- פרויקט אמת אחרת - http://www.emetaheret.org.il -

סרקוזי: הממשלה צריכה לשלוט על האינטרנט

נשיא צרפת, סרקוזי, נשא דברים בשם ה-G8 (איגוד שמונת המדינות המפותחות) ואמר שהאינטרנט צריך להישלט על-ידי הממשלה בגלל שהממשלה היא הנציגה היחידה והמוסמכת לרצון העם (היטלר, סטאלין ומאו הנהנו בראשם בהסכמה).

האירוניה לא היתה יכולה להיות יותר ברורה.
אחרי ביום התיאטרון הפוליטי שנקרא E-G8, שבה נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי השתמש כדי לדחוף את הרעיון של שליטה חזקה וקשוחה יותר של הממשלה באינטרנט, אירח אותו סרקוזי נציגים של ממשלות מצרים וטוניס.

מדוע אירוניה?
המהפכות בטוניס ובמצרים הרי לא היו יכולות לקרות ללא האינטרנט ובמיוחד ללא הרשתות החברתיות.

הבעיה של סרקוזי, ביחד עם מנהיגים פוליטיים אחרים ברחבי העולם, היא שהם אינם אוהבים כלי תקשורת שעליו אין לממשלה שליטה.
בעזרת האינטרנט, רעיונות יפים כמו: חופש דיבור וחופש מחשבה, עברו ממחוזות ספרותיים ליישום יום יומי.

לפני האינטרנט, חופש ביטוי היה משמעותי רק לאלו שיכלו להרשות לעצמם להדפיס עיתונים או לשדר בתקשורת.

בעידן הישן של התקשורת הריכוזית, הסתרה של אמת לא נוחה היתה נעשית בקלות יחסית.
האינטרנט שם לזה קץ.

העובדה הזו מוציאה פוליטיקאים כמו סרקוזי מחורי המסתור שלהם (ואין כאן שום אנלוגיה לחולדות, ממש לא!) וגורמת להם להעלות קצף (ואני ממש לא רומז שחלק מהפוליטיקאים מתנהגים לעתים ככלבים חולי כלבת!).

בנאומו שפתח את פגישת ה E-G8, סרקוזי אמר לקהל:
"היקום שאתם מייצגים אינו יקום מקביל. אסור לאף אחד לשכוח שהממשלות הם הנציגות היחידות והמוסמכות לרצון העם בדמוקרטיה שלנו.
שכחה של העובדה הזו עלול להוביל לכאוס ואנרכיה."

סרקוזי נשמע כמו נציג בכיר של תעשיית המוסיקה שאומר ש-MP3 ושיתוף קבצים יצרו אנרכיה וכאוס בעולם המוסיקה.
תעשיית המוסיקה הגיבה לנסיון להוציא את ריכוז הכוח להפיץ מוסיקה מידיה ולהעביר אותו לידי העם בכוחנות ותביעות בבתי משפט.
האם הם הצליחו?
לא ממש, שיתוף הקבצים והפצת המוסיקה באינטרנט חיים ובועטים.
לא רק זה, הפעולות שלהם יצרו אנטגוניזם וכעס נגדם ברחוב.

סרקוזי ונציגיו לא ממש מעונינים בדמוקרטיה ושלטון העם.
מבחינתם, העם הוא אספספוף שיש לשלוט בו, ביד קשה אם צריך, כדי שהם יוכלו לכוון אותו לעבר שטחי המרעה.

והנשיא הצרפתי לא רק עסוק בדיבורים. הוא העביר לאחרונה חוק בצרפת שבו כל אחד שנתפס יותר משלוש פעמים כשהוא מוריד מהאינטרנט תכנים מוגנים בזכויות יוצרים, תיאסר זכותו להשתמש באינטרנט.

לא רק אני חושב שתגובה כזו היא חסרת טעם וכוחנית יתר על המידה.
בשבוע שעבר, מומחה עצמאי מטעם האו"ם, פרנק לה רו, אמר שפוליטיקאים המקדמים תגובות כגון אלו לא מבינים שהיום זכות הגישה לאינטרנט היא זכות אנושית בסיסית.

כמובן שצריכים להיות כללים באינטרנט, אין ספק. אך הגישה הממשלתית הכוחנית רק תביא לתוצאה ההפוכה.
בדומה לחוק היובש בארה"ב שרק גרם לעליית המאפיה ולסחר שחור ומשגשג באלכוהול.

אך האינטרנט משנה כל מוסד בחברה שלנו.
הוא מאפשר גישות חדשניות, משנה תבניות מחשבה בנוגע לפטנטים וזכויות יוצרים, משתף בין אנשים.
הוא מפשיט מוסדות ישנים ודורש שקיפות מהממשלות, הוא מאפשר לאזרחים גישה למידע שאינו מבוסס רק על התקשורת הריכוזית והתאגידית.
האינטרנט מאפשר פלטפורמה דמוקרטית חדשה שבה נבחרי הציבור מחוייבים לשמור על קשר ישיר עם בוחריהם ושלא רק עיני התקשורת פקוחים עליהם, אלא כל מיליוני המשתמשים ברשתות החברתיות.

האינטרנט מפיל חומות בין אנשים ומאפשר להם לעבוד יחד כדי לפתור בעיות גלובלית.

באופן טבעי, פוליטקאים מהזן הישן שמרגישים בנוח בעידן התעשייתי של מכונות הברזל, ירגישו מסוחררים ואף מאוימים.
אמצעי תקשורת חדש גורם להפרעה ולוסר ודאות, ומנהיגים של פרדיגמות ישנות שהופקדו בידיהם אינטרסים כלכליים עצומים, פוחדים ממה שהם לא מבינים או ממה שהם אינם יכולים לשלוט בו.
מנהיגים פטרנליסטים אלו מגיבים בצורה היחידה שהם יודעים – בפחד ובעוינות.

במקום להסתגל ולהשתנות, להיפח לאפשרויות חדשות, הם לעתים קרובות מתכווצים ומנסים לחזק את ביצורי המבנים הישנים.

בואו נקווה שהנסיון של פולטיקאים כמו סרקוזי לשלוט על משהו שאי אפשר לשלוט בו לא יצלח.
בואו נקווה שגם הם, כמו מיליונים אחרים, יראו באינטרנט חופשי ברכה ולא איום.

במקום לנסות למצוא דרכים חדשות להגביל את השימוש החופשי באינטרנט, הם צריכים לחפש דרכים חשות לפתוח את השימוש החופשי במקומות אסורים ומצונזרים כמו בסין.

הכתבה התבססה על מאמרו של דן טאפסקוט [1].