בכל כמה זמן אני נתקלת בטקסטים שאפילו "תיאורטיקנית קונספירציה" למודת קרבות כמוני נותרת ללא מילים בגללם.
ככה הרגשתי כשקראתי את תשובתו של ידידי פרנטיס רייד (Prentice Reid) לשאלה, "מה העיר אתכם למציאות שקבוצה של אינדיבידואלים שלא נבחרו בבחירה דמוקרטית מנהלים את העולם, ובמוחם אג'נדות אפלות ונסתרות?".
תשובתו המתורגמת לפניכם.
דרך אגב, פרנטיס נוהג לעיין בארכיונים של הניו יורק טיימס (החל משנת 1850) ולסרוק מילות מפתח כמו רוקפלר, אאוגניקה וכו'. את הכתבות החשובות הוא מעלה, בין היתר, לעמוד הבא.
"מה העיר אותי?
התעוררתי בגלל שהצטרפתי לצבא בדיוק לפני אסון התאומים ובגלל הדברים שהבחנתי בהם כשהייתי בצבא וכשיצאתי מהצבא. הייתי בשלב השני והסופי של הטירונות שלי ובדיוק הייתי בהפסקה כשראיתי את כל קטסטרופת התאומים מתרחשת מול עיניי בטלוויזיה. ראיתי את המטוסים מתרסקים לתוך הבניינים ובהתחלה חשבתי שזה איזה מן סרט אקשן עם דיווחים מזויפים או משהו. באופן אירוני, מסתבר שהמחשבה הראשונית הזו קרובה יותר לאמת משידעתי אז. צפיתי בבוש עם סגנון הקאובוי שלו מבטיח בנאומו באותו היום להעניש את האחראים ואומר שאם אתה לא "איתנו" אז אתה נגדנו.
זה עשה לי הרגשה ממש רעה בבטן. בכל זמן הטירונות שלי, רכבי הצבא היו צבועים בירוק של הסוואה, אבל כשהגעתי לטקסס שמתי לב שכל הרכבים היו צבועים בצהוב-מדבר! ידעתי שמצב העניינים הולך להתחמם ושאני לכוד באמצע. שירתתי במלחמת עירק בשנת 2003-2004 והתמונות שראיתי ישארו איתי לנצח. לפני שהגעתי לעירק הייתי ליברל טיפוסי, קראתי ספרים של האנס בליקס וראיתי שבוש, רמספלד, צ'ייני, קונדוליסה רייס, טוני בלייר ושאר החבורה משקרים לנו לגבי הנשקים להשמדה המונית. פחות או יותר הבנתי שמשהו קורה אבל עדיין חשבתי שאנחנו נלחמים באנשים הרעים.
בשנה בה הייתי בעירק עברתי את תהליך ההתבגרות האינטנסיבי והטראומטי ביותר בחיי ולא הייתי מאחל אותו לאף אדם בעולם. נכנסנו לעירק ויכולת לראות את הבניינים, הבתים ואת כלי הרכב העירקים המפוצצים, את הילדים המורעבים שמתחננים לאוכל ואת קטועי הגפיים. כאילו מתוך סיוט. איזור הפעולה העיקרי שלנו היה במעמקי משולש Sunni. בכל זמן השירות שלי שם ניסיתי לקרוא כל מה שיכולתי בין משימות ושלחו לי עיתונים ומגזינים מהבית.
אני זוכר מספר מקרים שבהם עשינו מטווחי אימון וכתבים צילמו תמונות שלנו. חשבנו שהצילומים הם כנראה עבור סתם אייטם שגרתי. ובכן, פתחתי את העיתון וראיתי תמונה של בחור מהמחלקה שלי והכותרת היתה שהיו חילופי אש קשים עם מורדים עירקים! הבחורים במחלקה שלי השתעשעו מזה מאוד ודיברו על כמה בחורות החבר'ה בעיתון ישיגו בזכות התמונות האלה…
בשבילי, זה היה הרגע בו הבנתי שהתקשורת מספרת לאנשים דבר אחד, בזמן שבמציאות מתרחש דבר אחר לגמרי. בנוסף לזה גם שמענו הדים מהתקשורת על זה שאנחנו מחלקים אוכל לאנשים מורעבים, אבל המפקד שלנו למעשה כינס פגישה ופקד עלינו לא לתת לעירקים אוכל כי מישהו זרק על איזה ילד עירקי חבילה של אוכל מוכן ופגע לו בראש! אז שמענו הדים על זה שאנחנו מאכילים אנשים בשעה שזה למעשה היה לא חוקי! אני עדיין הייתי מחביא חבילות של אוכל מוכן וזורק אותן לילדים מתי שיצאתי למשימות, כי בשלב הזה לא היה אכפת לי מה יקרה איתי.
כל הניגודים האלה כמעט הוציאו אותי משפיות דעתי. עוד דבר שהתעוררתי לגביו בצבא היה חיסונים – איך הם פעלו וההשפעה שיש להם על קבוצות גדולות של אנשים. שמתי לב שכל פעם שניתנו לנו חיסוני שפעת, כל אחד במחלקה היה מתחיל להשתעל או להיות מנוזל או חולה למשך כמה ימים, ואחרי שנה בערך הפסקתי לקבל חיסונים. הייתי מעמיד פנים שכבר קיבלתי אותם, והייתי בין היחידים שלא נעשו חולים. עשו לנו תדרוך לפני חיסון אבעבועות הרוח הראשון שלנו והמפקד אמר לנו שנצטרך לשמור שתהיה תחבושת מעל איזור החיסון משום שהוא מכיל וירוס חי שעלול להדביק את המשפחה שלנו. הוא אמר לנו שבמקרים נדירים, אם נקיים יחסי מין עם מישהי בזמן תקופת הדגירה של הוירוס, נוכל להדביק את איבר המין שלה. הזדעזעתי עד העצם והיו לי כל כך הרבה שאלות שלא היו לי תשובה עליהן באותו הזמן, אבל זה רק הגביר את הרעב שלי לאמת.
ניתנו לנו חבילות של מה שהם כינו "כדורי מלריה". בפעם הראשונה שלקחתי אותם הרגשתי כאילו שאני על איזשהו סוג של סם שיוצר זעם, הרגשתי זבל. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שלקחתי את הכדורים האלה אבל שאר הבחורים במחלקה המשיכו לקחת אותם. תמיד הייתי משקר ואומר שלקחתי את הכדורים גם. תהיתי לגבי הכדורים האלה כל הזמן במהלך השירות שלי בעירק כי חלק מהבחורים במחלקה היו מאבדים שליטה כשהיינו מקבלים עצורים. הם היו חוזרים לחדר עם חיוך ענק על הפנים שלהם, דופקים אגרופים ושואלים אותנו אם אנחנו רוצים ללכת "וליהנות קצת עם המוסלמים החדשים" שהם תפסו באותו היום. הם נהנו להכות את הבחורים המסכנים האלה עד זוב דם.
אז אחרי שסוף סוף יצאתי מהצבא, הזרעים האלה היו שתולים עמוק בתוכי וגרמו לי לשאול שאלות לגבי התקשורת ולחקור לעומק בכל פעם שראיתי משהו שלא מתנהל נכון.
דבר נוסף שהעיר אותי היה החוויה המחרידה שהיתה לי עם הממתיק המלאכותי אספרטיים. נהגתי לצרוך כמויות ענק של משקאות חלבונים ומשקאות קלים שעמוסים באספרטיים. המשכתי לצרוך את החומרים האלה בכל השירות הצבאי שלי ובשנה האחרונה שלי שם הבחנתי שאני מאבד את ראיית הלילה שלי, שאני מפתח מיגרנות נוראיות ושיש לי עליות וירידות בלתי נסבלות במצב הרוח. הלכתי לרופא הצבאי וכל מה שהוא עשה היה לרשום לי אדוויל. הוא פחות או יותר אמר לי "תתמודד עם זה". הרופאים הצבאיים מפורסמים בכך שכל מה שהם יודעים לעשות הוא לרשום לחולים אדוויל כפתרון לכל דבר תחת השמש. ובכן, התסמינים כמובן המשיכו עד שבשלב מסוים לא הייתי מסוגל לנהוג בלילה, וזה לא היה אפשרי כי הייתי נהג בצבא והיה מצופה מאיתנו לנהוג בחושך מוחלט ועם משקפי ראיית לילה במידת הצורך.
ובכן, התחלתי לנסות למצוא תשובות באינטרנט כי הייתי נואש, ואחרי שהקלדתי את המילה "אספרטיים" ואת רשימת התסמינים שלי, נדהמתי לראות עמודים שלמים של אנשים אחרים שחלקו את הסיפור שלהם והיו להם את אותם התסמינים! ואז קראתי לגבי ההיסטוריה של האספרטיים וגיליתי שזה אותו זבל שדונלד רמספלד, זה שאחראי על שקרי הנשק להשמדה המונית, העביר דרך וועדת האישור של ה-FDA בכוח. אחרי כן הגעתי לכמה אתרי קונספירציה שדיברו על האג'נדה להפוך את האוכלוסיה לטיפשה יותר ושם כל הנקודות התחברו לי. הלכתי ישר לארון המטבח שלי ולמקרר והשלכתי לפח בכעס את כל הזבל שהיה שם. התסמינים שהיו לי נעלמו מיידית! אז הבנתי טוב מאוד שלהישאר ער ומוכן לפעולה זה עניין של חיים למוות. החוויה שהיתה לי בצבא, יחד עם סיוט האספרטיים הרעלני, העירו אותי כמו שצריך.
ומאז ועד היום אני יוצא מלחמה כועס ופרנואידי.
כל זה קרה בין השנים 2003-2005.
ההבנה של עד כמה הייתי בצד הלא נכון של המין האנושי וכמה הייתי קרוב למוות, כמעט היתה הטריגר להתמוטטות עצבים עבורי. חשבתי על התאבדות במשך כמה זמן. למעשה אני חושב שהרבה מאיתנו חשבו על זה. כמה אנשים אפילו המשיכו עם זה הלאה – חלק עשו את זה, חלק ניסו ולא הצליחו. אבל אף אחד מאיתנו לא היה אותו הדבר אחרי שחזרנו. חלק השתנו לטובה, הרוב השתנה לרעה."
מטורף לגמרי.
תודה יעל. עדות חשובה.
תודה רבה יעל על המאמר המעולה הזה, הוא ענה לי על השאלה שהייתה לי כול הזמן בראש: "למה החיילים ואפילו חיילות התעללו כול הזמן בשבויים (והיו גם מקרי אונס רבים)?"
הרי למה כול הניסויים בחיילים שבארה"ב,בריטניה,רוסיה ושאר מדינות ביצעו לפני שנים רבות?
כדי שהאנשים בצבא של כול מדינה חזקה יתנהגו כמו בובות שנישלטות על ידי חוט.
כתבה מאוד מעניינת. יש אפשרות לשמוע את הראיון המלא שנערך איתו?
ד"א הוספתי אותו לרשימת חברים בפייסבוק 🙂
תודה לכולם שקראתם ותודה על התגובות.
טרות'ר – לא נערך איתו ראיון. הטקסט הזה הוא משהו שהוא כתב.
לגבי האספרטיים, גם אני צרכתי כמויות גדולות של משקה עם אספרטיים בעבר (כשלוש בקבוקים של ליטר וחצי ביום, בעיקר בתקופת הצבא) והסימפטומים שלי היו בעיקר רעד בלתי רצוני בשרירים.
"לזכותם" של יצרני המשקאות הקלים המכילים ממתיקים מלאכותיים כמו אספרטיים, יש אזהרה על האריזה לא לצרוך מעל כמות מסויימת על כל ק"ג ממשקלך. איך אפשר לשתות כמויות כאלה ביום? נראה כאילו שתית את זה במקום מים
הייתה הזהרה, היום יש הזהרה הרבה יותר כללית.
חזק ביותר!!! לגבי האירועים של 911אחרי זה גם לטטתי בערפל!! אבל ידעתי א עמוק בפנים אבל יש לי שאלה בן לאדן היה סוכן של הסיאייאיי האם הוא באמת שלך את המתאבדים?!
כי המדריך שלי אבל שאם כן ואם לא הוא לקח חלק מאד משמעותי בפיגועים!? והאם הוא עדיין חיי?
חברים הפלסטינים גילו גם את השיטות האלה – המתאבדים שנשלחו להתפוצץ כאן עברו הכשרה ושטיפת מוח מגיל 7 במקביל להחדרת סמים פסיכיאטרים למזונם .יחד עם הנשקים שיצחק רבין נתן להם כאשר חשב שיפיעילו משטרה פלסטינית כדי לשמור על הסדר –
להזכירכם הם הפעילו קיטנות בהם לימדו את הילדים להיות לוחמים לפרק ולהרכיב קלצ'ניקוב בעיניים עצומות
כאשר היו מוציאים 7 שנים מאוחר יותר מחבל למשימה הוא לא היה מקבל יותר את הסמים האלה דרך המזון ואז היה נכנס לאטרף ולוחץ על הכפתור ומתפוצץ .
להזכירכם הילדים שהוצאו למשימות היו בגיל העשרה 15 עד 20 בערך כדי לגרום להם לבצע משימה כזאת יש להכין אותם לכך במשך כמה שנים במחנות וקיטנות .
יש לציין שחגורת הנפץ ננעלת עליהם ללא אפשרות להסירה – האופציה היחידה להפסיק את הטרוף וההרגשה הרעה שהם מרגישים היא לחיצה על הכפתור והתפוצצות – ישנן עדויות של חילי צה"ל שתפסו מתאבדים חמושים בחגורות נפץ נעולות על גופם בהם התחננו וביקשו הילדים המתאבדים לכאורה שהחיילים יורידו מהם את חגורת הנפץ רק לחשוב שבכל שניה יכול הכפתור להלחץ בשל תזוזותיו של המתאבד כדי שיקח עימו את מי שחפץ לפרק את המטען ממנו .
כאשר ארעו התפוצציות שלא פגעו באיש נאמר בתקשורת שמדובר בתאונת עבודה .
תחשבו על כך האם משהו היה מצליח לשכנע אותכם ללבוש חגורה ולהתפוצץ במרכז עיר עויינת האם ההיתם מסכימים לכך ?
בטוח שלא אבל עם שטיפות מוח בגיל צעיר , הכוללים סמים ותרופות פסיכיאטריות ועוד איך הייתם מסכימים … לא היתה לכם דרך להמנע מכך …..
לכל פעולה ישנה סיבה אין דברים בעולים הזה שאין להם סיבה לפעמים הסיבה נסטרת ולפעמים הסיבה לא נראת לעיין כפי שמשתמשים בה קוסמים ….
אפשר קישור למקור באנגלית ? אני רוצה לשלוח לכמה חברים… 🙂
תודה
ארנאלדו, המקור נכתב כתגובה בדף הפייסבוק שלי ודף הפייסבוק שלי לא פתוח לקוראים חיצוניים. הנה המקור:
"For me it was joining the Army just prior to 9/11 and the subsequent inconsistencies I observed within the Army and when I got out. I was in my second and final phase of basic training and on yard duty when I took a break and saw the entire 9/11 catastrophe unraveling before my eyes on TV, I saw the planes crash into the towers and I initially thought it was some action movie with a fake news report or something. LOL ironically this was closer to the truth than I knew back then. I witnessed Bush walk out with his cowboy swagger after the attacks that day and make his speech promising to punish those responsible and that if you weren't with "us" you were against us.
LOL right then I got a really bad feeling in the pit of my stomach. The entire time I was in basic training all of the Army vehicles were painted with the Green camouflage but when I got to my official duty station in Texas I noticed all the vehicles were painted desert tan! Right then I knew things were about to get heated and that I was caught up in the middle of it. I served in the Iraq War in early 2003-2004 and the images my eyes absorbed over there changed me forever. Before I left for Iraq I was a typical Liberal and I'd witnessed the UN weapons inspectors going in, read Hans Blix's book and witnessed the Weapons of Mass Destruction lies of Bush, Rumsfeld, Cheney, Condi Rice, Tony Blair and the rest of the gang. So I sort of knew something was fishy but I still thought we were fighting the bad guys.
The year I spent in Iraq was the most intense and traumatic maturation process I've ever faced and I wouldn't wish it on anyone in the world. We went in and you could see the blown up buildings, homes, and Iraqi vehicles, the starving children begging for food and you could see the people walking around missing limbs. It was like something out of a nightmare. Our main area of operation was in the depths of the Sunni Triangle. The entire time I was there I tried reading everything I could in between supply missions and I'd get papers and magazines from back home.
I recall several occasions where we'd be firing on targets for practice and the embedded reporters would snap a few shots and we thought it was maybe just for some routine story. Well I'd open up the papers and there would be a picture of a guy in my unit or Battalion and it would have a headline above the picture talking about how we were in a fierce firefight with insurgents in the photo! Well the guys in my unit would get a good laugh out of that and talk about how many women the guys in the picture were going to exploit that publicity for!
Well right then and there I knew the media was telling the people back home one thing when in reality we were doing a completely different thing. Also we'd get news back of us handing out food to starving people but my Commander actually called a meeting and ordered us not to give the Iraqis any food because someone had hit an Iraqi kid in the head with a "MRE" Meal Ready to Eat! So here we are getting these reports back of us handing out food when in actuality it was made illegal! I'd still hide the MRE's and toss them to children whenever I went on mission though because at that point I didn't really care what happened to me.
Seeing all these contradictions almost drove me insane out there. Another thing being in the military woke me up about was how the shot vaccines worked and their effects in large groups of people. I noticed how every time we were given out unit flu vaccines everyone in the unit would be coughing and sneezing or on sick call the next few days and after a year or so I stopped getting my vaccines but pretended I did and I was one of the few people who didn't get sick. We got a briefing before we got our first smallpox vaccine and the Commander giving the briefing told us that we would have to keep a bandage over the vaccination spot because it contained a live contagious virus that we could spread to our family. He also told us that in rare cases if we had s*** with someone the person's vagina could end up being effected while we were in the incubation period. This shook me to my core with questions that I didn't have the answers to at that time but it further fueled my hunger for the truth.
We were given packages of what they told us were Malaria pills and the first time we were lined up for formation and told to take our pills I felt like I was on some type of rage inducing medication or something I felt like shit. That was the first and last time I took any of those pills but the rest of the guys in my unit kept taking them. I'd always lie and say I took mine. I wondered about those drugs the entire time we were in Iraq because some of the guys in our unit would go off the deep end when we'd get detainees and they'd come in my room with a big grin on their faces pounding their fists asking us if we wanted to go "have some fun with the new Hadjis" they caught that day. They enjoyed beating the hell out of those poor people too. So after I finally got out of the Army the seeds were firmly planted for me to question the media and investigate everything that I'd seen that wasn't right. This led me inevitably to the patriot movement and on down the line to the usual avenues.
Another thing that woke me up was my horrifying experience with Aspartame/Nutrasweet. I used to consume a lot of protein shakes and Crystal Light sugar free drinks and all this stuff was full of Aspartame. Well I kept consuming this stuff throughout most of my military career until my last year in I noticed I was losing my night vision, getting excruciating migraines, and having terrible mood swings. I went to the military doctor and all he did was prescribe me some Motrin and pretty much told me "tough shit". The military doctors were famous for prescribing Motrin for everything you can imagine. Well the symptoms continued needless to say until I was pretty much unable to drive at night and this was unacceptable for me because I was a driver in the military so we had to drive in absolute darkness and with night vision goggles if possible.
Well I started looking for answers on the internet because I was desperate and after googling the word "Aspartame" and my list of symptoms I was hit with pages and pages of other people sharing their stories with the same symptoms! Then I read about the history of Aspartame and discovered it was the same shriveled piece of shit Donald Rumsfeld that was responsible for the WMD lies that pushed Aspartame through the FDA review process. After this I was led to some conspiracy sites about how it was part of the agenda to dumb us down and right there the dots connected for me. I went right to my cupboard and refrigerator and angrily tossed all that garbage out of my kitchen. My symptoms immediately disappeared! At this point I knew that being awake and remaining vigilant was life or death the experience I had in the Army coupled with Nutrasweet's excitotoxic nightmare woke me right the hell up. And I've been one pissed off paranoid war veteran ever since.
The revelation of how deeply I was on the wrong side of the human experience and how close I was to dying for the wrong cause actually caused a near nervous breakdown for me. I contemplated suicide over there for a little while, actually I think alot of us did. Some people actually followed through on the suicidal thoughts some were successful some weren't but none were ever the same after going over there and coming back. Some changed for the better but most changed for the worse."
עדיף מאוחר מלעולם לא…
יכול להיות שכל המאמר הזה מבוסס על עדות של איש אחד?
לפי הדרישות הקלאסיות של העיתונות, נרדשים לפחות שני מקורות בלתי תלויים בשביל לאמת ידיעה כלשהי.
אני לא טוען שעדות מבודדת היא לא מידע לגיטימי, אבל מעניין אותי אם כל מה שנמצא כאן זה דיווח שנשלח מדוא"ל של ידיד של הכותבת…
כי אם זה הכל, אז זה כנראה מעט מדי בשביל לשנות את ההיסטוריה של שנות ה-2000.