ראשי » בריאות » אתם כאן

עדות אישית על אשפוז פסיכיאטרי כפוי במדינת ישראל

  • מאת כותב אורח | 18 באוקטובר 2010
  • 27,158 צפיות | 245 תגובות
עודכן לאחרונה: 12 ביוני 2013
אשפוז פסיכאטרי כפוי

אשפוז פסיכאטרי כפוי

את המייל הזה קיבלתי עם אישור לפרסם אותו.
כדי לא לפגוע במעורבים בדבר החלפתי את שמותיהם לבדויים, חוץ מאשר את שמה של הילה.
בדקתי את הנושא ולמיטב ידיעתי מדובר במקרה אמיתי.

הערה חשובה:
זוהי עדות חד צדדית על מקרה אישי מאוד.
ראוי לזכור בקריאת הדברים שיתכן ושלמציאות המתוארת כאן, צדדים אחרים ונקודות מבט אחרות.
אין ספק שהילה עברה זעזוע קשה, ויתכן שנעשה לה עוול.
אך זוהי רק זווית ראיה אחת על מציאות מורכבת מאוד.

יתכן מאוד שהמעורבים בדבר יספרו סיפור שונה, ושנקודת המבט שלהם על המקרה הזה, תהיה שונה מהותית מזו של הילה.

בחרתי לפרסם את סיפורה של הילה, לא כדי לתקוף את הממסד הפסיכיאטרי בכללותו ולהביע עמדה חד צדדית ומוחלטת כנגדו,
אלא כדי להראות שאולי יש משהו לקוי מאוד בקלות שבה הממסד יכול להעביר אדם מחיים "חופשיים" לקן הקוקיה.

זהו סיפורה של הילה בן דוד.

עדות על אשפוז פסיכיאטרי
אמסטרדם, 2010–09–20

בבוקר יום חמישי ה-15 באפריל 2004 ,הגיעה אחותי נורית לביתי בעין כרם, ירושלים, לאחר שיחה טלפונית שהיתה לנו מוקדם באותו בוקר, למיטב הבנתי על מנת לקחת אותי לצפון לנוח, בעקבות מצוקה נפשית, אבל מה שהסתבר לי תוך עשר דקות של שיחה, זה שהיא מתכוונת לאשפז אותי אשפוז פסיכיאטרי. כל זה היה על רקע של תקופה קשה שעברתי באותו הזמן, בגלל סכסוך עבודה קשה עם מעסיק שהיה חייב לי הרבה כסף, ועניינים אחרים בחיי האישיים שהוסיפו לי הרבה מתח. יומיים קודם לכן החלפתי את המנעול במשרד בו עבדתי, וממנו עדיין לא הייתי מפוטרת רשמית, והוצאתי, בנוסף על חפצי האישיים וציוד אישי שלי, גם תיקי עבודה, ואת המחשב שעליו עבדתי. עשיתי זאת כדי שאוכל להוכיח, אם הדברים יגיעו לכך, שבכלל עבדתי עבור המעסיק הזה שהיה חייב לי ארבע משכורות, ובאותו היום התברר לי שהוא גם לא הוציא לי תלושי משכורת מאז ינואר….

ההצעה של אחותי שאתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי היתה כל כך מופרכת מבחינתי, שגרשתי אותה מהבית. במשך כל שעות הבוקר היא לא הפסיקה לצלצל אלי ולכן ניתקתי את הטלפון ולא עניתי יותר. בשעה אחת בצהריים היתה לי פגישת עבודה אצלי בבית, עם לקוחה של המשרד שהיתה גם חברה אישית שלי ומטפלת בדימיון מודרך, נועה. באותו בוקר התקשרתי אליה וביקשתי לא לקיים את הפגישה כי הייתי מאד נסערת, אבל נועה אמרה לי שאין מה לדאוג, נעשה את הפגישה קצרה ועניינית ואם יהיה צורך היא גם תיתן לי טיפול. בשעה אחת נורית התקשרה אלי מהסמטא וביקשה שאגש לפתוח לה את שער החצר של ביתי, שתמיד נעול.

כשפתחתי את השער ראיתי להפתעתי שני אנשים לא מוכרים לי, בנוסף על אחותי, שחסמה בגופה את השער כאשר ניסיתי לצאת לרחוב ולגשת לרחל. שאלתי את האנשים מי הם והם אמרו לי שהם רופא ואחות מהמרפאה לבריאות הנפש יאנוש קורצ'אק בבית וגן ושהם באו לדבר איתי לבקשת אחותי.
עניתי להם שאני עסוקה עכשיו ושאפשר להתקשר אחר כך לעשות פגישה טלפונית. הייתי רותחת בגלל החוצפה של אחותי ונכנסתי בכעס לחצר שלי, ונועה בעקבותי. אחר כך נרשם בניירת שסירבתי לבדיקה פסיכיאטרית, אחת העילות שהחוק מתיר לאשפוז כפוי. אף אחד לא הסביר לי מהן התוצאות האפשריות של הסירוב שלי לדבר עם הצוות הרפואי שאחותי הביאה אלי הביתה נגד רצוני…. אגב, אחרי הפגישה עם נועה, בערך בשעה שתיים, התקשרתי בעצמי למרפאה וניסיתי לקבוע פגישה אבל הם אמרו לי שמדובר בסוף השבוע ושאי אפשר לקבוע לי פגישה עד השבוע הבא. עובדה זאת לא נרשמה בתיק שלי…

בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים, אחרי שנרגעתי קצת ונכנסתי למיטה למנוחת הצהריים, אחותי נורית דפקה פתאום על דלת הדירה שלי, שהיתה פתוחה למחצה אל החצר כיוון שהשער החיצוני תמיד נעול. מסתבר שהיא נכנסה דרך הבית של השותפה שלי, לחצר הגברת לאה דור, אימו של בעל הבית שלי, יניב דור. אחר כך נמצא בתיק הרפואי שלי מכתב דיבה מהבן השני של לאה דור, שמעון, שהוא עורך דין שפגש אותי פעמיים בלבד לצורך חתימת החוזה, ובו הוא טוען שהוא מכיר אותי, שאני "מסתובבת בשכונה שלי ומכה אנשים", ושאני נראית לו "חולה"… (אגב, קשור או לא קשור, בעל הבית שלי, יניב דור, אושפז בכפיה על ידי אימו ואחיו מספר שנים קודם לכן…) אחותי נכנסה אלי הביתה בלי הזמנה ומבלי שאספיק לקום מהמיטה אליה, והתיישבה על המיטה שלי צמוד אלי בצורה מאיימת. היא שאלה מיד: נו, החלטת כבר?? החלטתי מה?? שאלתי ובאמת לא היה לי מושג על מה היא מדברת… היא ענתה: להתאשפז… דחפתי אותה מעלי, כשאני עדיין שוכבת, וצעקתי לה שתצא מהבית שלי, והיא ענתה לי בחוצפה: אני כבר אפעיל שיקול דעת… והיא יצאה בהפגנתיות. נתתי לה ללכת… אם היה עולה על דעתי שהיא מסוגלת לעשות מה שהיא עשתה, להתלונן עלי בתלונת שווא ולגרום בכך לכליאתי ללא משפט, ושהחוק בישראל מאפשר לה לעשות זאת, הייתי מתייחסת לאיום שלה יותר ברצינות…. מי מעלה בדעתו שזוועה כזאת אפשרית, עד שזה קורה לו, חלילה??… הייתי מותשת מהרדיפות של אחותי ומהחוצפה שלה, וחזרתי לנוח במיטה שלי….

אחרי שעה וחצי בערך, בדיוק כשקמתי והתכוננתי להתלבש ולצאת לטיול לפני השקיעה, התקשר אלי מישהו שלא הכרתי ואמר שהוא רוני מהדואר ושיש לו בשבילי חבילה. הייתי קצת מבולבלת אז לא שאלתי שאלות ופתחתי לו את השער ואז ראיתי אמבולנס גדול חונה מול דלת השער שלי וחוסם אותה, ואח בריון התפרץ פנימה לחצר. ברחתי פנימה לתוך הבית שלי והוא שלשל לי נייר דרך חריץ החלון. זה היה צו הבאה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה דחופה….

נלקחתי לבית חולים עזרת נשים ושם עברתי בדיקה על ידי רופא מתחיל שזה עתה סיים את הסטאז' שלו, ד"ר גיורא עיני, שהיה די נבוך ואמר לי בסוף השיחה שהוא לא יודע מה לעשות והוא ביקש לדבר עם אחותי. יש לציין שלא נשאלתי ישירות שום דבר על התקרית עם אחותי ולא נאמר לי שהיא טענה שתקפתי אותה פיזית, כך שלא ניתנה לי שום הזדמנות להתייחס לעובדות ולהכחיש אותם. למעשה, למרות שאין לי כל עבר פסיכיאטרי, התייחסו אלי מלכתחילה כאל חולה ואל עדויות השקר שמופיעות בתיק שלי כאל עובדות, לא נעשתה שום בדיקה של העובדות (הרי מדובר כביכול בטענת תקיפה, איך זה שלא שאלו אותי לפחות למה תקפתי אותה??) ועל סמך ה"עובדות" המדומות האלה התייחסו לכל מה שאמרתי, שנגד את הסנריו המפוברק הזה, כאל סימפטום של מחלה…. ד"ר עיני דיבר כעשרים דקות עם אחותי, מהטלפון הנייד שלי (על חשבוני!!!), בשעה שאני חיכיתי בסבלנות בחצר המסורגת של המחלקה הסגורה. בשלב מסוים הוא יצא אלי ואמר לי שהוא החליט להשאיר אותי במחלקה. מה??? שאלתי מזועזעת… לא העליתי אפשרות כזאת בכלל בדעתי… החלטתי לאשפז אותך להסתכלות, ליתר ביטחון, הוא ענה… הייתי מבוהלת והסתכלתי לכל הכיוונים לחפש מפלט… פתאום הבנתי שאני כלואה במקום המחריד הזה… ואמרתי: אני אברח מפה!! לא הספקתי לעשות שום צעד בשום כיוון כי באותו רגע קפצו עלי ארבעה אחים גברים, שכנראה חיכו לרגע הזה מאחורי הדלת, וגררו אותי בכוח למיטת הקשירה, בחדר הבידוד של המחלקה… תוך כדי כך אחות הזריקה לי משהו, כנראה סם אנטי פסיכוטי או משהו שהיה אמור להרדים אותי ,דבר שלא פעל, כי לא ישנתי רגע באותו לילה איום ונורא…. התחננתי שישאירו לי את הטלפון הנייד והם הסכימו, ואני סימסתי לאחותי ביד אחת: בואי תראי אותי עכשיו קשורה למיטה בגללך והיא ענתה לי בסמס: לטובתך אחותי…. אגב, כאחות "מסורה ודואגת" היא לא רק שלא היתה שם בעת שבאו לחטוף אותי באמבולנס, אלא גם לא הגיעה לבקר אותי בבית החולים…

אחרי כמה שעות ביקשתי להתפנות והאחות שהואילה להגיע, אחרי שקראתי לה כמה זמן, אמרה לי שאי אפשר לרדת. ביקשתי לרדת בליווי אחות והיא אמרה שאי אפשר. ביקשתי סיר לילה כמו בבית חולים נורמלי והיא אמרה שאי אפשר, אין להם, רק חיתול. מה פתאום חיתול. צעקתי, אני שולטת בסוגרים!! היא גיכחה ואמרה שזה מה יש. אני חייבת לציין שאחד הדברים המזעזעים ביותר במחלקה סגורה הוא הזלזול של הצוות בפציינטים. הם צוחקים לאנשים בפנים כשהם במצוקה הכי גדולה ומתחננים לעזרה… האחות הלכה להביא את החיתול ואני השתנתי במיטה מרוב תסכול וזעם.. . לא הייתי מוכנה שילבישו לי חיתול!! עד כאן! מספיק התעללו והשפילו אותי… אבל זה לא עזר הרבה כי ברגע שהאחות חזרה לחדר וראתה שהמיטה רטובה היא התחילה לצעוק (כאילו שזה קרה לה בפעם הראשונה… אחר כך למדתי שהם מביאים אנשים בכוונה למצב שישתינו על עצמם, כחלק מה"טיפול"….), והזעיקה שוב את הבריונים ממחלקת גברים (אחד ישראלי, שני רוסים ואחד פלסטינאי) להפשיט אותי בכוח ולקשור אותי מחדש למיטה… נאבקתי איתם במשך 10 דקות לפחות… אני לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות לזה… אני רק יודעת הייתי במצב נואש ושנאבקתי על הכבוד העצמי שלי ,כאישה וכאדם… ארבעה אחים גברים ושתי אחיות פסיכיאטריות לא הצליחו להלביש לי חיתול כנגד רצוני… הרגשתי שאם אכנע להשפלה האולטימטיבית הזאת אאבד באמת את שפיות הדעת שלי….. כשהרגשתי שאני מתעייפת אמרתי להם שאפסיק להתנגד אם הם יביאו לשם את הרופא שאשפז אותי. המשכתי להתנגד בזמן שהם הלכו להעיר אותו וכשהוא הגיע אמרתי לו: ד"ר עיני אתה בנאדם דתי, תראה מה עשית לאישה כמוני!!! הוא היה מזועזע, ראיתי את המבט שלו… אחרי כן הפסקתי להתנגד והם קשרו אותי באכזריות, עם הזרוע הימנית מכופפת בכוח. היו לי סימנים שחורים גדולים על הזרועות והרגליים במשך שבועיים לפחות ובערך שבוע כאבים בכתף.

כך נשארתי קשורה, בסך הכל, 16 שעות. על פי חוק הם היו אמורים לבדוק אותי כל 4 שעות, בדיקה גופנית ונפשית, זה לא נעשה… אבל בניירת כתוב שאני משיכה להיות במצב פסיכוטי, שיש לי מחשבות שווא לגבי אחותי ומפאת ה"מסוכנות " שלי עלי להמשיך להיות קשורה… כמו כן כתוב בתיק שנשכתי אחות במהלך המאבק שלי נגד הלבשת החיתול…. כמובן שבזמן המאבק השתמשתי בכל אמצעי שאפשר לי להתנגד להם, כשארבעה אנשים תופסים בכוח את ארבע הגפיים שלי…. מדובר בהגנה עצמית מול תקיפה חמורה!!!

אחרי ששחררו אותי מהקשירה ביום שישי בתשע בבוקר, הייתי מותשת מחוסר שינה, מהמאבק, ומהיסורים של הקשירה, וישנתי ברציפות 36 שעות, עד שבת אחר הצהריים. למרות זאת יש תיעוד בתיק שלי על שיחות עם פסיכולוג קליני, שנעשו כביכול במהלך השבת, אותן אני כלל לא זוכרת, וגם לא נראה לי סביר שהביאו למחלקה פסיכולוג בשבת.

כשהתעוררתי הרגשתי מאד מטושטשת ונרדמתי שוב אחרי ארוחת ערב. ביום ראשון בבוקר היתה לי שיחה קצרה עם ד"ר לריסה אגנס, לא יותר מחצי שעה (שיחה שעוותה לגמרי במסמכים שהיא כתבה אחר כך… כמו כל הפסיכיאטרים האחרים שפגשתי, גם ד"ר אגנס השתמשה לרעה בדברים שאמרתי לה, והוציאה אותם מהקשרם כדי לפתח תיאוריות מצוצות מהאצבע שאינן קשורות למציאות… ואותי הם האשימו במחשבות שווא!!) היא הציעה לי לכתוב מכתב לפסיכיאטר המחוזי עם בקשה לשחרור מיידי, דבר שעשיתי ברצון… מאוחר יותר באותו היום הושיבו אותי מול קבוצה של חמישה עשר סטודנטים ובקשו ממני לספר את הסיפור שלי.
היה ברור שהסטודנטים משוכנעים שאני מדמיינת את כל הסיפור, כי זה מה שאמרו להם… הם יצאו מהישיבה עם חיוכים מאוזן לאוזן ואני התפלאתי מה כל כך משמח אותם בסיפור הנורא הזה… בדיעבד הסתבר שהמכתב לפסיכיאטר המחוזי, והפרסה עם הסטודנטים, שמשו מעין "תחליף" לועדת שחרור שהייתי אמורה לעבור, על פי חוק, תוך 36 שעות מרגע האשפוז… זה נעשה לצורך כסת"ח, תוך מניעת זכויותי המשפטיות… בתיק ה"רפואי" שלי כתוב, אגב, שסירבתי לקבל מידע על זכויותי ועל תנאי האשפוז… אף אחד, בשום שלב, לא הציע לי שרות כזה…. לא כשגררו אותי למיטת קשירה ולא אחר כך כששחררו אותי…..

נשארתי במקום הנורא ההוא, אחד ממדורי גיהנום, שישה וחצי ימים, והשתחררתי ביום רביעי לפני הצהריים. זאת היתה חוויה מכוננת בחיי… לעולם לא אוכל להיות אותה אישה שהייתי קודם… איבדתי את האימון בעולם, שלפני זה תמיד התמודדתי עם הקשיים שלו והאמנתי שהוא מקום בטוח בשבילי. הוא כבר לא היה בטוח אחרי האשפוז… אני סובלת מאז מפרנויות, מחוסר יכולת להתמודד עם ביורוקרטיה ועם דמויות של אוטוריטה… אני סובלת מתופעות קשות של חרדה כשאני בקשר עם אנשי ממסד כגון שוטרים, עובדות סוציאליות ו…אחותי נורית… (שאגב לא התנצלה מאז ולא מכירה בנזק..). אירועים משפחתיים נעשו מאז לסיוט הכי נורא שלי… אבל הדבר הכי איום שעשו לי, הוא הספק שהם הצליחו להשתיל בי בנוגע לשפיות שלי… לקח לי שנה וחצי לחזור ולהאמין בעצמי וביכולות שלי ולהיות כשירה שוב לעבודה כלשהי… גם היום, שש וחצי שנים אחר כך, למרות שבמאמץ רב הצלחתי להחזיר את עצמי לכושר עבודה, אני מוגבלת מאד ביכולות שלי להתמודד עם מתחים שקשורים בעבודה, כגון קונפליקטים אישיים או ביורוקרטיה…. על לא עוול בכפי הרסו אותי נפשית ואנסו אותי פיזית (למרות שלא היתה חדירה מינית, מדובר באונס קבוצתי: שישה אנשים זרים הפשיטו אותי בכוח וקשרו אותי לשעות ארוכות למיטה, מתוכן, בכמה השעות האחרונות, התחננתי למים…) זאת זוועה שאסור שתקרה בעולם הזה לאף אישה ולאף אדם!! לא אנוח ולא אשקוט עד שאוכיח שמה שנעשה לי הוא לא רק עוול אישי, אלא פשע כנגד האנושות…

לקחתי על עצמי כמשימה לא רק לתבוע את מערכת הבריאות על הפרת זכויות הפרט והאזרח שלי, על העינויים שעברתי, ועל הנזק הנפשי והכלכלי שהאשפוז גרם לי לצמיתות, אלא גם להיאבק בפסיכיאטריה בכל דרך אפשרית… לאור מה שהסתבר לי עליה במהלך האשפוז, וממידע שאספתי במהלך השנים שאחר כך… אני מקווה שהמאבק שלי יסייע, ולו במשהו, למנוע התעללויות נוראיות כאלה באנשים נוספים בעתיד… זה שהעינויים הללו מתבצעים (ומסתבר שסיפורים דומים קורים בישראל בדרך קבע, ולאלפי אנשים בכל שנה!!) במסווה של טיפול רפואי עושה את זה לעוד יותר מחפיר, מזעזע ונורא!! זוהי תופעה שחייבים להילחם בה…..

כדי לשלוח את הפוסט הזה במייל, או לפרסם אותו בפורום, השתמשו בקישור הזה:
http://www.emetaheret.org.il/?p=5061
רוצים לעזור? יודעים איך לכתוב ולהתנסח?
פרויקט אמת אחרת זקוק לעוד מתנדבים בעזרה בכתיבת כתבות.
אז אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים, מדוע שלא תצטרפו לעשייה?
שלחו לנו מייל עכשיו
הירשמו עכשיו בחינם וקבלו עדכונים על תכנים חדשים ישירות למייל! »

אהבתם? שתפו עם העולם...
הבהרה: התוכן המוצג באתר הינו למטרות לימוד ועיון בלבד. אין לראות במידע המוצג הנחיה או המלצה מכל סוג שהוא, במיוחד בכל הקשור לבריאותכם. בכל מקרה של החלטה הנוגעת לבריאותכם, שינוי תזונה או כל דבר אחר, התייעצו עם רופא מוסמך. כמו כן, אין לראות את המידע המוצג כאמת מוחלטת, אלא יותר כהצגת דברים מתועדת היטב הנשענת על ראיות והצלבת נתונים. זו אחריותכם כבני אנוש עם ראש על הכתפיים להמשיך ולחקור ורק אז להגיע למסקנות, בהתבסס על כל המידע הקיים.
הגבלת אחריות: אתר פרויקט אמת אחרת אינו אחראי לדיוק, שלמות או יעילות המידע או המוצרים המוצגים באתר. דעות כותבי המאמרים הנן של כותבי המאמרים בלבד. המידע המוצג באתר הנו למטרות של חינוך ובידור בלבד והשימוש במידע הנו באחריות קוראי האתר. אתר פרויקט אמת אחרת ומפעיליו לא ישאו בשום אחריות עקב שימוש במידע המתפרסם באתר.

245 תגובות »

הנחיות לכתיבת תגובות:

1. שמרו על שפה נאותה
2. כתבתם טענה או הבעתם דעה הפוכה? צרפו קישורים למידע נוסף שתומך בדעה שלכם. משפט כגון: "זו סתם תיאוריית קונספירציה מטופשת" איננה תגובה מתאימה.
3. גם אם משהו נראה לכם הזוי, אין זה אומר שהוא לא נכון. בכל פוסט יש קישורים למקורות המידע וקישורים למידע נוסף. קודם קראו אותם, עשו קצת מחקר ואז תכתבו תגובה.
4. כתבו את שמכם וגם את שם המשפחה, או בחרו בכינוי ייחודי, או (הכי טוב) הרשמו באתר, כדי שנוכל לדעת מי כותב את התגובה ולהתייחס בהתאם.
5. אם הנכם מגיבים חדשים או שצירפתם לתגובה שלכם יותר מקישור אחד, המתינו בסבלנות עד שתגובתכם תאושר.
6. חובה לקרוא את תנאי השימוש באתר לפני פרסום תגובה.
7. תגובות שכל מטרתן להשמיץ ו-או לזלזל באתר או במי מגולשיו לא יפורסמו
מנהל הפרוייקט שומר לעצמו את הזכות לערוך תגובות שאינן הולמות ו/או לחסום גולש מלהגיב...

השאירו תגובה

קבלו את התגובות ב RSS

שמרו על כללי פרסום התגובות בבקשה

כדי להוסיף תמונתכם לתגובות הרשמו באתר: Gravatar .

קבלו עדכונים בחינם למייל »

הרשמו בחינם וקבלו עדכונים פעם בשבוע על ידיעות חדשות מהאתר. תמיד תוכלו להסיר את כתובתכם בקלות ואנו מתחייבים לא למסור לגורם שלישי את המייל.
  • רגע אחד...
אמת אחרת בפייסבוק
 
כבר עשית לנו לייק בפייסבוק?

בעזרתכם נוכל להגיע ליותר אנשים עם המידע...

אל תציג הודעה זו שנית