר – "אתה ילד נבון ופיקח ובע"ה תצליח גם בלי הכדור".

במשך חודשיים שלמים "נלחם" בני עם דחפיו הבלתי נשלטים ואני נלחמת מול המערכת בשבילו – כלביאה המגִנה על גוריה. ציונים לא עניינו אותי כלל, הדבר היחיד שהיה חשוב לי שיהיה בריא, יעלה במשקל ושהטיקים יחלפו לגמרי. עברנו תקופה קשה מאוד, הגוף מצידו "דרש" את הכדור, בני היה מתוסכל ממצבו, דימויו העצמי ירד והוא ביקש ממני לחזור לכדור "המרדים" (כך כינה אותו).

קיבלנו המלצות להחליף מסגרת חינוכית למסגרת קטנה יותר (6-8 ילדים בכיתה) המיועדת לילדים עם לקויות למידה כמו שיש לבני. לא הסכמתי בשום אופן להעביר את הילד. לדעתי דרושה יותר השתדלות מצד מערכת החינוך, כמו למשל: מורה מתקנת גם לכיתות הגבוהות ולא רק לנמוכות, השתלמויות למלמדים שיבינו ויקבלו הדרכה כיצד נוהגים עם ילדים מוכשרים כאלה, כיצד להעלות אותם על דרך המלך ולא חס וחלילה להפכו לעלה נושר נוסף (על-פי סטטיסטיקות – רוב הנושרים הם בעלי הפרעת קשב וריכוז).

המערכת גרמה לנו ההורים וגם לילד להאמין שבלי טיפול תרופתי אין סיכוי כלשהו להצליח.

לקח לי המון זמן לשנות לבני תפיסה זו וב"ה הצלחתי. עדיין קשה זה ברור, אך עם המון חום ואהבה, פרגונים ותמריצים – בני הוכיח שאפשר להצליח גם בלי הכדור!

נכון להיום, בני "נקי" מכל כדור כימי כלשהו כבר מספר חודשים – לא ריטלין ולא קונצרטה, לא אדרל ולא ריספרדל. ב"ה במהלך חצי השנה האחרונה בני עלה במשקל ונראה כמו בני גילו. הוא גבה, בדיקות הדם ב"ה תקינות והטיקים – תודה לאל פסקו!

בני נשאר באותה המסגרת. בשיתוף פעולה מלא מצידנו ומצד המערכת הצלחנו לייצב את התנהגותו האימפולסיבית. כיום הוא יושב ולומד כמו חבריו לכיתה, לא מאחר לשיעורים, מכין שיעורי בית בזמן ודימויו העצמי תקין לחלוטין.

אין ספק שהקושי רב וההתמודדות היומיומית לא קלה כלל, אך אם יודעים לנתב את האיכויות שיש לבעלי הפרעת הקשב והריכוז – ניתן להצליח בכל תחום! הכל תלוי בגישה. ללא הכדור הצליח להגיע לתוצאות מצוינות אך הדבר חייב אותו למאמצים מרובים מצידו.

בשנים האחרונות החלה עלייה גבוהה מאוד במספר הילדים המופנים לאבחונים שונים ואשר נוטלים ריטלין. ולמה כל זה קורה? כי הגננת/המלמד לא מצליחים להשתלט על הגן/כיתה. והתוצאה – לחץ מסיבי על ההורים חסרי האונים, אשר חלקם אף מקבלים התראות על סילוק מהמסגרת אם לא יתנו לילד ריטלין (עצוב, מזעזע, אך אמיתי לחלוטין)

הרי זה אבסורדי לחלוטין! כל ילד רביעי בממוצע צריך אבחון?

וכך מגיעים לשאלה: "האם יש בנתניה מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?".

ונשאלת שאלה אחרת: "האם יש מספיק הדרכות/השתלמויות/קורסים/מפגשים למלמדים/גננות המקנים ידע והכוונה לטיפול בילדים מיוחדים אלה?"

מדוע לתייג את הילד עם כל מיני הפרעות למיניהן? כמו שאסור לומר לילד "אתה שקרן", כך אסור לתייג את הילד בשום תגית שלילית אחרת.

ולסיכום:

1. אם בכל זאת החלטתם לתת טיפול תרופתי, אל תצפו לניסים ונפלאות, הכדור "עוזר" בשנה-שנתיים הראשונות ולאחר מכן מאבד כל אפקט חיובי כלשהו, ובנוסף גורם לנזקים בריאותיים שחלקם בלתי הפיכים.

2. אל תיכנעו ללחץ של מערכת החינוך, תהיו חזקים, תרעיפו על ילדכם המון חום ואהבה – זו התרופה האמיתית! יחס אישי, זמן איכות, חוגים ופעילויות מגוונות.

ילדי הפרעת הקשב והריכוז זכו למתנות ייחודיות. הם בעלי כריזמה, אנרגטיים, תקשורתיים מאוד ושופעי שמחה ואנו כהורים צריכים לשמוח במתנות שבורא עולם זיכה אותנו ולהשתמש בהן בצורה הטובה ביותר – ובדרך זו אין ספק שנצליח לקצור רק פירות מבורכים בע"ה."

כדי לשלוח את הפוסט הזה במייל, או לפרסם אותו בפורום, השתמשו בקישור הזה:
http://www.emetaheret.org.il/?p=8539
רוצים לעזור? יודעים איך לכתוב ולהתנסח?
פרויקט אמת אחרת זקוק לעוד מתנדבים בעזרה בכתיבת כתבות.
אז אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים, מדוע שלא תצטרפו לעשייה?
שלחו לנו מייל עכשיו
הירשמו עכשיו בחינם וקבלו עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל! »

אהבתם? שתפו עם העולם...
הבהרה: התוכן המוצג באתר הינו למטרות לימוד ועיון בלבד. אין לראות במידע המוצג הנחיה או המלצה מכל סוג שהוא, במיוחד בכל הקשור לבריאותכם. בכל מקרה של החלטה הנוגעת לבריאותכם, שינוי תזונה או כל דבר אחר, התייעצו עם רופא מוסמך. כמו כן, אין לראות את המידע המוצג כאמת מוחלטת, אלא יותר כהצגת דברים מתועדת היטב הנשענת על ראיות והצלבת נתונים. זו אחריותכם כבני אנוש עם ראש על הכתפיים להמשיך ולחקור ורק אז להגיע למסקנות, בהתבסס על כל המידע הקיים.
הגבלת אחריות: אתר פרויקט אמת אחרת אינו אחראי לדיוק, שלמות או יעילות המידע או המוצרים המוצגים באתר. דעות כותבי המאמרים הנן של כותבי המאמרים בלבד. המידע המוצג באתר הנו למטרות של חינוך ובידור בלבד והשימוש במידע הנו באחריות קוראי האתר. אתר פרויקט אמת אחרת ומפעיליו לא ישאו בשום אחריות עקב שימוש במידע המתפרסם באתר.

16 תגובות »

הנחיות לכתיבת תגובות:

1. שמרו על שפה נאותה
2. כתבתם טענה או הבעתם דעה הפוכה? צרפו קישורים למידע נוסף שתומך בדעה שלכם. משפט כגון: "זו סתם תיאוריית קונספירציה מטופשת" איננה תגובה מתאימה.
3. גם אם משהו נראה לכם הזוי, אין זה אומר שהוא לא נכון. בכל פוסט יש קישורים למקורות המידע וקישורים למידע נוסף. קודם קראו אותם, עשו קצת מחקר ואז תכתבו תגובה.
4. כתבו את שמכם וגם את שם המשפחה, או בחרו בכינוי ייחודי, או (הכי טוב) הרשמו באתר, כדי שנוכל לדעת מי כותב את התגובה ולהתייחס בהתאם.
5. אם הנכם מגיבים חדשים או שצירפתם לתגובה שלכם יותר מקישור אחד, המתינו בסבלנות עד שתגובתכם תאושר.
6. חובה לקרוא את תנאי השימוש באתר לפני פרסום תגובה.
7. תגובות שכל מטרתן להשמיץ ו-או לזלזל באתר או במי מגולשיו לא יפורסמו
מנהל הפרוייקט שומר לעצמו את הזכות לערוך תגובות שאינן הולמות ו/או לחסום גולש מלהגיב...

השאירו תגובה

קבלו את התגובות ב RSS

שמרו על כללי פרסום התגובות בבקשה

כדי להוסיף תמונתכם לתגובות הרשמו באתר: Gravatar .

קבלו עדכונים בחינם למייל »

הרשמו בחינם וקבלו עדכונים פעם בשבוע על ידיעות חדשות מהאתר. תמיד תוכלו להסיר את כתובתכם בקלות ואנו מתחייבים לא למסור לגורם שלישי את המייל.
  • רגע אחד...
אמת אחרת בפייסבוק
 
כבר עשית לנו לייק בפייסבוק?

בעזרתכם נוכל להגיע ליותר אנשים עם המידע...

אל תציג הודעה זו שנית